סוכות, שמח"ת ושמ"ע הדרכה מעשית לבחירת ארבעת המינים (2 צופים)

[גמח]

הרב שמואל ברוך גנוט

אתרוג​

אתרוג – ראשית עלינו לקנות אתרוג שהופרשו ממנו תרומות ומעשרות, אינו פרי ערלה ולא מורכב מזני פירות שונים.

-קשה לסמוך על צורת גידול האתרוג ומראהו החיצוני. יתכן בהחלט שלמרות שהאתרוג נראה כאתרוג, הוא הורכב (ולו בעץ לימון משובח אחד…).

-את כל ארבעת המינים נקפיד לקנות ממוכרים שעברו את שנת ה- 13 שלהם. לא כדאי לרכוש את "ארבעת המינים" מילדים קטנים.

-גודל האתרוג ושיעורו הוא 100 סמ"ק לשיטת ה"חזון איש" או 57.6 סמ"ק לדעת הגר"ח נאה זצ"ל. ניתן למדוד זאת על ידי הכנסת האתרוג לכלי מלא במים עד גדותיו. כאשר ייצא כמות מים של שיעורי מצוה אלו, יש לנו את השיעור הדרוש.

-נחלקו הפוסקים האם אפשר לברך על אתרוג שהצטמק באמצע החג. אך כשהוא הצטמק לשיעור של פחות מכזית האתרוג פסול, משום שלא ניכרת לקיחתו ועליו להחליפו באתרוג אחר.

-שינוי מראה האתרוג פוסל אף שהשינוי אינו שינוי גדול, והוא באופן ששינוי המראה מצוי בחוטם האתרוג (=השיפוע שבאתרוג שאחר רוב שטחו). הצבעים הפוסלים משום שינוי מראה הם : 1. נקודה שחורה. 2. נקודה לבנה (וי"א שנפסלת דוקא נקודה לבנה ביותר). 3. נקודה כחולה כהה הנוטה לשחור. 4. נקודה חומה כהה (כצבע אבקת קפה). אך יש להקל בנקודה בצבע חום בהיר. וכמסתפק האם נקודה זו המצויה באתרוג נעשתה ע"י ריסוס וכדו' ואינה חלק מהאתרוג ינסה להורידה בקלות (ע"י קיסם) ובעדינות.

-אין צורך להסתכל ולחפש נקודות וחסרונות באתרוג ע"י זכוכית מגדלת וכדומה, ומספיק להסתכל עליו באופן שנראה לכל ממרחק שרגיל להחזיק את האתרוג. (הסתכלות בזכוכית מגדלת או בדקדוק רב מצויה אצל מורי הוראה שעושים זאת במקרה של ספק מסויים, אך אין זאת ההסתכלות הדרושה מצד ההלכה הצרופה). ההסתכלות אינה צריכה להיות כלל וכלל מדוקדקת, אלא בהסתכלות פשוטה ובהשקפה ראשונה, כזאת הנראית לרוב בני האדם, עדיף מעט מקרוב, אך לא יותר מכך. (שו"ת המבי"ט, מג"א, שו"ע הגר"ז, משנ"ב וחזו"א)

-שינוי מראה בפיטמת האתרוג (=החלק הנקרא דד היוצא מגוף האתרוג) פוסלו, אך שינוי מראה בשושנתא (=הכתר שעל גבי הדד) כשר.

-כשניטל הדד ובשר האתרוג הקיים בגוף האתרוג ונעשה כגומה, פסול האתרוג. אך אם נשאר מן העץ למעלה מהאתרוג כלשהו, כשר, ומ"מ מן הראוי להדר לקחת אתרוג אחר.

-יש לפסול נקב דק בתוך הפיטמה. וכן כשניטל העוקץ (=חתיכת העץ בה תלוי האתרוג באילן) עד כדי כך שנפגעה גומה במקומו- פסול. אך כשכל רוחב הגומה מכוסה האתרוג כשר.

-חזזית (=בליטה גבוהה משאר חלקי האתרוג הניכרת במשמוש היד), פוסלת את האתרוג. אך נקודות הנקראת בלעט"ל כשרות, אך כמובן שאתרוג יפה ונקי הוא מהודר ביותר.

לולב​

לולב- עלינו לקנות לולב שאורכו אינו פחות מ-40 ס"מ לדעת החזון איש (ולפחות39 ס"מ) ולדעת הגר"ח נאה ז"ל עליו להיות בגובה של32.7 ס"מ לפחות.

– כשיום א' של חג הסוכות חל בשבת ואנו נוטלים לולב, אין פסל של "נחלקה התיומת". אך יש המצדדים לומר שפסול בכל ימות החג ולא רק ביומו הראשון (רבי עקיבא איגר, אך דעת המהרש"ם להתיר כמגן אברהם וכפסק המשנה ברורה). ונראה שכאשר העלה האמצעי שבשדרת הלולב פתוח מעט כדאי להדביקו בדבק בלתי נראה (כדבק נייר), ובפרט בשנה שיום א' של סוכות חל בשבת (שאין פסול בפתיחת העלה האמצעי למעלה).

-לולב שנסדקה התיומת שבו (=העלה האמצעי למעלה) עד שנראים כשני עלים, הלולב פסול. לדעת חלק מהפוסקים הלולב פסול גם כשב' העלים נתרחקו זה מזה במקצת ויש פוסקים הפוסלים דוקא שנתרחקו הרבה זה מזה. (ולדעה המחמירה הסוברת שכל סדק קל פוסלתו יש להדביקו זה לזה).

-הספרדים נוהגים לדקדק שעלי הלולב יחוברו יחדיו ולא יתפרדו כלל. והאשכנזים מקפידים בחלקם בזה וחלקם שהעלים יתנוענעו אנה ואנה כדי שיוכלו לנענעם היטב (שד"ח).

-לולב שראשו מחובר ע"י קליפה אדמדמה- חומה (קאר"ע) יש אומרים שהוא כשר בתכלית, אך לאשכנזים צריך להפריד את העלים הצדדיים שיוכלו לנענעם (כדברי הרמ"א).

הדס​

הדס: שיעור גובהו הוא30 ס"מ לדעת החזון איש או 24.5 (ולפחות24 ס"מ) לדעת הגר"ח נאה.

-על ההדס להיות משולש בעליו (ששלושת העלים היוצאים מכל שורת עלים יהיו בגובה הענף ובעיגול ובשורה אחת. ויש המחמירים בזה שיהיו שווים בגובהם בדיוק).

-כאשר רוב ההדס משולש (16 ס"מלהחזו"א ומעט יותר מ-12 ס"מלהגר"ח נאה) ההדס כשר לכתחילה לברכה, ואין צורך שהשילוש שבו יהיה רצוף ומהני גם שנצרף את כל חלקיו המשולשים שבהדס. (אך כשההדס ארוך ורובו אינו משולש גם כשיש בו שיעור של16 ס"ממשולשים יש פוסקים הפוסלים אותו וישנם המכשירים).

-הדס מהודר בתכלית ההידור הוא שיש בו שילוש בכל שיעורו וכן עדיף שעלי ההדס ישכבו איש על רעהו ויחפו את עצו לגמרי.

ערבה​

ערבה: על הערבה להיות גבוהה כהדס, וכאמור לעיל.

-על צורת העלה להיות מאורכת וצרה. (דבר זה אכן צריך בדיקה והסתכלות מפני שישנם זנים הדומים לערבה אך אינם מין ערבה כשירה).

-ענף הערבה הוא ענף אדמדם (או ראוי להית אדמדם) או חום.

-שפת עלי הערבה צריכה להיות חלקה ללא פגימות.

-ערבה מהודרת הינה ערבה אשר בנוסף להנ"ל גם ראש הענף מסתיים העלה קטם הקרוי "לבלוב" (המוכיח שראש הערבה לא נפגם) ושהעלים לא נשרו בכל שיעור הערבה.

