- הודעות
- 4,741
- תודות
- 17,275
- נקודות
- 895
שני אברכים צעירים חסידי הרב הקדוש רבי אהרן מטשרנוביל זיע"א, נדברו ביניהם כי לקראת חג הפסח הבא יסעו לרבם ויסתופפו בצלו.
כבר מתחלת החרף בתשרי לאחר תם ימי הרחמים והשמחה, החליטו השנים על נסיעה זו. הם שאפו לראות את רבם מסב בליל הסדר ליד שלחנו הטהור ולשאב שם מלא חפניים של תענוג דקדשה. הם שנוהגים כל השנה בדרכי החסידות ובהתעלות רוחנית יומיומית בקשו בנסיעה זו לקדם את עצמם נדבך נוסף במעלות הקדשה.
הם החלו לקמץ בהוצאות יומיומיות וקבצו פרוטה לפרוטה עד שבסמוך לחג היה בידם סכום כסף המאפשר להוציא לפעל את משאלת לבם. עם עבור ימי הפורים תרו שניהם אחר עגלון מנסה וכשזה אתר סכמו אתו על הנסיעה לטשרנוביל.
כבר בתחלת הנסיעה נוכחו שניהם לדעת כי הנסיעה לא תהא קלה כצפוי, שלא כרגיל בתקופה זו היה עדין החרף בעצומו והאביב לא נראה באפק, הדרכים היו מוצפות בבוץ טובעני ובשלוליות עמקות. הם שהיו בעלי עבודה ובעלי דרגה העדיפו לעסק במשך הנסיעה בהכנה נפשית לקראת הארוע הגדול שבו הם עומדים להשתתף, הם עסקו בתפלה בתורה ובחסידות, וכך עבר עליהם היום הראשון. לפנות ערב כשהגיעו ועצרו ליד האכסניה הראשונה התברר להם כי בשל קשיי הדרך ומזג האויר החרפי הם התקדמו מעט מאד לכוון מחוז חפצם, כך היה גם בימים שלאחר מכן, גשמים וממטרים עזים ירדו ללא הרף, וגלדי ברד הכו בסוסים שהתנהלו לאטם.
אם לא די בכך, פעמים אחדות שקעה העגלה בשלוליות המים ובבורות שנפערו, ולא אחת הם נדרשו לרדת ולסיע בחלוץ העגלה משקיעתה, גם העגלון שבתחלת הדרך הפגין נעימות וידידות הפך בהמשך לקצר רוח לקפדן ולנרגן.
באור לי"ג בניסן הם היו הרחק הרחק מטשרנוביל. טרם התאוששו מן המבוכה הזאת והנה נפלה עליהם צרה נוספת, העגלון הודיע בהחלטיות כי בדעתו לבטל את המשך הנסיעה ולחזר חזרה לעירה שממנה באו, הוא מקוה כך אמר, כי הוא עוד יספיק לשוב לביתו בטרם יתקדש החג. הנוסעים החלו בבקשות ובתחנונים שימשיך בנסיעה המתכננת, רק לאחר שהבטחה לו מתנת יד תוספת הגונה לשכרו התרצה והסכים לנסות ולהתקדם לפי התכנית.
בבקרו של יום י"ג הקדימו לצאת, העגלון הצליף בסוסיו וזרז אותם לדרכם, שני הנוסעים יחלו בתפלה שינחם ה' עד מהרה למחוז חפצם ללא כל עכוב, הם ידעו כי בנסיעה כושלת זו כבר החמיצו את שאיבת מים שלנו, ודי באכזבה קשה זו.
אמנם מתחלה קוו כי יוכלו כן להשתתף כאשר רבם יוצא מלוה על ידי גדולי חסידיו לשאב מים לצרך אפית מצות מצוה שמתקימת בערב פסח לאחר חצות, אך עתה אבדה התקוה, הלואי כך קוו כי יגיעו בהקדם ויוכלו להשתתף לפחות באפיה. הם ידעו כי הם זקוקים לרחמים מרבים כדי להגיע לשעה היעודה.
