הרבי מחב"ד ומשיחיות

[י"ג מידות]

5. וגם אם כדברי מי שלא רצה שיאמרו שהוא המשיח, עדיין הכנסת ההמונים לאקסטזה של 'משיח', בצירוף הדיבורים על הבלעדיות של חב"ד [רבותינו נשיאנו, הנשיא השביעי]- הם גרמו במישרין לציבור להתחיל לראות את הרבי כמשיח.
יתכן גם שהרבי עצמו סבר שהוא משיח, ורק ציפה להתגלות נבואית שתבשר לו את זה, וכל עוד היא לא הגיעה- נמנע מלהכריז על עצמו משיח, כי הוא ידע [בניגוד להמון הנבער] שאין משיח בלא נבואה.
התנהגותו של הרבי בעצמו בכך שההמונים נכנסו לאקסטזה, גרמה לכך, וכיון שבחב"ד ישנה תחושת בלעדיות שאותה טיפח הרבי מאד- היה מאד מתבקש שההמון המשולהב יחשוב שהרבי הוא המשיח. והגיעו לכדי משיחיות משוגעת שאת תוצאותיה אנו רואים היום.
ולכן אני לא מצליח להבין איך אדם כל כך מוצלח כמו הרבי נכשל כשלון כל כך חרוץ בענין המשיחיות, אא"כ נאמר כמו שאני טוען, שהוא בעצמו האמין שהוא המשיח. אחרת אין הבנה איך קרתה התופעה הזאת של המשיחיות, ועוד יותר המשיחיות ההזויה אחרי פטירתו.
אגב, הרב שך בעצמו היה אומר שהוא דואג מה יהיה אחרי המאה ועשרים של הרבי, איך הם יקבלו את זה...

יש לי עוד הרבה שאלות על דולי ישראל.
איך הישועות משה זי"ע יכל להרחיק את בנו לכ"כ הרבה שנים.
אך התרוץ הוא שהקב"ה לפעמים מעוור את עיני הצדיק בשביל לנסות את עם ישראל בנסיונות שונים.

 

[י"ג מידות]

יתכן גם שהרבי עצמו סבר שהוא משיח, ורק ציפה להתגלות נבואית שתבשר לו את זה, וכל עוד היא לא הגיעה- נמנע מלהכריז על עצמו משיח, כי הוא ידע [בניגוד להמון הנבער] שאין משיח בלא נבואה.

סתירה

א. זה דבר משונה להפריד כל כך בין חסידים לרבי. לומר שהחסידים הקצינו למקום אחד כל כך, ואילו הרבי כלל לא חשב, רצה, סבר. אפשר למצוא חסידויות שהחסידים לא הבינו לגמרי את הנקודה של הרבי, אבל לא בחריפות שכזו. מילא אם מדובר בכמה מופרעים, אבל כאשר מדובר בחסידות אינטלקטואלית וחושבת, ועובדת השי"ת, על ראשיה, משפיעיה, רבניה, שבמשך שנתיים הכריזה זאת בקול, וכנראה שהרבה לפני כן חשבה כך, וההתנגדות של הרבי מעולם לא פסלה את הדבר מכל וכל בחריפות כפי שהיה נוהג כל רבי אחר (ומי שטוען שלא רצה להתנגד כי כך לא היו מאמינים לו - קצת קלוש) - הדבר מצריך עיון.

 

[י"ג מידות]

יש לו אינספור גירסאות ווריאציות, ושום פרט בו לא נראה הגיוני, אחר המחילה.

למה?

 

[משיב כהלכה]

האם הרבי מליובאוויטש זצ"ל התנגד לכל אחד שניסה להציגו כמשיח, או כל אחד שפירסם זאת או כפי שרואים בסרטונים שהוא שורק ומעודד את השירה?

נתחיל מהסוף:

לאחר שחלה הרבי בכ"ז אדר תשנ"ב, קיבל אירוע מוחי והשתתק, הוא עודד את השירה המשיחית, כאשר על פניו ניכר שהוא משותק. ולכן ישנם סרטי וידאו מהימים ההם, בהם נראה הרבי מעודד את השירה.

אך כל מי שיתבונן מעט על התנהלותו של הרבי עד כה, יראה שהוא מעולם לא הפריע לשירה אלא עודד אותה, כדי לא להרוס את ה"שבת אחים גם יחד", ורק לאחר מכן נזף בצורה חמורה במארגני השירה.

בימי מחלתו, כאשר היה משותק ולא יכל לדבר, הוא כמובן לא יכל לנזוף לאחר מכן במארגני השירה. וממילא כל הסירטונים שהובאו באשכול זה, אין בהם שמץ ראיה שהרבי זצ"ל "שינה את דעתו" לאחר התנגדותו העקבית כדלהלן.

וכעת לגופו של ענין:

הרבי מליובאוויטש זצ"ל דיבר על הציפיה לביאת המשיח פעמים רבות, אך מעולם לא אמר או רמז על עצמו שהוא המשיח.

נהפוך הוא, הרבי הדגיש בכל הזדמנות שחמיו, האדמו"ר הריי"צ זצ"ל, הוא "משיח שבדור", ו"הוא יגאלנו".

מאז ומתמיד היו חסידים שהחליטו על דעת עצמם לפרסם שהרבי הוא המשיח, אך הרבי התנגד לפרסומים אלה בצורה עקבית, ובחריפות שאין כדוגמתה, והגדיר זאת כמלחמה אישית בו ובחסידות חב"ד, עד ליום האחרון קיבל אירוע מוחי והשתתק, וכבר לא יכל למחות.

היות ורבים מאיתנו לא מכירים את העובדות, אפרט זאת לסעיפים, המסודרים לפי תאריך, מהרגע הראשון שהתמנה לרבי, ועד לרגע בו איבד הרבי את יכולת הדיבור.

א. ראשית יש להקדים, שהרבי הזכיר בכל הזדמנות שחמיו הריי"צ הוא נשיא הדור, והוא המשיח. במאמר הראשון שלו, במעמד הכתרתו לרבי, הוא סיים: "ונזכה להתראות עם הרבי, כאן למטה בגוף ולמטה מעשרה טפחים והוא יגאלנו".

המילים "מו"ח נשיא דורנו" (ונשיא הדור הוא המשיח שבדור) מופיעים עשרות אלפי פעמים בדבריו ובכתביו לאורך השנים.

היו חסידים שפירשו כביכול הרבי מדבר על עצמו, וכאשר זה פורסם, הרבי מחה בתוקף.

היה זה כאשר דיבר על חמיו שהוא שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו: "זכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה ה'שופטיך' ו'יועציך' ונביא הדור... עד – הנבואה העיקרית – הנבואה ש'לאלתר לגאולה' ותיכף ומיד ממש 'הנה זה (משיח) בא" [פתגם שטבע הרבי הריי"צ בשנת תש"א והורה לפרסמו], וחסידים פירשו שאמר זאת על עצמו.

על כך העיד הרב מנחם ברוד, דובר חב"ד:

במשך שנות הופעתו של גיליון 'שיחת השבוע' היו מקרים יחידים שהרבי העיר על הנכתב בו. אותו גיליון היה אחד מהם. מזכירו של הרבי, הרה"ח הרב יהודה-לייב גרונר שי', התקשר לאחר מכן ואמר שהרבי קרא את המאמר והגיב בתרעומת: "מה הם כותבים?! וכי דיברתי על עצמי?! והלוא דיברתי על חותני!".