מקורות: משנה ברורה ושו"ע הרב, ספר פסקי תשובות, ספר ארבעת המינים, ועיקרי הלכות ד' מינים לדודי ידידי הגאון רבי אפרים שמואל מאיר שליט"א)

 

[גמח]

הדרכה מעשית לקניית ארבעת המינים

 

[גמח]

כללים ויסודות בדיני הדר כדי להקל על ציבור המדקדקים בעת בחירת ארבעת המינים

 

[גמח]

הרב אברהם חיים עדס שיעור הדרכה לבחירת ארבעת המינים למהדרין בליווי מצגת, 1

הרב אברהם חיים עדס שיעור הדרכה מיוחד לבחירת לולב והדס למהדרין בליווי מצגת, 2

הרב יוסף ליברמן - הדרכה מעשית לקניית ד' מינים כהלכתן

הרב רבינוביץ - הלכות ארבעת המינים

 

[גמח]

כיצד לבחור ארבעה מינים כשרים ומהודרים? – מדריך קצר ותמציתי
משולחנו של הרה"ג רבי מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א מורה הוראה 'נאות שמחה' - מודיעין עילית

מה הם הדברים שיש לבדוק בקניית ארבעת המינים שלא יהיו פסולים? נבאר בקצור ובתמצית את הכללים, ושאר פרטים מומלץ ללמוד במשנ"ב בהוצאת 'דרשו' בתוספת ביאורים ומוספים שבהם יש בצורה ברורה הוראות פוסקי זמננו.

בחירת הלולב: א. לבדוק את גוף הלולב שאינו יבש. ב. שהוא מזן כשר, ולא קנרי שעליו קצרים ומבריקים וגמישים. ג. שיהיה ישר ולא עקום. ד. לוודא שהעלה האמצעי סגור עד למעלה להידור מצוה, ועכ"פ ברובו. ה. לבדוק שעלי הלולב לא נפרדו מגוף הלולב בשורשם. ו. לעיין היטב בראש העלה האמצעי שלא נקטם במשהו. ז. שאין הפרש ניכר בגובה בין שתי העלים של העלה האמצעי.

בחירת אתרוג: א. אם יש לו פיטם, ואם אין פיטם לבדוק שיש גומא שהפיטם נפל בצורה טבעית בתחילת גידולו; אם יש חלק מהפיטם שמראה שהפיטם היה בשעת הגדול ואח"כ נשבר יעשה שאלת חכם. ב. לבדוק שאין שום מראה פסול בשליש עליון מהשיפוע ומעלה, כולל השיפוע, ואם יש מראה קטן מאד שאינו נראה לעין או 'בלעטל' הנעשה מפציעת עלה שהגליד, יראה לחכם. ג. לבדוק שאין בשאר שטח האתרוג מראות פסולים שמפוזרים ברובו, וי"א ברוב הקיפו. וי"א שלא יהיה שלש אפילו במקום אחד. ד. לבדוק בכל שטח האתרוג שלא יהיה קלוף וחסרון מהאתרוג, וחסר פוסל גם בתחתית האתרוג. ויכול להיות אתרוג נקי בחלקו העליון ונמכר בדמים מרובים, והוא פסול מחמת חסרון שיש בתחתיתו. כמו כן באתרוג נקי מאד חשוב לבדוק אם לא קלפו ממנו מראה פסול שהיה עליו ועי"ז נעשה חסר. ה. שיהיה גדול כשיעור. ו. חשוב מאד לקנות בהכשר מהודר שאינו מורכב והופרשו תרומות ומעשרות.

בחירת הדס: א. לבדוק שהעלים חופים את עצו. ב. שלא יהיה יבש. ג. שיצאו כל שלשה עלים באותו גובה שזה "הדס משולש". ג. שיעור ההדס לפי החזו"א 28.8 ס"מ ויש מחמירים בטפח מרווח 29.4 ס"מ. השיעור מתחיל בראשו, מתחלת הענף ולא מהעלים, ובתחתיתו מהקן של העלים ולא מהענף, והדבר נוגע מאד לקן שעל הגבול לדעת אם הוא מהשיעור.

בחירת ערבה: א. לבדוק שאינה יבשה. ב. לבדוק שלא נחתך ראשה. כיום מצוי ערבות שראשם מסתיים בעלה הנקרא "לבלוב" וזה מראה שלא נקטם.

 

[גמח]

ארבעת המינים למהדרין כולל תמונות

 

[גמח]

כשרות ארבעת המינים​

הרב מרדכי וולנוב


הקדמה

אחת מהמצוות החשובות ביותר בחג הסוכות היא מצוות ארבעת המינים. במאמר זה ננסה לסכם את ההלכות המעשיות הנוגעות לכשרותם של ארבעת המינים.

יש סיבות רבות לפסילת כשרותם של ארבעת המינים כשעדיין הם בשדה, אך נתמקד בגורמים לפסילת ארבעת המינים כשהם מצויים דווקא בדוכני המכירה, כדי שהבא לבחור את ארבעת המינים לחג, יוכל להבין ולדעת מה עליו לבדוק בעצמו, ולא יצטרך לשאול ולהסתמך על דעת אחרים.


א. לולב

1. אורך הלולב

אורך שדרתו של הלולב צריך להיות לפחות ארבעה טפחים[1]. לשיטת הגר"ח נאה: 33 ס"מ, לשיטת החזו"א: 40 ס"מ. יש לשים לב שאין מדובר במידת אורכו של הלולב מקצה לקצה, אלא באורכה של שדרת הלולב, שצריך להיות ארבעה טפחים, לבד מן העלין היוצאים מהשדרה[2]. יש להיזהר שבתוך שיעור ארבעת הטפחים, הלולב יהיה מכוסה בעלים משני צדדיו, מאחר שמקום המגולה ללא עלים אין שמו לולב אלא 'אופתא'[3]. לכן בלולב שקצהו התחתון אינו מכוסה בעלים משני צדדיו, יש למדוד את ארבעת הטפחים של אורך השדרה רק מההתחלה של מקום יציאת העלים.


2. נחלקה התיומת

צורת גידולם של עלי הלולב כך היא: כשהם גדלים, גדלים שניים-שניים, כלומר, כל עלה מורכב משני עלים המחוברים בגבן זה לזה. גב (= חיבור) שני העלים נקרא 'תיומת'.

נחלקו הפוסקים במקרה של לולב שנחלקה בו התיומת, האם הוא כשר או פסול.

לדעת השו"ע[4], כדי שהלולב ייפסל צריכים להתקיים שני תנאים: ראשית, שהתיומת חלוקה ופתוחה ברוב עלי הלולב, שנית, שהתיומת נפתחה ברוב אורכו של כל עלה ועלה. סוג פסול מעין זה הוא נדיר מאוד, ובדרך כלל לולב שנחלקה בו התיומת בכל העלים ובכל עלה ועלה, לא יגיע כלל לדוכני המכירה.

לדעת הרמ"א[5], מעיקר הדין אם נחלק העלה האמצעי שבלולב עד השדרה, הלולב פסול[6]. סברת המחמירים היא שכאשר יש סדק קטן בעלה האמצעי, על ידי נענועי הלולב הוא ילך ויגדל עד שהתיומת תפתח לגמרי וייפסל הלולב[7].

לכתחילה למצווה מן המובחר, נוהגים ליטול לולב שלא נחלק עלהו האמצעי כלל.

בהסבר חומרת הרמ"א נחלקו האחרונים:

הט"ז[8] סבור שיש להחמיר רק במקרה שהתיומת נחלקה בשיעור של טפח. לעומתו, סובר ה'חיי אדם', שלדעת הרמ"א יש להחמיר אפילו במשהו. לכן לכתחילה, יש עדיפות בברכה על לולב שהתיומת האמצעית שלו סגורה לגמרי, אף שמדינא אפשר לברך גם על לולב שנחלקה התיומת שלו, כל זמן שלא נחלק רובו של העלה[9].



3. מקרים נוספים

בלולבים שיש בהם שני עלים אמצעיים (ולא עלה אמצעי אחד בלבד), המשנ"ב[10] פסק כדעת הב"ח[11], שלכל עלה יש דין תיומת בפני עצמו, ואם נחלקה אחת מהם, הלולב פסול.

שכיח מאוד למצוא לולב שבו העלה האמצעי אינו כפול לכל אורכו ומסתיים בגובה שווה, אלא צד אחד של העלה נמוך מעט מחברו. הפוסקים האחרונים הכריעו שמעיקר הדין, אם עלה אחד מכסה את רובו של העלה השני, הלולב כשר. אף על פי כן לחומרא, יש שכתבו שאם ההפרש ניכר לעין כאשר מסתכלים על הלולב ממרחק נטילה, יש להעדיף ליטול לולב אחר; אך יש שלא החמירו בכך כלל[12].

4. קור"א (לולב המכוסה בקליפה אדומה)

בדברי הראשונים לא מצאנו שכתבו על לולב זה, אך הבית יוסף[13] כותב:

ולפי מה שמצא ר"י בתשובת הגאונים, צריך ששני הוצין אלו יהיו דבוקים ממש בלי שום פירוד כאילו הם גוף אחד, וזה דבר שאינו נמצא בארצם, אבל אצלנו נמצא הרבה פעמים כמין דבר אדום בלולב מצד פניו, שהוא מחבר שני הוצים אלו ונראה כל ראש הלולב כאילו הוא עץ אחד בלי שום פירוד.

