סוכות, שמח"ת ושמ"ע האם צריך לאכול בסוכה ביום שביעי? (2 צופים)

[נדיב לב]

כתב הרמב"ם (פ"ו מהל' סוכה הי"א) וז"ל: גמר מלאכול ביום השביעי בשחרית לא יתיר סוכתו אבל מוריד הוא את כליו ומפנה אותן מן המנחה ולמעלה אין לו מקום לפנות פוחת בה ארבעה על ארבעה ואם הוצרך לסעוד בשאר היום צריך לאכול בסוכה שמצותה כל שבעה ע"כ.

וצ"ע מה שכתב הרמב"ם דצריך לאכול בסוכה בשאר יום שביעי דמה בא לאשמעינן ומהיכי תיתי שלא יאכל בסוכה והרי עדיין חג סוכות. ועיין בראב"ד שם. ובמגיד משנה שם שכתב וז"ל: וכתב רבינו ואם הוצרך לסעוד בשאר היום וכו'. לומר שאע"פ שאמרו מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה או פוחת בה ארבעה לא תחשוב שנגמרה מצותה ביום שביעי מבעוד יום אלא כל היום עד הלילה מצותה מן התורה. ודברים ברורים הם ולא היו צריכין באור אלא מפני שבהשגות כתוב אמר אברהם איני יודע מהו זה וכו' וכבר בארתי כונת רבינו ע"כ.

אלא שזה גופא צריך ביאור מדוע היינו חושבים שנגמרה מצוותו מבעוד יום.

וחשבתי ליישב על פי מה שכתב הרמב"ם שם הלכה ה' וז"ל: כיצד היא מצות הישיבה בסוכה שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום בין בלילה כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה וכל שבעת הימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע שנאמר (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים כיצד כלים הנאים ומצעות הנאות בסוכה וכלי שתייה כגון אשישות וכוסות בסוכה אבל כלי אכילה כגון קדרות וקערות חוץ לסוכה המנורה בסוכה ואם היתה סוכה קטנה מניחה חוץ לסוכה עיין שם.

ומדבריו מבואר שיסוד המצוה לקבוע סוכתו לדירה שיהיה דר בה וישתמש בה כדירתו, ואילו אכילה שתיה ושינה הוו רק אופני הדירה, אבל אין שום קיום מצוה פרטי בגוף האכילה וכו', אלא דכולהו הוו קיום הדירה בסוכה.

ולפי זה יש לומר מכיון וביום השביעי מפנה את כליו מסוכתו לביתו, ממילא כעת לא חשיב הסוכה לעיקר הבית ולא נחשב שקובע סוכתו לדירה, וזה מעכב גם לגבי אכילה בסוכה, שכן אם אין בסוכה את כליו לא נחשב לקביעת דירתו ומה יועיל שיאכל שם, קמ"ל הרמב"ם שגם מצוות דיורין נחשב כל שאוכל שם דסוף סוף באכילה מוכיח שזה ביתו. ובכלל י"ל דמלבד עיקר המצווה לדור בה, יש עוד קיום מצוה פרטית כשאוכל ושותה או ישן בסוכה ונמצא דמקיים באכילתו גם קיום פרטי דאכילה ושתיה ושינה בסוכה. וכמו שהרחבנו במק"א.