חנוכה האם יוצאים יד"ח נר חנוכה במנורת ליבון? (1 צופה)

[וידעת היום]

יש להסתפק בזה דאם הטעם הוא כדי פרסומי ניסא א"כ ודאי שזה פרסום אף יותר גדול
או שצריך דווקא שמן שהנס נעשה בשמן?

 

[מור וקציעה]

תשובת מו"ר הגאון רבי אשר וייס שליט"א

נר חנוכה ונר שבת באור החשמל​

במה ששאל לדעתי אם אפשר לברך על הדלקת נר שבת ונר חנוכה במאור החשמל.

בשאלה זו כבר דנו האחרונים מאז שהשימוש באור החשמל הפך להיות נחלת הכלל. יש הסוברים שיוצא יד"ח, יש שחילקו בין נר שבת לנר חנוכה, (ובשו"ת כוכבי יצחק לש"ב הג"ר יצחק שטרנהל זצ"ל בסימן ה' הביא בשם מרן הגר"א קוטלר זצ"ל שיוצאים יד"ח נ"ש בחשמל עי"ש), אך רוב האחרונים נקטו שאין לברך לא בנר שבת ולא בנר חנוכה אלא שנחלקו בטעם הדברים, ואבאר.

בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"א סימן ק"כ כתב דיוצאים יד"ח נר שבת בחשמל אבל לא מצות נ"ח, דלכתחלה צריך שמן זית, ועוד דצריך פרסומי ניסא, ובחשמל שמשתמשים בו כל השנה אין פרסומי ניסא. (ועיין מש"כ עוד ביו"ד ח"ב במפתחות לסימן ל"א).

ולפי דבריו נמצא דאם ידליק בחנוכיה חשמלית שיש בה פרסומי ניסא יצא יד"ח.

ובשו"ת פקודת אלעזר (להג"ר אלעזר לעוו זצ"ל) סימן כ"ג כתב דאינו יוצא יד"ח משום דצריך שיהיה שמן כדי לדלוק כשיעור ובחשמל לא שייך שיהיה בו כדי שיעור, דאם יהיה הפסקת חשמל נמצא שלא היה בו להדליק. וכעין זה כתב הגרש"ז אוירבך בספר מאורי אש (פ"ה ענף ב') דצריך שיהא שמן כשיעור בתוך הנר, ובחשמל אין כמות חשמל בתוך הנר, עי"ש.

וסברא זו קלושה מאד, דבאמת אין זו הלכתא דצריך שמן שיש בו כדי להדליק חצי שעה, אלא דצריך שיהיה ראוי לדלוק חצי שעה בשעת ההדלקה, ופשוט עד למאד דכיבוי נר של שמן ופתילה מסיבות רבות שכיח טפי מהפסקת חשמל, וא"כ פשוט דבשעת ההדלקה הוי ראוי לדלוק כשיעור. ועוד יש להעיר לשיטתם, וכי אם ידליקו באור חשמל ממצבר יצא יד"ח, ולכאורה נראה דבמצבר הו"ל כאילו יש כאן שמן כשיעור.

וגם מש"כ בשו"ת לבושי מרדכי סימן י"ט דצריך כעין שמן שבמנורה שיש בו שמנונית כעין שמן או שעוה וכדו', תמוה בעיני וכי מנ"ל דבר זה ושמנונית זו מהי, ואין אלה אלא דברי נביאות.

ולדידי נראה פשוט דאין יוצאים יד"ח בחשמל כלל לא בנ"ש ולא בנ"ח, דבכל מצוה דרבנן צריך לקיים את המצוה כפי שתוקנה ע"י חז"ל, ולא בכל דבר אמרינן זיל בתר טעמא, ומשו"כ נראה דאף דבאור החשמל יש שלום בית וכבוד שבת, וכן בחנוכה יש בו פרסומי ניסא, מ"מ אין כאן אש, וחז"ל תיקנו להדליק אש, וכיון שבזמניהם לא היה להם אור החשמל ופשוט שתקנת חז"ל היתה להדליק אש, לא יוצאים יד"ח אלא בהדלקת האש.