מלשון הבית יוסף, משמע שלולב זה הוא מהודר מאוד, וכך נהגו רבים מבני עדות המזרח, ליטול דווקא לולב עם קור"א[14].

יש מהאשכנזים שנהגו גם כן ליטול לולב זה, ולא חששו שמא התיומת אינה סגורה לחלוטין[15], אך יש שהחמירו לקחת לולב ללא קור"א, בגלל שתי סיבות:

א. כיוון שהקור"א מכסה את התיומת, לא ניתן לראות האם התיומת סגורה לגמרי[16].

ב. האשכנזים פסקו כדעת הריטב"א[17], שנענוע הלולב הוא כסכוס העלים, ולא כדעת הגאונים, שהנענוע הוא הולכה והבאה של הלולב. בלולב עם קור"א העלים מאוגדים יחד ואי אפשר לכסכס בהם14.

למעשה: הספרדים נהגו להדר וליטול לולב עם קור"א. לאשכנזים, יש להעדיף לולב שתיומתו סגורה לגמרי, ללא קור"א.



5. נסדק ראשו ('הימניק')

לולב שנסדק ראשו (בלשון הגמרא: 'נעשה כהימניק'[18]) פסול. רש"י ביאר, שהלולב נעשה כעין ברזל של סופרים שיש לו שני ראשים - ראשו האחד מפוצל, לאמור ראש הלולב נראה כעין צורת V.

כיוון שפסול זה מצוי מאוד, יש צורך לבאר היטב מהו ההבדל בין מקרה שנחלקה התיומת, שבו מעיקר הדין הלולב כשר כל זמן שלא נחלק רוב העלה האמצעי, לבין מקרה של לולב שנסדק, שפסול בכל אופן.

רוב הפוסקים הכריעו כדעת המהרש"ם[19], שפסול 'הימניק' משמעותו שנתרחקו סדקיו זה מזה היטב, עד שנראים שני ראשי העלים כמין מזלג בעל שתי שיניים, אך אם העלה האמצעי רק נסדק מעט, אף שנראה בבירור החלל שבין שני העלים, הלולב כשר. כיוון שכאשר מונח הלולב על השולחן או כאשר מנענעים בו נוגעים העלים זה בזה, אין זה בכלל 'הימניק', ולכן הלולב כשר כל זמן שלא נחלק רובו של העלה.

לעומתם, יש פוסקים ספרדים הסוברים שלדעת השו"ע, הלולב פסול דווקא אם רוב העלים נסדקו, אבל אם נסדק רק העלה האמצעי, הלולב כשר[20]. כנגדם, יש פוסקים ספרדים הסוברים שגם לדעת השו"ע, אם נסדק רק העלה האמצעי, הלולב פסול[21].

6. נקטם ראשו של לולב

מדינא דגמרא[22], נקטם ראשו של לולב - פסול.

השולחן ערוך[23] מסביר כי 'נקטם ראשו, דהיינו שנקטמו רוב העלין העליונים, פסול'.

יש שהבינו מלשון השו"ע, שהכוונה שנחתכו רוב העלים הגבוהים מן השדרה[24]. אחרים הבינו, שהשו"ע עוסק בלולב שתיומתו מסתיימת בשני עלים אמצעיים, ולכן דבר על 'רוב עלין עליונים', אך בלולב המסתיים בשלושה עלים, גם לדעת השו"ע, אם נקטם העלה האמצעי, הלולב פסול[25]. הרמ"א חלק על דברי המחבר, וכתב כי, 'אם נקטם העלה העליון האמצעי שעל השדרה, פסול'. לדעה שהמחבר לא דיבר על רוב העלים העליונים, אלא גם הוא מודה שלולב המסתיים בשלושה עלים ונקטם בו העלה האמצעי - פסול, אין כלל מחלוקת בין הרמ"א לבין השו"ע בדין זה[26].

האחרונים דנו מהו שיעור הקטימה הפוסל בלולב.

המשנ"ב[27] כתב, שפסול 'קטום' הוא משום פסול 'הדר', ופסולים אלו תלויים לפי מראית עיני רוב בני האדם בראייה שטחית. בשל כך, יש שכתבו שיש להחזיק את הלולב במרחק שאוחזו בשעת הנטילה (בערך כ- 35 ס"מ), ולהתבונן על הלולב. אם הקטימה נראית לעין, הלולב פסול, אך אם הקטימה אינה נראית לעין, הלולב כשר לנטילה[28]. ויש שחולקים וסוברים שאפילו אם נקטם כל שהוא פסול.[29]

האחרונים דנים בלולב שמהתיומת האמצעית שלו יוצא כמין קוץ (מעין שערה דקה), אם כאשר נקטם ונפל הקוץ יש ללולב דין 'קטום' או לא. יש שהכריעו שלקוץ אין כלל דין עלה, ואם נקטם, אין הלולב נפסל[30]. מנגד יש חולקים וסוברים שלקוץ יש דין עלה, ואם נקטם הקוץ יש לקחת לולב אחר[31].



7. כווץ

בשולחן ערוך נפסק שלולב כווץ פסול[32]. השו"ע דן במום שנוצר בלולב בשעת הגידול, כאשר עלי הלולב או גופו מתכווצים ונוצרים בהם מעין קמטים. דבר זה מצוי בלולבים רבים מאוד, שבראש התיומת ובעלים שבצדדיו נוצרו קמטים קטנים וצפופים, אין זה בכלל 'כווץ', ולולב זה כשר לכתחילה[33].



8. עקום

לולב ששדרתו התעקמה כלפי אחד הצדדים או לפניו, הלולב פסול. אם התעקמה השדרה לאחוריו, הלולב כשר[34]. מעיקר הדין, הלולב פסול רק אם התעקם כמגל, אבל אם התעקם רק במקצת, לא נפסל הלולב בשל כך[35].

בוודאי שלכתחילה עדיף לקחת לולב שלא ניכרת בו כלל עקמומיות[36]. אין צורך להשכיב את הלולב במאוזן אל מול העין ולבדוק אותו, אלא יש להעמיד את הלולב בצורה מאונכת במרחק נטילה, ולראות האם ניכרת העקמומיות[37].

לולב עקום שנפסל מחמת עקמומיותו, ניתן ליישרו בצורה מיוחדת, ולהחזירו להכשרו[38].



9. כפוף

לולב הכפוף כאגמון פסול, בין אם כפוף לאחוריו בין אם כפוף לפניו. לדעת השולחן ערוך, הכפיפות הפוסלת היא דווקא כאשר הלולב כפוף בשדרתו, אבל אם כפוף רק בעליו, אין בכך פסול[39]. אדרבה, הרא"ש כתב 'אוהב אני יותר לצאת בו (= בלולב שרק עליו כפופין ואילו שדרתו ישרה), שאין העלין נחלקין ותיומתו קיימת'[40]. אך ה'לבוש' כתב, שכאשר עליו כפופין, הלולב אינו פסול, אלא אם העלה העליון לבדו כפוף; אך אם כל העלים העליונים או רובם כפופים, אין לצאת בו. המג"א העתיקו, אך הט"ז כתב שאין לחלק בכך, ומכל מקום אם יש לו לולב אחר, בוודאי עליו להיזהר שלא לצאת בלולב שרוב עליו כפופין[41].

לכן, לכתחילה יש להעדיף לקחת לולב שאין עליו כפופים כלל[42]. יש שכתבו שכאשר הכיפוף הוא מעט לצד ואינו כאגמון, אין לחוש לכך כלל, ואדרבה, יש עדיפות ליטול לולב שכפוף מעט, כיון שהכיפוף מחזק את התיומת ומשאירה סגורה[43].



ב. אתרוג



1. חסר

אתרוג חסר פסול[44]. הפוסקים נחלקו, האם יש שיעור לחיסרון הפוסל או שאפילו חיסרון כלשהו פוסל את האתרוג. למעשה יש להחמיר בכך[45], ואפילו חיסרון כלשהו פוסל.

הגדרת 'חסר': האתרוג מורכב משלוש קליפות, קליפה חיצונית ירוקה דקה מאוד. תחתיה יש קליפה עבה (באכילתה מורגש מעט טעם של חריפות), ומתחתיה מתחיל בשר האתרוג הלבן. לרוב הפוסקים[46], אם החוסר הוא מהקליפה החיצונית אך עדין נותר מראהו הירוק של האתרוג, אין זה בכלל 'חסר', ורק אם על ידי החיסרון התגלה הלובן הפנימי של האתרוג, יש בו דין 'חסר', ופסול. החיסרון האוסר הוא דווקא חיסרון הנראה לעין כשאוחז את האתרוג בידו. חיסרון הנראה רק על ידי עיון ומבט מעמיק, אינו פוסל[47].

