א. מצינו בגמ' (דף ה ע"ב), שר"א בכה, ואמר לו ר' יוחנן שאם הוא בוכה על תורה וגדולה שיש לר' יוחנן ולו אין, אין לו טעם בזה משום שלא כל אחד זוכה,
לכאו' קשה, מה השיב ר' יוחנן, והלא הא גופא, ר"א בוכה על שלא זכה,
והיה מקום לתרץ שהיה ברור שלא יבכה לריק, אך מצינו שהשיב ר"א שבוכה על גופו של ר' יוחנן שיקבר, וזה בכי לריק,
ב. עוד אמר לו ר' יוחנן שאם בוכה על בנים, אני שיכלתי עשרה בנים,
ותמוה תשובת ר' יוחנן, וכי משום שלר' יוחנן לא מפריע ששיכל את בניו צריך ר"א להפסיק מבכיו, והלא כואב לו על מחסור בניו?
ג. השיב ר"א שבוכה על אובדן גופו הנאה של ר' יוחנן,
וקשה, וכי זה מה שמעסיק את האמוראים עד בכי, יופי הגוף?
לכאו' קשה, מה השיב ר' יוחנן, והלא הא גופא, ר"א בוכה על שלא זכה,
והיה מקום לתרץ שהיה ברור שלא יבכה לריק, אך מצינו שהשיב ר"א שבוכה על גופו של ר' יוחנן שיקבר, וזה בכי לריק,
ב. עוד אמר לו ר' יוחנן שאם בוכה על בנים, אני שיכלתי עשרה בנים,
ותמוה תשובת ר' יוחנן, וכי משום שלר' יוחנן לא מפריע ששיכל את בניו צריך ר"א להפסיק מבכיו, והלא כואב לו על מחסור בניו?
ג. השיב ר"א שבוכה על אובדן גופו הנאה של ר' יוחנן,
וקשה, וכי זה מה שמעסיק את האמוראים עד בכי, יופי הגוף?