ודבר זה כלל גדול ופשוט בעיני.

וראיה לדברינו נראה מדברי הרא"ש בשבת פ"ב סימן ז' שכתב דכיון דהדלקה עושה מצוה צריך שיהיה כשיעור שמן בנר בשעת ההדלקה ואם בירך והדליק ואח"כ הוסיף שמן כדי שיעור לא יצא יד"ח. והקשה בהגהות הרא"מ הורביץ מפינסק דהלא המוסיף שמן לנר חייב משום מבעיר כמבואר בביצה כ"ב ע"א וא"כ בעצם הוספת השמן כשיעור יוצא ידי הדלקה. והנראה בזה דאף דלגבי מלאכת הבערה המוסיף שמן לנר הוי כמבעיר אש, מ"מ אין יוצאים בזה יד"ח נר חנוכה, דתקנת נר חנוכה היתה להדליק את הנר כפשוטו ובהוספת שמן אין קיום מצות ההדלקה. ויסוד הדבר דבמצוות דרבנן צריך לקיימן בדרך שתיקנו חז"ל ואין המהות וההגדרה הפנימית קובעת את פרטי ההלכה.

 

[חויישב]

כף החיים, אורח חיים סימן תרעג סעיף-קטן יט;
מאורי אש (לגרש"ז אוירבאך) סימן ה סעיף ב;
שו"ת הר צבי חלק ב סימן קיד;
שו"ת ציץ אליעזר חלק א סימן כ פרק יב;
מקראי קודש, חנוכה, סימן כ.

 

[נדיב לב]

שו"ת מנחת שלמה תניינא (ב - ג) סימן נח אות ז'