לאור הדברים שכתבנו, ברור שמוהַל היוצא מן האתרוג על ידי לחיצה, אינו מורה על בעיית חסר[48]. נקבים שנוצרו באתרוג על ידי קוצים בשעה שעוד היה על העץ, אינם פוסלים את האתרוג, כיוון שזוהי דרך גדילתו של האתרוג. דבר זה נכון רק כאשר נקרם עליו עור ובשר מלמעלה, אך אם רואה שאין העור והבשר קיימים בתוך הנקב, האתרוג פסול.



2. ניטל דדו

בראש האתרוג הגדל קיים פיטם. הפיטם עשוי מדד – עץ התחוב בתוך האתרוג ויוצא למעלה ממנו. בראש הדד עומדת השושנתא.

אתרוג שניטל ממנו כל הפיטם ונוצרה בו גומה, פסול[49]. אם נחתך הדד בדיוק בראש האתרוג ולא נוצרה בו גומה, דעת הט"ז להקל, אך יש פוסקים שהחמירו בכך, ולמעשה ביום הראשון יש להחמיר[50].

אם נשבר רק חלק מהעץ ונשאר מעט עץ למעלה מן האתרוג, לדעת המג"א אין להחמיר בכך, אך למעשה, טוב להדר ולקחת אתרוג אחר[51]. לכתחילה יש להעדיף לקחת אתרוג שלא נפלה לו אפילו השושנתא[52].

כל האמור לעיל הוא דווקא באתרוגים שבדרך בריאתם וצורת גידולם היו להם דד ושושנתא, ורק אחר שנקטפו מהעץ נפל להם הדד. באתרוגים רבים כלל לא מצוי דד בשעה שקוטפים אותם, כיון שהדד נופל מהאתרוג עוד בעודו על עץ, וגם אתרוגים אלו נחשבים מהודרים לכל דבר.

הערה: האמור לעיל נאמר דווקא על אתרוגים שהדד שלהם הוא כמין עץ. אם הדד הוא חלק מן האתרוג עצמו, ונחסר בו כלשהו, האתרוג פסול לכולי עלמא מדין 'חסר'[53].



3. ניטל העוקץ

העוקץ הוא העץ שבו תלוי האתרוג באילן. אם ניטל עוקצו של האתרוג ונוצרה בו גומה, האתרוג פסול. אם ניטל העוקץ אך מקום הגומה נשאר מכוסה, האתרוג כשר[54].



4. שינוי מראה

בדיון לגבי שינוי מראה, יש להפריד בין שני חלקי האתרוג: חוטמו של האתרוג לעומת שאר האתרוג. חוטמו של אתרוג הוא מהמקום שבו מתחיל האתרוג להיות משופע כלפי ראשו ועד דדו של האתרוג[55]. מבחינה הלכתית, קיים הבדל גדול בין שינוי מראה בחוטמו של אתרוג לבין שינוי מראה בשאר האתרוג. בחוטמו של אתרוג, שינוי מראה פוסל במשהו. בשאר האתרוג, שינוי מראה פוסל כשהוא קיים בשניים או בשלושה מקומות, ודווקא כאשר נקודות אלו אינן באותו צד, ואם נעביר קו דמיוני המחבר את כל הנקודות, רוב שטחו של אתרוג יהיה מוקף[56].

שינוי מראה על גבי הפיטם או בעוקץ, המנהג הוא שאינו אוסרו[57].

שינוי המראה האוסר הוא כל נקודה שחורה או לבנה שלא ניתן להסירה מגוף האתרוג. מראה חום אינו אוסר. המראה האוסר הוא דווקא כאשר מסתכלים על האתרוג כדרך שנוטלים אותו, ללא עיון מעמיק. מראה שחור הנראה רק אחר עיון, אינו נחשב לשינוי מראה, והאתרוג כשר[58].

חזזית היא מעין אבעבועות הנובעות מעיפוש האתרוג, ודינה כדין שינוי מראה. החזזית האוסרת היא דווקא חזזית הניכרת במישוש היד, אך אם חזזית אינה גבוהה ואינה בולטת מגוף האתרוג, ואינה ניכרת במישוש היד, היא אינה אוסרת[59].

ה'בלעטלאך' דומה לחזזית, אך בדרך כלל אינו אוסר. 'בלעטלאך' נוצר בשעת הגידול, מעלה ששפשף את האתרוג. כאשר ה'בלעטלאך' בולט מגופו של אתרוג, יש להחמיר ולקחת אתרוג אחר[60].



5. צבע האתרוג

אתרוג שצבעו ירוק כעשבי השדה ואינו עתיד להצהיב - פסול[61].

אתרוג שעתיד להצהיב[62] כשר, אפילו בשעה שהוא ירוק כעשבי השדה. לכתחילה טוב לקחת אתרוג שהתחיל להצהיב קצת[63].

דעת הב"ח שיש להחמיר שלא לקחת אתרוג שצבעו ירוק, גם אם עתיד להצהיב, משום שבאתרוג ירוק יש פסול של הדר[64]. למעשה, מנהג העולם שלא להחמיר ואין חוששים לדעת הב"ח.

מובא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שכיום אין אתרוגים שצבעם ירוק כעשבי השדה שפסולים, כיוון שבסופו של דבר, כולם מצהיבים[65].



ג. הדס



1. שיעורו

שיעורו המינימלי של ההדס הוא שלושה טפחים[66] (לדעת החזו"א: 30 ס"מ, לדעת הגר"ח נאה: 24 ס"מ).

אף ששיעור זה מודד את מקומם של עלי ההדס, יש למדוד את הענף ולא את העלים. לדוגמה, אם עלי ההדס עולים למעלה מן הענף, מדידת שיעור ההדס תהיה בגופו של הענף ולא תתחשב בעלים הגבוהים יותר[67]. להדס אין שיעור מקסימלי, ומכל מקום, בשעת הנטילה צריך ששדרתו של הלולב תהיה גבוהה בשיעור של טפח לפחות, יותר מן ההדסים והערבות[68].



2. שיהיה עבות

מבנה ההדס: ההדס הוא ענף שלכל אורכו יוצאים עלים השוכבים על הענף. מכל קן - שורת גובה אחת, יוצאים שלושה עלי הדס, וכל עלה מכסה ברוחבו את העלים שמצדדיו. כל עלה יוצא מעוקץ נפרד. העלים בגובהם מכסים[69] את כל אורך הענף, עד שלא נשאר בו מקום מגולה. ההדס הכשר הוא הדס שבכל קן וקן עומדים שלושת העלים זה כנגד זה בשווה[70]. הדס זה נקרא 'עבות'. 'הדס שוטה' הוא הדס ששלושת העלים בכל קן אינם נמצאים בקו שווה. לדוגמא, אם היו שני עלים בשווה זה כנגד זה, והעלה השלישי יוצא מעט גבוה מהם, אין זה עבות, אלא הדס שוטה, ופסול[71].

לכתחילה, יש לקחת הדס שכולו עבות, כלומר שמכל קן בהדס יהיו שלושה עלים באותו גובה. אך אם אין כולו עבות אלא רובו[72], די בכך להכשירו[73]. הדס שרובו עבות כשר, אפילו כאשר הרוב מקוטע ואינו ברצף[74].

הדס הארוך מהשיעור המינימלי (שלושה טפחים), כל זמן שיש רוב שיעור (טפח וחצי וקצת) שהוא עבות, ההדס כשר[75]. בהדס ארוך מהשיעור, שיש בו טפח וחצי וקצת שהוא עבות (רוב השיעור המינימלי), אך רוב ההדס אינו עבות, יש אומרים שרוב העבות צריך להיות רצוף ולא למקוטעים[76].

הדס שמלכתחילה היו לו שלושה עלים בכל קן, ואחר זמן נשר מכל קן עלה אחד, נחלקו הפוסקים האם הדס זה נקרא עבות או שוטה. למעשה, יש להחמיר שלא לקחתו אלא בשעת הדחק[77].



3. נקטם ראשו

נקטם ראשו של ההדס, לרוב הדעות פסול ויש לקחת הדס אחר[78].

