חושן משפט הכניס לעגלה ונגנב.. (1 צופה)

[עוזי ומגני]

אדם הסתובב בסופר, ומלא את עגלתו במוצרים,
לפתע הגיע גנב, ושלף חבילת במבה מעגלתו, ויצא מהחנות בלי לשלם.
האם חייב הקונה לשלם על הבמבה?
האם קנה את הבמבה בהגבהה ומשיכה?
[בעיקרון הקו' גם אם המוצר ניזוק שלא באשמתו, אבל כאן יש אומדנא שבעל החנות מוחל,
אולם בכה"ג לכאו' אין כזה אומדנא, שבעל החנות רוצה תשלום על החפץ]

 

[אור זרוע לצדיק]

האם קנה את הבמבה בהגבהה ומשיכה?

לחץ כדי לכווץ...

האם די בכזה קנין בכדי לקנות?
ועוד שלא היתה דעתו לקנין בכה"ג.

 

[מכנדבי]

יש דעת מקנה בכה"ג?

 

[מבית המדרש]

לענ"ד הסברא היא שההגבה או המשיכה המועילה היא רק אחרי התשלום היינו שהדעת מקנה היא רק אחרי התשלום ולכך אי"צ לשלם ע"ז כי לא קנאו עדיין

 

[איש חסיד היה]

במקום בו המוכר נפיק ועייל אזוזי - כמו בכל החנויות בימינו -
אין הלקוח קונה את החפץ לפני ששילם עליו.
אולי יש לדון מדיני שומר,
אבל מסתבר שגם אם הלקוח מתחייב בשמירה לא יהיה זה יותר משומר חינם,
והילכך הוא פטור מגניבה ואבידה.

נ.ב. אין לסמוך על זה הלכה למעשה. נכתב ללא עיון מספיק במקורות.

 

[המכבד את הבריות]

אדם הסתובב בסופר, ומלא את עגלתו במוצרים,
לפתע הגיע גנב, ושלף חבילת במבה מעגלתו, ויצא מהחנות בלי לשלם.
האם חייב הקונה לשלם על הבמבה?
האם קנה את הבמבה בהגבהה ומשיכה?
[בעיקרון הקו' גם אם המוצר ניזוק שלא באשמתו, אבל כאן יש אומדנא שבעל החנות מוחל,
אולם בכה"ג לכאו' אין כזה אומדנא, שבעל החנות רוצה תשלום על החפץ]

לחץ כדי לכווץ...

"הנוטל כלי מן האומן לבקרו, ונאנס בידו חייב" (ב"ב פח,א).

 

[מבית המדרש]

"הנוטל כלי מן האומן לבקרו, ונאנס בידו חייב" (ב"ב פח,א).

לחץ כדי לכווץ...

השאלה אם קנה את הכלי לפני שנגנב

 

[אור זרוע לצדיק]

"הנוטל כלי מן האומן לבקרו, ונאנס בידו חייב" (ב"ב פח,א).

לחץ כדי לכווץ...

ספר ר"י מיגאש על בבא בתרא דף פח/א

אבל ודאי אי בעי הלוקח לאהדורי מצי מהדר ליה דהא לאו בתורת קניין אגבהה מיקניא ליה, בהגבהתו הוא דשקלה, אלא לבקוריה הוא דשקליה, ומצי למימר ליה שקול דידך דשפיר מהאי בעינן למיזבין, ולענין איחיובי באונסין אוקימנא בגמרא פ"ג דנדרים (לא, ב) דלא מיחייב באונסיה, אלא אי הוי האי זבינא זבינא חריפא, דהנאת לוקח הוא למיזבניה וכמאן דזבניה דמי וקם ליה ברשותיה, אבל זבינא דלאו חריפא דהנאת מוכר הוא לזבוניה, אע"ג דקייצי דמיה נמי לא מיחייב באונסיה, דכי שקליה לא גמר בלביה למיזבניה ואכתי לאו ברשותיה קאי, ואי איתניס ברשותא דאומן איתניס:

ובאופן שלנו זה לא ע"מ לבקרו אלא ע"מ לקנותו, כך שאין לו כל תועלת מהכנסת החפץ לעגלה בלי שיגמר הקנין, וא"כ מדוע שיתחייב.
והרי הקנין הוא כמ"ש @איש חסיד היה , ובודאי עם זה רצון המוכר, אז הקנין עובד כך.​

 

[הרב הירושלמי]

אם הוא החזיר למדף ונגנב?

 

[אור זרוע לצדיק]

אם הוא החזיר למדף ונגנב?

לחץ כדי לכווץ...

אז לכאו' הוא לא אמור להיות חייב, כיון שלא קנה, והוא יכול לחזור בו.

 

[דור דור]

האם די בכזה קנין בכדי לקנות?
ועוד שלא היתה דעתו לקנין בכה"ג.

לחץ כדי לכווץ...

לפעמים רואים אנשים שאוכלים אחרי שהגביהו רואים שזה הגבהה.
אבל הטענה השנייה חזקה מאוד ואכן נראה שלא שמיה הגבהה.

 

[מבית המדרש]

לפעמים רואים אנשים שאוכלים אחרי שהגביהו רואים שזה הגבהה.

לחץ כדי לכווץ...

לידיעתי ברוב החנויות הדבר אסור, ולצורך כך העמידו מכונות וכדו', כך שבודאי לא חשיב שקנו מיד בהגבהה זו.

 

[המכבד את הבריות]

ספר ר"י מיגאש על בבא בתרא דף פח/א

אבל ודאי אי בעי הלוקח לאהדורי מצי מהדר ליה דהא לאו בתורת קניין אגבהה מיקניא ליה, בהגבהתו הוא דשקלה, אלא לבקוריה הוא דשקליה, ומצי למימר ליה שקול דידך דשפיר מהאי בעינן למיזבין, ולענין איחיובי באונסין אוקימנא בגמרא פ"ג דנדרים (לא, ב) דלא מיחייב באונסיה, אלא אי הוי האי זבינא זבינא חריפא, דהנאת לוקח הוא למיזבניה וכמאן דזבניה דמי וקם ליה ברשותיה, אבל זבינא דלאו חריפא דהנאת מוכר הוא לזבוניה, אע"ג דקייצי דמיה נמי לא מיחייב באונסיה, דכי שקליה לא גמר בלביה למיזבניה ואכתי לאו ברשותיה קאי, ואי איתניס ברשותא דאומן איתניס:

ובאופן שלנו זה לא ע"מ לבקרו אלא ע"מ לקנותו, כך שאין לו כל תועלת מהכנסת החפץ לעגלה בלי שיגמר הקנין, וא"כ מדוע שיתחייב.
והרי הקנין הוא כמ"ש @איש חסיד היה , ובודאי עם זה רצון המוכר, אז הקנין עובד כך.​

לחץ כדי לכווץ...

אכן. וטעות עלתה בידי.
אך עי"ע נתיבות המשפט סי' קפ"ו.

 

[אור זרוע לצדיק]

אך עי"ע נתיבות המשפט סי' קפ"ו.

לחץ כדי לכווץ...

עיינתי.

נ.ב. אולי תוכל להביא את דבריו שנוגעים לסוגיא.