סוכות, שמחת תורה ושמיני עצרת ההכנה של רבי ירחמיאל קראם לחג הסוכות (2 צופים)

[אחד יחיד]

את ההכנות לחג הסוכות היה פותח הגה"צ רבי ירחמיאל קראם זצ"ל ב… מחסן, לא פחות. מחסן בו היו מרוכזים ומקוטלגים עשרות קלסרים עבי כרס על כל חג ומועד. גם לחג הסוכות היו לו קלסרים רבים בהם היה שומר את כל העיתונים והמוספים של חג הסוכות משנים עברו.

כך ולא אחרת הייתה הכנתו לחג, בדברי תורה הקשורים לחג לבירורי הלכה ששמע ובירר בימי חייו, כי זו הייתה משאת נפשו. 'לא ניתנו ימים טובים לישראל אלא כדי שיעסקו בהם בתורה'.

ההכנה המרכזית שלו לחג הייתה ל'שמחת יום טוב' היינו לדברי תורה השייכים למועד. לא פעם הוא הסביר כי זו המשמעות של 'והשיאנו ה' אלוקינו את ברכת מועדיך', היינו מלשון נישואין וקשר. האדם צריך להתקשר לחג בקשר אמיץ וזאת על ידי לימוד והתעסקות בענייני החג.

אי אפשר לשכוח את מראה ר' ירחמיאל בחג הסוכות, עד שיש אומרים, ובצדק רב, שזה היה 'החג שלו'. הוא היה יושב בסוכה, כאשר כל השולחן שמולו מלא בספרים, בחוברות, ובמוספים השונים המכילים דברי תורה ומחשבה מזן אל זן בענייני החג. 'אם אין הכרח לצאת, לא יוצאים מהסוכה', היה אומר ועושה.

בכל שנה בחג הסוכות היה מספר את אותו המעשה עם המהרי"ל דיסקין זללה"ה:

המהרי"ל דיסקין היה מקיים בביתו בחג הסוכות לאחר תפילת ערבית 'זכר לשמחת בית השואבה'. בשנה אחת אמר לכולם: 'הבה נרקוד ביתר שאת, מי יודע אם נזכה בשנה הבאה'. השומעים שמעו ונבהלו, למה רומז רבם? אולי בשנה הבאה הוא כבר לא יהיה חלילה בין החיים. אזרו אומץ ושאלוהו: 'למה התכוון רבינו'?

פתח להם המהרי"ל דיסקין את הרמב"ם בהלכות לולב (פ"ח הי"ד) והקריא את הכתוב: 'מצוה להרבות בשמחה זו. ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה, הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות, אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע'.

'מעתה', סיים המהרי"ל דיסקין את דבריו, 'מאמינים בני מאמינים אנו שבשנה הבאה יבנה בית המקדש, או אז אנו לא נוכל לרקוד, אלא רק להסתכל על גדולי חכמי ישראל הרוקדים. אם כן מן הראוי שננצל עכשיו את האפשרות לרקוד בשמחת בית השואבה'.

(מתוך הספר ירחמיאל)