הקטימה הפוסלת היא דווקא בעץ ולא בעלים[79]. לכן, אף על פי שנשרו העלים בראש ההדס ונשאר ראש העץ ערום, ההדס כשר, ובלבד שנשאר ברוב שיעורו עבות (בכל קן שלושה עלים).


ג. ערבה

1. שיעורה

שיעורה המינימאלי של הערבה הוא שלושה טפחים[80] (לדעת החזו"א: 30 ס"מ, לדעת הגר"ח נאה: 24 ס"מ).

לערבה אין שיעור מקסימאלי, ומכל מקום צריך שבשעת הנטילה תהיה שדרתו של הלולב גבוהה בשיעור של טפח לפחות יותר מן הערבות[81].


2. מקום גידולה

רוב מיני הערבות גדלים על הנחלים, ולכן נקרא שמן 'ערבי נחל', אך גם ערבה הגדלה במקומות אחרים ולא על הנחל כשרה[82]. יש שכתבו, שלכתחילה יש להעדיף לקחת ערבה הגדלה על נחל, ויש שכתבו שאין להחמיר בכך כלל[83]. למעשה, המנהג שלא להחמיר בכך, ואפשר לקחת ערבה מכל מקום, ובלבד שיהיו בה את סימני הכשרות של הערבה[84].


3. סימני הכשרות של הערבה[85]

1. עלה הערבה משוך כנחל ואינו עגול.

2. קצה העלים (מסגרת העלה) חלק, או שיש בו פגימות קטנטנות.

3. קנה הערבה אדום, וכל שאינו לבן נקרא אדום, כיוון שאף שעכשיו הקנה ירוק, כאשר השמש תכה בו הוא יהיה אדום[86] .


4. נשרו העלים

ערבה שנשרו רוב עליה בשיעור שלושה טפחים, פסולה[87]. אם נדלדלו עליה מהקנה או שנסדקו העלים או שנחלקו, כתב הרב המגיד, שזה נקרא 'נפרצו עליה', והערבה פסולה, ודווקא כאשר היה כן ברוב העלים. וכתב המגן אברהם, שכיוון שערבות מצויות בינינו יש להחמיר בכך[88]. אם חסר מכל עלה רק מקצתו, כשרה, אבל אם חסר רוב העלה, וכך הוא ברוב עלי הערבה, הערבה פסולה[89].

5. נקטם ראשה

נקטם ראש עץ הערבה, פסולה. אם נקטמו העלים, אפילו העלה שבראש הערבה, כשרה. והוא הדין אם נקטם העלה הנקרא 'לבלוב', גם כן אין בכך פסול בערבה[90]. יש הנוהגים לקחת ערבה שבראשה יש לבלוב, משום שעלה זה מוכיח ללא כל ספק, שלא נקטם העץ של הערבה, ומכל מקום אין זה מדינא, ובכל מקרה שניכר בבירור שלא נקטם העץ, הערבה כשרה.

---

[1] שו"ע, או"ח סי' תרנ סעי' א.
[2] משנ"ב, סי' תרנ ס"ק ב.
[3] ביאור הלכה, סי' תרמה סעי' ב, ד"ה ועדיין.
[4] שו"ע, סי' תרמה סעי' ג.
[5] שם.
[6] לדעת הגר"א, יש לפסול מדינא גם אם העלה האמצעי נחלק ברוב אורכו (ביאור הגר"א לשו"ע, שם ס"ק ג, ד"ה ומיהו; והובא במשנ"ב, שם ס"ק טז).
[7] ריטב"א, סוכה לא ע"ב, ד"ה אמר רב הונא .
[8] ט"ז, סי' תרמה ס"ק ד.
[9] משנ"ב, שם ס"ק יט.
[10] משנ"ב, שם ס"ק טו.
[11] ב"ח, סי' תרמה, ד"ה ולענין הלכה .
[12] עיין בספר ארבעת המינים למהדרין, עמ' סד, שלדעת הגרש"ז אויערבאך יש להחמיר בדבר, ואילו לדעת החזו"א אפשר להקל בכך.
[13] בית יוסף, סי' תרמה סעי' ג.
[14] שדי חמד, אסיפת דינים, מערכת ד' המינים סי' ב אות א.
[15] מאמר מרדכי, ס"ק ד; ועיין ב'שדי חמד' שם, שכתב שגם בין האשכנזים יש שנוהגים לקחת לולב זה.
[16] ספר אורחות רבנו ח"ב, עמ' רלב, שכך היה מנהג החזו"א והגר"י קנייבסקי, בעל הקהילות יעקב. ומובא שם שהיו פעמים שלא היה מצוי לולב שתיומתו סגורה כהוגן, ולקח הגר"י קנייבסקי זצ"ל לולב עם קור"א, ואמר שאף אם יש קור"א בין עלי התיומת, אין זה 'נחלקה התיומת' כיוון שהקור"א מחברת בין שני העלים.
[17] סוכה לז ע"ב, ד"ה ולהאי פירושא .
[18] סוכה לב ע"א.
[19] דעת תורה למהרש"ם, סי' תרמה סעי' ז; וכן כתב החזו"א, או"ח סי' קמה ס"ק ח.
[20] כף החיים, סי' תרמה ס"ק כח. ועיין בביאור הלכה, שם סעי' ז, ד"ה נסדק.
[21] עיין בהערות איש מצליח (של הרב מאזוז) למשנ"ב, בסוף כרך ו.
[22] סוכה כט ע"ב.
[23] שו"ע, סי' תרמה סעי' ו.
[24] כך הבינו הב"ח, הט"ז והגר"א. עיין בביאור הלכה, סי' תרמה סעי' ו, ד"ה רוב העלין.
[25] נהר שלום ס"ק ג ומאמר מרדכי ס"ק חהובאו דבריהם בביאור הלכה שם. כמותם הכריע גם הרב מאזוז בהערות 'איש מצליח' על המשנ"ב.
[26] עיין בביאור הלכה, שם.
[27] משנ"ב, סי' תרמח ס"ק מו.
[28] עיין בספר ארבעת המינים למהדרין, כיצד מכריע שם הלכה למעשה.
[29] כך שמעתי מהרב אליקים לבנון והביא ראיה מדברי הבאור הלכה סימן תרמה סעיף ז ד"ה נסדק 'עשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג וכלשהוא פוסל.
[30] כך מובא בשם החזו"א בספר ארבעת המינים למהדרין של הרב דניאל עדס עמוד סז
[31] כך שמעתי מהרב מנחם בורשטיין בשם הרב מרדכי אליהו זצ"ל.
[32] סוכה לב ע"א.
[33] ספר ארחות רבנו ח"ב, עמ' רמד בשם הגר"י קניבסקי.
[34] שו"ע, סי' תרמו סעי' ח.

