ראש השנה - האם קטנים נידונים בראש השנה? | ענייני דיומא ראש השנה - האם קטנים נידונים בראש השנה? | ענייני דיומא
  • פורום אוצר התורה מאחל לכל חברי הפורום שליט"א
    שנה טובה ומתוקה כתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים 🌸

ראש השנה האם קטנים נידונים בראש השנה? (2 צופים)

פורומים הודעות חדשות באוצר
ענף עץ אמר:
האם בראש השנה קטנים נידונים בפני עצמם?
לא מצאתי מישהו שדיבר.
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...
אמנם בקטנים אין חטא ועוון אבל שייכים בעונש וכליה מצד אביהם וכדברי חז"ל שבת לב: בעוון ... [נדרים, ביטול תורה, שנאת חינם, ציצית מזוזה] של אדם 'בניו מתים'. 'כשהן קטנים'. ובגמ' שם לג. נתפסים בעוון הדור או מטעם שמבטלין את אביהן.

וראה ברמב"ם הלכות תשובה ריש פרק ו' כתב וז"ל:
פסוקים הרבה וכו' בזמן שאדם אחד או אנשי מדינה חוטאים ועושה החוטא חטא שעושה מדעתו וברצונו כמו שהודענו ראוי להפרע ממנו והקדוש ברוך הוא יודע איך יפרע יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו בעולם הזה בגופו או בממונו או בבניו הקטנים שבניו של אדם הקטנים שאין בהם דעת ולא הגיעו לכלל מצות כקניינו הן וכתיב איש בחטאו ימות עד שיעשה איש ויש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו לעולם הבא ואין לעובר עליו שום נזק בעולם הזה ויש חטא שנפרעין ממנו בעולם הזה ולעולם הבא.

ובמחזור 'בקשו פני' מעתיק מספר נהר שלום להרש"ש עמוד לח וז"ל: וכל איש הירא את דבר ה' לבו יחיל בקרבו מפחד ה' ומהדר גאונו, ויתן אל לבו כי היום יביאו את דינו למשפט לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שופט כל הארץ, מגופו ומבניו וממונו מעשה איש ופקדתו ועליליותיו מחשבותיו ותחבולתיו וכו'.

ורבנו הגרי"ס בספר אור ישראל אגרת ז' כתב וז"ל:
הָאַחַת גּוּפָנִי אֲשֶׁר הָאָדָם הוּא וּבְנֵי בֵּיתוֹ הַתְּלוּיִם עָלָיו בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה. לְעֵת דִּין הַגָּדוֹל, הִיא עֵת תְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֲשֶׁר הָאָדָם נִזְכָּר וְנִשְׁפָּט עַל מַעֲשָׂיו. וְהוּא בָּעֵת הַלָּזֶה נִדְמֶה לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּעֵת שֶׁנִּכְנָס לְבֵית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זַ"ל (רֹאשׁ הַשָּׁנָה דַּף כ"ו) שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כֵּיוָן דִּלְזִכָּרוֹן הוּא כִּבְפָנִים דָּמִי עַיֵּן שָׁם: וּמַה יֶּחֱרַד לֵב הָאָדָם הָאוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ וְאֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ הַתְּלוּיִם עָלָיו (וְאִם כִּי עֵינֵי בָּשָׂר רוֹאוֹת אֲשֶׁר בְּנֵי אָדָם יָצְאוּ לְצֶדֶק בְּלִי הֲכָנוֹת וְהִתְעוֹרְרוּת הַיִּרְאָה וְהַמּוּסָר) לְהֵטִיב דַּרְכּוֹ, וּלְכָל הַפָּחוֹת לִשְׁבֹּר רוּחוֹ בְּשִׁבְרוֹן לֵבָב, אֲשֶׁר הוּא יְסוֹד הָרָאשִׁי, לִהְיוֹת מָגֵן עַל הַסַּכָּנָה הַגְּדוֹלָה הַמְרַחֶפֶת, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זַ"ל רֹאשׁ הַשָּׁנָה (דַּף ט"ז) כָּל שָׁנָה שָׁרְשָׁהּ בִּתְחִלָּתָהּ כוּ', הוּא שִׁבְרוֹן הַלֵּבָב וּכְמַאֲמָרָם זַ"ל שָׁם (דַּף כ"ו) בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כַּמָּה דְּכַיִיף אִינַשׁ דַּעְתֵּיהּ טְפֵי מַעֲלֵי עַיֵּן שָׁם: הֲלֹא לַכֹּל עֵת (קֹהֶלֶת ג') וְהָאָדָם לֹא יֵדַע אֶת עִתּוֹ כוּ', לְעֵת רָעָה כְּשֶׁפִּתְאוֹם תִּפֹּל עָלָיו (שָׁם ט') בְּלִי הֲכָנָה הַדְּרוּשָׁה לְהָכִין מָגֵן וְצִנָּה, לְהִשָּׁמֵר מֵהַפַּח הוּא יוֹם הַדִּין הַנּוֹרָא, כַּאֲשֶׁר גַּם עֵינֵי בָּשָׂר רוֹאוֹת כִּי כִּמְעַט בְּכָל רֹאשׁ הַשָּׁנָה נִדּוֹנִים רַחְמָנָא לִצְּלַן גַּם הַבַּחוּרִים לְמִיתָה חַס וְשָׁלוֹם, אֲשֶׁר שְׁאָר אֲנָשִׁים כְּגִילָם נִצּוֹלוּ, וְהוּא הַדָּבָר כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַאֲרִיךְ אַף עַד עֵת הַקְּצוּבָה לְפָנָיו אֲשֶׁר לְכָל אָדָם עִתּוֹ לְבַדּוֹ:

בָּזֹאת יָשִׂים הָאָדָם לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ, לְהַרְכִּיב שְׁנֵי הָעִנְיָנִים, וּלְחַבְּרָם בְּהִתְקַשְּׁרוּת הַגּוּף וָנֶפֶשׁ, בִּתְחִלָּה יִשְׁבֹּר לְבָבוֹ מֵאֵימַת דִּין הַגּוּפָנִי כִּי נוֹרָא הוּא, וְחַיָּיו וְחַיֵּי בְּנֵי בֵּיתוֹ וּצְרָכָיו תָּלוּי בָּזֶה, וּמִזֶּה יָבוֹא לְתַקֵּן דְּרָכָיו, וְיִהְיֶה לְהוֹעִיל לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אָכֵן הַמְנֻוָּל הוּא הַיֵּצֶר הַשּׂוֹנֵא וְאוֹרֵב לָאָדָם לְטַמְטֵם לְבָבוֹ, אִם פָּגַע בְּךָ מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הַשַּׁיָּךְ לָזֶה הוּא בֵּית הַמּוּסָר, אִם אֶבֶן הוּא עַל יְדֵי לִמּוּד הַמּוּסָר (הִיא הַתּוֹרָה לְטִמְטוּם הַלֵּב) נִמּוֹחַ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
 
מי להשם אמר:
כל באי העולם המתחייבים בדין
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...
הצעיר שבחבורה אמר:
כלומר? יש למר גירסה אחרת במשנה?

ולגירסה זו, הרי כלל לא כתב התנא מי הם הנידונים כלל
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...
בגמ' בר"ה אמרינן "אדם נידון בר"ה" והיה אפשר לייחס את זה לאדם מבוגר ולא לקטן. אמנם בתוספתא בר"ה שם [והובא בגמ' טז.] נכתב - "הכול נידונין בראש השנה וגזר דינם נחתם ביום הכיפורים". אמנם גם זה אינו הוכחה מכרעת, ופירושו הכל נידונין, מי בפרט [האב] ומי בכלל [הבן אגב אביו]. וראה בהודעה קודמת.
 
כי תביא חק זכרון, להפקד כל רוח ונפש, להזכר מעשים רבים, והמון בריות לאין תכלית

ועל המדינות בו יאמר, איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע, ובריות בו יפקדו, להזכירם לחיים ולמות, מי לא נפקד כהיום הזה, כי זכר כל היצור לפניך בא, מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר.
 