הדלקת נר חנוכה במאור האלקטרי ובגדרי המצוה של האש והפתילה. +מאורי אש (תרצ"ה) פ"ה ענף ב'.+
יש להסתפק אם אפשר לקיים מצות נר חנוכה בהדלקת מאור האלקטרי בכה"ג שניכר שהוא מדליק למצות נר חנוכה, ועיין בס' דבר אליהו להגאון מוהר"א קלאצקין ז"ל שנשאל על זה והאריך שם בתשובה סימן ס"ג.
ונלענ"ד להקדים עוד ספק אם אפשר לקיים מצוה זו ע"י הדלקת עצים שהן עשויות להאיר בכה"ג שאינו נעשה כמדורה וגם שאין העץ כלה אלא לאחרי שיעור חצי שעה ומינכר שהדליקו לצורך מצוה, מי בעינן דומיא דמנורה שבמקדש שהאור הוא ע"י פתילה השואבת שמן וה"נ כאן אף שלא הצריכו חכמים שמן כי אם למצוה מן המובחר מ"מ בעינן עכ"פ שתהא פתילה השואבת דבר מה שהוא גורם את האור משא"כ עצים דחשיבי כפתילה בלא שמן, או דילמא דאף לענין כך לא בעינן דומיא דמנורה כי אם למצוה מן המובחר. וכעי"ז נשאל הגאון בעל שו"ת בי"צ בחיו"ד ח"ב סימן ל"א בנרות של חנוכה שהשמן דולק בלא פתילה רק מונח טס קטנה וזכוכית קנה חלול דק בתוכו אם בעינן דומיא דמנורה שיהיה בו שמן ופתילה או לא, והשיב שם דלא בעינן דומיא דמנורה כי אם למצוה מן המובחר ולא לעיכובא יעוש"ה.
אמנם נראה דאף אי שמן בלא פתילה כשר מ"מ פתילה בלא שמן אפשר דלא, משום דעיקר הנס הלא היה בשמן ולא בפתילה וא"כ אפשר דבעינן דוקא שמנים, וקצת ראיה נ"ל דהנה גדולי האחרונים האריכו בקושיתו המפורסמת של הגאון בעל שער אפרים דאיך מדליקין נ"ח בשמן שריפה והא קיי"ל נ"ח צריך שיעור ושמן שריפה כיון דלשריפה עומד נימא כתותי מיכתת שיעוריה, ועיין בפרמ"ג ס' תרע"ג בא"א שמסתפק בזה, ואחרים כתבו דלא שייך לומר דמיכתת שיעוריה אלא בדבר שצריך שיעור משא"כ כאן דאף שהוא צריך שמן כדי שיעור חצי שעה מ"מ אם ירצה יתן פתילה דקה מן הדקה ויצטרך רק לשמן מועט, אבל עכ"פ משמע דבעינן דוקא שמן דאיל"ה מה ספק הוא נהי דלית ביה שיעור שמן מ"מ לא גרע מפתילה הדולקת בלא שמן, אלא ודאי דבעינן דוקא שמן כדי שיעור חצי שעה ולכך ספק הוא אצלם כיון דעכ"פ לא נתנו חכמים שיעור למידת השמן אי שייכא כאן טעמא דמיכתת שיעוריה או לא. (אך גם זה יתכן דה"ה נמי דאפשר בפתילה גרידא דאית בה הך שיעורא).
ועיין בעט"ז ס' תרע"ג שכתב בשם המהר"ל מפראג "דמאחר שהנס היה ע"י שמן צריך לקיים ג"כ המצוה ע"י נרות של שמן אבל בנרות של שעוה או חלב לא מיקרי נר רק אבוקה ופסול לנ"ח - וההפרש שבין נר לאבוקה הוא שנר אין האור שולט בכל השמן רק בראש הפתילה ומושך משם את השמן אליו ואבוקה היא כאשר האור והלהב שולט בכל השמן כמו שהוא בנר של שעוה וחלב שכורכין סביב להפתילה", ואם כי לא קיי"ל בזה כוותיה מ"מ נראה דהיינו משום דגם בשעוה חשיב השעוה עצמה כמו שמן, אבל עכ"פ יש לצרף דבריו לסניף דלענין נ"ד דהיינו פתילה בלא שמן כיון דלא הזכירו כלל בחז"ל יש להסתפק אם מקיימים בה מצות נ"ח או לא. וה"נ באלקטריא הלא כל האור הוא רק מחמת החוט המלובן שהזרם העובר דרך בו הוא מחמם אותו עד כדי ליבון בכה"ג נראה דכ"ש הוא שהוא ספק גמור, דאטו אם ילבן אדם ברזל שהוא מאיר ויניחנו כדי לקיים בו את המצוה וכי יצא הוא בזה, ודאי דספק גדול הוא כיון דלא קרי כלל נר.
