סיפורים על גדולים הגנרל והחייל

[אחד יחיד]

הסיפור הבא מלמד אותנו אמנם על דרכה של ענווה, אבל גם על דרכו של כבוד הזולת ודרך תגובה מעודדת לכל יהודי:

מעשה בשני מאורותיה של העיר וילנה, רבי שאול רב העיר, ורבי שרגא פייבוש, מגיד המישרים, אשר צעדו יחדיו ברחובה של עיר ושוחחו ביניהם בדברים העומדים ברומו של עולם. בתוך הדברים שוחחו אודות המקובל שצדיקים אשר חיו עמנו בעולם הזה בדורנו, הם, בעלותם השמיימה, מתמנים להיות הדיינים ב'בית דין של מעלה' והם ידונו אותנו, בני דורם.

יהודי שפסע בסמוך לשני הצדיקים ושמע את דבריהם, התערב בשיחתם וביקש:

"אם כן, אתם, גדולי הדור, תדונו אותי כבר אתה! כעת, כאן, בעולם הזה!"

רבי שאול פנה אל היהודי והמשיל לו:

בעיצומו של יום הלימודים בתלמוד-תורה, יוצאים הילדים להשתובב ב'הפסקה', והם משחקים 'משחק מלחמה', אחד הילדים הוא הגנרל וחבריו הם החיילים הסרים למשמעותו. עם תום ההפסקה, מסיימים הילדים את המשחק והם חוזרים לכיתה, גם ה'גנרל' וגם ה'חייל' יושבים כעת שווה בשווה לפני המלמד. בעיני המלמד לא קיימים חוקי המשחק ויכול להיות שבעיניו, אותו ילד שהיה 'חייל זוטר' במשחק, הוא המעולה שבין התלמידים, ודווקא אותו 'גנרל' של ההספקה, אינו אלא תלמיד פחות נחשב.

חתם רבי שאול את דבריו בענוותנות:

"כאן בעולם הזה נדמה לך שאני ורבי שרגא פייבוש ה'גנרלים' ואילו אתה 'סתם חייל פשוט'. אבל לא כן בעולם העליון, שם 'עליונים למטה ותחתונים למעלה'. יכול להיות שכאשר המשחק כאן בעולם הזה ייגמר ואנחנו נעלה לשם, אל חיי האמת, נראה שדווקא אנחנו אין אנו אלא חיילים פשוטים ודווקא אתה תהיה הגנרל הגדול בך יבחר הקב"ה לשבת בבית הדין של מעלה. ומי יודע, אולי דווקא אתה תהיה זה שישפוט אותנו שם, לעילא ולעילא…"