ב. גם בנוגע לזהות המשיח, הרבי המשיך עד יומו האחרון להתייחס לחמיו כמשיח. ראו לדוגמא שיחת הרבי בפרשת וירא תשנ"ב, זמן מועט לפני שהשתתק ונפל למשכב:

"וע"פ הודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, משיח שבדורנו, שכבר נסתיימו ונשלמו כל ענייני העבודה ועומדים מוכנים לקבלת פני משיח צדקנו".

אולם חסידי חב"ד מצידם סברו שהריי"צ הוא נשיא הדור הקודם, והרבי הוא נשיא דורנו זה, ובהתאם לכך גם הוא משיח שבדור (וגם לאחר פטירתו, כשם שהרבי האחרון התייחס לחמיו כמשיח גם לאחר פטירתו, ויש ראיה מהגמ' סנהדרין צ"ח "אי מן מתיא הוא").

כל עוד חסידי חב"ד חשבו כך בלבם, לא הפריע הדבר לרבי (ומסתמא, כשם שהוא חשב על חמיו, כך זכותם היא לחשוב עליו). אבל כאשר מישהו העיז לפרסם זאת (וכנ"ל בסעיף א') הוא מחה בכל תוקף.

המקרה הראשון אירע בשנת תשכ"ה (1965), אז הפיץ הרב אברהם פריז כרוזים בהם נכתב: "בשמחה רבה יכולים אנו לבשר לכם כי הנה המלך המשיח... כבר נמצא עתה כאן איתנו, הנה הוא הרבי הקדוש מליובאוויטש".

כאשר נודע הדבר לרבי, הוא הבריק לו מכתב בהול ע"י המזכירות:

"נבהלנו ממכתבו, ובבקשה תיכף להפסיק הפצת המכתב והכרוז, ולאסוף ולשלוח להמזכירות את כל הנשארים עד אחד. ומטובו לאשר תיכף מילוי ההוראה האמורה. מזכירות" (מובא בספר תולדות חייו, "אחד היה אברהם" עמ' 98).

ג. בסביבות שנת תש"ל, נעמד החסיד חיים נחמן קובלסקי בהתוועדות וקרא: "הרבי מליובאוויטש, יהודים סובלים [...] הגיע הזמן שתתגלה!". הרבי הרצין וענה לו: "ר' נחמן אל תדבר כך, אל תאלץ אותי לצאת מבית המדרש".

ד. בשנת תשמ"ג פרסם הרב משה סלונים, מחסידי חב"ד, קובץ חידושי תורה ובו, לדבריו, "פריצת דרך בקביעה... מי הוא מלך המשיח". הרבי דרש להפסיק את פרסום הקונטרס באופן מיידי (ראו "איגרת לידיד" מאת החוקר התורני המופלא רבי יהושע מונדשיין זצ"ל).

ה. בשנת תשמ"ד פירסם הרב שלום דב וולפא חוברת בשם "קול מבשר", שנושאה היה הוכחת משיחיותו של הרבי. הרבי הגיב במסר אישי לוולפא שבו ציווה עליו להפסיק כל פעילות הקשורה למשיחיות (נוסח כזה חריף וחד, לא תמצאו בשום מקום):

"הנני מזהירו שיפסיק לדבר או לכתוב, ועל אחת כמה וכמה להפיץ, ועל אחת כמה וכמה להדפיס, בענייני משיח, הן בשמו והן בשם אחר, על ידי שליח וכיוצא בזה – או באיזה קונץ שיהיה, ובאיזה סגנון ואופן שיהיה. ואם חס וחלילה יעשה משהו בזה, יידע ברור שזהו מלחמה נגדי בפרט ובכלל".

הוא אסר עליו אפילו לכתוב פירוש בענייני משיח, עד כדי כך, כדי שלא יבוא להזכיר באופן עקיף שהרבי הוא המשיח!

"פשוט שהנ"ל כולל פירוש על עניני משיח שברמב"ם או ספרים אחרים ומאמרי דא"ח וכל כיו"ב".

ושנה לאחר מכן, כאשר ניסה שוב להתחכם: "כנראה עושה עצמו אינו מבין מה שעניתי מאז, שאפשר להזיק כמה רח"ל לחב"ד ולהפצת המעיינות על-ידי כתיבה בעניין כו'".

"וראו בפועל שע"י פעולותיו ומעשיו – הלהיב מחלוקת וכו' ומאות (ויותר) מבנ"י פסקו מללמוד דא"ח, נלחמים בהבעש"ט ותורתו בפועל וכו' וכו'."

"כתבי לא היה מפני חשש אולי כו' [תהיינה תוצאות שליליות], כי אם מיוסד על המפורסם שאלפים ויותר הפסיקו לימוד דא"ח ונלחמים בתורת הבעש"ט וכו' – ע"י הדיבור ופרסום הנ"ל לחוד... שבדבר "שמתפרסם" ובפרט בדבר שבדפוס – נוגע איך מפרשו הקורא ולא המחבר".

"וראו בפועל שע"י פעולותיו ומעשיו – הלהיב מחלוקת וכו' ומאות (ויותר) מבנ"י פסקו מללמוד דא"ח, נלחמים בהבעש"ט ותורתו בפועל וכו' וכו'. ביניהם כאלו שעד שהתחיל הנ"ל – התעסקו בהפצת המעיינות. הם מצפים לכל רמז שהוא – שיוכלו לנצלו להגדיל המדורה וכו'. בהגליונות שצירף – א"צ לחפש רמזים – כי כולם חדורים רעיונות הנ"ל, ובמילא עלילות המשך תוצאות הנ"ל מלחמה נוספת בהפצה, עוד כו"כ יפסיקו לימוד דא"ח היל"ת".

"כהנ"ל פשוט – ולפלא גדול שמנסה להסבירני ההיפך".

"לשאלת "תם": היתכן שלא לפרסם הלכה (לפי השערתי, כשמדבר עם גביר פלוני בארצות הברית אינו מודיעו שהמדליק גפרורית בשבת קודש מחויב סקילה, וכשיהיה סנהדרין שהוא מקוה ע"ז יהיה הוא בתוך העם שיסקלו אותו ר"ל – כדין מפורש בתוה"ק, אפילו באם יבקרו בערש"ק אחר חצות) ודאי יענני על שאלתי בחצע"ג ואז בל"נ אענהו".

ו. בשבת פרשת בראשית תשמ"ה, החלו החסידים לשיר "חיילי אדוננו מורנו ורבנו, חיילי משיח צדקנו, הוא יוליכנו בטנקים לארצנו, עם המבצעים והנשק בידינו, יבוא ויגאלנו". בשיר זה אינו מוזכר הרבי באופן ישיר אלא באופן עקיף.

