- הודעות
- 9,578
- תודות
- 17,442
- נקודות
- 1,280
בתחילת חודש טבת תשפ"א אירע ברובע היהודי בירושלים נס ופלא, שנרשם בכל כותרות העיתונים – שני שוטרים שהלכו ברובע שמעו קולות נשיפה מאחוריהם. פעמים רבות אנו שומעים ריצה מאחורי גבנו ואיננו מסתובבים אחורנית לבדוק את העניין, אולם כעת הם הסתובבו, ולתדהמתם גילו במרחק שני מטרים מהם ערבי עם סכין שלופה. בחסדי שמים הם התעשתו במהירות, ירו בראשו, וחסלו אותו במקום.
כשהסכנה המיידית חלפה נפתחו המצלמות המרשתות את כל הרובע לאורכו ולרוחבו, וכוחות הביטחון ניסו לראות את המסלול שעשה המפגע. הם נדהמו לגלות כי דקה קודם לכן תקף הערבי בחור ישיבה. במצלמות נראה בבירור מקום המרוחק משם כארבעים מטרים בלבד. הערבי נראה רץ אל הבחור, מתנפל ומפיל אותו על הארץ, שולף את הסכין ומניף אותה מעליו. פתאום, מסיבה לא ברורה, קם הערבי ורץ אל השוטרים המרוחקים ממנו מעט.
הם מיהרו לחפש את הבחור, ועד מהרה הגיעו לבחור בשם דוד הלוי, שלומד בישיבת 'שובו בנים'. "אתה יודע שאתה מופיע במצלמות?" שאלו אותו. "נכון", אמר מיד. "באותו בוקר הלכתי למקווה כפי שאני נוהג בכל יום לפני התפילה. כשיצאתי משם התנפל עליי הערבי, וזרק אותי אל הרצפה. כששלף את הסכין, הבנתי כי זו השנייה האחרונה לחיי. אפילו לומר שמע ישראל לא הייתי אמור להספיק. פתאום קם הערבי, והתחיל לרוץ. אין לי מושג מה עבר בראשו, אבל את הסיבה לנס הזה אני דווקא כן יודע…
חמש דקות קודם, כשהייתי עוד בבניין המקווה, ניגש אלי בחור שזה עתה נכנס לשם, וביקש שאלווה לו עשרה שקלים. בכיסי היו עשרה שקלים אחרונים, ולא התחשק לי להישאר בלי שקל. אני מכיר את עצמי, ומדי פעם נזקק לשקלים פה ושם. עד שאגיע הביתה ואקבל עוד דמי כיס יקח מעט זמן.
אמרתי לו: מה הסיפור שלך? מה פתאום ללכת למקווה באמצע החיים? היום לא ערב שבת ולא יום כיפור.
במקום לענות לי הוא החזיר שאלה: ומה אתה עושה כאן? אני רוצה לטבול בדיוק כמוך.
הרגשתי בתוכי מלחמה פנימית – לתת או לא לתת, ואז הכרעתי: לתת.
אין לי ספק שהצדקה הזו היא שהצילה אותי ממוות!"
אנשים סבורים שהכלל 'צדקה תציל ממוות' פירושו לתרום בניין לעזר מציון או מיליון דולר לארגון חסד אחר, אך לא. אדם שעומד מול התמודדות פשוטה ומנצח את יצרו יכול לקבל את חייו במתנה. ניסיון קטן יכול להיות לפעמים מבחן החיים… (הרב יעקב שיש)
כשהסכנה המיידית חלפה נפתחו המצלמות המרשתות את כל הרובע לאורכו ולרוחבו, וכוחות הביטחון ניסו לראות את המסלול שעשה המפגע. הם נדהמו לגלות כי דקה קודם לכן תקף הערבי בחור ישיבה. במצלמות נראה בבירור מקום המרוחק משם כארבעים מטרים בלבד. הערבי נראה רץ אל הבחור, מתנפל ומפיל אותו על הארץ, שולף את הסכין ומניף אותה מעליו. פתאום, מסיבה לא ברורה, קם הערבי ורץ אל השוטרים המרוחקים ממנו מעט.
הם מיהרו לחפש את הבחור, ועד מהרה הגיעו לבחור בשם דוד הלוי, שלומד בישיבת 'שובו בנים'. "אתה יודע שאתה מופיע במצלמות?" שאלו אותו. "נכון", אמר מיד. "באותו בוקר הלכתי למקווה כפי שאני נוהג בכל יום לפני התפילה. כשיצאתי משם התנפל עליי הערבי, וזרק אותי אל הרצפה. כששלף את הסכין, הבנתי כי זו השנייה האחרונה לחיי. אפילו לומר שמע ישראל לא הייתי אמור להספיק. פתאום קם הערבי, והתחיל לרוץ. אין לי מושג מה עבר בראשו, אבל את הסיבה לנס הזה אני דווקא כן יודע…
חמש דקות קודם, כשהייתי עוד בבניין המקווה, ניגש אלי בחור שזה עתה נכנס לשם, וביקש שאלווה לו עשרה שקלים. בכיסי היו עשרה שקלים אחרונים, ולא התחשק לי להישאר בלי שקל. אני מכיר את עצמי, ומדי פעם נזקק לשקלים פה ושם. עד שאגיע הביתה ואקבל עוד דמי כיס יקח מעט זמן.
אמרתי לו: מה הסיפור שלך? מה פתאום ללכת למקווה באמצע החיים? היום לא ערב שבת ולא יום כיפור.
במקום לענות לי הוא החזיר שאלה: ומה אתה עושה כאן? אני רוצה לטבול בדיוק כמוך.
הרגשתי בתוכי מלחמה פנימית – לתת או לא לתת, ואז הכרעתי: לתת.
אין לי ספק שהצדקה הזו היא שהצילה אותי ממוות!"
אנשים סבורים שהכלל 'צדקה תציל ממוות' פירושו לתרום בניין לעזר מציון או מיליון דולר לארגון חסד אחר, אך לא. אדם שעומד מול התמודדות פשוטה ומנצח את יצרו יכול לקבל את חייו במתנה. ניסיון קטן יכול להיות לפעמים מבחן החיים… (הרב יעקב שיש)