פירוש 'לפניו' ו'לאחריו': כאשר מחזיקים את הלולב כך שהשדרה מופנית כלפי פניו של האוחז, אם הלולב עקום לאחוריו, דהיינו כלפי האוחז, אינו פסול. לעומת זאת, לולב שהתעקם לפניו, דהיינו כלפי חוץ, הרחק מהאוחז, הלולב פסול.
[35] משנ"ב, שם ס"ק לג.
[36] ספר חיים וברכה על ארבעת המינים, אות סו.
[37] ספר ארבעת המינים למהדרין, עמ' קיח בשם הסטייפלר זצ"ל.
[38] שדי חמד, מערכת ל אות ב.
[39] שו"ע, סי' תרמה סעי' ט.
[40] משנ"ב, שם ס"ק מ.
[41] משנ"ב שם.
[42] בכורי יעקב, סי' תרמה ס"ק קכד.
[43] אורחות רבנו ח"ב, עמ' רמו בשם הגר"י קניבסקי.
[44] פסול משום חיסרון - פסול רק ביום הראשון ולא בשאר ימים, כמבואר בסי' תרמט סעי' ו.
[45] שו"ע, סי' תרמח סעי' ב.
[46] שו"ע הרב, סי' תרמח סעי' טו-טז, חיי אדם, כלל קנא סעי' ה.
[47] משנ"ב, סי' תרמח ס"ק מו; ובשו"ע הרב, סי' תרמח סעי' כב.
[48] חזו"א, או"ח סי' קמז ס"ק ה.
[49] סי' תרמח סעי' ז. לדעת הרמ"א, פסול 'ניטל הדד' הוא משום חיסרון, הפוסל רק ביום הראשון וכשר בשאר הימים, אך לדעת המג"א, הפסול הוא משום 'הדר', וגם בשאר הימים יש להחמיר בכך, וכן ראוי לנהוג למעשה.
[50] משנ"ב, שם ס"ק ל.
[51] משנ"ב, שם ס"ק ל-לא.
[52] רמ"א שם.
[53] כף החיים, סי' תרמח ס"ק מח; וכן פסק באיש מצליח, כרך ג דף קיט.
[54] שו"ע, סי' תרמח סעי' ח. פסול של ניטל העוקץ הוא משום 'חסר' ולכן הוא פסול רק ביום הראשון ולא בשאר ימי החג.
[55] שו"ע, סי' תרמח סעי' י.
[56] משנ"ב, שם ס"ק לז,מא.
[57] ספר חיים וברכה על ארבעת המינים, אות רנט-רסב.
[58] משנ"ב, סי' תרמח ס"ק מו.
[59] שו"ע, סי' תרמח סעי' יג.
[60] משנ"ב, שם ס"ק נ.
[61] שו"ע, סי' תרמח סעי' כא.
[62] הקונה אתרוג ירוק ורוצה להצהיבו, יכול להניחו בסביבת תפוחי עץ. מתפוחי העץ מופרש גז האתילן, הגורם להצהבת האתרוג. אין להניח את האתרוג על גבי התפוחים או ביניהם, שכן דבר זה עלול לגרום לנשירת העוקץ. ניתן לקחת קופסת נעליים ולשים בקצה אחד תפוחים ובקצה השני את האתרוג, ולסגור את הקופסא למשך יומיים-שלושה. רצוי מאד לא לפתוח את הקופסא במשך הימים האלו, כדי שלא לקלקל את הצהבת האתרוג.
[63] משנ"ב, שם ס"ק סה.
[64] ב"ח, סי' תרמח.
[65] ספר ארבעת המינים למהדרין, עמ' תפח.
[66] שו"ע, סי' תרנ סעי' א.
[67] משנ"ב, שם ס"ק א.
[68] שו"ע, סי' תרנ סעי' ב.
[69] למעשה, רוב הפוסקים הכריעו שגם אם העלים אינם חופים את העץ אלא עומדים לצדדים, ההדס כשר לכתחילה. עיין בשערי תשובה סי' תרמו ס"ק ג, שהביא את דעת ה'מור וקציעה' להחמיר, אך ה'ביכורי יעקב' בתוספת בכורים בסוף הספר והחזו"א באו"ח סי' קמו ס"ק טו) מפקפקים לגבי חידושו של ה'מור וקציעה'.
[70] בשם החזו"א מביאים, שאין צריך שיהיו ממש באותו קו, אלא כל קן שיש בו קו ישר העובר בתוך גובה נקודת חיבורם של העלים לעץ, נקרא הדס עבות, כגון שבסיס העוקץ של עלה אחד עומד בקו שווה עם גובהו של העוקץ השני. עיין בספר חידושים וביאורים, סוכה, סי' ה.
[71] שו"ע, סי' תרמו סעי' ג. ועיין במשנ"ב, שם ס"ק טו, שאין להכשיר כלל הדס שוטה.
[72] ב'כף החיים' (סי' תרמו ס"ק לח) כתב, שיהיה רוב ניכר, ובספר אורחות רבנו (ח"ב, עמ' רמט) מובא, שהגר"י קניבסקי היה מקפיד שההדס יהיה משולש לפחות בשני טפחים.
[73] שו"ע, סי' תרמו סעי' ה.
[74] פמ"ג, משבצות זהב, סי' תרמו ס"ק ט.
[75] ביאור הלכה, סי' תרמו סעי' ו בסוף ד"ה ולעיכובא.
[76] עיין ב'ביאור הלכה', סי' תרמו, ד"ה לעיכובא, שם מביא את דעת הפמ"ג, המסתפק בדבר זה.
[77] משנ"ב, סי' תרמו ס"ק יח.
[78] עיין שו"ע, סי' תרמו סעי' י.
[79] רמ"א שם.
[80] שו"ע, סי' תרנ סעי' א.
[81] שו"ע, סי' תרנ סעי' ב.
[82] שו"ע, סי' תרמז סעי' א.
[83] משנ"ב, שם ס"ק ג.
[84] עי' בהערות איש מצליח על המשנ"ב, שכתב בשם הרב משה לוי, שלא ראינו שמחמירים בכך.
[85] שו"ע, סי' תרמז סעי' א.
[86] משנ"ב, שם ס"ק ב.
[87] שו"ע, סי' תרמז סעי' ב; ובמשנ"ב, ס"ק ט, ועיין בס"ק ח, שכתב שיש להיזהר בשעה שתוחב את הערבה בלולב שלא ינשרו ממנה העלים.
[88] משנ"ב, שם ס"ק ט.
[89] פסקי תשובות, סי' תרמז סעי' ג, בשם אורחות חיים.
[90] שו"ע, סי' תרמז סעי' ב, ובמשנ"ב, שם ס"ק י.

 

[גמח]

קיצור כשרות ארבעת המינים​

לולב

---

מקרה​	דין​	הידור​
לולב קנרי​	לרוב הפוסקים כשר​	עדיף זן אחר​
עליו פרודות​	כשר אפילו לא אגד​	מצוה מן המובחר שיהיה אגוד​
נחלקה התיומת​	שו"ע - ברוב העלים וברוב כל עלה ועלה פסול. רמ"א - בעלה האמצעי עד השדרה פסול​	העלה האמצעי סגור לגמרי​
לולב עם קורא​	כשר​	ספרדים - מהודר אשכנזים - ללא קור"א​
נקטם ראשו​	שו"ע - פסול ברוב העלים רמ"א - פסול בעלה האמצעי​	אם יש קוץ בראשו שלא יהיה קטום​
הימנק​	שו"ע - יש אומרים שפסול בעלה האמצעי ויש אומרים שפסול דוקא ברוב העלים. רמ"א - בעלה האמצעי פסול​	לספרדים שלא יהיה הימנק בעלה האמצעי.​
כווץ בראשו​	כשר​	​
כפוף (כפתור)​	העלים בראש כפופים - כשר השדרה כפופה - פסול​	אשכנזים - עדיף שלא יהיה כפוף כלל​

אתרוג​

---

מקרה​	דין​	הידור​
חסר​	לרוב הפוסקים חסר כל שהוא - פסול ובמקום הדחק אם אינו מפולש פוסל רק בכאיסר​	שלא יהיה חסר כלל​
ניטל הפיטם​	אם נעשה מקום גומא - פסול אם מקום גומא נשאר מכוסה - ט"ז מכשיר מ"א פוסל​	יש לקחת אתרוג שנפל ממנו הפיטם בעודו על העץ או לקחת אתרוג עם פיטם שלם(דד ושושנתא)​
ניטל עוקץ​	אם נשאר מקום גומא - פסול​	שיהיה העוקץ שלם​
חזזית​	1. בחוטם - פסול 2. בגוף האתרוג - אם נמצא בשנים שלוש מקומות וכשמקיפים בקו דימוני נמצא שרוב שטח אתרוג מוקף - פסול​	שיהיה נקי מחזזיות​
בלעטל"ך​	כשר ויש מחמירים אם נעשה מנומר​	במקום חוטם ראוי שלא יהיה בלעטל"ך​
שינוי מראה בחוטם​	נקודות שחורות ולבנות הנראות בעין רגילה - פסול נקודות חומות - כשר​	חוטם נקי​
מראה ירוק​	ככרתי - פסול אם עתיד להיות צהוב כשר​	מראה צהוב כשעווה​

הדס​

---

מקרה​	דין​	הידור​
נקטם ראשו​	עלים מכסים את הקטימה - כשר וטוב להחמיר עלים אינם מכסים הקטימה - פסול​	הדס לא קטום​
משולש​	שורשי העלים לא מותאמים ברוב ההדס- פסול (אם יש נקודת מפגש בין שורשי העלים - נקרא משולש)​	ששלושת העלים יצאו משורשים העומדים זה מול זה במדויק לאורך כל ההדס.​
נשרו עליו​	ברובו פסול​	כל שיעור ההדס עבות​
יבשו עליו​	ברובו פסול​	שלא יהיה יבש כלל​
כמשו עליו​	כשר​	שלא יהיו כמושים​

ערבה​

---

מקרה​	דין​	הידור​
נשרו עליה​	ברובו פסול​	ערבה שלא נשרו עליה כלל​
נקטמה בראשה​	פסול​	לבלוב​
יבשו עליה​	רוב העלה ברוב העלים - פסול​	ערבה שלא יבשו עליה כלל​
עליה אכולים​	ברוב העלה וברוב העלים - פסול​	ערבה שעליה אינם אכולים​

 

[גמח]