הרבי עודד את השיר (כדרכו לעודד תמיד ולא לעורר מהומות, ראו עוד להלן), ולאחר שסיימו לשיר, התייחס לזה בחריפות גדולה מאוד:

"ישנם 'שפיץ חב"ד' החושבים שהם אלו שיודעים מה צריכים לעשות וכיצד צריכים להתנהג, וכל אלו שמסביבם שמנסים להעיר להם לפעמים שעושים דברים בלתי רצויים - אין הדבר מועיל להם כלל, בחשבם מי הם אלו שיכולים להעיר להם, בה בשעה שאף א' מהם אינו מגיע לדרגתם, שהרי הם 'שפיץ חב"ד'! כוונת הדברים: לאלו שכתוצאה מדיבורים שלהם, עניני דפוס שהדפיסו, או ניגונים וכו' - גרמנו לרחק עשרות יהודים מתורת הבעש"ט, לימוד החסידות והנהגה בדרכי החסידות, ולא עוד אלא אפילו יהודים שכבר התחילו ללמוד חסידות – הפסיקו ללמוד כתוצאה מפעולותיהם של אלו! לא רק שפעולות אלו אינם מביאות לקירוב רחוקים, אלא אדרבה, עי"ז מרחקים את אלו שכבר התחילו להתקרב! וגם כאשר מלבישים זאת באיצטלא דקדושה, "מיט א זיידענע זופיצע מיט א גארטל דערצו" - אין זה משנה כלל את העובדה שעי"ז הרחיקו יהודים מתורת החסידות, עם כל התוצאות שבדבר, שכל זה רובץ על אחריותם!... לך בדרך שסללו לנו רבותינו נשיאנו! אף אחד אינו זקוק ל"חידושים" שלך, שהתועלת היחידה שבהם היא - מחלוקת חדשה נגד הבעש"ט ואדמו"ר הזקן רחמנא ליצלן!... ולכן להוי ידוע שכל מי שממשיך בפעולות אלו - הרי הוא מנגד ולוחם נגד חסידות חב"ד, נגד נשיא דורנו, הבעש"ט, עד מלכא משיחא.. שרוצה וחפץ לבוא, אלא שממתין עד שיוסיפו בהפצת המעיינות חוצה, ואילו הוא – מרחק יהודים מתורת החסידות רחמנא ליצלן (זהו לשון השיחה שהתפרסם בזמנו, והושמטו מהשיחה התבטאויות חריפות נוספות!).

בשיחה זו נכח אחד מגדולי המשיחיסטים והדברים כוונו אליו (והעיד לאחר מכן שרצה לקבור את עצמו באדמה מרוב בושה). וכך סיפר בראיון:

"את מה שהרגשתי באותה שעה, פשוט אי אפשר לתאר במילים" פותח הרב וולפא לראשונה את סגור–לבו בנושא זה, אחרי עשרות שנים, ועושה אחת ולתמיד סדר בעניין. "לא מפני הביטוש שקיבלתי מהרבי מה"מ לפני עם ועדה, אלא כיון שראיתי עד כמה הדבר כואב לרבי, עד שהוא דיבר בחריפות כזו שלא נשמעה מעולם (אולי אפילו בכאב רב יותר מהזעקות בענין 'מיהו יהודי' ושלימות הארץ!). כאב לי כל כך שעל ידי המעשים שלי נגרם לרבי צער כל כך עמוק.

למעשה, השיחה התחילה מכך שהרה"ח השליח המופלא ר' שלמה קונין התחיל אז לשיר "חיילי אדוננו.. מלך המשיח..", ופתאום הרבי הפסיק אותו ואמר שמכל הניגונים בוחרים רק בניגון כזה שמרחיק יהודים. ואחר–כך עבר לדבר על ספר שכתבתי על הלכות מלכים לרמב"ם, וכפי שאמרתי, הדברים היו בזעקות שלא נשמעו מעולם כמותם, ובפרט לא באוירה החגיגית של שבת בראשית".

הרב יהושע מונדשיין זצ"ל הוסיף על כך: "מאז תשמ"ה ידועה גם התנגדותו של הרבי להדפסת ספרים בעניני הגאולה - אף ללא רמזים בקשר לזהותו של המשיח, וכך נאסרו להדפסה הספרים "מגולה לגאולה" ו"יחי המלך". בשנת תשנ"א "נשתנו העתים" והותרה הדפסת האחרון, אך בתנאי כפול ומכופל שיעבור ביקורת של אנשים מוסמכים, וכך יצא הספר "כשר למהדרין" כשעל פניו אין בו רמזים לזהותו של המשיח. אך הדברים שהיו אז למורת רוחו של הרבי נתפרסמו אח"כ בס' "יחי המלך המשיח". המחבר שנאלץ בעל כרחו לדכא את דחפיו האמוציונאלים, המתין עד שהגיעה שעת הכושר להתרת הרצועה והסרת הרסן, ובשעה שהרבי היה כבר במצב שלא יכול היה להגיב ל"ע - אז הדפיס את ספרו הנ"ל".

(עוד נפוץ בקרב חסידי חב"ד מה שאמר הרבי על הרב הנ"ל: "הוא עוד יהפוך אותי ואת מו"ח ואת חב"ד לבחינת מוקצה מחמת מיאוס").

ז. בשנת תשמ"ו (1985), בחג שמחת תורה, אמר בחור בהתוועדות "הרבי מלך המשיח". הרבי נעשה רציני מאוד, ואמר למזכירו הרב חודקוב "אם הם יזכירו שוב שאני המשיח, אני יוצא מכאן" (מתוך ראיון עם מזכיר הרבי, הרב יהודה גרונר).

ח. בשנת תשנ"א, בחול המועד פסח, שאל הרב דוד נחשון את הרבי, האם לפרסם בקרב השלוחים שיש לפרסם שהרבי הוא מלך המשיח. הרבי הגיב: "מופרך לגמרי, כפשוט".

ט. בט"ו באייר תשנ"א שרו החסידים "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד". כמנהגו, עודד את השירה. אך למחרת הודיע הרבי שלא ייכנס לתפילת שחרית עד שיובטח לו שהדבר לא יישנה, ומאז ועד שחלה (בכ"ז אדר תשנ"ב) לא שרו את השיר בפניו (ע"פ עדות מזכיר הרבי, הרב יהודה קרינסקי).

י. הגאון הרב יואל כהן, שהוא מגדולי החסידים, סבר בתקופה ההיא שיש לפרסם שהרבי הוא המשיח (מתוך דעה משובשת, שאולי חזר בו וריכך את ההתנגדות לכך. אבל לאחר פטירת הרבי, שינה את דעתו מהקצה אל הקצה, ונלחם בחריפות בהסוברים כך, ואף כתב שהתואר "שליט"א" נחשב לזלזול ולעג לרבי).

באותה תקופה הוא ביקש לפרסם מאמר בשבועון כפר חב"ד, ממנו משתמע שהרבי הוא משיח צדקנו. הרב אהרן דב הלפרין, עורך שבועון כפר חב"ד, ביקש את אישור הרבי לפרסום, וקיבל ממנו תגובה חריפה ונחרצת: "באם רחמנא ליצלן יעשה מעין דמעין דהנ"ל – קדימה שיסגור המכתב עת לגמרי" (כלומר, עדיף שיסגור לגמרי את העיתון ולא יפרסם דברים כאלה).

יא. בשבת פרשת נח תשנ"ב, בתאריך ד' חשון, שרו החסידים לפני הרבי בהתוועדות את השיר הנזכר לעיל "חיילי אדוננו, מורנו ורבנו, חיילי משיח צדקנו". הוא עודד את השירה כרגיל, ולאחר מכן פתח את שיחתו במילים חריפות:

"זה דבר מוזר, שמנגנים ניגון עם מילים כאלו, ואני יושב פה... האמת היא שהייתי צריך לקום ולצאת... זה שאינני יוצא... כיון שזה יגרום בלבול בה"שבת אחים גם יחד", כי כשאני אצא יצאו עוד כמה וכמה, וממילא יתבטל העניין ד"שבת אחים גם יחד".

