ר' יחזקאל לנדא [תע"ד – תקנ"ג] נולד בפולין בח"י חשון שנת תע"ד [י"א תע"ג] לאביו הגאון ר' יהודה מרבני 'ועד ארבע הארצות'. רבינו מיוחס לרש"י, כך תראה בתשובותיו (תנינא יו"ד סו"ס רא) והיה נכד לגאון ר' העשיל מקראקא, ובעצם היה קרוב משפחתו של ה'אוהב ישראל' מאפטא.
מנערותו היה חריף מאד, ולימדו הגאון ר' יצחק אייזיק הלוי מלודמיר, כאשר בד בבד היה רב העיר - ר' משה יעקב מקראקא מזמינו לעיתים קרובות לשמוע מה העלה בחכתו, וכל זה בטרם מלאו לו י"ג שנים. לא די לו במה שיחכם בלימודי הגמרא והמפרשים, רמב"ם שו"ע ועוד, אלא הרחיב את ידיעותיו גם בנסתר, אף שבדרך הכלל הסתיר זאת, הזכיר כמה פעמים מעניינים אלו, כמו שתראה בהקדמתו לצל"ח "וכיוצא בזה שמעתי בילדותי... בעניין עשר ספירות בלי מה, ושתים ושלשים נתיבות חכמה, וחמשים שערי בינה, ושלש בחינות בעשר ספירות ימין ושמאל ואמצע, ובהם שלש בחינות חסד ודין ורחמים. אשר קצר מצע שכלנו מהשתרע לחשוב מחשבות כאלה למעלה אשר אין שם שמות ההמה, לא מספר ולא קצה וגבול ולא שינוי ותמורה, לאמר שם ימין ושמאל או חסד ומשפט" וכו'. רבינו היה רבה של פולין ואח"כ רבה של פראג, ולימים של כל קהילות בוהמיה. הייתה לו קביעות של ארבעה שיעורים ביום עם בחירי תלמידיו - אריות שבחבורה, וכל שיעור בנושא אחר מהתלמוד או מהשו"ע ונושאי כליו!.
וצריך להבין, מתלמידיו היו ה'חיי אדם' [- ר' אברהם דנציג], וה'תשובה מאהבה' – ר' אלעזר פלקלס, "דמחדדין שמעתתיה טובא, דהוו מקשי ליה עשרין וארבע קושייתא, ומפרקינן ליה עשרין וארבע פרוקי"... [ע"פ ב"מ פד. גבי ר"ל ור"י]
| חכמת אדם תאיר פניו
השלטונות העריכו את מנהיגותו ונתנו לו משילות, במיוחד בזמן מלוכת הקיסרית מריה תרזיה, אשר יצאה למלחמה נגד ממלכת פרוסיה, והקדים רבינו רפואה למכה – כידוע בכל עת שצר לגויים הרי שעמינו הדווי אשם – והפיץ אלפי עותקים של תפילות שחיבר להצלחת המלכה והמדינה, כאשר הם מתורגמים לגרמנית... והחרים בחרם גמור כל מי שיעז לבגוד ב'מולדתו מגורתו' וכו'. וכאשר שבה מניצחונה, עברה בשער העיר פראג, ורבנו עם כל קהלו מאחוריו קידמהּ בכבוד רב, וזו בירכה והודתה לו מקרב ליבה על מסירותו למדינתו. מיותר לציין שפעולות מקדימות אלו העלו את קרנם של היהודים בממלכה ומנעו מהרבה צרות לנחות עליהם,.
הגר"ז בעל התניא כתב עליו "היה יחיד בדורו בהוראותיו, והשם היה אתו, שקלע אל השערה ולא החטיא את המטרה האמיתית בכל דבר אשר הורה!". ה'דברי חיים' מצאנז - שהיה מרבה לשבחו - אמר "אילו היה ר' יחזקאל לנדא חי אתנו כיום, הייתי מתגולל אצלו תחת שולחנו כי כל כוונותיו היו רק לש"ש ונפלא היה בקדושתו וצדקתו". ובשו"ת 'דברי חיים' (ח"ב אה"ע סימן מא) כתב "פוק חזי בין תקיפי קדמאי ה'נודע ביהודה' ז"ל שידוע תוקפו בהלכה, וכי לא ניצחו כמעט אדם מעולם".
