תזריע הקל וחומר שלימדה אשת הכהן (1 צופה)

[געגועים]

במדרש תנחומא (אות ו): מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים, מטה ידו, בקש לצאת לחוצה לארץ, קרא לאשתו אמר לה, בשביל שבני אדם רגילים לבא אצלי לראות את הנגעים, קשה עלי לצאת מעליהם, אלא בואי ואני מלמדך שתהא רואה את הנגעים, אם ראית שערו של אדם שיבש המעיין שלו, תהא יודעת שלקה, לפי שכל שער ושער ברא לו הקדוש ברוך הוא מעיין בפני עצמו שיהא שותה ממנו, יבש המעיין יבש השער, אמרה לו אשתו, ומה אם כל שער ושער ברא לו הקדוש ברוך הוא מעיין בפני עצמו שיהא שותה ממנו, אתה שאתה בן אדם, כמה שערות יש בך, ובניך מתפרנסין על ידיך, לא כל שכן שיזמן לך הקדוש ברוך הוא פרנסה, לפיכך לא הניחה אותו לצאת חוצה לארץ.

מדרש זה מוסר השכל עצום על האמונה בהשגחה פרטית, ולכן טומאת נגעים היא דווקא ע"י שיער, כדי שילמד המנוגע קל וחומר מהשיער כנ"ל.

ובזה אפשר שאצל איוב שלקה בצרעת כתיב שהקב"ה ענה אותו מן הסערה, ודרשו חז"ל (ב"ב טז.) מן השערה, היינו שילמד ק"ו מהשיער.​

 

[געגועים]

ובדרך רמז, הטעם שנלמד ענין הפרנסה דווקא ע"י מידת קל וחומר, כי פרנסה נשפעת על ידי לימוד קל וחומר, כדאי' באגרא דכלה שאנשי כנסת הגדולה תקנו הלשון "מכלכל חיים בחסד" כי פרנסה נשפעת על ידי מידת חסד אֵ-ל, מי"ג מידות של רחמים, שהיא כנגד מידת קל וחומר מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, שעל ידי לימוד קל וחומר נשפע שפע של פרנסה.​

 

[געגועים]

וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת לְבָנָה בָּעוֹר וְהִיא הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן.

יש לדקדק אומרו והיא הפכה שמשמע שהנגע נהפך, והלא השיער הוא שנהפך משחור ללבן ולא הנגע, ולפי המדרש תנחומא הנ"ל מובן, שעל ידי שיבש המעיין במקום הנגע יבש השיער, ולכן אמר והיא הפכה -אותו- לשיער לבן.

ובדרך רמז על פי מה שכתב בחידושי מהרי"ק שהנגע משונה מצרעת רגילה, כי צרעת רגילה מתחילה מלמטה ועולה כלפי מעלה, ונגע של טומאה מתחיל מלמעלה ומעמיק כלפי מטה, וכל עוד לא חזר בתשובה מוסיף להעמיק, וזהו והיא הפכה, שנהפך סדר הטבע שלה, שהתחילה מלמעלה.

ובזה אפשר להמליץ אמרם (ספר יצירה פ"ב מ"ד) אין ברעה למטה מנגע, שאינו מתחיל מלמטה, אם זה בא מנגע של טומאה.​

 

[געגועים]

במדרש תנחומא (אות ו): מעשה בכהן אחד​

וכעין זה במדרש רבה:

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְאָמַר אֵין לְךָ כָּל נִימָא וְנִימָא שֶׁלֹּא בָּרָא לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוּמָא בִּפְנֵי עַצְמָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא אַחַת מֵהֶן נֶהֱנֵית מֵחֲבֶרְתָּהּ, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ וְעַכְשָׁיו אַתָּה מְבַקֵּשׁ לָצֵאת לָתוּר פַּרְנָסָתְךָ, תִּיב וּבָרְיָךְ קָאֵים לָךְ. שָׁמַע לָהּ וִיתִיב לֵיהּ וְקָם לֵיהּ בָּרְיֵהּ. (ויק"ר פרשה טו סי' ג)

ובמדרש אגדה נוסף תוספת מעניינת:

מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים ונתמעטה ידו ביקש לצאת לחוצה לארץ, קרא לאשתו אמר לה תמחלי לי כי ידי מטה ואני רוצה לילך לשוטט בארצות כי אין יכולת בי לראות בניי רעבים, אמרה לו אם כן למדני הלכות נגעים ולך, אמר לה בתי הקב"ה ברא לכל שער תחתיו מעיין ומאותו המעיין מתפרנס השער וכשיתייבש מעיינה תלקה השער, אמרה לו ישמעו אזניך מה שאתה מוציא בפיך, אם ראש האדם וזקנו מלא שער אינו יודע מספרם אלא מי שבראם, ואם יש לכל אחד ואחד מעיין להתפרנס ממנו, שלשה בנים שנתן לך הבורא הוא אינו שולח פרנסתם, נמנע ולא הלך, אמרו עליו לא היו ימים מעטים עד שמצא בשדהו מטמון.​

 

[געגועים]

בואי ואני מלמדך שתהא רואה את הנגעים​

אמרה לו אם כן למדני הלכות נגעים

האם אשת כהן יכולה לראות נגעים?