יב. בחודש חשוון תשנ"ב התקיים כינוס השלוחים העולמי, הנערך מידי שנה. לעיונו של הרבי הובאה שיחה להגהה. בדברי הקדמה לשיחה, כתבו העורכים "להסביר את ענין המשיח, ומיהו המשיח". הרבי מחק מילים אלה. בהמשך הדברים כתבו העורכים "שעל ידי זה יונח בשכל האדם לקבל את השליח ומשיח בדורנו". הרבי מחק את כל המשפט.

הרב יהודה גרונר, מזכיר הרבי, הוסיף וסיפר: "בוקר אחד, אחר תפילת שחרית, כשנכנסתי להיכל, הרבי אמר: מה זה שאומרים עלי שאני המשיח? עניתי שלפי דברי הרמב"ם בסוף הלכות מלכים – פרטים על דבר משיח, הרי הרבי מתאים לזה ביותר. ואמר הרבי: זה שהוא המשיח, צריכים לגלות לו מלמעלה, ולעת עתה לא גילו זה לי".

יג. כאמור בסעיף ו' לעיל, בשנת תשנ"א ביקש הרב וולפא מהרבי לפרסם את הספר "יחי המלך", והרבי הסכים לו לפרסם את הספר לאחר ביקורת שתשמיט כל רמז לזהותו של המשיח. בשנת תשנ"ב, סבר הרב וולפא חשב שאולי בכל זאת "הרבי חזר בו והשתנו העיתים" ושלח לו חוברת שנשאה את השם "קונטרס בעניין קבלת פני משיח צדקנו", שעסקה בזהותו כמשיח. בחוברת לא היה מצויין במפורש שהרבי הוא המשיח, אלא רק שאלות ותשובות על סדר התגלות המשיח.

בתגובה ענה לו הרבי, כשבועיים לפני שלקה בשבץ: "מכבר עניתי לו שמאמרים כאלו מרחיקים כמה וכמה מלימוד דברי אלוקים חיים, היפך הפצת המעיינות חוצה". זוהי התשובה האחרונה של הרבי בנושאים אלה.

יד. בנוסף לכל הנ"ל, סמוך לאירוע המוחי, כתב הרבי פתק שנחשב כצוואה בעיני הזרם המרכזי בחב"ד, בתשובה לאחד השואלים, וזה לשונו: "אין כל חיוב כלל לחפש מיהו המשיח, אבל מצות עשה מהתורה אהבת כל אחד ואחד מישראל, ושלילת המחלוקת בתכלית ופשיטא שלא לעשות במזיד הפכו..." בזרם המרכזי רואים בפתק זה כצוואה של הרבי, אשר צפה מראש כי העיסוק בזהותו של המשיח יעורר מחלוקות, והזהיר לא להתעסק בשאלת זהות המשיח (ראו בספר הנפלא "חד בדרא", תולדות ופרקי חיים של הרבי מליובאוויטש, עמ' 526).

 

[מה ידידות]

הדברים הנ"ל נפלאים והלוואי והיו נכונים... אם כל כך ברורים הדברים איך כל החסידים בימי חייו האמינו שהוא המשיח? הם לא ידעו מכל הנ"ל, רק אחרי שהתברר כי הסתלק לב"ע הגיעו ההסברים והתירוצים כי בעצם זה לא היה מעולם... הרב יואל כהן כמדומני הכי מוסמך להבין את הרבי והוא אחר פטירתו טוען שהתברר שטעינו, זאת אומרת שבימי חייו לא היה כל סימן למשהו אחר, ואדרבא, כנראה שהם הבינו כך בצורה הברורה ביותר, אם היה אומר פעם אחת בצורה מפורשת שהוא איננו משיח ושהוא אוסר לדבר על כך וודאי שמחול השדים המשיחי ההזוי הזה היה היה מפסיק לאלתר, הרי חסידיו הם חיילים ממושמעים לו לחלוטין פתאום בדבר כזה ברור משך שנים רבות הם לא שמעו לא ראו ולא הבינו, נו... זה עלבון לאינטלגנציה, יש תמונות עוד לפני הארוע המוחי שהוא מקבל מכתבים עם חתימות על קבלת משיחיותו, והדברים כל כך ברורים ופשוטים עד שאני מרגיש קצת אוויל להכחיש אותם. כמדומני שהבאתי מספיק ראיות הפורכות את כל המלל הארוך הנ"ל המנסה להתכחש לדבר שברור כשמש בצהרים.

 

[משיב כהלכה]

במבט אובייקטיבי אבהיר שהסרטונים שמעודד את השירה, הם מסוף ימיו ממש שלא היה צלול מספיק.

חלילה, היה צלול וחד ולא יכל לדבר, לנזוף ולמחות בהם כהרגלו.

והם מצידם כמעט יצאו מדעתם כשראו את רבם במצב כזה, וציפו למשיח יותר ויותר, מה שגרם להם לשכוח את כל דבריו החריפים לאורך השנים. לאחר שנפטר, חלק מהם התפכחו.

והסברתי היטב מדוע עודד את השירה.

 

[משיב כהלכה]

הדברים הנ"ל נפלאים והלוואי והיו נכונים...

רוב ככל הדברים שכתבתי ממוסמכים, ויתירה מכך - הצד המשיחיסטי לא טוען שהם שקר, אלא מפרש בהם פירושים שונים ומשונים.

 

[משיב כהלכה]

אם כל כך ברורים הדברים איך כל החסידים בימי חייו האמינו שהוא המשיח?

האמונה שהוא משיח היא פשוטה בתכלית - אם חמיו היה נשיא הדור וממילא משיח שבדור, ממילא גם הוא נשיא הדור אחריו ומשיח שבדור, גם לאחר פטירתו (שהרי החזיק מחמיו משיח גם אחר פטירתו), ויש לכך ראיה מפורשת מהגמ' בסנהדרין דף צ"ח, "אי מן מתיא".

וממילא כל חסיד חב"ד שמאמין גם כעת שהוא משיח, הוא לא מופקע ולא משוגע, וגם הרבי זצ"ל לא מנע מהם להאמין בליבם כל מה שירצו להאמין, רק מנע את הפרסום שהוא בבחינת שטות ושגעון ומרחיק אנשים מהחסידות וכפי שרואים בפועל, שרבים היו מתקרבים לחב"ד לולא השטות הזו.

ואלה המפרסמים שהוא עצמו רצה בפרסום זה, ורמז שהוא משיח, וכו' וכו', הם ממש מוציאים שם רע, וצריך לדון אותם לכף זכות שפטירת האדמו"ר גרמה להם לצאת מאיזון נפשי.

 

[משיב כהלכה]

זאת אומרת שבימי חייו לא היה כל סימן למשהו אחר

בוודאי שהיה סימן, רק מרוב רצונם ומאוויים שהרבי כבר יתגלה כמשיח ויגאל את עם ישראל, נטרפה עליהם דעתם, ועל כל דבר הלבישו פירושים שונים ומשונים, אבל פטירת הרבי היתה משבר גדול שגרם לחסידים גדולים כהרב יואל להתפכח מהשכרות שאפפה אותם.

