הלכה כללי האם יש מצוות ת"ת במילה 'וגו' (2 צופים)

[בעל דבר]

לפעמים כתוב בגמ' את המילה וגו' וכן את המילה וגומר, האם הקורא את המילה הזו מקיים מצוות תלמוד תורה, והאם אי קריאת המילים הנ"ל מעכבת בעשיית סיום מסכת?

 

[יוסף צ. הירשמן]

כעס גדול היה לי על המעתיקים והמדפיסים שהדפיסו הש"ס עם תיבות וגו' רבים מספור, במקום להעתיק את הפסוקים, דבר המונע מלהבין דברי הגמרא על בוריים.
ותיתי להו למדפיסים אחרונים שלכה"פ הכניסו את הכתובים בצד הגליון במהדורת תורה אור השלם.

כי לענ"ד האומר את המילה "וגומר" במקום לאתר את המשך הפסוק ולאמרו, הרי זה דומה למי שיוצא מחדר הרופא עם מרשם ביד, ותחת לגשת אל בית המרקחת לקנות את התרופה בחר להקריא את המרשם בקול רם, ובכך יצא ידי חובתו.

---

בדרך הלצה הייתי אומר, שהעושה כן עובר בעשה מן התורה, ובלא תעשה מדברי קבלה, וכן עובר על דברי חכמים, ובנוסף לכך קרוב הוא להיות בגדר "שגגת תלמוד עולה זדון".

ואסביר:

חז"ל כתבו המילה וגו', כלומר, תגמור את המשך הפסוק ואז תבין את הדרשה על בוריה, ונמצא עובר על דברי חכמים, שהרי לא קיים את דבריהם.
ולפעמים אף ישתבש ויבין את הדרוש בצורה שגויה, כיוון שלא שם ליבו אל הפסוק שהוא מקור הדרוש.

יתירה מכך, יש באמירת "וגומר" חשש דברים בטלים, ואמרינן במסכת יומא (יט:)
אָמַר רָבָא הַשָּׂח שִׂיחַת חוּלִּין עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר וְדִבַּרְתָּ בָּם בָּם וְלֹא בִּדְבָרִים אֲחֵרִים רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר עוֹבֵר בְּלָאו שֶׁנֶּאֱמַר כׇּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר.
ואין לך "דברים בטלים" יותר מדבר זה, שבדיוק במקום שהיה צריך לומר חצי פסוק אומר דבר בטל שאין לו שחר, בלי תועלת.

---

יש לי הרבה דוגמאות לכך, בפרט במדרשים שאני עוסק בההדרתם כאן בפורום [פתחתי אשכול לכל פרשה בספר בראשית, ובה הבאתי המדרשים כלשונם], שהדבר הראשון שחשוב בעיניי הוא פתיחת ה-וגו' הרבים מספור, שבלעדיהם אין שום משמעת וטעם ללימוד המדרשים.

דוגמא אחת שראיתי לאחרונה:

וּכְתִיב (מלכים ב יד, כה): כִּדְבַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי, אִלֵּין גּוֹבַבְתָּא דְּצִפּוֹרִין.

מי יוכל להסביר מדרש זה?

 

[נהר מעדן]

הסיבה שכתבו המילה "וגומר" הוא כי כל פסוקא דלא פסקי משה אנן לא פסקינן, וצריכים לגמור כל הפסוק. ולא כוונו כותבי התלמוד כלל שיאמר "וגומר" אלא שלא יאמרוהו, אלא יאמרוהו כל הפסוק כולו.
ולכן כהיום במהדורות חדשות שכבר נדפסו כל פסוק בשלימותו, בוודאי שלומר "וגומר" שאין צריכים, אלא יש להדר לקיים מצוות לשמוע דברי חכמים, ולגמור את כל הפסוק.
ובנוסף שירוויח על ידי זה בקיאות בפסוקי התורה, וגם ירוויח שהרבה פעמים לא מבטאים את לשון הפסוק כהוגן, ועל ידי שלומדים הפסוק מצד הגליון, שנמצא שם בנקודותיו, לא יטעה בטעות עמארציות.
נכון, כשלומדים עם חברותא אינני מייעץ מנהג זה, כי זה קשה בלימוד בחברותא, אבל כשלומדים בעצמו, בד בבד, בכדי לקנות בקיאות וידיעת התורה, הרי זה הנהגה ישרה.