נדיב לב אמר:
אמנם בקטנים אין חטא ועוון אבל שייכים בעונש וכליה מצד אביהם וכדברי חז"ל שבת לב: בעוון ... [נדרים, ביטול תורה, שנאת חינם, ציצית מזוזה] של אדם 'בניו מתים'. 'כשהן קטנים'. ובגמ' שם לג. נתפסים בעוון הדור או מטעם שמבטלין את אביהן.
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...
ויש בנו"ט לצטט תשובת הבן איש חי בשו"ת רב פעלים בנוגע לתשובת אדם על מעשה חטא שעשה בקטנותו. ומתוך דבריו מבואר שעכ"פ ע"י חטא הקטן נעשה קלקול כלשהו (אף שאינו פגם כמעשה הגדול) ונפק"מ שצריך לעשות ע"כ תשובה לכשיגדל. (כמובן אינו הוכחה גמורה למעשה תשובה בעודו קטן)
"והן אמת דאותו זמן [בקטנותו] לא יגיע פגם בהם אם יעבור על מצות התורה כיון דהוא פטור, עכ"ז אם עובר על המצוה בפועל לא יבצר מהיותו מחשיך בניצוצות של המלבוש שכנגד אותם הימים, ולכן צריך לזה כבוס ותיקון, וצריך שהאדם ישים לב, וישוב בתשובה ויתוודה גם על מעשה רע שעשה בקטנותו".

שו"ת רב פעלים חלק א' סוד ישרים סימן ג' אמר:
שאלה, יורינו בענין הקטן פחות מן י"ג שנה ויום אחד, למה פטור מן המצות, אם משום שאין בו דעת שלם, והלא אנחנו רואין קטנים בני עשר או אחד עשר הם פקחים ובני דעת יותר מאותם הגדולים עשרת ידות, ואין אנחנו רואין תוספת בשכל הילד ביום היותו בן י"ג שנה על זמן היותו בן י"ב שנה, או י"ב וחצי, או י"ג פחות חודש, ועוד אם נאמר ששיעור זה של השנים לענין חיובו במצות הוא כשאר שיעורין שהם הל"מ , הנה בכל השיעורין קי"ל חצי שיעור אסור מן התורה, ולפ"ז גם אצל הקטן נאמר כן, דאע"פ שלא יתחייב מלקות בזמן היותו פחות מן י"ג שנה ויום אחד, עכ"ז הוא עביד איסור מן התורה כשיעבור על ל"ת, כשאר דין חצי שיעור, ולמה אמרו קטן אוכל נבילות אין ב"ד חייבין להפרישו, כמ"ש בש"ע א"ח סי' שמ"ג, שאפילו בהגיע לחינוך יש בזה פלוגתא, די"א אביו דוקא חייב להפרישו, וכנז' שם בהגה"ה, גם עוד י"ל, מאחר שמצינו שארז"ל העולם מתקיים על הבל תינוקות של בית רבן, נמצא מעשה הטוב של הקטן יש בו תועלת גדולה, וא"כ נראה דה"ה שפוגם בביטול מ"ע ובעברו על לא תעשה. גם עוד יבאר לנו מורינו לשון חכמים שמצינו בכל דבר שהאדם פטור בו מן הדין, אומרים שיש לעשות לצאת ידי שמים, ומצינו לדעת לשון זה שאומרים לצאת ידי שמים מה עניינו, ומה הכונה שיש בו.