ועוד נראה די"ל דבעינן דוקא מידי דבר כלוי הוא דומיא דשמן שהיה בו הנס שלא כלה משא"כ מאור זה שאינו מכלה כלל, וגם י"ל דבעינן אור כזה שיש בו שלהבת משא"כ כאן דאין בו שלהבת כלל, ובפרט לפי המתבאר לעיל דלדעת הראב"ד ז"ל בפי"ב מה' שבת אפשר לומר דברזל מלובן לא חשיב כלל אש, ואף לדעת הרמב"ם ז"ל נמי לא חשיב מבעיר גמור אלא תולדת מבעיר, ובכה"ג דחשיב רק תולדה אפשר דלא חשיב הדלקה מעליא ולא יצא.
בטואו"ח ס' תרע"ה פסק "וכיון שעיקר המצוה בשעת ההדלקה צריך שיהא בנר שיעור שמן קודם שידליק אבל לא ידליק ויתן שמן אח"כ" עכ"ל, ומשמע מזה דאף אם במה שהוסיף אח"כ יש בו כדי שיעור חצי שעה נמי לא יצא, ולא אמרינן הכא דכמו גבי שבת חשיב המוסיף שמן בנר מבעיר ה"נ חשיב כאן מדליק, אמנם הב"י וכן בשו"ע העתיק לשון הרא"ש ז"ל וז"ל, אבל אם בירך והדליק ואח"כ הוסיף שמן עד כדי שיעור לא יצא י"ח עכ"ל, ולפי"ז י"ל דלא אמרינן דלא יצא אלא כגון דמעיקרא בשעה שהדליק לא היה בו כדי שיעור הדלקה וגם במה שהוסיף אח"כ נמי אין בו שיעור כי אם ע"י צירוף שניהם ונמצא דבשום פעם לא היתה כאן הדלקה של שיעור חצי שעה, משא"כ אם במה שהוסיף יש בו כדי שיעור חצי שעה אפשר דחשיב נמי מדליק, ובפרט לפמ"ש הרא"ש עצמו במס' ביצה דף כ"ב דטעמא דמוסיף שמן בנר חייב משום מבעיר הוא "משום שמאריך בהבערתו דאילו לא נתן שמן בנר היה כבה כשיכלה השמן שבנר ומה שהוא דולק מכאן ואילך הוי כאילו הוא הדליקו" וא"כ ה"נ כאן חשיב נמי מדליק, ואף אי לא חשיב כמדליק את הפתילה כיון שהיא דולקת כבר מ"מ הלא הוא מדליק את השמן.
אולם ראיתי בחיי אדם כלל קנ"ד אות כ"ב שכתב, קיי"ל הדלקה עושה מצוה - ומטעם זה ג"כ צריך שיתן בה שמן כשיעור שידליק חצי שעה קודם שבירך וידליק, אבל אם לא היה בו כשיעור קודם שהדליק אף על פי שאחר הדלקה הוסיף בה שמן עד שדולק אפי' כל הלילה לא יצא כיון שבשעת הדלקה לא היה בו כשיעור עכ"ל, ונראה דשאני שבת דכתיב ביה לא תבערו ולכן המוסיף שמן בנר חייב שפיר משום מבעיר, משא"כ חנוכה דהדלקה עושה מצוה והא לא חשיב כלל מדליק, ואף דמה שהוא דולק אח"כ חשיב כאילו הדליקו הוא, מ"מ חשוב רק כאילו הוא ממשיך את ההדלקה דלענין שבת חשיב שפיר מבעיר משא"כ כאן דבעינן הדלקה חדשה, ואף לענין שבת ראיתי באבנ"ז על הל' שבת סימן רכ"ו שכתב דמפורש בספר יראים דמוסיף שמן בנר חשיב רק תולדת מבעיר ולא מבעיר עצמו, וא"כ י"ל דדוקא גבי שבת רבי קרא דאית בהו תולדות משא"כ גבי חנוכה בעינן דוקא הדלקה חשובה שהיא אב ולא תולדה.