 

[משיב כהלכה]

אם היה אומר פעם אחת בצורה מפורשת מחול השדים היה היה מפסיק לאלתר

אתה מאוד משעשע. הוא אמר זאת פעמים רבות, ולא רק בצורה מפורשת אלא בצורה חריפה ומבהילה, וגדול המשיחיסטים (הרב וולפא) אומר בעצמו שהיה מזועזע מכך (אני מקווה שקראת ולא מיהרת להגיב), ולמרות זאת לא הועיל כלום, ועד היום הוא זועק יחי אדוננו.

בשיחה זו נכח אחד מגדולי המשיחיסטים והדברים כוונו אליו (והעיד לאחר מכן שרצה לקבור את עצמו באדמה מרוב בושה). וכך סיפר בראיון:

"את מה שהרגשתי באותה שעה, פשוט אי אפשר לתאר במילים" פותח הרב וולפא לראשונה את סגור–לבו בנושא זה, אחרי עשרות שנים, ועושה אחת ולתמיד סדר בעניין. "לא מפני הביטוש שקיבלתי מהרבי מה"מ לפני עם ועדה, אלא כיון שראיתי עד כמה הדבר כואב לרבי, עד שהוא דיבר בחריפות כזו שלא נשמעה מעולם (אולי אפילו בכאב רב יותר מהזעקות בענין 'מיהו יהודי' ושלימות הארץ!). כאב לי כל כך שעל ידי המעשים שלי נגרם לרבי צער כל כך עמוק.

 

[מה ידידות]

ומרחיק אנשים מהחסידות וכפי שרואים בפועל

כפי שכתבתי לעיל כל נסיונות ההתכחשות לדבר היא מחמת הנזק שראו שזה עושה להם ולא מפני שאינם סבורים שזה האמת, הם סבורים כי עדיין הדור לא ראוי ל'אור הגדול' ולבשורת הגאולה שלהם ותו לא מידי.

 

[מה ידידות]

אתה מאוד משעשע. הוא אמר זאת פעמים רבות, ולא רק בצורה מפורשת אלא בצורה חריפה ומבהילה, וגדול המשיחיסטים (הרב וולפא) אומר בעצמו שהיה מזועזע מכך (אני מקווה שקראת ולא מיהרת להגיב), ולמרות זאת לא הועיל כלום, ועד היום הוא זועק יחי אדוננו.

והרב יואל כהן? מדוע הוא האמין בכך? לאור כל דבריך הנ"ל?

 

[מאן דהו]

הדברים הנ"ל נפלאים והלוואי והיו נכונים... אם כל כך ברורים הדברים איך כל החסידים בימי חייו האמינו שהוא המשיח? הם לא ידעו מכל הנ"ל, רק אחרי שהתברר כי הסתלק לב"ע הגיעו ההסברים והתירוצים כי בעצם זה לא היה מעולם... הרב יואל כהן כמדומני הכי מוסמך להבין את הרבי והוא אחר פטירתו טוען שהתברר שטעינו, זאת אומרת שבימי חייו לא היה כל סימן למשהו אחר, ואדרבא, כנראה שהם הבינו כך בצורה הברורה ביותר, אם היה אומר פעם אחת בצורה מפורשת שהוא איננו משיח ושהוא אוסר לדבר על כך וודאי שמחול השדים המשיחי ההזוי הזה היה היה מפסיק לאלתר, הרי חסידיו הם חיילים ממושמעים לו לחלוטין פתאום בדבר כזה ברור משך שנים רבות הם לא שמעו לא ראו ולא הבינו, נו... זה עלבון לאינטלגנציה, יש תמונות עוד לפני הארוע המוחי שהוא מקבל מכתבים עם חתימות על קבלת משיחיותו, והדברים כל כך ברורים ופשוטים עד שאני מרגיש קצת אוויל להכחיש אותם. כמדומני שהבאתי מספיק ראיות הפורכות את כל המלל הארוך הנ"ל המנסה להתכחש לדבר שברור כשמש בצהרים.

ברור. אל תתן לשכתוב העובדות לבלבל אותך. זה לא המקום הראשון ולא האחרון. והמקורות הסרטונים והמחקרים שהעליתי כאן מדברים בעד עצמם.

 

[משיב כהלכה]

כפי שכתבתי לעיל כל נסיונות ההתכחשות לדבר היא מחמת הנזק שראו שזה עושה להם ולא מפני שאינם סבורים שזה האמת, הם סבורים כי עדיין הדור לא ראוי ל'אור הגדול' ולבשורת הגאולה שלהם ותו לא מידי.

זה לא ענין של אמת או שקר, וגם לא ענין של התכחשות, הרבי היה עקבי נגד הפרסום של זהותו כמשיח, בצורה הכי ברורה ומפורשת שיש.

אבל הרבי לא אמר לחסידיו "אני לא המשיח", כי מי הוא שישלול מהם את האמונה הטבעית שיש לחסידים, שרבם יהיה המשיח? וכי לא מצינו בגמ' סנהדרין הנ"ל שכל קבוצת תלמידים טענה שרבם הוא המשיח?

רק הפרסום הוא שטות ושגעון, ולזה הוא התנגד. מי שרוצה להאמין בלבו, שיאמין, גם ליטאים היו יכולים להאמין שהגר"ח קניבסקי הוא המשיח, נשמע הגיוני.

 

[מאן דהו]

נתחיל מהסוף:

לאחר שחלה הרבי בכ"ז אדר תשנ"ב, קיבל אירוע מוחי והשתתק, הוא עודד את השירה המשיחית, כאשר על פניו ניכר שהוא משותק. ולכן ישנם סרטי וידאו מהימים ההם, בהם נראה הרבי מעודד את השירה.

אך כל מי שיתבונן מעט על התנהלותו של הרבי עד כה, יראה שהוא מעולם לא הפריע לשירה אלא עודד אותה, כדי לא להרוס את ה"שבת אחים גם יחד", ורק לאחר מכן נזף בצורה חמורה במארגני השירה.

בימי מחלתו, כאשר היה משותק ולא יכל לדבר, הוא כמובן לא יכל לנזוף לאחר מכן במארגני השירה. וממילא כל הסירטונים שהובאו באשכול זה, אין בהם שמץ ראיה שהרבי זצ"ל "שינה את דעתו" לאחר התנגדותו העקבית כדלהלן.

וכעת לגופו של ענין:

הרבי מליובאוויטש זצ"ל דיבר על הציפיה לביאת המשיח פעמים רבות, אך מעולם לא אמר או רמז על עצמו שהוא המשיח.

נהפוך הוא, הרבי הדגיש בכל הזדמנות שחמיו, האדמו"ר הריי"צ זצ"ל, הוא "משיח שבדור", ו"הוא יגאלנו".

מאז ומתמיד היו חסידים שהחליטו על דעת עצמם לפרסם שהרבי הוא המשיח, אך הרבי התנגד לפרסומים אלה בצורה עקבית, ובחריפות שאין כדוגמתה, והגדיר זאת כמלחמה אישית בו ובחסידות חב"ד, עד ליום האחרון קיבל אירוע מוחי והשתתק, וכבר לא יכל למחות.