החיד"א בשה"ג (מערכת ספרים ערך 'נודע ביהודה' - נ ט) כותב עליו [-בחייו] "החכם בחכמתו יכיר מספריו כי רב הוא ומופלא, מגדולי הדור, גאון עז תהילות ישראל, וגדול כבודו. ודי בזה, ו'אזן מלין תבחן'".
סיפר ה'דברי חיים' שפעם התווכח רבנו עם איזה יהודי כופר שהיה בחצר המלכות, אודות תחיית המתים, ובאמצע דבריו עצרו באמרו "וכי תחיית המתים זה חידוש בשבילך?!" נכנס למטבח שהיה בסמוך, והיה על השולחן תרנגול שחוט, רבינו הצמיד את ראש התרנגול אליו ואמר לו "לך"... התרנגול הלך! "עדיין זה חידוש בשבילך?!" - שאל – ענה. ('זכרונם לברכה')
רבנו נפטר בפראג בגיל 80, בי"ז באייר תקנ"ג, ושם נטמן, זכר צדיק לברכה. בפטירתו נאמרו דברים שאפילו בלוויות לא רגילים לשמוע.
בהספד שנשא לזכרו תלמידו הגאון בעל ה'תשובה מאהבה' דרש "מה דמות תערכו ואל מי תדמוהו. אם תמצאו גדול בתורה, חריף ובקי כוותיה - לא תמצאו גדול ביראה כוותיה. עד שהגיע לימי הזקנה לא שכב על מיטה, רק ראשו על המיטה – ע"ג כרים, ורובו חוץ למיטה ע"ג כסאות. עד זה חודש ימים לא פשט מלבושו מעליו אף בלילה. עד שהגיע לימי שיבה, לבש שק על בשרו. מעולם לא עבר טבילת ב"ק [טבילת עזרא] בקיץ ובחורף. עד שהגיע לימי הזקנה למד עם תלמידים בעמידה, אף בביהכ"נ לא ישב. אם תמצאוהו בתורה וביראה כוותיה – ראש לכל הדרשנים! ראש לכל המוכיחים! ראש המדברים בכל מקום. איה שוקל ואיה סופר כוותיה. חוכמתו ובינתו אף לעיני העמים. ומי יוכל לספר תהילותיו, עניו מאד מאד, דעתו מעורבת עם הבריות ועם כל אדם".
ראוי לציין כי ההספדים נעשו שלא במהלך הלוויה יען כי כך ציווה רבינו - שלא להספידו, ולקנות מציבה שלא עולה על 18 זהובים, ושלא לחרות שום תארי כבוד. וכתבו "הרב המפורסם מו"ה יחזקאל הלוי". זכר צדיק לברכה.
מנערותו היה חריף מאד, ולימדו הגאון ר' יצחק אייזיק הלוי מלודמיר, כאשר בד בבד היה רב העיר - ר' משה יעקב מקראקא מזמינו לעיתים קרובות לשמוע מה העלה בחכתו, וכל זה בטרם מלאו לו י"ג שנים. לא די לו במה שיחכם בלימודי הגמרא והמפרשים, רמב"ם שו"ע ועוד, אלא הרחיב את ידיעותיו גם בנסתר, אף שבדרך הכלל הסתיר זאת, הזכיר כמה פעמים מעניינים אלו, כמו שתראה בהקדמתו לצל"ח "וכיוצא בזה שמעתי בילדותי... בעניין עשר ספירות בלי מה, ושתים ושלשים נתיבות חכמה, וחמשים שערי בינה, ושלש בחינות בעשר ספירות ימין ושמאל ואמצע, ובהם שלש בחינות חסד ודין ורחמים. אשר קצר מצע שכלנו מהשתרע לחשוב מחשבות כאלה למעלה אשר אין שם שמות ההמה, לא מספר ולא קצה וגבול ולא שינוי ותמורה, לאמר שם ימין ושמאל או חסד ומשפט" וכו'. רבינו היה רבה של פולין ואח"כ רבה של פראג, ולימים של כל קהילות בוהמיה. הייתה לו קביעות של ארבעה שיעורים ביום עם בחירי תלמידיו - אריות שבחבורה, וכל שיעור בנושא אחר מהתלמוד או מהשו"ע ונושאי כליו!.