תשובה. זאת תדע, דאין פיטור הקטן משום דאין לו דעת ושכל, אלא הטעם כי החיוב תלוי בשלימות נפש הרוחנית בו, יען דכל המצות שמחויב האדם בהם בעוה"ז הוא בשביל תיקון נפש הרוחנית שבו, וגם על ידה הוא עושה תיקון ופעולה למעלה במעשה המצות. והנה כתב רבינו זלה"ה, בעץ חיים שער כ"ה פ"ז, שנפש רוחנית של אדם התחתון אינה נכנסת באדם עד י"ג שנים ויום אחד ע"ש, והדברים באו מפורשים יותר בעץ חיים שער נו"ן /נ'/ פ"ג, שכתב כשהאדם נולד הנה אותה הנפש שלו צריכה לברר אותם ניצוצין המגיעים לחלקה, שנפלו ממנה ע"י חטא אדה"ר בקליפת נוגה, אשר זה כונת לידת האדם בעוה"ז, וע"י המצות מבררת אותם החלקים שנפגמו ונפלו, אמנם אין הנפש באה באדם ערומה, רק בחד לבוש הנקרא צל דקאים תמן בעת יצירת האדם, כנז' בזוהר פ' אמור דף ק"ד ע"ב, וזה יהיה מבחינת הגבורות ומבחינת החסדים, ואותו לבוש שהוא בחי' גבורות נקרא יצה"ר, והלבוש שהוא בחי' חסדים נקרא יצה"ט, והנה כל שמן שלא נכנס בו לבוש החסדים שהוא היצה"ט הוא פטור מן המצות, אך כשהוא בן י"ג שנה ויום אחד שנכנס בו היצה"ט שה"ס החסדים נתחייב במצות, כי בכח זה יוכל לברר חלקיו במעשה המצות ע"י היצה"ט. ובאמת קודם י"ג שנה ויום אחד שלא נכנס הלבוש שהוא יצה"ט, גם הרוחנית שלו שהיא מסוד החסדים ג"כ לא נגמרה ונשלמה בו, דאיך יכנס העצמות שהוא הנפש קודם הכלי שהוא הלבוש, עכ"ד ע"ש.
ועוד שם בפרק ט' כתב, על נפש היסודות, אמרו רז"ל שהיצה"ר נכנס באדם משנולד, כי האדם עצמו הוא נפש דאופני קודש דעשיה, ואחר י"ג שנה נכנסים הטו"ר שברוח דיצירה הנקרא עולם המלאכים, ולכן יצה"ט ויצה"ר נקראים מלאכים ממש, שהם רוח טוב ורוח רע, כמ"ש עושה מלאכיו רוחות, כי האדם עצמו הוא נפש הטוב מהאופנים דעשיה הנז', השורה על הגוף דאדמה דארבעה יסודין, לכן נקרא אדם לשון אדמה, נמצא האדם הוא נפש הטוב דאופנים, והתחלת יצה"ר הנכנס כשנולד הוא נפש היסודין, והיצה"ט שהוא רוח טוב דיצירה נכנס אחר י"ג שנה, ואז נכנס גם הרוח דיצה"ר כנז"ל, עכ"ד יע"ש.
הנה מכל הדברים הנז"ל, אתה מבין שחיוב המצות תלוי בגמר ושלימות נפש הרוחנית אצל האדם עם מלבושיה, שהם שני חלקים אחד מצד הגבורות הנקרא יצה"ר, ואחד מצד החסדים הנקרא יצה"ט, והנה זו הנפש הרוחנית לא תשתלם ותגמר כניסתה אצל האדם עם לבוש חלק החסדים הנקרא יצה"ט, כי אם כאשר יגיע לי"ג שנה ויום אחד, ולכן אותו העת יתחייב במצות, שעל ידי הנפש ההיא ולבוש שלה הוא יכול לפעול במעשה המצות, לברר ולתקן חלקיו וניצוצותיו הצריכים לו ושייכים לנפשו, וממילא ג"כ אינו פוגם במעשים רעים, ובשום חטא למעלה, מאחר שלא נשלמה נפש הרוחנית שלו, לכן אין מגיע הפגם מצד מעשיו בשרשו שבקדושה למעלה.
גם י"ל עוד, מאחר שקודם י"ג שנה לא באו לו עדיין מוחין דגדלות, אינו פוגם בשרשו למעלה בקדושה ע"י העונות, כי עדיין לא נשלם, וכל זמן שלא באו לו מוחין דגדלות לא יגיע פגם מעשיו הרעים לשרשו בקדושה למעלה, שידוע הוא דכל חיוב התורה והמצות הוא לתקן פרצוף המוחין דזו"ן, וכמ"ש הרב החסיד מהר"ר דוד מאג'ר ז"ל, וז"ל, זה כלל גדול שכל עבודתינו וכל כונות התפילות וז"ל זה כלל גדול שכל עבודתינו וכל כונות התפילות והתורה והמצות הכל הוא בפרצוף המוחין דזו"ן עכ"ל, ועל כן כל עוד שלא באו לאדם מוחין דגדלות לא יתחייב במצות.