במחצית הראשונה של יום זה יום י"ג עשה העגלון בשתוף עם הסוסים מלאכה יפה, הם התקדמו כברת דרך גדולה, אך לעת הצהרים באה ההפתעה, העגלה נעצרה הסוסים הזדקפו בבהלה על רגליהם האחוריות וסרבו להתקדם. לפניהם זרם הנהר בשטף מים רבים, הוא קצף במלא עזו, אף הנועזים ביותר לא העזו לחצות את הנהר, גם על גבי גשר לא נתן היה לחצות אותו, זה היה שקוע בתוך הגלים הגבוהים שהתנשאו מעל, והוו סכנה בטוחה לכל המנסה לעבור. העגלון הכריז עד כאן.
הוא המשיך ואמר, אם כפי שאתם אומרים, אתם מבקשים להגיע לצדיק ולהסתופף בצלו בליל הסדר, למה שלא נטה את העגלה לעיר הסמוכה לכאן למיקוליניץ שאף בה מצוי צדיק, וכי מה זה משנה מיהו הצדיק העקר שיהיה צדיק. מאחר ועתה היו תלויים בחסדו של העגלון אפסה כל תקוה להגיע לטשרנוביל, ושאלוהו מי הוא הצדיק המתגורר בעירה זו.
והוא למרבית ההפתעה ידע אף את שמו, הלוא הוא הרב הקדוש רבי מרדכי שרגא פייבוש מהוסיאטין זיע"א. זאת ידע אחר שלפני כחצי שנה לקראת הימים הנוראים הוא הסיע לשם שני חסידים שבקשו לשהות במחיצת רבם, ואף הוא נשאר שם עם נוסעיו על מנת להחזירם לביתם במוצאי ראש השנה. כן הוסיף ואמר, הוא צדיק אמתי, הם לא נדרשו להרהור נוסף, הבינו כי זה פתרון הולם וטוב כי עדיף להסתופף בצלו של צדיק אף אם הוא לא רבם מאשר לערך את הסדר על גדות הנהר בצלו של עגלון.
העגלון הטה את הסוסים לכוון מיקוליניץ ותוך שעות אחדות עצר את העגלה בפתח בית המדרש של הצדיק. הערב רד והשמש עומדת לשקע, הם התענינו אימתי יוצא הרבי לשאיבת מים שלנו, והתשובה ששמעו, למה עולה על דעתכם שהרבי יוצא הערב לשאיבת מים שלנו. למחרת נגשו לאחד המתפללים ושאלו היכן ומתי אופה הרבי מצות מצוה והתשובה שקבלו היתה עבורם די מאכזבת, מה חסר לכם מצות, יש די מצות ואם אין לכם היכן להסב תוכלו להסב אל שלחן רבנו. המשיכו הם לשאול הרבי מתי הוא אופה מצות מצוה, לא, השיב הנשאל בחיוך, הרבי כבר אפה את המצות, והן כבר ארוזות ומוכנות לליל הסדר, עוד אכזבה גם את אפית מצות מצוה לא יראו אם כך חשבו לשם מה הגענו לכאן.
אכלו בחפזון את פת לחמם ואת שנותר רכזו והוציאו לשרפה, לאחר התפלה הם עמדו בתור שהתקדם אט אט כדי להתיצב בפני הרבי, התור לא היה גדול החסידים לא היו רבים והצפיפות שצפו לה לא היתה.
כשהגיעו ועמדו לפניו שאלם מנין אתם והם השיבו, הוא שאל היכן אתם בסדר, והם השיבו בהסוס בגמגום ובבושה כי אולי פה, והוא זיע"א האיר להם פנים, עמי במחיצתי.
הגיעה שעת הסדר, הדלת נפתחה והרבי הופיע והכריז קדש, טרם הספיק הגבאי לטול לידו את בקבוק היין למזג לגביע הגדול של הרבי, והנה החל הרבי לרעוד ולרתות בכל גופו מפחד ומיראה, הוא תפס בשלחן, ואף זה החל לרעד. מעצמת הרעידה נפלו כמה צלוחיות יין על הארץ ונשברו וכל הכלים שעמדו על השלחן בסדר מופתי ומארגן החלו לזוז ממקומם.
כאשר ראו מול עיניהם מה כחו של פחד ה' ומה עצמתה של יראה אמתית, הבינו כי היה כדאי לחסך את פרוטותיהם ובלבד להגיע לכאן וכי היה כדאי לעבור את כל התלאות שעברו בדרך ובלבד להגיע לכאן, להרגיש את התפשטות הגשמיות ואת עצמתה של הרוחניות הסוככת על כל העומדים כאן בצלו של איש קדוש זה, עתה הבינו את הקשר בין ובמורא גדול לבין גלוי שכינה.
