דקדוק

הנה ברעק''א או''ח סימן קס נסתפק בעשה מלאכה במים של חבירו אי נפסלו לנטילת ידים משום מים שנעשו בו מלאכה, ולשונו הוא האם נפסלו 'לגבי בעלים', ומדויק דזה היה פשוט ליה דלגבי עצמו ודאי דנפסלו ולכאורה צ''ב דעד כמה שאין הוא בעלים על המים, ואין בכוחו בעשיית מלאכה לפסלו, כיון שזה אינו שלו, א''כ למה עכ''פ...

אשת יפת תואר המקרא מעדיף לא להרבות בשימוש בשמות ארוכים עם תארים, אלא בסומך ונסמך, ולפיכך יאמר בגדי קדש על בגדים קדושים, אנשי קדש על אנשים קדושים, כלי כסף ולא כלים כספיים, כוח אבנים ולא כוח אבני, ואף כשמתארים כמות או איכות יאמר חסדך הגדול וגודל חסדך, יד חזקה וחוזק יד, לב חכם ולבב חכמה, וכן חוקת...

ברמב''ם ריש פ''ח ממלכים הביא התירא דכתלי דחזירי בשעת מלחמה, ובהלכה ב' כתב ''וכן'' בועל אשה בגיותה אם תקפו יצרו וכו' ולא הזכיר כלום הטעם משום שלא דיברה תורה אלא כנגד הרע, אמנם בהמשך בהלכה ד' כתב וז''ל הכהן מותר ביפת תואר שלא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע וכו', הרי שרק לגבי כהן הביא הטעם שלא דיברה...

כידוע, שוא בראש מילה הוא תמיד שוא נע. אמנם, ישנו מצב מסוים בו השוא בתחילת מילה הוא נח. איזה הוא?

שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ, נראה שלשבטיך חוזר על תתן לך, והזקף בא להקל על אריכות המאמר. בֵּֽין־דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע, לא ידוע לי על כללים מוחלטים מתי תבוא הל' בקמץ...

החילוק בין הפירושים מצאתי בתוס' השלם על הפסוק בפ' לך, אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך, שהשתמש אברהם אבינו בג' לשונות, כי למען הוא כמו: למען תהיה תורת ה' בפיך, שאינו סיבה, אלא לשון דממילא, כלומר אם תעשה כך וכך ממילא התוצאה יהיה כך. ובעבור הוא, פשוט בעבורך, וגם בגללך הוא כמו...

לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ: וברש"י שם לא תוכל - רבי יהושע בן קרחה אומר יכול אתה אבל אינך רשאי. ולכאו' יש לעיין מדוע האריך הכתוב וכתב לא תוכל לאכול ולא...

בלוח ארש אות ריז כותב רבינו יעב"ץ "אום לשמך מקוה. צריך להיות בסגול הוי"ו. ובבית תפילה נקדה בקמ"ץ, כדי לעשות חרוז יפה, והוא אמנם שלא כדין שהרי שם אום לשון זכר הוא כמו לאום מלאום יאמץ, וקבוצו לאומים, ככה זה הקבוץ כל האומים. ושם הנקבי מזה לא נמצא בנפרד, אבל נמצא קבוצו ראש אומות, שיתכן היותו מנפרד...

לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ המקור דינו בקמץ קטן, לְפָקְדוֹ. אמנם, אם לה"פ גרונית או ר בא כמה פעמים בחירק כמו בְפִגְעוֹ, בְפִתְחִי, בְחֶטְאָהּ, לְרִבְעָהּ, בְשִבְרִי, מִכְרָם, בִטְחֵךְ, בִלְעִי, בִקְעָם, נִטְעֵךְ. ואם עה"פ גרונית בפתח וּבְשַׁחֲטָם, מַחְאֲךָ (ובא גם וְרַקְעֲךָ הסמוך לו בפתח לדמות...

אחד מכללי השו"א נע, הוא הדומות, שבהיות שתי האותיות דומות זו לזו והראשונה מנוקדת בשו"א, ינוע השו"א. ויש להסתפק באותיות 'כ' ו'ך' וכן שאר האותיות מעין זה, האם נחשבות הן כאות אחת לענין זה, וא"כ יהיה השו"א במילת יברכך וכיו"ב נע, או שמא כב' אותיות הן וינוח השו"א? ומשכבר הימים שמעתי מאדם גדול אחד...

