אברך מישיבת מיר

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
2,200
תודות
10,200
נקודות
555
כתב הכלי יקר (שמות פכ"ה פ"י )
כל אמות הארון שבורות להורות שכל אדם ידמה בנפשו כאילו הוא חסר מן שלימות החכמה וצריך למדוד עדיין למלאות חסרונו כי כל אמה חסירה מורה על דבר חסר הצריך שימלאו חסרונו כך עיקר החכמה מאין תמצא (איוב כח יב) ממי שחושב את עצמו לאין וחסר אבל לא במי שהוא חכם בעיניו הטועה בעצמו לאמר שכבר הגיע אל תכליתה כי איזהו חכם הלומד מכל אדם ולכך הארון כל מידותיו שבורות.

וזה הביאור למה נקראו התלמידי חכמים בלשון תלמידי חכמים, ולא נקראו רק חכמים סתמא, דהנה יעי' בספר התשבי (ערך תלמיד חכם) שפי' שהכוונה תלמיד של חכם, ונראה דכונתו למש"כ בספר החיים (להרב חיים אחי המהר"ל - שער ספר זכויות פ"א) שנקראו החכמים תלמידי חכמים לפי שאין מחזיקים עצמם רק כתלמידים זה לזה ושומעים אחד דעתו של השני.

ועתה ראה שכל נתינת התורה היה רק במידת הענוה

משה קיבל תורה היה עניו עי' תפארת ישראל ריש אבות.
ואף הזקנים נביאים ואנדשי כנסת הגדולה היו ענווים עי' ברוח חיים שם.
הר סיני היה נמוך סמל לענוה עי' בתפארת ישראל שם.
והנה ראה דבר מופלא שאף מרדכי זכה שעל ידו יקבלו התורה, וצ"ל דזה היה משום שהיה עניו כמשה רבינו יעוי' באבן עזרא (אסתר פ"י פ"ג)
על רבי יהודה הנשיא שהוא אבי התורה שבע"פ כתוב בגמ' סוטה (מ"ט ע"א) אמרינן משמת רבי בטלה ענוה. (ועי' בשם הגדולים מערכת גדולים אות ר' קונטרס אחרון ערך רבי פירוש מעניין אמאי נקרא רבי סתם)
 
עוד עי' בפירוש נחלת יעקב על התורה (לר' יעקב בן רבי בנימין בעל שו"ת משאת בנימין, תלמיד הרמ"א והמהרש"ל) שכתב בהקדמתו לאחר שהפליא לבאר את גודל פירוש רש"י בגודלו, ועומקו עד מאוד, (ועי' ברמב"ן בהקדמה עלצ התורה מה שכתב על רש"י) כתב שרש"י זכה לזה מפני ענוונותו כי רבה היא, שכתב כמה פעמים איני יודע מה מלמדנו, לא ידעתי פרושו, לא ידענא היכא איתיה, וכיוצא בזה, כדוגמת הלל שהיה ענוותן, יע"ש. והוא כדברינו כי ע"י הענוה זוכים ככיתרה של תורה, כנ"ל.
 
ואף אנחנו זוכים בזה על ידי זה
דיעוי' בספר תורת משה לרבינו בעל החתם סופר זצ"ל (פר' תצוה בדרוש לז' אדר), דסגולה נפלאה לאוקמי גירסא היא לדבק מחשבתו במשה רבינו ע"ה, ובסגולות ישראל (מערכת ז אות לג) הביא בשם ספר מעיין החכמה דא"א להדבק במשה רבינו אלא ע"י מידת הענוה שבו, ע"ש. (והביא דבריו בספר שמירת הגוף והנפש ח"ב עמ' תשפד בהג"ה ע"ש)
 
שמעתי השבוע מהרב שלמה מילר שהוסיף לבאר בזה, שהארון מידותיו חצויים, אבל כל החצאי מידותיו יש עמם אף מידה שלימה, להורות לנו כי אמנם התורה באה ע"י הענוה, אבל זה בא דווקא לאחר שיודע שיש לו גם אמה או ב' אמות שלימות, כי חצי לבד ללא שום מעלה זה לא ענוה, אלא צריך לדעת את המעלות שלו ויחד עם זה לדעת את החצי כלומר את הענוה שאינו שלם.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון