האם החלל הריק(?) היה מעולם או נבראה ? אם היה מעולם איזה גוון היה בה ? והמסתעף (1 צופה)

[תענוג]

בספר אמונות ודעות לרס"ג כתב כי המקום הוא מהות נברא (וכן נמצא בעוד ספרים) אולם הרמ"ק כתב בספר האילמה (תמר ב' פי"ז) דמהות המקום הוא נצחי מחוייב המציאות דגם כשנרצה לצייר העדר גמור לפני הבריאה לא שייך לצייר העדר בלתי מקום (פי' ולפי"ז לומר שהמקום הוא מציאות נברא), רק הציור על העדר הקדום לפני הבריאה הוא העדר מהבריאה ומקום א"ס מלא מא"ס ב"ה הממלא כל המציאות, וז"ל דע כי ההעדר אינו כאשר חשוב בני אדם שהעדר העדר ואפס ח"ו (פי' דלפני הבריאה אין שום מקום ודבר), אלא האי"ן הקודם דהיינו א"ס לבדו, אין מקום לשום העדר ח"ו (פי' מצד זה בלבד כבר אין אין שייך שום העדר), שהרי הוא הוא עצמו (פי' האין הקודם הוא עצמו הוא הא"ס) והוא כל המציאות, ואין העדר ח"ו, שהרי לא יחשב העדר אלא כשתצייר היש ותצייר מקום היש (פי' שתצייר הבריאה ומקום הבריאה) והעדרו (פי' שתצייר שאין שום יש ושום מקום), אמנם נצייר א"ס לבדו הוא הוא ואין זולתו הרי הוא ממלא כל המציאות עכ"ל
וכן כתב הר"י סרוג ז"ל בריש דרוש עולם המלבוש דענין שהקב"ה הוא 'המקום' היינו שעצמותו מהותו הוא קדושת המקום עוד בטרם הצמצום הראשון, ולא שייך בכלל שיצמצם לגמרי מהותו מן איזה מקום כי הוא עצם המקום, והיינו לא שיש מקום ובתוכו שורה עצמותו רק שעצם המקום הוא עצמותו (כי המקום ומהותו הוא קדמון), וז"ל דע כי כשעלה ברצונו הפשוט לברוא העולם צמצם מהותו יתברך למעלה כדי להניח מקום פנוי לברוא אבי"ע, וא"ת כשהוא היה מצמצם מהותו א"כ אי אפשר שישאר מקום פנוי שהמקום מתעלה עמו כי הוא המקום עכ"ל, (ויעו"ש תירוצו שאכן לא שייך שימצמם מהותו מן איזה מקום אבל שייך שיכהה אורו ולא יאיר כ"כ וזה ענין הרשימה שנשאר באותו מקום אחר הצמצם עכת"ד ויעו"ש).
והנה באמת עכ"ח שיש המקום תמיד והוא מן הנמנעות וז"ל המו"נ ח"ג פט"ו כתב וז"ל לנמנע טבע קיים קיום עומד, אינו מפעולת פועל, אי אפשר השתנותו כלל, ומפני זה לא יתואר השם ביכולת עליו עכ"ל, ובשו"ת הרשב"א ח"ד סימן רל"ד כתב וז"ל ההכרחי וישר מצד עצמו להיות צלע המרובע גדול באלכסונו, או מה שהיה שלא היה, והרבה כיוצא בזה, וזה נמנע גמור מצד עצמו, לא ישוער בו האפשרות עכ"ל, וכן כתב המהר"ל (גור אריה דברים י יב) וז"ל שני הפכים בנושא אחד כבר בארו החכמים כי לנמנעות יש טבע קיים, שהנמנע הוא לקבץ שני הפכים בנושא אחד, ודבר זה לא יצויר בחכמה והשגה כלל, ולפיכך לא יתואר עליו (פי' השי"ת לא יתואר שיעשה שני הפכים בנושא אחד), כי אין זה מעשה לקבץ הפכים עכ"ל, וכתב רבי ידעיה הפניני (שו"ת הרשב"א ח"א סימן תיח) וז"ל הנמנע אשר נבין מניעתו אפילו בחק השם יתברך כו' ושלא יתואר הא-ל ביכולת לשנותו, מפני שנדין לטבע הדבר ההוא כו', משל בסותרים כאמרנו בראובן שהוא רוכב בלתי רוכב יחד בנקודה אחת נרמזת מהזמן או כותב ולא כותב יחד, כי הסותרים בשום פנים לא יתקבצו, ...והמשל בהפכים כאמרנו בהמצאת מספר שיהיה זוג ונפרד יחד כו' והוא מבואר המניעה שלא תשתנה עכ"ל
והנה כאשר יש חלל ריק תמידי עכ"ח יש בה גם גוון תמידי וביארו חז"ל בריש זו"ח וז"ל ויאמר אלהים יהי אור רבי יהודה אומר אור שכבר היה תנן משמע דכתיב ויהי אור והיה לא כתיב אלא ויהי עכ"ל, בחת"ס פרשת בחוקתי ד"ה ונתתי וז"ל האור הוא בטבע כי עמו יתב"ש מקור האור קודם שנברא העולם ושוב המציא החושך מאין מוחלט עכל"ל ועד"ז כתב בחזקוני (בראשית א ג) וזל"ל יהי אור קודם נטיית שמים היה אורו של הקב"ה מלא כל העולם וכשנטה השמים כיריעה אז היו השמים חוצצין בין האור ובין התהום לפיכך וחושך על פני תהום על כן צוה יהי אור עכל"ל
ובתור הערה לענין היתר העיון בנושא
במס' חגיגה (טז ע"א) וז"ל יכול ישאל אדם כו' מה לפנים ומה לאחור ת"ל ולמקצה השמים ועד קצה השמים מלמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ואין אתה שואל כו' מה לפנים מה לאחור כו' ר' יוחנן ור"א דאמרי תרוייהו משל למלך ב"ו שאמר לעבדיו בנו לי פלטירין גדולין על האשפה הלכו ובנו לו אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה, (ולפי פשוטו אפשר לפרש הכוונה לאיסור לעיין במחשבה על לפני הבריאה) אולם בספר עין אליהו (להגאון רבי אליהו שיק זצ"ל אב"ד לידא) כתב בביאור ענין האשפה שהוא בחינת העולמות החרובין שלפני בריאת העולם הזה וז"ל והנראה עיין במ"ר פ"א בבראשית אמר ר' אבהו מלמד שברא עולמות והחריבן עד שברא את אלו אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי ובארתי לעיל דהוא כמו שזורעין גרעין בארץ והגרעין נרקב ועי"ז יתחיל לצמוח כן הדבר הזה שהיה מחריבן ונתבטל העולם ומזה אח"כ נתחדש העולם ונברא העולם הזה והנה כמו מזבלין השדות באשפה שהאשפה הוא מרקיב את הגרעין ומחמת זה יצמח הגרעין כן היה עולם חרב בבחינת אשפה ואח"כ התהוה זה העולם ולכן קורא הגמרא שהעולם הזה עומד במקום האשפה שהיה מתחלה עכ"ל, וכן נראה מהרוקח ז"ל בהלכות הכבוד שאין הפירוש של איסור המחשבה ב'מה לפנים' כפשוטו לומר שאסור לחשוב על התחלת המציאות בראשית הכל למעלה מהזמן כי כותב שם שאדרבה מצוה להרהר בזה (וז"ל שעל כל ברכה צריך לחשוב בלבו לכוון לבו לאביו שבשמים כו', ויחשוב על כל רוח ואין עוד כיצד יחשב למעלה ולא יתן קץ למחשבתו אלא יחשב על הבורא שהוא למעלה ואין חקר לו ואין עוד וכן למטה עמוק עמוק מי ימצאנו ולא יתן סוף למחשבתו אלא יחשב ואין עוד ויחשב למרחבי הרקיע וכן למטה וכן יעשה לרוח מזרחית ולרוח מערבית וכן לצפון וכן לדרום, ויחשוב קודם העולם מראשית העולם ולמעלה ואל יתן קצה למחשבתו שמחשב בבורא אלא עדין מהלאה למחשבת הלב ואין עוד שאין לו קצה וכן יעשה לאחרית העולם מכאן והלאה ויתחיל לחשוב מראשית ולא יתן קץ למחשבתו כי אם ה' אחד ואין עוד עכ"ל), ועכ"ח דמפרש האיסור לחשוב מה לפנים בפירוש אחר ונראה ע"ד המבואר והיינו העיון בעולמות החרובין
יש תחת ידינו לקט להוסיף במסתעפי נושא הזה תילי תילים