יום הפורים בהיכלו של ראש ישיבת קרית מלך היה אחד הימים המיוחדים בשנה.
להלן תיאור על יום הפורים במחיצתו מתוך הספר 'ר' שמואל יעקב' שעתיד לצאת לאור בתקופה הקרובה.
יום הפורים אצל ר' שמואל יעקב נחלק לשניים:
לאחר תפילת ערבית וקריאת המגילה – מה שנעשה על ידו בלהט כדרכו ובאושר אין קיץ שנגלו לכל בשירת 'שושנת יעקב' – הסתגר ר' שמואל-יעקב בחדרו, נעל אותו מבפנים, ועסק בלימוד במשך שעות על גבי שעות. כך גם בבוקר – אחר תפילת שחרית, קריאת המגילה וקיום המצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים, נעל את עצמו בחדרו וישב ולמד באין מפריע עד השעה 3:00 או 4:00 אחר הצהרים. בכל הזמן הזה לא יצא מחדרו אלא לתפילת מנחה, ומיד אחריה שב לחדר הסגור. הוא הבין כי אם לא ינהג כך, יופרע בבקשות שונות, ורק כך יוכל להתאחד עם קודשא-בריך-הוא והתורה, ביום של קבלת התורה מאהבה.
בשעות אחר הצהרים יצא מחדרו, והחל ב'משתה היין', שנמשך עד שעה מאוחרת.
בדרכם של גדולי החסידות ניתן לומר, כי הוא נהג בפורים 'חציו לה" ו'חציו לכם'; 'חציו לכם' – הזמן בו היה ספון בחדרו כשהוא מתענג בשקידתו על התורה, ו'חציו לה" – במשתה הפורים בו דיבר ושר דברי התעוררות והתעלות של קירבה להקב"ה…
לסעודת הפורים הסבו בני משפחה, תלמידים, מקורבים ושכנים. לסעודה זו היתה הרבנית מכינה מאכלים ומשקאות כיד המלך.
גם האכילה בסעודה זו היתה אצל ר' שמואל-יעקב מכלל עבודת ה'. הוא היה אומר למסובים: בסעודה זו אנו מתקנים את מה שקלקלו היהודים במשתה אחשוורוש.
סדר הדברים היה זה: במהלך הסעודה היה ר' שמואל-יעקב אומר 'מאמר' מעניינו של יום, כאשר כל קטע מסתיים בקריאת 'לחיים! לחיים!', לאחריו שתה כוס יין, ועתה – שיר וזמר. שבע או שמונה פעמים חזר על עצמו סדר זה. מפעם לפעם גם קם לרקוד עם הציבור, כשהוא מקפץ בכל הכוחות. בסעודה היה גם פותח פיו בשירי גראמען (חרוזים) שכללו דברים עמוקים באגדה עם דברי מוסר והתעוררות, וגם 'פורים תורה'. עוד היה נוהג לשיר את שירי כל המועדים לפי סדר, מפסח ועד פורים, שהלא השפעתו של הפורים מתפשטת על כל השנה כולה… בהגיעו לשירי ראש השנה היה שר את 'ארשת שפתינו' בנוסח 'ותקבל ברחמים וברצון סדר שתייתנו' – ולדבריו כן נהג ר' יצחק הוטנר, ומהנימוק שגם לשתיה יש מהלך וסדר…
בין לבין נכנסו ויצאו המונים, והוא קיבל את פניהם בחמימות ובסבר פנים יפות, וברכם בהארת פנים מיוחדת.
ר' שמואל-יעקב היה שותה בסעודת הפורים יותר מהרגלו, ובהיותו מבושם, יצאו מפיו דברי תורה ומוסר מחודשים ונפלאים.
בעת הסעודה היה ר' שמואל-יעקב שרוי בהתעוררות מיוחדת. בשנה אחת, בה היה ר' מאיר סולובייצ'יק שרוי בחוליו, קם וזעק באמצע הריקודים ובשיאם – 'רפואה שלימה לרבי מאיר בן הענדל'…
בשנה בה היתה הרבנית מאושפזת כשהיא במצב קשה, ערך את סעודת הפורים עם תלמידיו בביתו של ר' אהרן הוניגסברג (ר"מ בישיבת תפארת ציון שהיה איש חסדו של ר' שמואל-יעקב). אותה שנה שתה ר' שמואל-יעקב עוד יותר מהרגלו בשאר ימי הפורים. השנה, אמר, אני עובר צרות רבות, ולא אוכל לשמוח שמחה אמיתית, ללא שאשיל מעלי את מחסומי הגוף… אכן, אותה שנה הרבה לדבר ולספר, לבכות ולשמוח, ואישיותו הגדושה במוסר ויראה, נתגלתה אז לכל ביתר שאת וביתר עוז, יותר מבשאר שנים. אותה שנה, בהיותו יינו עליו, חשף מעט ממעמקי פנימיותו.
אלו חלק מדבריו שנאמרו מתוך שכרות:
האנשים תרים אחר תענוגות, בעוד התורה מתוקה מדבש ומענגת יותר מכל תענוג; 'התורה הקדושה', התייפח, 'כמה היא מתוקה, כמה היא נחמדת, התורה הקדושה…'
בעולם הזה יש לכל אחד רצונות משלו, תאוות משלו, אבל לנו יש רצון אחד לכולנו; וכאן פרץ בבכי גדול: הרצון שלנו הוא שיתגדל ויתקדש שמיה רבא, זה מה שאנחנו מבקשים, שיתגדל שמו הגדול בעולם..