וצריך להבין, מתלמידיו היו ה'חיי אדם' [- ר' אברהם דנציג], וה'תשובה מאהבה' – ר' אלעזר פלקלס, "דמחדדין שמעתתיה טובא, דהוו מקשי ליה עשרין וארבע קושייתא, ומפרקינן ליה עשרין וארבע פרוקי"... [ע"פ ב"מ פד. גבי ר"ל ור"י]
| חכמת אדם תאיר פניו
השלטונות העריכו את מנהיגותו ונתנו לו משילות, במיוחד בזמן מלוכת הקיסרית מריה תרזיה, אשר יצאה למלחמה נגד ממלכת פרוסיה, והקדים רבינו רפואה למכה – כידוע בכל עת שצר לגויים הרי שעמינו הדווי אשם – והפיץ אלפי עותקים של תפילות שחיבר להצלחת המלכה והמדינה, כאשר הם מתורגמים לגרמנית... והחרים בחרם גמור כל מי שיעז לבגוד ב'מולדתו מגורתו' וכו'. וכאשר שבה מניצחונה, עברה בשער העיר פראג, ורבנו עם כל קהלו מאחוריו קידמהּ בכבוד רב, וזו בירכה והודתה לו מקרב ליבה על מסירותו למדינתו. מיותר לציין שפעולות מקדימות אלו העלו את קרנם של היהודים בממלכה ומנעו מהרבה צרות לנחות עליהם,.
| שבחיו – צופה יחזקאל במעשה מרכבה
רבנו היה גאון עצום, הנערץ בכל תבל, אשר מכל קצוות הארץ נשלחו אליו שאלות. שבחיו מי מנה, אשר אפילו גדולי החסידות - שלכאורה [לא] נהנו... מנחת זרועו - לא פסקו מלהללו ולשבחו. אי אפשר היה לפספס את גדולתו הרמה וידענותו העמקנית בכל התורה כולה, כל רז לא אניס ליה.הגר"ז בעל התניא כתב עליו "היה יחיד בדורו בהוראותיו, והשם היה אתו, שקלע אל השערה ולא החטיא את המטרה האמיתית בכל דבר אשר הורה!". ה'דברי חיים' מצאנז - שהיה מרבה לשבחו - אמר "אילו היה ר' יחזקאל לנדא חי אתנו כיום, הייתי מתגולל אצלו תחת שולחנו כי כל כוונותיו היו רק לש"ש ונפלא היה בקדושתו וצדקתו". ובשו"ת 'דברי חיים' (ח"ב אה"ע סימן מא) כתב "פוק חזי בין תקיפי קדמאי ה'נודע ביהודה' ז"ל שידוע תוקפו בהלכה, וכי לא ניצחו כמעט אדם מעולם".
החיד"א בשה"ג (מערכת ספרים ערך 'נודע ביהודה' - נ ט) כותב עליו [-בחייו] "החכם בחכמתו יכיר מספריו כי רב הוא ומופלא, מגדולי הדור, גאון עז תהילות ישראל, וגדול כבודו. ודי בזה, ו'אזן מלין תבחן'".
