במשנה מסכת מגילה, פרק ד מ"א, "בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה ואין מפטירין בנביא".
ופירש רש"י אין מפטירין: בשבת במנחה, סמוך לחשיכה הוא, שהרי כל היום היו רגילין לדרוש:
ובתוספות שם, ד"ה הקורא ואין מפטירין בנביא- קשיא לר"ת, דהא בפרק במה מדליקין (שבת כד א) אמר רב אחדבוי, ביו"ט שחל להיות בשבת, שאלמלא שבת אין נביא במנחה, ומשמע שבשבת יש נביא?
וצריך לומר, דהאי דקאמר התם דמפטיר בנביא במנחה בשבת, לאו דוקא, אלא רוצה לומר בכתובים כדאמרינןבפרק כל כתבי (שבת קטז ב) "בנהרדעא פסקי סדרא בכתובים במנחה בשבתא" ופסקי- היינו הפטרה. ומקומות יש שנוהגין לעשות כן במנחה. עכ"ל התוס'.
בפירוש רש"י (בשבת כד א), המפטיר בנביא במנחה בשבת- מצאתי
בתשובת הגאונים, "שהיו רגילים לקרות בנביא בשבתות במנחה עשרה פסוקים" ובימי פרסיים גזרו גזירה שלא לעשות, וכיון שנסתלקו נסתלקו...
מדברי רש"י משתמע ברור שגם במנחה בשבת היו רגילים להפטיר בנביאים
ומקשים בתוספות שהובא לעיל, "וקשה לר"י ואין מפטירין בנביאים" -משמע שלא מפטירין, ותירץ רבנו תם :דנביא דהכא היינו כתובים, שהיו מפטירין בכתובים בשבת במנחה, כמו מה שכתוב: "בנהרדעא פסקי סדרה בכתובים". ועיי"ש עוד