היות ורבים מאיתנו לא מכירים את העובדות, אפרט זאת לסעיפים, המסודרים לפי תאריך, מהרגע הראשון שהתמנה לרבי, ועד לרגע בו איבד הרבי את יכולת הדיבור.

א. ראשית יש להקדים, שהרבי הזכיר בכל הזדמנות שחמיו הריי"צ הוא נשיא הדור, והוא המשיח. במאמר הראשון שלו, במעמד הכתרתו לרבי, הוא סיים: "ונזכה להתראות עם הרבי, כאן למטה בגוף ולמטה מעשרה טפחים והוא יגאלנו".

המילים "מו"ח נשיא דורנו" (ונשיא הדור הוא המשיח שבדור) מופיעים עשרות אלפי פעמים בדבריו ובכתביו לאורך השנים.

היו חסידים שפירשו כביכול הרבי מדבר על עצמו, וכאשר זה פורסם, הרבי מחה בתוקף.

היה זה כאשר דיבר על חמיו שהוא שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו: "זכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה ה'שופטיך' ו'יועציך' ונביא הדור... עד – הנבואה העיקרית – הנבואה ש'לאלתר לגאולה' ותיכף ומיד ממש 'הנה זה (משיח) בא" [פתגם שטבע הרבי הריי"צ בשנת תש"א והורה לפרסמו], וחסידים פירשו שאמר זאת על עצמו.

על כך העיד הרב מנחם ברוד, דובר חב"ד:

במשך שנות הופעתו של גיליון 'שיחת השבוע' היו מקרים יחידים שהרבי העיר על הנכתב בו. אותו גיליון היה אחד מהם. מזכירו של הרבי, הרה"ח הרב יהודה-לייב גרונר שי', התקשר לאחר מכן ואמר שהרבי קרא את המאמר והגיב בתרעומת: "מה הם כותבים?! וכי דיברתי על עצמי?! והלוא דיברתי על חותני!".

ב. גם בנוגע לזהות המשיח, הרבי המשיך עד יומו האחרון להתייחס לחמיו כמשיח. ראו לדוגמא שיחת הרבי בפרשת וירא תשנ"ב, זמן מועט לפני שהשתתק ונפל למשכב:

"וע"פ הודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, משיח שבדורנו, שכבר נסתיימו ונשלמו כל ענייני העבודה ועומדים מוכנים לקבלת פני משיח צדקנו".

אולם חסידי חב"ד מצידם סברו שהריי"צ הוא נשיא הדור הקודם, והרבי הוא נשיא דורנו זה, ובהתאם לכך גם הוא משיח שבדור (וגם לאחר פטירתו, כשם שהרבי האחרון התייחס לחמיו כמשיח גם לאחר פטירתו, ויש ראיה מהגמ' סנהדרין צ"ח "אי מן מתיא הוא").

כל עוד חסידי חב"ד חשבו כך בלבם, לא הפריע הדבר לרבי (ומסתמא, כשם שהוא חשב על חמיו, כך זכותם היא לחשוב עליו). אבל כאשר מישהו העיז לפרסם זאת (וכנ"ל בסעיף א') הוא מחה בכל תוקף.

המקרה הראשון אירע בשנת תשכ"ה (1965), אז הפיץ הרב אברהם פריז כרוזים בהם נכתב: "בשמחה רבה יכולים אנו לבשר לכם כי הנה המלך המשיח... כבר נמצא עתה כאן איתנו, הנה הוא הרבי הקדוש מליובאוויטש".

כאשר נודע הדבר לרבי, הוא הבריק לו מכתב בהול ע"י המזכירות:

"נבהלנו ממכתבו, ובבקשה תיכף להפסיק הפצת המכתב והכרוז, ולאסוף ולשלוח להמזכירות את כל הנשארים עד אחד. ומטובו לאשר תיכף מילוי ההוראה האמורה. מזכירות" (מובא בספר תולדות חייו, "אחד היה אברהם" עמ' 98).

ג. בסביבות שנת תש"ל, נעמד החסיד חיים נחמן קובלסקי בהתוועדות וקרא: "הרבי מליובאוויטש, יהודים סובלים [...] הגיע הזמן שתתגלה!". הרבי הרצין וענה לו: "ר' נחמן אל תדבר כך, אל תאלץ אותי לצאת מבית המדרש".

ד. בשנת תשמ"ג פרסם הרב משה סלונים, מחסידי חב"ד, קובץ חידושי תורה ובו, לדבריו, "פריצת דרך בקביעה... מי הוא מלך המשיח". הרבי דרש להפסיק את פרסום הקונטרס באופן מיידי (ראו "איגרת לידיד" מאת החוקר התורני המופלא רבי יהושע מונדשיין זצ"ל).

ה. בשנת תשמ"ד פירסם הרב שלום דב וולפא חוברת בשם "קול מבשר", שנושאה היה הוכחת משיחיותו של הרבי. הרבי הגיב במסר אישי לוולפא שבו ציווה עליו להפסיק כל פעילות הקשורה למשיחיות (נוסח כזה חריף וחד, לא תמצאו בשום מקום):

"הנני מזהירו שיפסיק לדבר או לכתוב, ועל אחת כמה וכמה להפיץ, ועל אחת כמה וכמה להדפיס, בענייני משיח, הן בשמו והן בשם אחר, על ידי שליח וכיוצא בזה – או באיזה קונץ שיהיה, ובאיזה סגנון ואופן שיהיה. ואם חס וחלילה יעשה משהו בזה, יידע ברור שזהו מלחמה נגדי בפרט ובכלל".

הוא אסר עליו אפילו לכתוב פירוש בענייני משיח, עד כדי כך, כדי שלא יבוא להזכיר באופן עקיף שהרבי הוא המשיח!

"פשוט שהנ"ל כולל פירוש על עניני משיח שברמב"ם או ספרים אחרים ומאמרי דא"ח וכל כיו"ב".

ושנה לאחר מכן, כאשר ניסה שוב להתחכם: "כנראה עושה עצמו אינו מבין מה שעניתי מאז, שאפשר להזיק כמה רח"ל לחב"ד ולהפצת המעיינות על-ידי כתיבה בעניין כו'".

"וראו בפועל שע"י פעולותיו ומעשיו – הלהיב מחלוקת וכו' ומאות (ויותר) מבנ"י פסקו מללמוד דא"ח, נלחמים בהבעש"ט ותורתו בפועל וכו' וכו'."

"כתבי לא היה מפני חשש אולי כו' [תהיינה תוצאות שליליות], כי אם מיוסד על המפורסם שאלפים ויותר הפסיקו לימוד דא"ח ונלחמים בתורת הבעש"ט וכו' – ע"י הדיבור ופרסום הנ"ל לחוד... שבדבר "שמתפרסם" ובפרט בדבר שבדפוס – נוגע איך מפרשו הקורא ולא המחבר".

"וראו בפועל שע"י פעולותיו ומעשיו – הלהיב מחלוקת וכו' ומאות (ויותר) מבנ"י פסקו מללמוד דא"ח, נלחמים בהבעש"ט ותורתו בפועל וכו' וכו'. ביניהם כאלו שעד שהתחיל הנ"ל – התעסקו בהפצת המעיינות. הם מצפים לכל רמז שהוא – שיוכלו לנצלו להגדיל המדורה וכו'. בהגליונות שצירף – א"צ לחפש רמזים – כי כולם חדורים רעיונות הנ"ל, ובמילא עלילות המשך תוצאות הנ"ל מלחמה נוספת בהפצה, עוד כו"כ יפסיקו לימוד דא"ח היל"ת".