ואם תאמר א"כ גם מעשיו הטובים לא יעשו רושם למעלה, ולא יפעול ולא יתקן בקדושה כלום, וא"כ למאי נ"מ לחנכו במצות דאורייתא ודרבנן, מאחר שאין ממנו תועלת ולא נזק, זה אינו, שבאמת הגם שלא בא לו עדיין מוחין דגדלות כי אם עד י"ג שנה ויום א', עכ"ז עוסק הוא בכל ימי קטנותו מזמן כלות שני היניקה עד י"ג שנים, לתקן הכלים של המוחין דגדלות, כדי שיכנסו בהם אחר י"ג שנה, וכמ"ש בשער ההקדמות דף ע"ז ע"ב וז"ל, ואחר שני היניקה מתחילים ליתקן הכלים של המוחין דגדלות, כדי שיכנסו בהם אח"כ המוחין דגדלות אחר י"ג שנים, והענין כי הנה בהיות נפש האדם קטן, גם הוא עולה בכל לילה בסוד השינה לקבל משם אורה, ולא כמו הגדול, רק מקבל איזה הארה מועטת מן המוחין העתידין לבא לו אח"כ בי"ג שנים, ועתה מקבל מהם הארה מועטת לבד, והוא שיעור שיספיק לתקן בה הכלים של נ"ר שבו, כי עדיין לא נגדלו בו אלא רק ו"ק שלימות, ואז אחר ב' שנים דיניקה תכף מתחילים לבא הארה לבד מן המוחין העליונים דגדלות העתידין לבא לו אחר י"ג שנה, וכו' עכ"ל ע"ש, נמצא בקטנותו מקבל הארה מועטת מן המוחין דגדלות אשר יבואו לו אחר י"ג שנה, כדי לתקן עי"ז את הכלים של המוחין הנז', ועל כן מכח אותה ההארה דמורין דגדלות הבאה לו בקטנותו צריך להזהר במ"ע ול"ת, אך הואיל והיא רק הנאה מועטת דמוחין דגדלות שעדיין לא באו לו, ממש לכן אין לו עונש בפועל אם יעבור.
ולכן תמצא שכתב רמ"א ז"ל בהגה"ה בש"ע א"ח סי' שמ"ג, טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה, אף על גב שעבר קודם שנעשה בר עונשין, ועיין באר היטב שם, והביא שם דברי ספר חסידים סי' תרצ"ב, שכתב אחד בא לפני חכם וא"ל, זוכר אני כשהייתי קטן הייתי גונב לבני אדם, וגם הייתי חוטא בשאר חטאים, שמא אינו צריך תשובה לשלם הגניבה, כי כשחטאתי לא הייתי בן י"ג שנים ויום אחד, ואמר לו כל עונות שאתה זוכר, וכל אשר גנבת, צריך אתה לשלם, כי יאשיהו הע"ה שב מכל עונות, ושילם כל אשר דן שלא כדין שצוה להפסיד ממון שלא כדין בקטנותו וכו' יע"ש, והיינו אף על גב דקטן פטור עכ"ז להיותו באותו זמן הוא מתקן הכלים של המוחין ע"י שיבא לו הארה מועטת מן המוחין דגדלות, לכן אפילו שאינו פוגם בפועל ע"י מעשים רעים, עכ"ז הוא מחשיך הכלים ההם שתיקן בעבור המוחין דגדלות, כי כפי ערך ומדרגת ההארה כן יהיה מדרגת הקלקול, ולכן צריך לו תיקון בגדלותו על מעשים רעים שעשה בקטנותו, כדי לזכך ולהזהיר אותם הכלים, ולהעביר אותו מחשך מהם.
ועל כן תמצא בשער הגלגולים, שכתב רבינו מהרח"ו ז"ל, שא"ל רבינו האר"י זלה"ה שבהיותו קטן קלל פעם אחת את אמו, ולכן צוה אותו להתענות ג' ימים רצופים לילה ויום, ולכוין שהם וכו' ע"ש. והנה זה התיקון כתוב בשער רוה"ק הנדפס שם בדף ט"ז ע"ב, והוא תיקון י' ע"ש, והדבר יפלא איך הצריכו תיקון הנאמר על עון שיעשהו האדם בזמן היותו גדול, והוא לא עשה עון זה אלא רק בהיותו קטן, שפטור מן המצות, אך נראה ודאי דאע"ג דלא עשה פגם בקטנותו כמו פגם הגדולים, עכ"ז מחשיך הוא את הכלים שמתקן בקטנותו לצורך מוחין דגדלות, ולפי גודל קדושתו השוה אותו כמעשה הגדולים בשנים.