יְשִׂימָם, עיקר צורת הכינוי בצירה ישימֵם. אך מעטים באו בפתח, כגון יֶאֱהָבַנִי (בראשית כט לב), יַבְדִּילַנִי (ישעיהו נו, ג), תִּדְבָּקַנִי (בראשית יט יט), או בקמץ יְשִׂימָם (דברים ז, טו), יִלְבָּשָם (שמות כט, ל). לֹא תָחוֹס, בלשון צווי ואיווי באים גזרת נע"ו בחולם תחת שורק תָחוּס. המקור מהשרשים...

ונשב בגָיְא הנה עיקר צורת המלעיליים היא בשני שואים והקלו והסיפו סגול. אך יש שבאו בעיקר צורתם (ומצאנום באותיות ד ט א, (אמנם בפעלים נל"ה מצאנום באותיות בג"ד כפ"ת אט"ק), אך גם באותיות אלה באו הרוב כשאר המלעיליים). ממשקל פֵעֶל בא נֵרְדְּ ועם פ"ג חֵטְא. ממשקל פֹעֶל בא קֹשְטְ (בא גם קֹשֶט). ממשקל...

לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְֹאֵת אֶתְכֶם המילה 'שאת' היא מקור מבניין פָעַל. וצורת המקור העיקרית היא לִפְקֹד, וכאן צ"ל לִנְשֹא, וכמו לִנְפֹּל. אלא שיש כמה משקלים לבניין הקל. אפעֹל כמו יִפְקֹד, אפעַל כמו יִלְמַד, וכן אפעֵל כמו יִתֵּן יֵצֵא. ומשקל אפעֵל נמצא רק בפעלים שפ' הפועל (האות הראשונה של השורש)...

מופע יחיד. (בנוסחאות המדויקות).

הנה נפוץ מטבע לשון והוא 'לשבר את האוזן', ובדר"כ משמועתו היא שלא נאמר דבר מסוים אלא לקרב הדברים אל השכל, ואין הוא כפשוטו, ואכמ"ל. ושאלתי לרבים וטובים היאך הוגים הם מטבע זה, וכולם (!) ללא יוצא מן הכלל, הגו אותו בש' שמאלית. ולענ"ד הוא עיוות לשוני, משום שאין בלשה"ק משמעות לשורש 'ש.ב.ר.' בש' שמאלית...

ברצותי לדעת ולהשכיל בינה אודות הענייין שדווקא את הגיית העי"ן למשל נהגו להקפיד להדגיש באופן גרוני וכב' מובא במשנ"ב ואילו את האות ח' נהגו רק בפר' עמלק ולא בכ"מ מהם המקורות והעניינים בהנ"ל, אשמח לשמוע דעת חו''ר הפורום הזה דפה

במדבר פרק ח פסוק יט (פרשת בהעלותך) וָאֶתְּנָ֨ה אֶת־הַלְוִיִּ֜ם נְתֻנִ֣ים׀ לְאַהֲרֹ֣ן וּלְבָנָ֗יו מִתּוֹךְ֘ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ לַעֲבֹ֞ד אֶת־עֲבֹדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וּלְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֨א יִהְיֶ֜ה בִּבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ נֶ֔גֶף בְּגֶ֥שֶׁת...

ומדיבות, משפטו מדאיבות. וכן 'וְכִלְי֥וֹן עֵינַ֖יִם וְדַֽאֲב֥וֹן נָֽפֶשׁ' (דב' כח סה), 'לְכַלּ֥וֹת אֶת־עֵינֶ֖יךָ וְלַאֲדִ֣יב אֶת־נַפְשֶׁ֑ךָ' (ש"א ב לג), וי"א שש' דוב והוא אח לדאב.

וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ עיקרו בפתח וְחַי, והו' מהפכת לעתיד, ויחיה. ובא כאן בצורת נסמך כיון שסמוך הוא בקריאה, למרות שאיננו סמוך במשמעות.

בַּ֣עַל בְּעַמָּ֑יו נכתב עם בלשון רבים, ויש מפרשים שהכוונה מלשון קרוב משפחה, (בדימוי לשפות אחרות). והכוונה במשפחתו. ומצאנו גם ונכרת מעמיו בלשון רבים.