- הודעות
- 2,203
- תודות
- 10,221
- נקודות
- 555
נראה לבאר דחלוק מצות זכירה ממצות סיפור במהותה, דהנה מצות זכירת יציאת מצרים מהותה להאמין שהקב"ה הוציא אותנו ממצרים, וכמו שכתב הרמב"ן (סוף פר' בא) וז"ל: ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב, כמו שאמרו אמת ויציב דאורייתא, ממה שכתוב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ושנעשה סוכה בכל שנה, וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים, והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישתכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלוקים ע"כ.
ואילו מצות סיפור יציאת מצרים, הוא מצוה להודות להלל ולשבח להשי"ת שהוציאנו ממצרים, וכמו שכתב החינוך (מצוה כ"א) וז"ל: מצות סיפור יציאת מצרים, לספר בענין יציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן כל אחד כפי צחות לשונו, ולהלל ולשבח השם יתברך על כל הנסים שעשה לנו שם, שנאמר והגדת לבנך וגו' ע"כ.
וכן כל סדר ההגדה שאומרים בפסח הוה דרך הלל והודאה, כמו שאומרים אילו הוציאנו ממצרים וכו', על אחת כמה וכמה טובה ומכופלת וכו', בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו וכו', לפיכך אנחנו חייבים להודות וכו', וכן מה שאומרים אח"כ ההלל, וכן הברכה שאומרים ברוך אתה ה' וכו', אשר גאל את אבותינו, (וכבר כתבנו דאיכא למ"ד דהוה ברכה על יציאת מצרים).
שוב ראיתי שהאריך בכל זה הג"ר יואל קלופט (דבר יואל מאמר ל"ז), וכן עי' בספר משלחן רבי אליהו ברוך (עמ' כ') שכתב סברא זו והאריך בכמה ראיות ליסוד זה, ע"ש.
וביאר הג"ר יואל קלופט ע"פ הגרי"ז דשירה בעי למימר רק לאחר הישועה, שאף אם מאמין באמונה גמורה שתבא הישועה אינו יכול לומר שירה, דענין השירה הוא התפעלות עד ביטול הנפעל בפועל (עי' מה שכתב בזה בעמק ברכה פסקא דהלל על הנס), וא"כ אי אפשר לומר שירה רק אם יראה עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שיחוש את הגאולה אצלו, ולא מהני במה שיודע שהיתה גאולה לאבותיו, ולכך בעינן שיראה את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ע"ש.
ואילו מצות סיפור יציאת מצרים, הוא מצוה להודות להלל ולשבח להשי"ת שהוציאנו ממצרים, וכמו שכתב החינוך (מצוה כ"א) וז"ל: מצות סיפור יציאת מצרים, לספר בענין יציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן כל אחד כפי צחות לשונו, ולהלל ולשבח השם יתברך על כל הנסים שעשה לנו שם, שנאמר והגדת לבנך וגו' ע"כ.
וכן כל סדר ההגדה שאומרים בפסח הוה דרך הלל והודאה, כמו שאומרים אילו הוציאנו ממצרים וכו', על אחת כמה וכמה טובה ומכופלת וכו', בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו וכו', לפיכך אנחנו חייבים להודות וכו', וכן מה שאומרים אח"כ ההלל, וכן הברכה שאומרים ברוך אתה ה' וכו', אשר גאל את אבותינו, (וכבר כתבנו דאיכא למ"ד דהוה ברכה על יציאת מצרים).
שוב ראיתי שהאריך בכל זה הג"ר יואל קלופט (דבר יואל מאמר ל"ז), וכן עי' בספר משלחן רבי אליהו ברוך (עמ' כ') שכתב סברא זו והאריך בכמה ראיות ליסוד זה, ע"ש.
וביאר הג"ר יואל קלופט ע"פ הגרי"ז דשירה בעי למימר רק לאחר הישועה, שאף אם מאמין באמונה גמורה שתבא הישועה אינו יכול לומר שירה, דענין השירה הוא התפעלות עד ביטול הנפעל בפועל (עי' מה שכתב בזה בעמק ברכה פסקא דהלל על הנס), וא"כ אי אפשר לומר שירה רק אם יראה עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שיחוש את הגאולה אצלו, ולא מהני במה שיודע שהיתה גאולה לאבותיו, ולכך בעינן שיראה את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ע"ש.