ובספר אגדת אליהו להרב מהר"א הכהן ז"ל, הביא שמועה מחד צורבא מרבנן, שראה כתוב שהתינוק כשיונק משדי אמו ומכה על הדד בידו, אפילו על זה עונשין לעתיד, דמכין ידו בשלג כמה פעמים. ובזה פירש הרב מהר"א ז"ל שם הטעם באמו דרבי טרפון שירדה לטיל בחצירה בשבת ונפסק מנעלה, והניח ר"ט שתי ידיו תחת פרסותיה, והלכה עליהם עד שהגיע למטתה, ובאמת ד"ז שאמר אותו על הכאת היונק על דדי אמו הוא יותר חידוש מענין רבינו מהרח"ו ז"ל, יען כי ענין רבינו מהרח"ו ז"ל הוא מה שעשה אח"ז היניקה, שאז הוא עסוק בתיקון הכלים של המוחין דגדלות, דכתב רבינו ז"ל דעכ"ז יבא לו הארה מהם, אך מה שאמר ההוא צורבא מרבנן על זמן היניקה שמכה בדד אמו, הנה אותו זמן אין לו אפילו הארה הנז', דאינו מתקן בכלים הנז' עדיין, וכמ"ש רבינו זלה"ה שזה התיקון יתחיל להיות אחר זמן שני היניקה, ואיך יענש על אותו זמן. מיהו נראה, דזה הוא בכלל וסביביו נשערה מאוד, דארז"ל הקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, ופירש הדבר רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים דף כ"א וז"ל, הנה הצדיק אחר פטירתו מעוה"ז הוא מוכן לעלות במדריגה במעלות גדולות בעה"ב, אבל לא בפעם אחת, האמנם תכף אחר פטירתו יענשוהו למרק העונות היותר חמורים אשר לו, ואז יכניסוהו במחיצה אחת במעלה, ובהגיע תור עלייתו למחיצה יותר עליונה יחזירוהו להענישו למרק החטאים היותר קלים מן הראשונים, ואז יעלה במדריגה שנית יותר עליונה, ואח"כ יחזרו להענישו עוד על דקדוקי מצות שהם כחוט השערה בסוד וסביביו נשערה מאד, ואז יעלוהו במחיצתו הראויה לו ע"ש, על כן נראה, כי דקדוקים כאלו לקבל עונש בעוה"ז על מה שחטא בקטנותו, ואפילו על זמן היניקה, היינו שבזה ינצל מדקדוקים שמדקדקים עליו בין עליה קטנה לעליה גדולה.
ויש להסביר הדבר יותר, ע"פ מ"ש רבינו זלה"ה בעץ חיים שער הצלם פרק א', דהנשמה מתחלקת לכמה ניצוצות, ובכל גלגול וגלגול בא קצת מהם, והצלם הזה נקרא מדת ימי האדם, וכמספר נצוצותיו כך מספר ימי חייו, והימים שעשה בהם מצות נתקן ניצוץ א' של הצלם ההוא, והיום שאין עושה מצוה נשאר פגום ניצוץ ההוא של הצלם של אותו היום וכו' ע"ש, והנה ימי היניקה ושאר ימי הקטנות עד זמן הגדלות כולם הם מספר ימי חייו, וכנגדן יש ניצוצות, והן אמת דאותו זמן לא יגיע פגם בהם אם יעבור על מצות התורה כיון דהוא פטור, עכ"ז אם עובר על המצוה בפועל לא יבצר מהיותו מחשיך בניצוצות של המלבוש שכנגד אותם הימים, ולכן צריך לזה כבוס ותיקון, וצריך שהאדם ישים לב, וישוב בתשובה ויתוודה גם על מעשה רע שעשה בקטנותו.
ובהיותי מתבונן בס"ד בענין זה, אמרתי דאין כל בני אדם שוים בזה, שיש בני אדם שבקטנותם מגיע להם חלק מהארת המוחין דגדלות יותר משאר בני אדם, ולכן עי"כ הם נידונים בחטאם בזמן ההוא יותר משאר אדם לפי ערכם, וגם עוד המצא ימצא, שגם בזמן קטנותם זוכים ליקח מוחין דגדלות בשלימות שיבואו להם קודם הזמן, וכמו שמצינו מפורש להדיא בדברי רבינו האר"י זלה"ה בשער הגלגולים דף י' ע"א בד"ה ועתה, וז"ל, אבל המדרגה הב' יכולים להשיג עד נפש דאצילות קודם תשלום י"ג שנה ויום אחד וכו', ובזה יתורצו שני המאמרים וכו' ע"כ ע"ש, וכתב שם בסוף העמוד הנז' עוד על בחינה אחרת כיוצא בזה, והוא שאם תיקן בגלגולים הקודם נר"ן וכו' עד רום האצילות, והוצרך להתגלגל לסיבת תיקון זולתו ולא לעצמו, הנה איש כזה יכול ליקח עתה כל מה שהיה לו בתחלה בבת אחת אפילו בקטנותו, וז"ס ענין בריה דרב המנונא סבא הנזכר בפ' בלק, ושאר הינוקי הנזכרים בזוהר שהיו מופלאים במעשיהם ובחכמתם, והטעם הוא לפי שהיו שלמים בחלקיהם נר"ן וכו' בכל מה שהיה להם בתחלה קודם גלגולם זה, עכ"ל ע"ש. נמצא שיש שני אופנים בבני אדם שיוכלו ליקח גם המוחין דגדלות כולם ממש בהיותם קטנים, והנה בודאי בני אדם אלו פועלים בתיקון המצות כמו הגדולים בשנים ממש, ואין להם דין קטנים אלא דין גדולים, ורק בב"ד של מטה אינם יכולים לדון אותם במשפט כגדולים, מפני שאין דבר זה ניכר לכל אדם, ואינו גלוי זה אלא לבעלי רוה"ק, ואין ב"ד של מטה יכולים לדון ע"פ רוה"ק, אלא כפי משפט שנתנה התורה השוה לכל אדם, דגזרת הכתוב הוא דאין ב"ד מענשים לפחות מן י"ג שנה ויום אחד, ואין יכולין לשנות.