 

[אימתי]

למעשה ברור שזה חלק מצורת הלימוד וגם זה נכלל בלימוד תורה
אבל השאלה שלך כוונה להאם יש על מילה כזאת לימוד - והתשובה ברור אבל רק בתנאי שזה חלק ממשפט
ואשאל כמה שאלות בחזרה - על אמר אביי לבד יש שכר ת''ת?
ועל אמר לבד יש?
ועל כל מיני מילים מיותרות בגמ' שנצרכו אגב ריהטא של הסיפור, ובהחלט יכול להיות שהיה אפשר להוריד מילה אחת, האם מקבלים ע''ז שכר ת''ת?

 

[המכבד את הבריות]

לפעמים כתוב בגמ' את המילה וגו' וכן את המילה וגומר, האם הקורא את המילה הזו מקיים מצוות תלמוד תורה?

לחץ כדי לכווץ...

בפשטות אם קורא מילה זו לבדה - לא חשיב ולא כלום, אך אם קראה בהמשך אחד להנסמך כן מקיים בזה מצוות ת"ת.

ולא כוונו כותבי התלמוד כלל שיאמר "וגומר" אלא שלא יאמרוהו, אלא יאמרוהו כל הפסוק כולו.

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה אף ר' אשי ורבינא עורכי התלמוד לא כתבו הם המילה 'וגו' ' כ"א כתבו הפסוק בשלימות, ומעתיקי ומדפיסי התלמוד הם הם דהוסיפו זאת. אך לא אמצא מקור לזה.

 

[נהר מעדן]

הרעיון נמצא בספר התשבי ערך 'גמר'.

 

[בעל דבר]

הסיבה שכתבו המילה "וגומר" הוא כי כל פסוקא דלא פסקי משה אנן לא פסקינן, וצריכים לגמור כל הפסוק. ולא כוונו כותבי התלמוד כלל שיאמר "וגומר" אלא שלא יאמרוהו, אלא יאמרוהו כל הפסוק כולו.
ולכן כהיום במהדורות חדשות שכבר נדפסו כל פסוק בשלימותו, בוודאי שלומר "וגומר" שאין צריכים, אלא יש להדר לקיים מצוות לשמוע דברי חכמים, ולגמור את כל הפסוק.
ובנוסף שירוויח על ידי זה בקיאות בפסוקי התורה, וגם ירוויח שהרבה פעמים לא מבטאים את לשון הפסוק כהוגן, ועל ידי שלומדים הפסוק מצד הגליון, שנמצא שם בנקודותיו, לא יטעה בטעות עמארציות.
נכון, כשלומדים עם חברותא אינני מייעץ מנהג זה, כי זה קשה בלימוד בחברותא, אבל כשלומדים בעצמו, בד בבד, בכדי לקנות בקיאות וידיעת התורה, הרי זה הנהגה ישרה.

לחץ כדי לכווץ...