| ספריו
רבנו הדפיס את תשובותיו עלי ספר, על שם אביו, ר' יהודה, לשים לו יד ושם בבית אלוקים, וקראו 'נודע ביהודה'. הספר מבהיל בהיקף החומר הטמון בו. כמו כן חיבר רבינו את חידושיו על הש"ס בשם אמו – חיה, וקראו 'ציון לנפש חיה' ובקיצור צל"ח, וכך נקרא בפי כל. וז"ל בהקדמתו למסכת פסחים "וכבר זיכני השם זה שבעה שנים להוציא לאור חיבורי 'נודע ביהודה', ואז קראתי בשם - על שם אדוני אבי - אבי התעודה, והיום שלמתי נדרי גם אם לבינה אקרא לאמי הצנועה והחסידה, לעשות ציון לנפשה הטהורה, ובחרתי להעלות בראשונה על מזבח הדפוס על שלש מסכתות ברכות פסחים ביצה 'ציון לנפש חיה'. בנוסף עשה חיבור על השו"ע בשם 'דגול מרבבה' שגם הוא נחשב לאבן דרך בעולם ההלכה, 'אהבת ציון' 'דורש לציון' ועוד.| חסידותו
לבד מכל האמור לעיל, היה הוא חסיד ירא שמים ופרוש גדול. לדוגמא העיד תלמידו בעל ה'תשובה מאהבה', כי מי"ז בתמוז לא היה אוכל כלום מן החי - ביצים, חלב, עופות ובשר, ומר"ח אב לא היה אוכל כלום לבד מלחם יבש מתובל באפר. עוד העיד כי מעולם לא האריך בשינה אחר חצות הלילה, אלא קם וקונן על חורבן בית אלוקינו, ועל גלות השכינה. [לעת זקנתו נאלץ לשנות מעט ממנהגיו במאכלים ובקימה] בלימודו ובשיעוריו וכן בבית המדרש היה עומד. ומר"ח אלול עד יוה"כ היה מתענה משבת לשבת.| מופתיו
סיפר מהרי"א מקאמרנה. מעשה ברשע אחד שהפסיד בדין תורה אצל הנו"ב והלך הרשע אל המושל, ובקשריו או כספו – או שניהם, שידלו ללחוץ על רבנו. המושל נענה לבקשתו, אך רבינו לא נענה לבקשת המושל - אף שזה החל להשתולל מכעס. "כפוף אני לתורת משה רבנו, ורק אליה" אמר בנחת. המושל הוציא את אקדחו – מין תותח־כיס קטן ששמים בו אבקת שריפה, משחילים בו כדור ברזל [ומכאן השם המעוות ל'כדורי' רובה], וכאשר מציתים אותו, נוצר לחץ בצינור ופולט בעוצמה את הכדור..., רבינו גילה את ליבו ואמר לו שמצידו... יש דברים יותר חשובים מחיי הרגע. המושל לא ירה... ('נתיב מצוותיך' נתיב אמונה ו יא).סיפר ה'דברי חיים' שפעם התווכח רבנו עם איזה יהודי כופר שהיה בחצר המלכות, אודות תחיית המתים, ובאמצע דבריו עצרו באמרו "וכי תחיית המתים זה חידוש בשבילך?!" נכנס למטבח שהיה בסמוך, והיה על השולחן תרנגול שחוט, רבינו הצמיד את ראש התרנגול אליו ואמר לו "לך"... התרנגול הלך! "עדיין זה חידוש בשבילך?!" - שאל – ענה. ('זכרונם לברכה')
רבנו נפטר בפראג בגיל 80, בי"ז באייר תקנ"ג, ושם נטמן, זכר צדיק לברכה. בפטירתו נאמרו דברים שאפילו בלוויות לא רגילים לשמוע.
בהספד שנשא לזכרו תלמידו הגאון בעל ה'תשובה מאהבה' דרש "מה דמות תערכו ואל מי תדמוהו. אם תמצאו גדול בתורה, חריף ובקי כוותיה - לא תמצאו גדול ביראה כוותיה. עד שהגיע לימי הזקנה לא שכב על מיטה, רק ראשו על המיטה – ע"ג כרים, ורובו חוץ למיטה ע"ג כסאות. עד זה חודש ימים לא פשט מלבושו מעליו אף בלילה. עד שהגיע לימי שיבה, לבש שק על בשרו. מעולם לא עבר טבילת ב"ק [טבילת עזרא] בקיץ ובחורף. עד שהגיע לימי הזקנה למד עם תלמידים בעמידה, אף בביהכ"נ לא ישב. אם תמצאוהו בתורה וביראה כוותיה – ראש לכל הדרשנים! ראש לכל המוכיחים! ראש המדברים בכל מקום. איה שוקל ואיה סופר כוותיה. חוכמתו ובינתו אף לעיני העמים. ומי יוכל לספר תהילותיו, עניו מאד מאד, דעתו מעורבת עם הבריות ועם כל אדם".
ראוי לציין כי ההספדים נעשו שלא במהלך הלוויה יען כי כך ציווה רבינו - שלא להספידו, ולקנות מציבה שלא עולה על 18 זהובים, ושלא לחרות שום תארי כבוד. וכתבו "הרב המפורסם מו"ה יחזקאל הלוי". זכר צדיק לברכה.