בכל חנות ובכל עסק, יש לערוך פעם בשנה מאזן כללי: מה היו סך ההוצאות ומה היו סך ההכנסות. יש לבחון האם משתלם להמשיך ולהחזיק את העסק בשנה הבאה באותה הדרך, או שמא יש לקצץ בהוצאות, להשקיע יותר בפרסום וכדומה.
חודש אלול הוא הזמן שבו האדם עוצר ומפסיק לרגע את העבודה בעסק הגדול שלו, שהוא תפקידו בעולם הזה שלשמו ירד לכאן, ועליו לחשב שכר מצווה כנגד הפסדה:
כמה דפי גמרא למדתי?
כמה שעות ביום הקדשתי ללימוד?
כמה עמל והשקעה השקעתי בלימוד הזה?
כמה אחוזים מהלימוד שלי היו לשם שמיים, וכמה היו מתוך אינטרסים אחרים?
מה המצב של עבודת המידות שלי?
כמה טובות העניק לי הבורא במהלך השנה?
כמה עשיתי אני למען הבורא?
האם החשבון תואם? האם עשיתי למען הבורא כפי מידת הטובות שהוא העניק לי?
כמה אני עדיין חייב לו?
האם כבר הודיתי לבורא על כל הטובות שנתן לי?
בכל פעם ששומעים את תקיעת השופר, המעוררת ישנים משנתם ונרדמים מתרדמתם, עורכים חשבון מהיר: נו, האם החשבון מסתדר?
השורה התחתונה חייבת להיות מחושבת מאוד, במספרים ברורים:
כמה באמת עשיתי?
הטעות שאנשים עושים היא שהם מחקים את הקדוש ברוך הוא, המדקדק עם חסידיו כחוט השערה, וכך הם עורכים את חשבון הנפש שלהם; הם מתעלמים מההצלחות הגדולות שהשיגו. אך בדיוק כמו בעסק – אם אדם יגדיל בזכוכית מגדלת את כל כישלונותיו ואת הצלחותיו ידחק הצידה, הוא יאבד את התענוג שבהמשך ניהול העסק, והמסקנה תהיה פעמים רבות:
פשיטת רגל!!!
גם בעבודת השם, חייבים להעלות על הכתב באותיות קידוש לבנה כל התגברות וכל דבר טוב שנעשה, כדי לתת חשק להתחיל שנה חדשה בכוחות רעננים, ולערוך חשבון אמת וישר:
מה עשיתי טוב? ומה עליי לתקן?
לאחר מכן מציבים תוכנית מדויקת (והכי טוב להעלותה על הכתב): כיצד אני משתפר? האם עליי לקצץ בהנאות הגוף שאני מרשה לעצמי? האם אני יכול להרבות בתורה, בעבודה וביראת שמיים?
"וכל ערום יעשה בדעת", ובעזרת השם יראו הצלחה מרובה!
אולם היצר הרע מתמקד בעיקר בלמנוע מהאדם לחשוב, לעצור ולערוך חשבון. ההפסד הגדול ביותר של היצר הרע הוא כשאדם לא עושה דבר, אף לא מצווה אחת, אלא רק מתבונן; שם נמצא המקום החזק ביותר שבו ניתן להתגבר על היצר הרע.
"הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה" וכו'.