וא"כ היה נ"ל דלפי מה שביארנו [במאורי אש פרק ג'] דלכך חשיב מבעיר גמור במדליק את האלקטריא משום דכל החוט מהמפתח עד הזכוכית חשיב כמו פתילה ולכך ע"י החבור הוא חשיב כמקרב את הפתילה להשמן, וא"כ יש להסתפק דאפשר דאף שהודלק על ידו מ"מ לא חשיב בכה"ג מבעיר עצמו כי אם תולדת מבעיר. אמנם נראה ודאי דכיון שהוא נדלק תיכף בכח הראשון חשיב שפיר כאילו אדליק הוא בידים כמו דחשיב כח גברא גבי שחיטה ונטילת ידים וכדומה.
אמנם נראה כיון דבעינן שיתן שמן בנר כדי שיעור חצי שעה, יש להסתפק אי שרי למלא שפופרת של ביצה שמן וליתן אותה עפ"י הנר בשביל שתהא מנטפת, מי בעינן שיהיה כל שיעור השמן בתוך הנר עצמו או לא, ונראה דלא מבעיא לדעת הירושלמי בפ' ב"מ שכתב דטעמא דלא יקוב אדם שפופרת וכו' הוא מפני שלא הותחל בכל טפה וטפה וסובר דכל טפה הנוטפת לתוך הנר חשובה כהדלקה חדשה, א"כ נראה דה"ה בנ"ד חשוב נמי כאילו בשעה שהדליק לא היה בו שיעור אלא שאח"כ נתוסף בה שמן, אלא אף לדידן נראה נמי דחשיב שפיר הדלקה חדשה, דהא דעת הרבה פוסקים הוא דהמסתפק מן השמן שבתוך השפופרת אינו חייב משום מכבה, אלמא דכיון דהשמן בדיל מהפתילה חשיב כהדלקה חדשה וא"כ ה"נ כאן בנ"ד בהדלקת מאור האלקטריא נראה דאף הרבנים שהתירו לקיים בהדלקה זו מצות נ"ח, היינו דוקא בזרם שהוא קבוע תמיד בתוך החוטים כגון זרם הבא מהמון זוגי מטילים של נחושת ואבן דחשיבי כמו שמן משא"כ בזרם המתהוה ע"י מגנטים הבאים בקרבתם של החוטים יש להסתפק אי לא חשיב כל סבוב וסבוב כיצירה חדשה, ובפרט בזרם שמשתמשים בו בא"י שיש חמשים פעם בשניה אחת שאין שום זרם כלל בתוך החוטים, י"ל דחשיב כאילו בשעת ההדלקה לא היה בו כדי שידליק שיעור חצי שעה, ואף אם נאמר דגבי שבת חשיב נמי כאילו כל המשכת האור הוא על ידו שאני התם דמלאכת מחשבת אסרה תורה משא"כ הכא דבעינן הדלקה ממש.
ואף כי יפה העיר לי בזה הרב הגאון הג' מוהרי"מ חרל"פ שליט"א בסברא ישרה לחלק דלא דמי כלל לשפופרת דהתם השמן הוא מטפטף מעצמו ולא מחמת ההדלקה ולכך חשיב שפיר גרמא, משא"כ כאן דרק ע"י ההדלקה הוא גורם למעבר הזרם בתוך הזכוכית, מ"מ נלענ"ד כיון דעיקר הטעם דאמרינן הדלקה עושה מצוה כתבו הראשונים משום דבעינן דומיא דמנורה שבמקדש ומשום כך בעינן נמי שיהיה בו כדי שיעור בשעת ההדלקה, א"כ נראה דאף בכה"ג דנ"ד אין כאן הדלקה מעליא וצ"ע.
ועיין בהגהות אשל אברהם באו"ח סימן תרע"ח סעיף ב' שכתב, המחבר נרות של שעוה לנר חנוכה זה על גבי זה וכל אחד אין בו שיעור רק כשכלה אחד נדלק ממנו נר השני שתחתיתו וכל אחד דולק חצי שיעור נראה שאין חשש בזה ויו"ח היטב כיון שחיבר ונר שני נדלק מאיליו מהראשון, אך אם אינו מחובר לשני רק עומדים בקירוב זה לזה עד כשמגיע הלהב בסוף הראשון נדלק השני ממילא בזה צל"ע אם יוצא י"ח כיון שהתחלת הדליקה צ"ל כשיעור והרי בנר הנדלק אין כשיעור והשני שיודלק גם שממילא יודלק הוא דבר בפני עצמו ולפום ריהטא כן נוטה וצל"ע עכ"ל, ואף כי פשוט הוא דלא דמי כלל לנ"ד דהתם ההדלקה השניה היא בגוף אחר משא"כ הכא או בשפופרת המנטפת שמן לתוך הנר דעכ"פ כל הזמן נמשכת ההדלקה בפתילה אחת, מ"מ צ"ע.