ובזה תרצתי קושיא אחת, איך עלי רצה להעניש את שמואל ע"ה בשביל שהורה הלכה לפניו, והלא היה אותו זמן קטן בן שתי שנים ומחצה, ופטור מכל המצות, ואיך יתחייב בעבור חטא זה שהורה הלכה לפניו, ובזה ניחא, כי ידע ברוה"ק ששמואל זכה בקטנותו למוחין דגדלות ממש, וא"כ דינו כגדול ממש, והוא רצה להענישו ע"י תפילה שאין זה דין של מטה אלא דין של מעלה. ואמרתי בס"ד בענין הינוקא בספר הזוהר, שרצה לברך הוא על הכוס, כי נלחם עם ר"א בן רשב"י וחביריו במלחמתה של תורה והודו לו, אף על גב דבאמת דרכם דהמברך על הכוס הוא יברך בהמ"ז לבדו, והמסובין יוצאין י"ח בברכה בשמעם הברכה מפיו, ואיך הקטן יוציא הגדול במצוה דאורייתא, ואמרתי דודאי דאותה הפעם הם ברכו כל או"א לעצמו, אך נטילת הכוס היא מצוה דרבנן ואינה חיוב, ואחר דבאמת הוא היה שלם במוחין דגדלות ודינו כגדול ממש, הודו לו שהוא יקח בידו הכוס של בהמ"ז לברך עליו.
ובעודי מתבונן בענין זה, צופה הייתי בס"ד למ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות, בדרוש ב' של הציצית דף ד' ע"ד בסוף העמוד, וז"ל, וא"ת מאחר שהציציות הם ממוחין דקטנות, והם עיקר המצוה, כי הטלית עצמו אינו אלא זכר בעלמא, א"כ למה הקטן פטור מהציצית, והתשובה, כי אין הקוצין דמוחין דקטנות גדלים ונעשים ציציות תלויים עד החזה ועד רישא דנוקבא, אלא בהמשך הזמן, עד אשר נכנסו המוחין דגדלות, והם הולכים וגדלים מעט מעט וכו' ע"ש. וראיתי להרב המקובל הרנ"ש ז"ל במצת שמורים דף כ"א ע"ב, וז"ל, נלע"ד מ"ש בברייתא ס"פ לולב הגזול קטן היודע להתעטף חייב בציצית, הכונה הוא כי יש נשמות שזוכות למוחין דגדלות בזמן קטנותם, כמ"ש בסבא דמשפטים זכה יתיר יהבין ליה נשמתא דכורסיא קדישא, ואז יש לו דעת בשלימות, לכן אמר קטן היודע להתעטף, מאחר שהוא יודע להתעטף, זה סימן שמתחיל להכנס בו סוד מוח שלישי שהוא הדעת, לכן אביו צריך ליקח לו ציצית לחנכו עכ"ל. ויש לפלפל בס"ד בכל זה, ועתה אין פנאי להאריך יותר. ועכ"פ מדברי רבינו הגדול האר"י זלה"ה הנז' תבין, כי סיבת פיטור הקטן מן המצות הוא להיות שלא נכנס בו עדיין מוחין דגדלות, ואם היה נמצא מצוה שאין לה שייכות במוחין דגדלות כי אם רק במוחין דקטנות, היה הקטן מתחייב בה, ועדיין יש לי לדבר בזה בס"ד, ואכמ"ל.
ודע כי מ"ש רבינו האר"י זלה"ה בשער מאמרי רשב"י דף ח' ע"א, בהקדמת בראשית, וז"ל, הנה קיום העולם הוא התורה, ומה גם לימוד התנוקות הבל שאין בו חטא, הוא המעלה את המלכות למקום שאין הקליפות שולטים ונגלים האבות העליונים במוחותיה וכו' ע"ש, דהגם שזה נאמר על כל ינוקי דבי רב, עכ"ז יהיה זה ע"י שלימוד שלהם נכלל עם הגדולים, ולכך עולה למקום גבוה, ועיין בעץ חיים שער הנסירה פ"ג, ועיין במאמרי רשב"י בביאור אדרא זוטא דף נ"א ע"ב, ודוק היטב כי קצרתי. ע"כ.
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...
 
