פסח, חודש ניסן הסבר מעניין של הרדב"ז למה החמירה התורה בחמץ בפסח

[אברך מישיבת מיר]

הרדב"ז (ח"ג סימן תקמו) נתקשה מפני מה החמירו בחמץ כל כך שצריך בדיקה לשרש אחריו בחורין ובסדקים ושריפה ואסור בהנאה ואיסורו במשהו ואינו מתבטל.

ואם משום איסורו שהוא כרת הרי חלב ודם שאין מחמירים בו כל כך

ואי משום שאיסורו אסור בהנאה הרי שור הנסקל שלא החמירו בו כל כך

ואי משום שלא בדילי ממנו כל השנה, הרי יין לנזיר אינו נאסר כל כך אפילו במשהו ושאר חומרות האמורות בחמץ

ובתחילה משיב הרדב"ז ב' תשובות

א. שיש בו ג' חומרות א' כרת ב' לא בדילי אנשי ממנו ואיסורו בהנאה וכיון שיש בו החומרות הללו החמירה עליו תורה חומרות אחרות באו חכמים והוסיפו חומרות על חומרות כמו שעשתה התורה.

ב. שהוא איסור שיש לו מתירים

והקשה על תרוצים

ולבסוף תירץ וז"ל: ועל כן אני סומך על מה שאמרו רז"ל במדרשות כי חמץ בפסח רמז ליצה"ר והוא שאור שבעיסה ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם מעליו ויחפש עליו בכל מחבואות מחשבותיו ואפילו כל שהוא לא בטיל והרי זה אמת ונכון.

 

[פנחס ע]

הרדב"ז (ח"ג סימן תקמו) נתקשה מפני מה החמירו בחמץ כל כך שצריך בדיקה לשרש אחריו בחורין ובסדקים ושריפה ואסור בהנאה ואיסורו במשהו ואינו מתבטל.

ואם משום איסורו שהוא כרת הרי חלב ודם שאין מחמירים בו כל כך

ואי משום שאיסורו אסור בהנאה הרי שור הנסקל שלא החמירו בו כל כך

ואי משום שלא בדילי ממנו כל השנה, הרי יין לנזיר אינו נאסר כל כך אפילו במשהו ושאר חומרות האמורות בחמץ

ובתחילה משיב הרדב"ז ב' תשובות

א. שיש בו ג' חומרות א' כרת ב' לא בדילי אנשי ממנו ואיסורו בהנאה וכיון שיש בו החומרות הללו החמירה עליו תורה חומרות אחרות באו חכמים והוסיפו חומרות על חומרות כמו שעשתה התורה.

ב. שהוא איסור שיש לו מתירים

והקשה על תרוצים

ולבסוף תירץ וז"ל: ועל כן אני סומך על מה שאמרו רז"ל במדרשות כי חמץ בפסח רמז ליצה"ר והוא שאור שבעיסה ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם מעליו ויחפש עליו בכל מחבואות מחשבותיו ואפילו כל שהוא לא בטיל והרי זה אמת ונכון.

לחץ כדי לכווץ...

ראיה מוכחת לבעלי המוסר!
דרך אגב יעויין בספרי הלמדנים שאכן דנים בזה מכיוון זה (יש איזה שטיקעל בבד קודש בסגנון אולי @בד קודש יידע אותנו יותר)

 

[אברך מישיבת מיר]

ראיה מוכחת לבעלי המוסר!

לחץ כדי לכווץ...

נולד לפני 550 שנה

 

[אברך קלאסי]

אמנם יש הגישה של בעלי המוסר הנתמך בספה''ק שענין החמץ שרומז ליצה''ר ומ''מ צל''ד שאי''ז פשטות הדברים כלל, ולכאורה עיקר הגדר הוא שדין החמץ נובע מדין המצה, והינו שהאדם צריך לקבוע מאכלו במצה והימצאות של חמץ בביתו הוא סתירה לזה, וכדאי לעין בזה בספר ''בן מלך'' לרבינו הגרל''מ זצ''ל שמאריך הרבה בראיות וביאור הענינים [אולי מישהו יוכל להעלות את זה]

 

[התורה]

הרדב"ז (ח"ג סימן תקמו) נתקשה מפני מה החמירו בחמץ כל כך שצריך בדיקה לשרש אחריו בחורין ובסדקים ושריפה ואסור בהנאה ואיסורו במשהו ואינו מתבטל.

ואם משום איסורו שהוא כרת הרי חלב ודם שאין מחמירים בו כל כך

ואי משום שאיסורו אסור בהנאה הרי שור הנסקל שלא החמירו בו כל כך

ואי משום שלא בדילי ממנו כל השנה, הרי יין לנזיר אינו נאסר כל כך אפילו במשהו ושאר חומרות האמורות בחמץ

ובתחילה משיב הרדב"ז ב' תשובות

א. שיש בו ג' חומרות א' כרת ב' לא בדילי אנשי ממנו ואיסורו בהנאה וכיון שיש בו החומרות הללו החמירה עליו תורה חומרות אחרות באו חכמים והוסיפו חומרות על חומרות כמו שעשתה התורה.

ב. שהוא איסור שיש לו מתירים

והקשה על תרוצים

ולבסוף תירץ וז"ל: ועל כן אני סומך על מה שאמרו רז"ל במדרשות כי חמץ בפסח רמז ליצה"ר והוא שאור שבעיסה ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם מעליו ויחפש עליו בכל מחבואות מחשבותיו ואפילו כל שהוא לא בטיל והרי זה אמת ונכון.

לחץ כדי לכווץ...

כבר מבואר בברכות יז., ובזוה"ק תצוה קפב., ועוד

 

[אברך מישיבת מיר]

כבר מבואר בברכות יז., ובזוה"ק תצוה קפב., ועוד

לחץ כדי לכווץ...

מה בואר שם?

 

[אברך מישיבת מיר]

וכעת ראיתי שהרב יוסף כהן אב"ד ירושלים סבו של הגר"ד כהן ראש ישיבת חברון ונכדו של הגרצ"פ פרנק שנתקשה בזה מפני מה מחמירעם בפסח כל כך
והביא מה שכתב הרע"א בתשובה (חוט המשולש ובאגרת סופרים סי' מ') שכתב שמי שיש מח בקדקודו טמאמין בתורת ה' איך לא יחוס על נפשו ולא יהא מתיירא שמצוה גדולה כזו שאין לזכות בה עד שיעבור שנה ומי יודע אם יחיה יהיה נפסד בידו ע"ש.

וכעין זה כתב השל"ה מסכת פסחים אות כ"ט וז"ל: ובר מן דין, יחשוב האדם המצוה הבאה לו פעם אחת בשנה, ואחר כך כל השנה אלו מצוות עוברות ממנו. על כן בשעתם יכבדם ויאהבם וידבק בהם, לא יפרד מחשבתו מהם. וראיתי מבני עליה המחבבים מצוות, היו מנשקין המצות והמרור, וכל המצוות בעת מצוותן. וכן הסוכה בכניסתם וביציאתם. וכן ארבעה מינים שבלולב, והכל לחבב המצוות. ויש ללמוד זה ממה שכתב רמ"א (או"ח) בסימן כ"ד (ס"ד), יש נוהגין לנשק הציצית בשעה שרואה בם, והכל משום חיבוב מצוה. ואשרי מי שעובד את ה' בשמחה ובטוב לבב ובדביקה וחשיקה וחפיצה.