מדריך: כך תבחרו את ארבעת המינים לחג​

כיצד לבחור ארבעה מינים כשרים ומהודרים? – בחירת אתרוג, בחירת לולב, הפסולים בהדס וערבה • כך תעשו את זה נכון בחג הסוכות תשפ"א

צורת המינים​

• צורה חריגה: כאשר אחד המינים שינה את צורתו באופן משמעותי מהצורה הרגילה של אותו המין, כגון לולב שעליו גדלים רק לצד אחד של שדרתו או הדס שרוב עליו נשרו – פסול כל שבעת ימי החג.
• אין בו שיעור: לכל אחד מארבעת המינים נקבע שיעור מינימלי. מין מארבעת המינים בגודל קטן מהשיעור הראוי לאותו המין – פסול כל שבעת ימי החג. השיעור הדרוש לאתרוג הוא נפח כביצה, ללולב דרושה שדרה בשיעור ארבעה טפחים, ולהדס ולערבה דרוש ענף בשיעור שלושה טפחים.
• חסרון הדר: כאשר מראהו של אחד המינים פגום באופן שאינו משנה באופן משמעותי את צורתו אך מפחית מיופיו והדרו – הוא פסול לנטילה. למשל מין שהתייבש מעט או שנראה חבוט או פצוע, פסול משום שאינו נחשב ל"הדר". בעניין זה נחלקו אם הפסול הוא רק ביום הראשון או בכל שבעת ימי החג.
• חסר: כאשר אחד המינים חסר בגופו, כגון אתרוג שנפצע ונחסר – פסול לנטילה ביום הראשון, אך כשר בשאר ימי החג.

"חסר" בהרחבה
האתרוג צריך להיות שלם, שלא יהיה חסר בו כלום משריטה של קוץ או מרקבון או מתולעת וכדו' (שו"ע תרמח סע' ב) וזה מעכב ביום-טוב ראשון, ובחו"ל גם ביום-טוב שני.

אתרוג "חסר" כשר לברכה ביום השני של סוכות. לכן כשחל יום א' של סוכות בשבת, אין נוטלים בו את הלולב. ובאותה שנה אתרוגים חסרים כשרים לברכה כל ימי החג, ואף על פי כן יש להדר לקחת אתרוג שלם (שו"ע תרמט סע' ה).

יש מכשירים שריטה שנעשתה על ידי קוץ, אם נקרם עור האתרוג במקום החסרון בעודו בעץ (רמ"א תרמח סע' ב).


ה"עוקץ" – צריך להיות מחובר לאתרוג, שאם לא כן האתרוג הוא חסר. ה"עוקץ" הוא המקום שבו האתרוג מחובר לעץ (שו"ע שם סע' ח).

פיטם
. יש אתרוגים שיש להם פיטם ויש כאלה שאין להם. אתרוג שהיה לו פיטם ונפל מחמת מכה או נחתך, נחשב אתרוג חסר. אמנם אם הפיטם התייבש ונפל בתהליך הגידול בעץ, אין זה נחשב חסר, והאתרוג כשר. אתרוגים תימנים אין בהם בדרך כלל פיטם (שו"ע, רמ"א שם סע' ז).

יש מהדרים אחרי אתרוג עם "פיטם" כדי להיות בטוחים שאין האתרוג חסר. ויש שמהדרים אחרי אתרוג בלי פיטם שהוא עלול ליפול מחמת מכה וכדו', וכל אחד ינהג כדרכו (אחרונים – עיין מג"א ושאר פוסקים שסוברים שאם חסר פיטמה בראשו זה פגם בהדר ופסול לשיטת התוס').

ניקב
ניקב מצד לצד אפילו שלא חסר – פסול.

יש אוסרים אתרוגים שבמקום הפיטם יש להם נקב מטבע ברייתם, ונקב זה מגיע עד חדרי הזרע (שו"ע שם סע' ג).

אתרוג שנקבוהו עכברים – לא יטלנו אף בשאר הימים משום מאוס, עד שיסיר ניקור העכברים. (רמ"א תרמ"ט).

. אם היה יבש או מנומר שפסול שבעת ימים – אף אם חתך את היבשות או את הנמור פסול כל שבעה, הואיל ובא מכח פסול. (רמ"א תרמ"ט).

שינוי מראה
"שינוי מראה" פוסל באחד משלושת האופנים הבאים: א. אם הוא ברוב האתרוג. ב. אם הוא על "חוטמו" של האתרוג. ג. אם הוא בשני מקומות שונים (שו"ע תרמח סע' ט. כה"ח שם ס"ק סה).

. "שינוי מראה" פוסל ברוב האתרוג אפילו אם הוא כתם אחד, ואפילו אין הוא מגיע לחוטמו.

. "שינוי מראה" אחד פוסל באתרוג אם הוא נמצא על "חוטם" האתרוג. והחוטם הוא החלק העליון של האתרוג הנראה לעין, מהמקום שבו מתחיל האתרוג להשתפע לכיוון הקצה העליון שלו (שו"ע שם סע' יב).

. אם יש שני "שינוי מראה" בכל מקום אחר באתרוג, האתרוג פסול (עיין כה"ח שם ס"ק סה מה הדין אם יש "שינוי מראה" בג' מקומות).

. במקום שהעלה מונח על האתרוג יש שינוי קטן במראה האתרוג. שינוי זה אינו נחשב "שינוי מראה" אלא "דרך גידולו" של האתרוג. אמנם אם שינוי זה חורג מדרך גידולו של האתרוג, הוא נקרא "שינוי מראה" ודינו כדלעיל. לכן כשיש לאדם ספק על גידול חוּם, ישאל שאלת חכם (שו"ע שם סע' יג).

. כתם שחור או חום העולה על האתרוג בגלל ריסוס או צואת ציפורים, נקרא "שינוי מראה" ואינו "דרך גידולו" של האתרוג (אחרונים).

"שינוי מראה" חמור מ"חסר". ש"שינוי מראה" יש אומרים שפוסל בין ביום הראשון ובין בשאר ימים, לעומת "חסר" שלכ"ע פוסל רק ביום הראשון. ויש מקרים ש"חסר" חמוּר מ"שינוי מראה", ש"חסר" פוסל אפילו אם הוא במקום אחד, ו"שינוי מראה" רק בחוטמו או רובו או בשני מקומות (עיין רמ"א תרמט סע' ה ואחרונים).

. ריקבון נחשב "שינוי מראה" ופוסל כדלעיל. ולפעמים יש חסרון במקום שיש ריקבון ואז פסול גם אִם הריקבון אחז רק במקום אחד כ"חסר", ופסול למ"ד ביום השני כ"שינוי מראה".

. "שינוי מראה" שנקלף, ואחרי הקילוף נשאר מראה אתרוג – כשר ובלבד שאינו חסר מאומה (שו"ע תרמח סע' יד).

אלו המניחים תפוח ע"י האתרוג להצהיבו יזהרו שלא להניחו לידי העוקץ כיון שעל ידי שגורם להבשלה מהירה יכול לגרום להפלת העוקץ (עיין כה"ח תרמ"ח ס"ק קכד ומשנ"ב ס"ק סה).

מעשר – יש להקפיד להפריש תרומות ומעשרות מהאתרוג לפני החג, כיוון שאתרוג שהוא "טבל" אסור לברכה בכל שבעת ימי החג (כה"ח תרמט ס"ק מא).

משקל – משקלו של האתרוג צריך להיות לפחות 56 גרם. אך כיוון שהאתרוג מצטמק בימי החג, יש ליקח אתרוג גדול יותר משיעור זה בכדי שגם ביום האחרון ישקול האתרוג 56 גרם. (שד"ח ר"פ) ויש מקפידים ליקח אתרוג במשקל 100 גרם (שו"ע תרמח סע' כב. כה"ח שם ס"ק קכט). שיעור האתרוג מעכב לא רק ביום טוב ראשון, אלא גם בשאר ימי החג (רמ"א תרמ"ט ה').

. שביעית – יש לדקדק ליקח אתרוג שנלקט בסוף שישית, כי אז אין בו עדיין קדושת פירות שביעית. ובשנה שמינית יש ליקח אתרוג שנלקט בשמינית על מנת למעט בעניין קדושת שביעית. אעפ"כ יש לקנות את האתרוג ב"הבלעה", דהיינו שהמוכר יקבע מחיר כולל ללולב וכדו' ולא יקבע מחיר מיוחד לאתרוג. ויש לשמור על האתרוג בקדושת שביעית (עיין רמב"ם, הל' שביעית פ"ד הי"ב. שו"ע יו"ד שלא סע' קכו).