יישר כח! אבל השאלה שלי היא לאו דווקא על המילה וגו', אבל כל דבר שאינו ממין העניין, כגון הסימנים המובאים בגמ' וכדו'

 

[נהר מעדן]

כל הסימנים והפסקאות שמקורן ממחברי התלמוד יש בהם סודות נפלאות והם חלק בלתי נפרדת מהתורה. ואולי אין זה כלל מידיעת התורה, אבל בוודאי מקיים בזה מצוות תלמוד תורה. וכבר אמרתי פעם לפרש מה שאמרו ז"ל שהבית המקדש נחרב מפני שלא ברכו בתורה תחילה, שיש לרמז, שהם ברכו רק על עיקר החידוש המוסיף מדע מהתורה, אבל לא ברכו על עצם אמירת הפסקאות, ולומר "אמר רבי יוחנן", כי הגם שאין נפק"מ בהרעיון והמדע, מי הוא המא"ד, אבל מכיון שזה חלק מהתורה, מונח בו קדושת התורה, ו"אמר" הוא תורה "רבי" הוא תורה "יוחנן" הוא תורה.
ושמעתי אומרים שגם בשינוי נוסחאות, אם זה נדפס בהדף, יש בזה סודות, ויש שלומדים גם הנוסחא שנדפס, וגם הגהות הב"ח או שאר הגהות שמגיהים שאר הגדולים.

 

[מכנדבי]

לפעמים כתוב בגמ' את המילה וגו' וכן את המילה וגומר, האם הקורא את המילה הזו מקיים מצוות תלמוד תורה, והאם אי קריאת המילים הנ"ל מעכבת בעשיית סיום מסכת?
(כתבתי זאת תחת 'הלכה ומנהג' מכיוון שלא ידעתי לאן זה שייך בדיוק, סליחה עם זה לא ממש מדויק).

לחץ כדי לכווץ...

המילה היא לא. ולא צריך להסביר את זה.

אם אתה מכיר את לשון הפסוק בע"פ, ואומר "וגומר" כדי לקצר - תוכל תדון מצד ת"ת בהרהור.

 

[המכבד את הבריות]

ושמעתי אומרים שגם בשינוי נוסחאות, אם זה נדפס בהדף, יש בזה סודות, ויש שלומדים גם הנוסחא שנדפס, וגם הגהות הב"ח או שאר הגהות שמגיהים שאר הגדולים.

לחץ כדי לכווץ...

לא אבין דברי כת"ר. והלא פשיטא לכולא שאין הצדק עם כלל ההגהות כולם, כ"א אי תימא כגירסא זו ואי תימא כגירסא זאת, וחלוקים הדעות עד שיבוא אליהו כו', אך בוודאי גירסא א' בלבד היא הצודקת. ומאי טעמא לקרוא את כלל הגירסאות כולם (אם אין נפק"מ בזה כ"כ)?

 

[נהר מעדן]

לא אבין דברי כת"ר. והלא פשיטא לכולא שאין הצדק עם כלל ההגהות כולם, כ"א אי תימא כגירסא זו ואי תימא כגירסא זאת, וחלוקים הדעות עד שיבוא אליהו כו', אך בוודאי גירסא א' בלבד היא הצודקת. ומאי טעמא לקרוא את כלל הגירסאות כולם (אם אין נפק"מ בזה כ"כ)?

לחץ כדי לכווץ...

בוודאי אין הכלל בכל נוסח, אבל הרי ראינין שגם רש"י בהרבה פעמים מפרש באריכות ב' נוסחאות שהיו לו, ולפעמים אחר הפירוש אומר: והראשון נראה לי, או והראשון עיקר, או איזה תלמיד טועה הכניסו בגמרא וכדומה. אבל עכ"ז לומדים כל הנוסחאות וכל הפירושים, ובוודאי על שניהם מקבלים שכר, ושניהם נחשב כעוסק בתורה, ומקיים מצוות לימוד התורה.
עיקר כוונתי היה, כשהמהרש"ל גורס כגירסא אחת, והב"ח גורס אחרת, ומפרש אחר גורס שונה לחליטין. והלומד ירושלמי יודע שכמעט כל דף הוא מלא בגירסאות שונות, אשר כל גמרא אפשר ללמוד עם כמה גירסאות, והפשט לפי כל גירסא משתנה לחלוטין מן הקצה אל הקצה. על זה שמעתי אומרים, שלומדים כל הגירסאות, כי כולם הם תורה שלימה, ואלו ואלו דא"ח.