- הודעות
- 2,195
- תודות
- 10,178
- נקודות
- 535
איתא בגמ' בבבא בתרא ע"ג ע"א.
ואמר רבב"ח זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה חלתא אגביה, וקדח אגמא עלוי'. סברינן יבשתא הוא, וסלקינן ואפינן ובשלינן אגבי', וכד חם גבי' איתהפיך. ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא, הוה טבעינן, ע"כ.
ובביאור ללשון הקודש אמר רבה בר בר חנה פעם אחת הפלגתי בספינה, וראינו דג אחד, שעמד במקומו זמן רב, עד שהתקבץ על גבו חול, וצמחו עשבים על החול, היינו סבורים, שמקום זה, בו יש חול ועשבים צומחים בו, אחד מאיי הים הוא, על כן ירדנו מן הספינה ועלינו עליו, הדלקנו אש ואפינו ובישלנו; כאשר התחמם גבו של הדג, התהפך הדג ואנו נפלנו למים, ואילו לא היתה הספינה קרובה היינו טובעים, ע"כ.
וביאר בעל הנתיבות המשפט בספרו אמת ליעקב וז"ל:
ונראה לפרש שראה ברוה"ק שיהי' קודם ביאת משיח, שיגביה הישראל שתחת ממשלתו על שאר האומות. והאומות מכונה בשם כוורא. וזה שאמר "דיתבא חלתא", דחלתא הוא מלשון (חולם) [חולה], והיינו שהותש כוחו של אומה זו. "וקדח אגמא עילוי'", והאגמא הוא מלשון הכנעה ושפלות כמבואר בערוך (ע' אגם) מלשון הלכוף כאגמון ראשו (ישעי' נח, ה), כלומר שגדלו הכנעה על האומה. "סברינן יבשתא", כלומר שחשבו שכבר יבשו תקותם. "וסלקינן ואפינן ובשלינן", היינו שרצו הישראל להגביה עצמם עליהם ולמשול עליהן. "וכד חם גבי' אתהפיך", כלומר נהפכו ונתחזקו עליהם. "ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא הוי טבעינן", כלומר שדבר זה יהי' קרוב לגאולה, מחמת שנתהפך ונתגברו מאוד על ישראל, ואלו לא היה קריבת הגאולה הוי טבעינן.
ובקיצור מבאר האמת ליעקב - רבה בר בר חנה ראה ברוח הקודש שקודם ביאת המשיח ירצו מישראל להגביה עצמם על האומות ולמשול עליהם, וכד חם אתהפוך, כלומר נהפכו ונתחזקו עליהם, ודבר זה יהיה קרוב לגאולה מחמת כשנתהפך ונתגברו מאד על ישראל ואילו לא היה קריבת הגאולה הוי טבעינן.
ואמר רבב"ח זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה חלתא אגביה, וקדח אגמא עלוי'. סברינן יבשתא הוא, וסלקינן ואפינן ובשלינן אגבי', וכד חם גבי' איתהפיך. ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא, הוה טבעינן, ע"כ.
ובביאור ללשון הקודש אמר רבה בר בר חנה פעם אחת הפלגתי בספינה, וראינו דג אחד, שעמד במקומו זמן רב, עד שהתקבץ על גבו חול, וצמחו עשבים על החול, היינו סבורים, שמקום זה, בו יש חול ועשבים צומחים בו, אחד מאיי הים הוא, על כן ירדנו מן הספינה ועלינו עליו, הדלקנו אש ואפינו ובישלנו; כאשר התחמם גבו של הדג, התהפך הדג ואנו נפלנו למים, ואילו לא היתה הספינה קרובה היינו טובעים, ע"כ.
וביאר בעל הנתיבות המשפט בספרו אמת ליעקב וז"ל:
ונראה לפרש שראה ברוה"ק שיהי' קודם ביאת משיח, שיגביה הישראל שתחת ממשלתו על שאר האומות. והאומות מכונה בשם כוורא. וזה שאמר "דיתבא חלתא", דחלתא הוא מלשון (חולם) [חולה], והיינו שהותש כוחו של אומה זו. "וקדח אגמא עילוי'", והאגמא הוא מלשון הכנעה ושפלות כמבואר בערוך (ע' אגם) מלשון הלכוף כאגמון ראשו (ישעי' נח, ה), כלומר שגדלו הכנעה על האומה. "סברינן יבשתא", כלומר שחשבו שכבר יבשו תקותם. "וסלקינן ואפינן ובשלינן", היינו שרצו הישראל להגביה עצמם עליהם ולמשול עליהן. "וכד חם גבי' אתהפיך", כלומר נהפכו ונתחזקו עליהם. "ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא הוי טבעינן", כלומר שדבר זה יהי' קרוב לגאולה, מחמת שנתהפך ונתגברו מאוד על ישראל, ואלו לא היה קריבת הגאולה הוי טבעינן.
ובקיצור מבאר האמת ליעקב - רבה בר בר חנה ראה ברוח הקודש שקודם ביאת המשיח ירצו מישראל להגביה עצמם על האומות ולמשול עליהם, וכד חם אתהפוך, כלומר נהפכו ונתחזקו עליהם, ודבר זה יהיה קרוב לגאולה מחמת כשנתהפך ונתגברו מאד על ישראל ואילו לא היה קריבת הגאולה הוי טבעינן.