היום בהיסטוריה היהודית - אשכול מתעדכן (5 צופים)

[בינה לעתים]

כ"ז חשוון

א. יבשה הארץ במבול:

לפי שיטת רבי אליעזר, בכ"ז חשוון א'תרנ"ז יבשה הארץ אחרי המבול.


ב. חזרה הקרבת הסולת למזבח

מתוך מגילת תענית:

"בעשרין ושבעה ביה תבת סולתא למיסק על מדבחא:

שהיו צדוקין אוכלין מנחת בהמה, נטפל להם רבן יוחנן בן זכאי אמר שוטים זו מניין לכם, ולא היה בהם אחד שהחזיר לו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואומר מפני שהיה משה אוהב את אהרן אחיו, אמר לא יאכל סלת לבדו, אלא יאכל סלת ובשר, כאדם שהוא אומר לחברו הילך רכיך הילך בשר. קרא עליו המקרא הזה (שמות טו,): "וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֲשָׂרָה עֵינוֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים" אמר לו רבי אתה משחק בנו. אמר לו שוטה שבעולם, ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם, אמר לו רבי בכך אתה פוטרני אמר לו לאו, אמר לו הכתוב אומר (ע"פ ויקרא כג, יח ועוד): "וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה'".

 

[בינה לעתים]

ג' כסליו

א. ניטלו הסימואות ששמו היוונים בעזרה על ידי החשמונאים

מתוך מגילת תענית:

"בתלתא בכסליו אתנטילו סימותא מן דרתא:

מפני שבנו סימואות סימואות בעזרה, וכשגברה יד בית חשמונאים בטלום והוציאום משם, ובאותו יום שבטלום עשאוהו יום טוב".


ב. ניצל הפני יהושע מקריסת ביתו לאחר שהבטיח שיכתוב פירוש על הש"ס

מתוך הקדמתו לספרו:

"ואחת שהיא הנה קבלתי עלי לחובה ונדרתי בדבר הנדור בעת צרתי ביום חרון אף ה' יום ג' כסליו שנת תס"ג לפ"ק בק"ק לבוב, שליו הייתי בביתי ורענן בהיכלי עם חבירים ותלמידים המקשיבים לקולי, ופתע פתאום היתה מעיר לגל הפוכה כמו רגע לא חלו בה ידים וקול זעווה לא שמענו כי אם קול הבערה יצאה לחלק, ומראה אש הגדולה והמתלקחת אשר עלה בארמנותינו ובחלונינו ע"י כמה חביות גדולות ונוראות מלאים פולוויר שהיה לשריפת אש עד שנהרסו הבתים ממגורותם כמה בתים גדולים ובצורות חומה עד לשמים הושפלו עד לעפר ערו עד היסוד בהן ונהרגו כששה ושלשים נפשות קדושות מישראל. ובתוך החללים ג"כ מגרי ביתי זו אשתי הראשונה נ"ע ואמה ואבי אמה, עד שהגיע ג"כ לצרת הבת בתי הקטנה אחת היתה לאמה וחביבה עלי ביתר שאת. וגם אנכי הייתי מן הנפילים מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ובאתי בעמקי מצולה בארץ התחתית ממש כבתוך המכבש מחמת כובד משא הגלי גלים שנפלו עלי וקורות בתינו יותר מקורות בית הבד, ולא נתנוני השב רוחי, ידי ואיברי אינם ברשותי, אמרתי נגזרתי בדמי ימי אלכה פקדתי יתר שנותי לא אביט אדם עוד עם יושבי חלד. ומתיירא הייתי שלא יעשה ביתי קברי לנסקלין ולנשרפין לנהרגין ונחנקין, עלי היו כולנה ארבעתן כאחת, ודין ארבע מיתות לא בטלו ממני. זאת ועוד אחרת שקורות הבית רהיטיו ועציו ואבניו נדמו עלי כעדים גמורים, אמרתי פן יפגעו בי להיות יד העדים בי בראשונה להמיתני. אמנם בחמלת ה' עלי לא נתנני אלקים להרע עמדי וכמו ערך שליש או רביע שעה אחר ששקט וסר מזעף קול המפלה, רק עדיין קול שפעת המולת המון לאלפים ולרבבות הולך וסוער הרומסין על הגג ותבקע הארץ לקולם. ורבים אשר המיתו ברמיסתם יותר מאשר בראשונה, אף דלא הוי סגי בלאו הכי שכוונתם להציל ולפקוח הגל. סוף דבר כבר יצאתי מכלל ודאי סכנת נפשות לידי ספק. אז אמרתי עודני בתוך הגל, אם יהיה אלקים עמדי והוציאני מן המקום הזה לשלום ויבנה לי בית נאמן להרבות גבולי בתלמידים, לא אמנע עצמי מכותלי בית המדרש ולשקוד על דלתי העיון בסוגיית הש"ס ופוסקים וללון בעומקה של הלכה, אף לינות הרבה בענין אחד. ובזה חשקה נפשי לילך בעקבות אבותי ה"ה אבי אמי רבתא הגאון המנוח המפורסם הרב המאה"ג מוהר"ר יושע זצ"ל אשר שמו בקרבי האב"ד ור"מ דק"ק קראקא שחיבר ספר מגיני שלמה ליישב קושיות התוס' על רש"י ז"ל וליישב מה שמניחין התוספות בתימה. ולעת ההיא עדיין לא זכינו לאורו של הספר הנ"ל, רק מאשר אבותינו ספרו לנו ולמשמע אוזן תאבה נפשי ללכת גם אני בדרכיו.

אני טרם אכלה לדבר הדברים אל לבי, שמע ה' בקול עניי ונתן לי מהלכים בין העמודים כמין שביל ממש נעשה לי ויצאתי בשלום בלי פגע, וחבל לא הוה בי. אז ידעתי נאמנה כי מה' היה הדבר ממש במקום שאין מצילין, ומאז והלאה השמתי הדברים אל לבי שיהא עיקר לימודי בדבר הלכה בסוגיית הש"ס ופוסקים ושלא להעלות בכתב שום דבר בענייני הדרוש או שאר לימודים שהם רחוקים ממרכז לימוד האמת אם לא לעתים רחוקים. רק כל זמן שנתחדש לי שום דבר בסוגיית הגמרא או בפירש"י ותוספות והיה הדבר נוטה בעיני שהוא על צד דרך לימוד האמיתית לפי דרך קדמונינו ורבותינו, אותה אבחר ואקרב לכתוב בספר הזכרונות".