הבדלים בין יום ראשון לשאר הימים – ביום הראשון : א. חסר ודאי – אסור. ב. ספק חסר – מותר, ויש אוסרים (שד"ח). ג. בלטלך (מכה שקיבל האתרוג מהעלים, ונתרפאה) – מותר אלא אם כן נהפך לצבע אחר. ד. צבע חום – יש אומרים שזה טבע האתרוג ויש חולקים. לכתחילה לא יקח אתרוג כזה. ה. צהוב – ודאי כשר וגם ירוק כשר כיון שעתיד להצהיב ו. אתרוג גדול אפילו הצריך ליקחו על כתיפו – מצד גודלו כשר אך קשה למצוא אתרוג גדול כשר, כיון שרבים בהם הבעיות. ז. אתרוג קטן כביצה – מותר אך לא פחות משיעור זה (שו"ע תאמח ס"ע כב).


בשאר הימים : לכתחילה יקנה ארבעת המינים הכשרים לכל הדעות. א. שינוי מראה – לשו"ע מותר, לרמ"א אסור. ב. כל בולט – הרי זה כחזזית ודינו כשינוי מראה. ג. אתרוג חסר – כשר. ד. נפל עוקצו – מהדין כשר ויכול לחברו בסיכה או בדבק משום מראית העין. ה. ניקב או חסר – כשר. ו. נקב שעשאוהו עכבים – אסור ליטלו משום מיאוס.

. הנחת אתרוג במגבת או בפשתן ביום טוב אסורה כיון שמספיג בהם ריח. ואם הניחם שם כבר מערב יום טוב – מותר לחזור ולעוטפם ביום טוב כיון שכבר ספגו ריח.

הדס
. תשובות רבות נכתבו בספרי הפוסקים לחפש דרכים להקל בהדסים יבשים ושאינם משולשים. וכל זאת בגלל שהיה קשה מאוד להשיג הדסים ירוקים משולשים, והיו שומרים הדסים משנה לשנה בגלל מחסור וכדו', וכמה מאמצים היו עושים עד שהיו מוצאים הדס ירוק ומשולש (עיין רמ"א תרמו סע' ג). ובימינו, ברוך ה', יכול אדם לקנות בקלות שלושה הדסים ירוקים ומשולשים מתחילתם ועד סופם.

משולש
ההדס צריך להיות משולש, דהיינו שיוצאין בו מכל קן וקן שלושה עלין בשורה אחת בשווה, שלא יהיה אחד גבוה או נמוך מחבריו. וצריך שיהיו העלין "חופין את עצו", דהיינו שראש כל עלה יגיע למעלה מעוקצו של העלה שמעליו (כה"ח שם ס"ק כג משנ"ב ס"ק י).

צריך לכתחילה שכל שלושת העלין יהיו יוצאין בקו אחד (טור ב"י שם). אמנם אם שורש של עלה אחד גבוה משורשם של עלים אחרים והקצה התחתון של שורש העלה העליון חופף את הקצה העליון של שורש העלים הנמוכים – ההדס כשר (אחרונים).

גודלו – שיעור ההדס שלשה טפחים (24 ס"מ). ובשעת הדחק אפשר להסתפק ב – 20 ס"מ. ויהיה כל ההדס מלמטה עד למעלה משולש. בשעת הדחק אם הרוב מלמטה או מלמעלה משולש, ההדס כשר. אמנם אם רוב העלין נשרו או שאינם משולשים, ההדס פסול (שו"ע תרמו סע' ה והחונים עליו). ועיין לעיל מה שכתבנו שיש מחמירים שיש לחשב טפח כ – 10 ס"מ, ועל כן יש לוקחים הדס בגובה 30 ס"מ.

מודדים את ההדס מתחילת העץ שלמטה עד סוף העץ שלמעלה (כה"ח תרנ ס"ק א משנ"ב ס"ק א).

ראש ההדס
. צריכין להשגיח שלא יקטם ראשו של ההדס, דהיינו ראש העץ. אבל אם נקטמו העלים – כשר. ואם נקטם ראש עץ ההדס – יחליפנו, ואם אין לו להחליף, יטלנו בלי ברכה (עיין שו"ע ורמ"א תרמו סע' י. כה"ח שם).

עדיף לכתחילה ליקח ענף שכל גזעו קשה מעט ולא אלו שראש גזע ירוק כדי שלא יתיבשו וינשרו העלים במהלך חול המועד. (אגלי טל).

. לפעמים ראש ההדס אינו מסתיים בג' עלים בלבד אלא ביותר מכך. ויש מורידים את העולים המיותרים משום מראית העין, והבבא סאלי זי"ע היה משאירם כך והיה אומר שזה נוי המצוה להשאירו כפי שעשאם הקב"ה.


הדס שהתייבש – ועליו הלבינו – פסול. אבל אם העלים ירוקים אלא שהם מתפוררים תחת לחץ – כשר. לפעמים ההדס כמוש מעט בגלל יובש, וכשמשרים אותו במים או במטלית לחה – הוא חוזר לירקותו, והדס כזה כשר הוא (שו"ע שם סע' ו, ז ונו"כ).

הדס שגדל בעציץ שאינו נקוב – לא יברך עליו. ודבר זה אינו שכיח כי אם למי שמגדל הדסים בביתו בעציץ, אך הקונה בשוק אין לו לחוש לכך כיון שאינו מצוי כלל (עיין שד"ח אסיפת דינים מערכת ד' מינים סימן ג אות ד ה). ניקוי העלים – טוב לקטום את הענפים הקטנים שיוצאין בין הקנים בערב יום טוב (כה"ח שם ס"ק ו משנ"ב ס"ק לג).

ערבה
לא צפצפה – יש להקפיד להשתמש בערבה ולא בצפצפה. וסימן ההיכר של הערבה הוא שהעלה שלה ארוך ולא עגול ופיה חלק בלי פגימות. והקנה שלה אדום ולא ירוק, אמנם אפילו בעודו ירוק כשר, כיוון שכשהוא שוהה באילן מתאדם. ורוב הערבות גדלות בנחלים, ולכן נקראו "ערבי נחל". אבל אפילו הגדלות בהרים – כשרות, אלא שאם אפשר יש להדר ליקח מאותן הגדלות בנחל (שו"ע תרמז סע' א והחונים עליו).

גודלה שיעור הערבה שלשה טפחים (24 ס"מ ויש מחמירים 30 ס"מ). ובשעת הדחק אפשר להסתפק ב20- ס"מ. ומודדים מתחילת העץ שלמטה עד סוף העץ שלמעלה (כה"ח תרנ ס"ק א).

אם חסרה מהשיעור פסולה אף בימי חול המועד.

יבשה
ערבה שהתייבשה, או שנשרו רוב העלין שלה, או שנקטם ראש העץ – פסולה (שו"ע תרמז סע' ב). ויש אומרים דגם אם נדלדלו העלין מן הקנה ותלויים למטה פסולה. וראוי להחמיר כיוון שערבות מצויות (מגיד משנה, הל' לולב פ"ח ה"ו. מג"א תרמז ס"ק ב משנ"ב ס"ק ט כה"ח ס"ק יג). וצריכים להשגיח מאוד בערבה, כי לפעמים מחמת יובש נושרין העלים ואז פסולה.

נוהגין ליקח בחול המועד בכל יום ערבה חדשה ללולב, והוא הידור מצווה. אמנם אין זה מעכב, ובלבד שהערבה לא תכמוש ולא תתייבש (עיין רמ"א תרנד סע' א).

. כשמחליפים את הערבה יש להקפיד שלא לתחוב אותה בחוזק, כיוון שעלול לתלוש עלים לערבות או להדסים. לכן מי שמהדר להחליף ערבות, יקפיד לשחרר את הקשרים של הלולב, להוציא את הערבות הישנות ורק אחר כך לקשור ערבות חדשות או הדסים חדשים (כה"ח שם ס"ק יב משנ"ב תרנד ס"ק ה).

. את הערבות הישנות אין לזרוק במקום בו יבואו לידי זלזול, אלא יש להניחן בגניזה או לביעור חמץ (אחרונים).

. לבלוב – יש נוהגים ליקח ערבה עם עלה קטן בראשה הנקרא "לבלוב", ואין צורך להקפיד בזה (אחרונים).

. נקטם ראשה – ערבה שנקטם ראשה נחלקו הדעות אם כשרה, ויש אומרים שאם נקטמה יניחנה במים ותצמח מעט ותהיה כשרה, ואין לסמוך על זה.

מבוסס על שיעורי הגר"מ אליהו זצ"ל ואתר ישיבה