ההבדלים הכלליים בין קריאתם לשל מסורתנו:
1. הרבה אותיות גרוניות הם משמיטים (לא החליפו את ח בכ כאשכנזים אלא השמיטוהו וכן הלאה). [מה שגרם להם בהמשך טעויות גם בכתיב].
2. אין להם כפל של שין ושל בגדכפת אלא כל ש ימני (השמאלי הוא ס) [ובכזה כבר מוזכר שינויי הגייה במקרא על בני אפרים שלא אמרו ש רק ס הם הפוך והם מייחסים עצמם לאפרים...] וכל בגדכת דגוש וכל פ רפה (כמעט). [יש עוד שפות כאלו אבל האם הכתיב שלנו שהוא צורה אחת מוכיח שבעבר היו רק צורה אחת ? וכן ביוונית לא היה אלא צורה אחת ואח"כ נוסף h לסימן הרפה כמו באנגלית כיום ph (-f)].
3. הרבה אותיות שהם שוא או לניקוד אצלם הן נקראות (כמו שאצלנו יש לוח והרבים הם לוחות או לווחים, שור שוורים, עיר והרבים ערים או עיירות, וכן יש און שהוי"ו היא רק חולם ויש און שנקר בקמץ סגול באותה משמעות. וכן עוד).
4. גם ניקוד יש להם רק 5 תנועות (כקריאה הספרדית שלהיום, אלא שיש ארוך וקצר) ולא כטברני (7) ולא כבבלי (6).
ברור שקריאתם בפרט 1 לפחות אינה משקפת את המקור אבל אולי זה יעזור לשיחזור (כמו שכל קהילות ישראל לא קוראים בדיוק כמו המקורי וכולם שונים זה מזה]