ונראה דאיכא נמי סברא איפכא דהכא באלקטריא גרע טפי משפופרת דהתם עכ"פ כל המשכת האור שלאח"כ הוא רק מחמת ההדלקה הראשונה שהדליק הוא ולכך חשיב שפיר כאילו אדליק הוא את כל השמן אף מה שבתוך השפופרת הואיל וממילא אתי לתוך הנר משא"כ באלקטריא איכא כל רגע ורגע חימום חדש והחוט המאיר עכשו אין זה מחמת שהאיר כבר מקודם וא"כ נהי דמעבר הזרם בתוך הזכוכית הוא רק מחמת מעשיו שחבר את שני קצות החוט, מ"מ המשכת ההדלקה שלאח"כ שהיא ע"י זרם חדש שלא נוצר עדיין בשעת חבורו את החוטים אלא נולד אח"כ ע"י כח המכונה לא חשיב כלל כאילו הודלק ע"י אדם אלא כהודלק מעצמו דמי ולא חשיב הדלקת כל משך החצי שעה כי אם גרמא.
אמנם אף אי הוי רק גרמא כתב הגאון מוהרצ"פ פרנק שליט"א בירחון קול תורה חוברת ג': אולם להלכה הנני מסתפק קצת ביסוד החלק המעשי של מצות עשה אי מעכב שתהא עשייתה בגדר של פעולה בידים דוקא, או נאמר דלגבי מצות עשה די לו גם בגרם עשיה ובלבד שיהא הוא המסבב לעשיית המצוה אמרינן דהיינו עשה דידים - ולדעתי כן הוא שיטת המג"א בס' רס"ג סקי"א שמביא בשם מהר"ם שאם אחרה להדליק הנרות עד אחר שקעה"ח תאמר לנכרי להדליק והיא תברך, ובחי' רע"א שם הקשה הא אין שליחות לעכו"ם וא"כ היא אינה מדלקת ואיך תברך ע"ז, ולפי האמור י"ל דהדלקת נר של שבת אין מצותה עצם ההדלקה שיהא מדליק בידים דוקא אלא עיקר המצוה הוא ההשתדלות שיהא אור מאיר בבית וזהו קיום מצותה וא"כ שפיר מברכת על הדלקת הגוי - וכ"כ בשו"ע הרב ז"ל שתברך היא קודם שתהנה לאורן כיון שעיקר מצות הדלקת נר שבת אינה ההדלקה לבד אלא ההנאה להשתמש לאורה היא עיקר עכ"ל.
והנה ראיתי שם בשו"ע הרב ז"ל בקו"א אות ג' שכתב, ומסתברא לברך אז "על הדלקת הנר" עכ"ל, וא"כ נראה דהגרע"א ז"ל צדק מאד בתמיהתו על המג"א, משום דאף אם נאמר דעיקר המצוה הוא שיהיה נר הדלוק ולא שידליקנו הוא בידים ממש מ"מ הואיל וכתבו כל הפוסקים שנוסח הברכה הוא "להדליק" כמו בנר חנוכה דדייקי מיניה בגמ' דהדלקה עושה מצוה, וא"כ אף אם נאמר דשאני שבת וכדעת הגאון בעל פ"י בדף כ"ג, מ"מ אין לנו לחדש נוסח ברכה מעצמנו וכיון דמטבע שטבעו חכמים בברכה זו הוא "להדליק" אין לברך כלל "על הדלקת" והיינו דקא מתמה שפיר הגרע"א ז"ל, [ומה שהעיר שם הגאון הנ"ל דמ"ש אם הנר דולק מבעוד היום גדול שכתב הרמ"א שיכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת והיינו מפני שמצוה להכניס עצמו בחיוב מצוה, מהא דכסהו הרוח שלא החמיר עליו הרמ"א שיגלה כדי שיתחייב במצות כסוי ואף דקיי"ל דאם חזר ונתגלה חייב לכסות, וא"כ מ"ש מצות כסוי דם מהדלקת הנר עכתו"ד, ונלענ"ד לחלק דשאני נר שבת שהיא מצוה חיובית כלומר שכל ע"ש חייב אדם להדליק נר לצורך שבת ולכן מצוה עליו להכניס עצמו בחיוב מצוה זו, משא"כ מצות כיסוי שאינו חייב לשחוט כדי לכסות אלא אם שחט חייב לכסות ה"נ אמרינן