"כהנ"ל פשוט – ולפלא גדול שמנסה להסבירני ההיפך".

"לשאלת "תם": היתכן שלא לפרסם הלכה (לפי השערתי, כשמדבר עם גביר פלוני בארצות הברית אינו מודיעו שהמדליק גפרורית בשבת קודש מחויב סקילה, וכשיהיה סנהדרין שהוא מקוה ע"ז יהיה הוא בתוך העם שיסקלו אותו ר"ל – כדין מפורש בתוה"ק, אפילו באם יבקרו בערש"ק אחר חצות) ודאי יענני על שאלתי בחצע"ג ואז בל"נ אענהו".

ו. בשבת פרשת בראשית תשמ"ה, החלו החסידים לשיר "חיילי אדוננו מורנו ורבנו, חיילי משיח צדקנו, הוא יוליכנו בטנקים לארצנו, עם המבצעים והנשק בידינו, יבוא ויגאלנו". בשיר זה אינו מוזכר הרבי באופן ישיר אלא באופן עקיף.

הרבי עודד את השיר (כדרכו לעודד תמיד ולא לעורר מהומות, ראו עוד להלן), ולאחר שסיימו לשיר, התייחס לזה בחריפות גדולה מאוד:

"ישנם 'שפיץ חב"ד' החושבים שהם אלו שיודעים מה צריכים לעשות וכיצד צריכים להתנהג, וכל אלו שמסביבם שמנסים להעיר להם לפעמים שעושים דברים בלתי רצויים - אין הדבר מועיל להם כלל, בחשבם מי הם אלו שיכולים להעיר להם, בה בשעה שאף א' מהם אינו מגיע לדרגתם, שהרי הם 'שפיץ חב"ד'! כוונת הדברים: לאלו שכתוצאה מדיבורים שלהם, עניני דפוס שהדפיסו, או ניגונים וכו' - גרמנו לרחק עשרות יהודים מתורת הבעש"ט, לימוד החסידות והנהגה בדרכי החסידות, ולא עוד אלא אפילו יהודים שכבר התחילו ללמוד חסידות – הפסיקו ללמוד כתוצאה מפעולותיהם של אלו! לא רק שפעולות אלו אינם מביאות לקירוב רחוקים, אלא אדרבה, עי"ז מרחקים את אלו שכבר התחילו להתקרב! וגם כאשר מלבישים זאת באיצטלא דקדושה, "מיט א זיידענע זופיצע מיט א גארטל דערצו" - אין זה משנה כלל את העובדה שעי"ז הרחיקו יהודים מתורת החסידות, עם כל התוצאות שבדבר, שכל זה רובץ על אחריותם!... לך בדרך שסללו לנו רבותינו נשיאנו! אף אחד אינו זקוק ל"חידושים" שלך, שהתועלת היחידה שבהם היא - מחלוקת חדשה נגד הבעש"ט ואדמו"ר הזקן רחמנא ליצלן!... ולכן להוי ידוע שכל מי שממשיך בפעולות אלו - הרי הוא מנגד ולוחם נגד חסידות חב"ד, נגד נשיא דורנו, הבעש"ט, עד מלכא משיחא.. שרוצה וחפץ לבוא, אלא שממתין עד שיוסיפו בהפצת המעיינות חוצה, ואילו הוא – מרחק יהודים מתורת החסידות רחמנא ליצלן (זהו לשון השיחה שהתפרסם בזמנו, והושמטו מהשיחה התבטאויות חריפות נוספות!).

בשיחה זו נכח אחד מגדולי המשיחיסטים והדברים כוונו אליו (והעיד לאחר מכן שרצה לקבור את עצמו באדמה מרוב בושה). וכך סיפר בראיון:

"את מה שהרגשתי באותה שעה, פשוט אי אפשר לתאר במילים" פותח הרב וולפא לראשונה את סגור–לבו בנושא זה, אחרי עשרות שנים, ועושה אחת ולתמיד סדר בעניין. "לא מפני הביטוש שקיבלתי מהרבי מה"מ לפני עם ועדה, אלא כיון שראיתי עד כמה הדבר כואב לרבי, עד שהוא דיבר בחריפות כזו שלא נשמעה מעולם (אולי אפילו בכאב רב יותר מהזעקות בענין 'מיהו יהודי' ושלימות הארץ!). כאב לי כל כך שעל ידי המעשים שלי נגרם לרבי צער כל כך עמוק.

למעשה, השיחה התחילה מכך שהרה"ח השליח המופלא ר' שלמה קונין התחיל אז לשיר "חיילי אדוננו.. מלך המשיח..", ופתאום הרבי הפסיק אותו ואמר שמכל הניגונים בוחרים רק בניגון כזה שמרחיק יהודים. ואחר–כך עבר לדבר על ספר שכתבתי על הלכות מלכים לרמב"ם, וכפי שאמרתי, הדברים היו בזעקות שלא נשמעו מעולם כמותם, ובפרט לא באוירה החגיגית של שבת בראשית".

הרב יהושע מונדשיין זצ"ל הוסיף על כך: "מאז תשמ"ה ידועה גם התנגדותו של הרבי להדפסת ספרים בעניני הגאולה - אף ללא רמזים בקשר לזהותו של המשיח, וכך נאסרו להדפסה הספרים "מגולה לגאולה" ו"יחי המלך". בשנת תשנ"א "נשתנו העתים" והותרה הדפסת האחרון, אך בתנאי כפול ומכופל שיעבור ביקורת של אנשים מוסמכים, וכך יצא הספר "כשר למהדרין" כשעל פניו אין בו רמזים לזהותו של המשיח. אך הדברים שהיו אז למורת רוחו של הרבי נתפרסמו אח"כ בס' "יחי המלך המשיח". המחבר שנאלץ בעל כרחו לדכא את דחפיו האמוציונאלים, המתין עד שהגיעה שעת הכושר להתרת הרצועה והסרת הרסן, ובשעה שהרבי היה כבר במצב שלא יכול היה להגיב ל"ע - אז הדפיס את ספרו הנ"ל".

(עוד נפוץ בקרב חסידי חב"ד מה שאמר הרבי על הרב הנ"ל: "הוא עוד יהפוך אותי ואת מו"ח ואת חב"ד לבחינת מוקצה מחמת מיאוס").

ז. בשנת תשמ"ו (1985), בחג שמחת תורה, אמר בחור בהתוועדות "הרבי מלך המשיח". הרבי נעשה רציני מאוד, ואמר למזכירו הרב חודקוב "אם הם יזכירו שוב שאני המשיח, אני יוצא מכאן" (מתוך ראיון עם מזכיר הרבי, הרב יהודה גרונר).

ח. בשנת תשנ"א, בחול המועד פסח, שאל הרב דוד נחשון את הרבי, האם לפרסם בקרב השלוחים שיש לפרסם שהרבי הוא מלך המשיח. הרבי הגיב: "מופרך לגמרי, כפשוט".

ט. בט"ו באייר תשנ"א שרו החסידים "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד". כמנהגו, עודד את השירה. אך למחרת הודיע הרבי שלא ייכנס לתפילת שחרית עד שיובטח לו שהדבר לא יישנה, ומאז ועד שחלה (בכ"ז אדר תשנ"ב) לא שרו את השיר בפניו (ע"פ עדות מזכיר הרבי, הרב יהודה קרינסקי).