כמו שכתב הרב @הצעיר שבחבורה ודאי שקטנים נידונים, שהרי גם בהמות וחיות עופות ודגים גם נידונים.
אין יצור בעולם שלא נידון בראש השנה.

אך לפי מה הם נידונים זו שאלה אחרת בתכלית, אותה יש לשאול גם על בעלי החיים.
 
עליך להתחבר או להירשם כדי להגיב כאן.
הודעות חדשות באוצר

חברים מקוונים לאחרונה

סַך הַכֹּל חברים מחוברים: 0

הודעות מומלצות

למה קינות איכה נכתבו לפי סדר האלף בית?
שמעתי שמגילת איכה נכתבה באקרוסטיכון אלפא ביתא...

משתמשים שצופים באשכול הזה

סה"כ: 2 (חברים: 0, אורחים: 2)

נושאים דומים

ה
ראש השנה ילדים קטנים בתפילות ימים נוראים
תגובות
0
צפיות
34
הפקדתי ש.
ה
געגועים
חוקת נערי ישראל הקטנים ותלמידי חכמים היו מבקשים עלי באר
תגובות
1
צפיות
111
אוהב ספר
א
א
להזהיר גדולים על הקטנים
תגובות
5
צפיות
513
שלמה דייטש
ש
ג
אמור מדוע לא ילפינן שקטן מטמא מ"להזהיר גדולים על הקטנים"
תגובות
2
צפיות
247
מחכה
מ
צ
שיר השירים למה להעניש שועלים קטנים?
תגובות
0
צפיות
212
צריך עיון
צ
חזור
חלק עליון