האם עדיף להיות "בינוני עקבי" או "גדול ברגעים"? (5 צופים)

[מחשבה]

יש אנשים שמצליחים לשמור על יציבות, לא מגיעים לשיאים גדולים, אבל גם לא נופלים. אחרים נעים בין קצוות, לפעמים מתעלים לגבהים, ולפעמים נופלים לשפל.
היציב מבטיח עקביות, אבל אולי מפספס רגעי השראה גדולים. ה"קיצוני" חווה פסגות נדירות, אך גם סכנת נפילה.

השאלה שלי, מה עדיף בעבודת האדם או אפילו בעבודת השם, עקביות מתונה או לעלות על פסגות קצרות עוצמתיות גם במחיר ירידות?

 

[שירת העשבים]

האם אתה מכיר אדם שיש לו בחירה בין שני הדרכים?
משום מה נראה לי שזה "דרכים" שמבוססים על שני סוגי בני אדם...

 

[רבי]

אין עלייה ללא ירידה.

עקביות מתונה היא פסגות קצרות.

עקביות ותמידיות תמיד עדיפים על פני ריגושים.

 

[ן' מיגאש]

שמעתי פעם שלהיות עקבי זה מדרגה באותו הדבר, ומעשים החד"פ הנפלאים לא נובעים ממדרגה אמיתית וקנין. יתכן רצון עז ותשוקה, ולא אומר שאינו בעל מדרגה כלל, רק לא ביחס למעשיו.
ומביאים ראיה מכך שבשואה הרבה אנשים שהיו כמעט חילונים מסרו נשמתם על קדושת ה' ואע"פ שלא היו בעלי מדרגה.

 

[נושם עמוק]

לאו דווקא מי שעושה "מבזקים" מגיע גבוה יותר.לשמור על סדר יום קבוע זו החכמה הגדולה ביותר.גם אם זה לא נראה כלפי חוץ.זו עבדה פנימית הרבה יותר עמוקה

 

[בד קודש]

מצד אחד, ודאי שעדיף עשרת מונים להיות זנב לאריות ולא ראש לשועלים,
ובשם החזו"א אמרו שברוחניות אין מושג של הסתפקות במועט.

מאידך גיסא, ידועים דברי הרב דסלר על הא דבכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת,
שבכל פעם שרבי אמר זאת היה מדובר על חיזוק רגעי, ומיד אחר כך מיתה, והוא משום שאם היה עובר זמן לא היה נשאר מזה מאום.

דהיינו - הצורה הנכונה לשאלה צריכה להיות מה פחות גרוע ולא מה יותר טוב....
הדרך הנכונה היא לעמול ולהגיע למצב של עליה תמידית ועקבית יחד עם כבישת פסגות, וכל דבר אחר זולת זה - טוב הוא אינו.

 

[חיים ש]

אציג לך קטע מליקוטי מוהר"I (קטעים, אם אתה רוצה בהרחבה לך נא ראה שם),
ובקיצור, מאיזה מצב רק שלא יהיה, תמיד ייזהר לא ליפול ממדרגתו, וישאף ליותר גבוה,

"והפרוש הפשוט הוא, שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה, צריך לחגור מתניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד, בין בעליה בין בירידה, שהם בחינת: "אם אסק שמים ואציעה שאול" (תהלים קלט ח) וכו', הינו בין שיזכה לאיזה עליה, לאיזה מדרגה גדולה, אף-על-פי-כן אל יעמד שם, ולא יסתפק עצמו בזה, רק צריך שיהיה בקי בזה מאד, לידע ולהאמין שהוא צריך ללכת יותר ויותר וכו', ... שהוא בחינת: "אם אסק שמים שם אתה". וכן להפך, שאפלו אם יפול, חס ושלום, למקום שיפול אפלו בשאול תחתיות, גם כן אל יתיאש עצמו לעולם, ותמיד יחפש ויבקש את השם יתברך, ויחזק עצמו בכל מקום שהוא, בכל מה שיוכל, כי גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך, וגם שם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך, וזה בחינת: "ואציעה שאול הנך". ... כי אי-אפשר לילך בדרכי התשובה, כי אם כשבקי בשני הבקיאות האלו."