דוקא כשהדם מגולה ולא מכוסה וצ"ע]. ומיהו כל זה הוא רק גבי נר שבת אבל בנר חנוכה דהדלקה עושה מצוה י"ל שפיר דבעינן שידליק הוא בידים ולא ע"י גרמא, אך גם בזה הוכיח הגאב"ד מוהרצ"פ שליט"א דיצא ממה שכתוב בפ' תצוה גבי אבני אפוד ו"פתחת" עליהם שמות בני ישראל ואפי"ה תניא שהוא כותבן בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ "והן נבקעות מאליהן", אלמא דאף שאינו עושה מעשה הפיתוח בעצמו ואפי"ה מקרי שפיר ופתחת. אמנם לענ"ד צ"ע דא"כ גם בשחיטה מנלן למידק מקרא דוזבחת דבעינן דוקא כח גברא ולא ע"י גרמא מ"ש מקרא דופתחת דחשיב שפיר כאילו מפתח הוא אף ע"י גרמא, וכן מ"ש מגרמא בנזקין דפטור משום דכתיב מכה נפש דמשמע שהוא עצמו מכה בידים ולא ע"י גרמא, וא"כ ה"נ כאן אמאי מיקרי ופתחת.
ולכן נלענ"ד דע"כ לומר כמו שכתב שם הגאון הנ"ל עצמו דמיירי שהוא מעביר את השמיר בידים על האבן ולכך כיון דבקיעת האבן בא בבת אחת עם מעשה ההעברה מיקרי שפיר מפתח בידים ממש, וא"כ ה"נ בנ"ד גבי נר חנוכה כיון דעיקר המצוה הוא לא המשכת ההדלקה דהא קיי"ל כבתה אינו זקוק לה אלא עיקר המצוה הוא רק ההדלקה עצמה לכן יש להסתפק אם הוא יוצא מצוה זו ע"י גרמא. וגם נלענ"ד דאין להוכיח כלל מלשון הכתוב שנאמר "ופתחת" וכן "תפתח", דהא בלא"ה הלא לשון זה הוא מה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה, ואפי"ה אמרה תורה מפורש שהכל נעשה ע"י בצלאל ואהליאב, וגם בכל הפרשה דהתם כתיבי כמה פעמים ועשית ועשו וכדומה, אלמא דעיקר קפידא דקרא הוא רק שיעשה ולא למידק מיניה דע"י גרמא לא, וגם נלענ"ד דעל כרחין צ"ל הכי דאיל"ה אף אם נאמר דמקיימים כל המצות גם ע"י גרמא כיון שהוא גורם ומסבב לעשיית המצוה, אבל מ"מ הכא כיון דכתיב ביה נמי לשון "מעשה" אמאי לא נידק מיניה דדוקא עשייה בעי ולא גרמא כדאמרינן גבי לא תעשה כל מלאכה או גבי לאו דמחיקת השם דכתיב ביה נמי לא תעשה כן לד' אלקיך דדוקא עשייה הוא דאסור הא גרמא שרי, אלא ודאי דאין לנו למידרש כלל דרשה מעצמנו ובפרט בקראי דעשיית המשכן וכליו, וצ"ע.
ברם בנ"ד נראה דיש לדון כאן לפסול מטעם אחר כיון דעיקר הטעם דהדלקה עושה מצוה הוא משום דבעינן דומיא דמנורה שבמקדש ושם היתה עיקר המצוה לעשות שלהבת כדכתב רחמנא "בהעלותך" את הנרות ולא "בהדלקתך" והיינו מפני שהלהב עולה לכן נופל ע"ז לשון עליה, וגם מפני שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה ועיין פי' רש"י בחומש, וא"כ דילמא ה"נ בנר חנוכה בעינן דוקא שלהבת ולא ליבון החוט לבד, ואף כי פשוט הוא דלא לכל הדברים הצריכו דומיא דמנורה מ"מ נראה דאפשר דנכלל במאי דאמרו הדלקה עושה מצוה דבעינן הדלקה כדי שתהא שלהבת עולה וצ"ע. וכל זה לא כתבתי כי אם להעיר את צדדי הספק בענין זה ויהא רעוא כי יאיר ד' את עינינו בתורתו תמיד ויזכנו לימי אורה ושמחה, ואין שמחה כהתרת הספיקות.

 

[נדיב לב]

וראה כאן אות י"ט.