(גליון מגדנות לשבת, גליון מחוברים)
כבר מתחלת החרף בתשרי לאחר תם ימי הרחמים והשמחה, החליטו השנים על נסיעה זו. הם שאפו לראות את רבם מסב בליל הסדר ליד שלחנו הטהור ולשאב שם מלא חפניים של תענוג דקדשה. הם שנוהגים כל השנה בדרכי החסידות ובהתעלות רוחנית יומיומית בקשו בנסיעה זו לקדם את עצמם נדבך נוסף במעלות הקדשה.
הם החלו לקמץ בהוצאות יומיומיות וקבצו פרוטה לפרוטה עד שבסמוך לחג היה בידם סכום כסף המאפשר להוציא לפעל את משאלת לבם. עם עבור ימי הפורים תרו שניהם אחר עגלון מנסה וכשזה אתר סכמו אתו על הנסיעה לטשרנוביל.
כבר בתחלת הנסיעה נוכחו שניהם לדעת כי הנסיעה לא תהא קלה כצפוי, שלא כרגיל בתקופה זו היה עדין החרף בעצומו והאביב לא נראה באפק, הדרכים היו מוצפות בבוץ טובעני ובשלוליות עמקות. הם שהיו בעלי עבודה ובעלי דרגה העדיפו לעסק במשך הנסיעה בהכנה נפשית לקראת הארוע הגדול שבו הם עומדים להשתתף, הם עסקו בתפלה בתורה ובחסידות, וכך עבר עליהם היום הראשון. לפנות ערב כשהגיעו ועצרו ליד האכסניה הראשונה התברר להם כי בשל קשיי הדרך ומזג האויר החרפי הם התקדמו מעט מאד לכוון מחוז חפצם, כך היה גם בימים שלאחר מכן, גשמים וממטרים עזים ירדו ללא הרף, וגלדי ברד הכו בסוסים שהתנהלו לאטם.
אם לא די בכך, פעמים אחדות שקעה העגלה בשלוליות המים ובבורות שנפערו, ולא אחת הם נדרשו לרדת ולסיע בחלוץ העגלה משקיעתה, גם העגלון שבתחלת הדרך הפגין נעימות וידידות הפך בהמשך לקצר רוח לקפדן ולנרגן.
באור לי"ג בניסן הם היו הרחק הרחק מטשרנוביל. טרם התאוששו מן המבוכה הזאת והנה נפלה עליהם צרה נוספת, העגלון הודיע בהחלטיות כי בדעתו לבטל את המשך הנסיעה ולחזר חזרה לעירה שממנה באו, הוא מקוה כך אמר, כי הוא עוד יספיק לשוב לביתו בטרם יתקדש החג. הנוסעים החלו בבקשות ובתחנונים שימשיך בנסיעה המתכננת, רק לאחר שהבטחה לו מתנת יד תוספת הגונה לשכרו התרצה והסכים לנסות ולהתקדם לפי התכנית.
בבקרו של יום י"ג הקדימו לצאת, העגלון הצליף בסוסיו וזרז אותם לדרכם, שני הנוסעים יחלו בתפלה שינחם ה' עד מהרה למחוז חפצם ללא כל עכוב, הם ידעו כי בנסיעה כושלת זו כבר החמיצו את שאיבת מים שלנו, ודי באכזבה קשה זו.
אמנם מתחלה קוו כי יוכלו כן להשתתף כאשר רבם יוצא מלוה על ידי גדולי חסידיו לשאב מים לצרך אפית מצות מצוה שמתקימת בערב פסח לאחר חצות, אך עתה אבדה התקוה, הלואי כך קוו כי יגיעו בהקדם ויוכלו להשתתף לפחות באפיה. הם ידעו כי הם זקוקים לרחמים מרבים כדי להגיע לשעה היעודה.
במחצית הראשונה של יום זה יום י"ג עשה העגלון בשתוף עם הסוסים מלאכה יפה, הם התקדמו כברת דרך גדולה, אך לעת הצהרים באה ההפתעה, העגלה נעצרה הסוסים הזדקפו בבהלה על רגליהם האחוריות וסרבו להתקדם. לפניהם זרם הנהר בשטף מים רבים, הוא קצף במלא עזו, אף הנועזים ביותר לא העזו לחצות את הנהר, גם על גבי גשר לא נתן היה לחצות אותו, זה היה שקוע בתוך הגלים הגבוהים שהתנשאו מעל, והוו סכנה בטוחה לכל המנסה לעבור. העגלון הכריז עד כאן.