י. הגאון הרב יואל כהן, שהוא מגדולי החסידים, סבר בתקופה ההיא שיש לפרסם שהרבי הוא המשיח (מתוך דעה משובשת, שאולי חזר בו וריכך את ההתנגדות לכך. אבל לאחר פטירת הרבי, שינה את דעתו מהקצה אל הקצה, ונלחם בחריפות בהסוברים כך, ואף כתב שהתואר "שליט"א" נחשב לזלזול ולעג לרבי).

באותה תקופה הוא ביקש לפרסם מאמר בשבועון כפר חב"ד, ממנו משתמע שהרבי הוא משיח צדקנו. הרב אהרן דב הלפרין, עורך שבועון כפר חב"ד, ביקש את אישור הרבי לפרסום, וקיבל ממנו תגובה חריפה ונחרצת: "באם רחמנא ליצלן יעשה מעין דמעין דהנ"ל – קדימה שיסגור המכתב עת לגמרי" (כלומר, עדיף שיסגור לגמרי את העיתון ולא יפרסם דברים כאלה).

יא. בשבת פרשת נח תשנ"ב, בתאריך ד' חשון, שרו החסידים לפני הרבי בהתוועדות את השיר הנזכר לעיל "חיילי אדוננו, מורנו ורבנו, חיילי משיח צדקנו". הוא עודד את השירה כרגיל, ולאחר מכן פתח את שיחתו במילים חריפות:

"זה דבר מוזר, שמנגנים ניגון עם מילים כאלו, ואני יושב פה... האמת היא שהייתי צריך לקום ולצאת... זה שאינני יוצא... כיון שזה יגרום בלבול בה"שבת אחים גם יחד", כי כשאני אצא יצאו עוד כמה וכמה, וממילא יתבטל העניין ד"שבת אחים גם יחד".

יב. בחודש חשוון תשנ"ב התקיים כינוס השלוחים העולמי, הנערך מידי שנה. לעיונו של הרבי הובאה שיחה להגהה. בדברי הקדמה לשיחה, כתבו העורכים "להסביר את ענין המשיח, ומיהו המשיח". הרבי מחק מילים אלה. בהמשך הדברים כתבו העורכים "שעל ידי זה יונח בשכל האדם לקבל את השליח ומשיח בדורנו". הרבי מחק את כל המשפט.

הרב יהודה גרונר, מזכיר הרבי, הוסיף וסיפר: "בוקר אחד, אחר תפילת שחרית, כשנכנסתי להיכל, הרבי אמר: מה זה שאומרים עלי שאני המשיח? עניתי שלפי דברי הרמב"ם בסוף הלכות מלכים – פרטים על דבר משיח, הרי הרבי מתאים לזה ביותר. ואמר הרבי: זה שהוא המשיח, צריכים לגלות לו מלמעלה, ולעת עתה לא גילו זה לי".

יג. כאמור בסעיף ו' לעיל, בשנת תשנ"א ביקש הרב וולפא מהרבי לפרסם את הספר "יחי המלך", והרבי הסכים לו לפרסם את הספר לאחר ביקורת שתשמיט כל רמז לזהותו של המשיח. בשנת תשנ"ב, סבר הרב וולפא חשב שאולי בכל זאת "הרבי חזר בו והשתנו העיתים" ושלח לו חוברת שנשאה את השם "קונטרס בעניין קבלת פני משיח צדקנו", שעסקה בזהותו כמשיח. בחוברת לא היה מצויין במפורש שהרבי הוא המשיח, אלא רק שאלות ותשובות על סדר התגלות המשיח.

בתגובה ענה לו הרבי, כשבועיים לפני שלקה בשבץ: "מכבר עניתי לו שמאמרים כאלו מרחיקים כמה וכמה מלימוד דברי אלוקים חיים, היפך הפצת המעיינות חוצה". זוהי התשובה האחרונה של הרבי בנושאים אלה.

יד. בנוסף לכל הנ"ל, סמוך לאירוע המוחי, כתב הרבי פתק שנחשב כצוואה בעיני הזרם המרכזי בחב"ד, בתשובה לאחד השואלים, וזה לשונו: "אין כל חיוב כלל לחפש מיהו המשיח, אבל מצות עשה מהתורה אהבת כל אחד ואחד מישראל, ושלילת המחלוקת בתכלית ופשיטא שלא לעשות במזיד הפכו..." בזרם המרכזי רואים בפתק זה כצוואה של הרבי, אשר צפה מראש כי העיסוק בזהותו של המשיח יעורר מחלוקות, והזהיר לא להתעסק בשאלת זהות המשיח (ראו בספר הנפלא "חד בדרא", תולדות ופרקי חיים של הרבי מליובאוויטש, עמ' 526).

שכתוב עובדות שאינו עומד בכל אמת מידה.
די לראות את הסרטון הזה של גרונר כדי להסיק שאתה משכתב עובדות.

הרבי מחב"ד ומשיחיות| דף 2 | פורום אוצר התורה

 

[משיב כהלכה]

המקורות הסרטונים והמחקרים

על הסרטונים כבר הגבתי, אין מהם שמץ ראיה.

ל"מקורות" ול"מחקרים" שלך עוד נגיע, אך דומני שעצם האיזכור של "מחקרים" כאשר מדובר בגדול ישראל שזועק בכל כוחו שהוא נגד הפרסום הזה, ועושה כל שביכולתו למנוע מחסידיו להזכיר כל איזכור של השטות הזו, לבוא ולצטט איזה פרופסור קירח שעשה 'מחקר' ולדעתו הרבי זצ"ל היה בעד, יש בזה זלזול עצום בת"ח מלבד הוצאת שם רע כפשוטו.

 

[מה ידידות]

היה מי שאמר... 'חזקה על תעמולה שאיננה חוזרת ריקם'... דהיינו תחזור על שקר וסילוף עובדות כמה פעמים בסוף זה יתפוס... יש כאלו הסבורים כי אם יחזרו על שכתוב ההיסטוריה והעובדות זה יהפוך את זה לאמת, לדעתי רוב הציבור לא קונה את הנסיון לשנות את המציאות ורוב הציבור יודע את מה שהיה.

 

[משיב כהלכה]

שכתוב עובדות שאינו עומד בכל אמת מידה.

הכל ממוסמך, הכל כתוב, גם הפתק בכתב ידו של הרבי כשבועיים לפני שהשתתק, שם הוא כותב במפורש - אין כל ענין לחפש את זהות המשיח, משפט קצר ששולל בתכלית את כל התזה המשיחית, שיש ענין גדול לפרסם "יחי אדוננו" תחת כל עץ רענן.

הרב גרונר הוא לא מקור כלל וד"ל, הבאתיו רק כיהודה ועוד לקרא.

 

[מאן דהו]

על הסרטונים כבר הגבתי, אין מהם שמץ ראיה.

לא הגבת על הסרטון של גרונר!!

 

[מאן דהו]

הרב גרונר הוא לא מקור כלל וד"ל, הבאתיו רק כיהודה ועוד לקרא.

מה שלא נוח לך הוא לא מקור. תודה שעדכנת אותנו איך אתה משכתב עובדות.