הוא המשיך ואמר, אם כפי שאתם אומרים, אתם מבקשים להגיע לצדיק ולהסתופף בצלו בליל הסדר, למה שלא נטה את העגלה לעיר הסמוכה לכאן למיקוליניץ שאף בה מצוי צדיק, וכי מה זה משנה מיהו הצדיק העקר שיהיה צדיק. מאחר ועתה היו תלויים בחסדו של העגלון אפסה כל תקוה להגיע לטשרנוביל, ושאלוהו מי הוא הצדיק המתגורר בעירה זו.
והוא למרבית ההפתעה ידע אף את שמו, הלוא הוא הרב הקדוש רבי מרדכי שרגא פייבוש מהוסיאטין זיע"א. זאת ידע אחר שלפני כחצי שנה לקראת הימים הנוראים הוא הסיע לשם שני חסידים שבקשו לשהות במחיצת רבם, ואף הוא נשאר שם עם נוסעיו על מנת להחזירם לביתם במוצאי ראש השנה. כן הוסיף ואמר, הוא צדיק אמתי, הם לא נדרשו להרהור נוסף, הבינו כי זה פתרון הולם וטוב כי עדיף להסתופף בצלו של צדיק אף אם הוא לא רבם מאשר לערך את הסדר על גדות הנהר בצלו של עגלון.
העגלון הטה את הסוסים לכוון מיקוליניץ ותוך שעות אחדות עצר את העגלה בפתח בית המדרש של הצדיק. הערב רד והשמש עומדת לשקע, הם התענינו אימתי יוצא הרבי לשאיבת מים שלנו, והתשובה ששמעו, למה עולה על דעתכם שהרבי יוצא הערב לשאיבת מים שלנו. למחרת נגשו לאחד המתפללים ושאלו היכן ומתי אופה הרבי מצות מצוה והתשובה שקבלו היתה עבורם די מאכזבת, מה חסר לכם מצות, יש די מצות ואם אין לכם היכן להסב תוכלו להסב אל שלחן רבנו. המשיכו הם לשאול הרבי מתי הוא אופה מצות מצוה, לא, השיב הנשאל בחיוך, הרבי כבר אפה את המצות, והן כבר ארוזות ומוכנות לליל הסדר, עוד אכזבה גם את אפית מצות מצוה לא יראו אם כך חשבו לשם מה הגענו לכאן.
אכלו בחפזון את פת לחמם ואת שנותר רכזו והוציאו לשרפה, לאחר התפלה הם עמדו בתור שהתקדם אט אט כדי להתיצב בפני הרבי, התור לא היה גדול החסידים לא היו רבים והצפיפות שצפו לה לא היתה.
כשהגיעו ועמדו לפניו שאלם מנין אתם והם השיבו, הוא שאל היכן אתם בסדר, והם השיבו בהסוס בגמגום ובבושה כי אולי פה, והוא זיע"א האיר להם פנים, עמי במחיצתי.
הגיעה שעת הסדר, הדלת נפתחה והרבי הופיע והכריז קדש, טרם הספיק הגבאי לטול לידו את בקבוק היין למזג לגביע הגדול של הרבי, והנה החל הרבי לרעוד ולרתות בכל גופו מפחד ומיראה, הוא תפס בשלחן, ואף זה החל לרעד. מעצמת הרעידה נפלו כמה צלוחיות יין על הארץ ונשברו וכל הכלים שעמדו על השלחן בסדר מופתי ומארגן החלו לזוז ממקומם.
כאשר ראו מול עיניהם מה כחו של פחד ה' ומה עצמתה של יראה אמתית, הבינו כי היה כדאי לחסך את פרוטותיהם ובלבד להגיע לכאן וכי היה כדאי לעבור את כל התלאות שעברו בדרך ובלבד להגיע לכאן, להרגיש את התפשטות הגשמיות ואת עצמתה של הרוחניות הסוככת על כל העומדים כאן בצלו של איש קדוש זה, עתה הבינו את הקשר בין ובמורא גדול לבין גלוי שכינה.
(גליון מגדנות לשבת, גליון מחוברים)