ובתוך הדברים קם וזעק: 'לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי!' 'ואני קרבת אלוקים לי טוב'!
החרוזים הייחודיים אותם היה משורר לפני בחורי הישיבה בעת סעודת פורים מבוססים על חרוזים אותם כתב בעת מגוריו בחו"ל בשפת האידיש. לימים לקח ראש הישיבה את הרעיון והעתיק ללשון קודש כמעט בתרגום מלא של החרוזים המקוריים.
להלן תיאור על יום הפורים במחיצתו מתוך הספר 'ר' שמואל יעקב' שעתיד לצאת לאור בתקופה הקרובה.
יום הפורים אצל ר' שמואל יעקב נחלק לשניים:
לאחר תפילת ערבית וקריאת המגילה – מה שנעשה על ידו בלהט כדרכו ובאושר אין קיץ שנגלו לכל בשירת 'שושנת יעקב' – הסתגר ר' שמואל-יעקב בחדרו, נעל אותו מבפנים, ועסק בלימוד במשך שעות על גבי שעות. כך גם בבוקר – אחר תפילת שחרית, קריאת המגילה וקיום המצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים, נעל את עצמו בחדרו וישב ולמד באין מפריע עד השעה 3:00 או 4:00 אחר הצהרים. בכל הזמן הזה לא יצא מחדרו אלא לתפילת מנחה, ומיד אחריה שב לחדר הסגור. הוא הבין כי אם לא ינהג כך, יופרע בבקשות שונות, ורק כך יוכל להתאחד עם קודשא-בריך-הוא והתורה, ביום של קבלת התורה מאהבה.
בשעות אחר הצהרים יצא מחדרו, והחל ב'משתה היין', שנמשך עד שעה מאוחרת.
בדרכם של גדולי החסידות ניתן לומר, כי הוא נהג בפורים 'חציו לה" ו'חציו לכם'; 'חציו לכם' – הזמן בו היה ספון בחדרו כשהוא מתענג בשקידתו על התורה, ו'חציו לה" – במשתה הפורים בו דיבר ושר דברי התעוררות והתעלות של קירבה להקב"ה…
לסעודת הפורים הסבו בני משפחה, תלמידים, מקורבים ושכנים. לסעודה זו היתה הרבנית מכינה מאכלים ומשקאות כיד המלך.
גם האכילה בסעודה זו היתה אצל ר' שמואל-יעקב מכלל עבודת ה'. הוא היה אומר למסובים: בסעודה זו אנו מתקנים את מה שקלקלו היהודים במשתה אחשוורוש.
סדר הדברים היה זה: במהלך הסעודה היה ר' שמואל-יעקב אומר 'מאמר' מעניינו של יום, כאשר כל קטע מסתיים בקריאת 'לחיים! לחיים!', לאחריו שתה כוס יין, ועתה – שיר וזמר. שבע או שמונה פעמים חזר על עצמו סדר זה. מפעם לפעם גם קם לרקוד עם הציבור, כשהוא מקפץ בכל הכוחות. בסעודה היה גם פותח פיו בשירי גראמען (חרוזים) שכללו דברים עמוקים באגדה עם דברי מוסר והתעוררות, וגם 'פורים תורה'. עוד היה נוהג לשיר את שירי כל המועדים לפי סדר, מפסח ועד פורים, שהלא השפעתו של הפורים מתפשטת על כל השנה כולה… בהגיעו לשירי ראש השנה היה שר את 'ארשת שפתינו' בנוסח 'ותקבל ברחמים וברצון סדר שתייתנו' – ולדבריו כן נהג ר' יצחק הוטנר, ומהנימוק שגם לשתיה יש מהלך וסדר…
בין לבין נכנסו ויצאו המונים, והוא קיבל את פניהם בחמימות ובסבר פנים יפות, וברכם בהארת פנים מיוחדת.
ר' שמואל-יעקב היה שותה בסעודת הפורים יותר מהרגלו, ובהיותו מבושם, יצאו מפיו דברי תורה ומוסר מחודשים ונפלאים.
בעת הסעודה היה ר' שמואל-יעקב שרוי בהתעוררות מיוחדת. בשנה אחת, בה היה ר' מאיר סולובייצ'יק שרוי בחוליו, קם וזעק באמצע הריקודים ובשיאם – 'רפואה שלימה לרבי מאיר בן הענדל'…
בשנה בה היתה הרבנית מאושפזת כשהיא במצב קשה, ערך את סעודת הפורים עם תלמידיו בביתו של ר' אהרן הוניגסברג (ר"מ בישיבת תפארת ציון שהיה איש חסדו של ר' שמואל-יעקב). אותה שנה שתה ר' שמואל-יעקב עוד יותר מהרגלו בשאר ימי הפורים. השנה, אמר, אני עובר צרות רבות, ולא אוכל לשמוח שמחה אמיתית, ללא שאשיל מעלי את מחסומי הגוף… אכן, אותה שנה הרבה לדבר ולספר, לבכות ולשמוח, ואישיותו הגדושה במוסר ויראה, נתגלתה אז לכל ביתר שאת וביתר עוז, יותר מבשאר שנים. אותה שנה, בהיותו יינו עליו, חשף מעט ממעמקי פנימיותו.
אלו חלק מדבריו שנאמרו מתוך שכרות:
האנשים תרים אחר תענוגות, בעוד התורה מתוקה מדבש ומענגת יותר מכל תענוג; 'התורה הקדושה', התייפח, 'כמה היא מתוקה, כמה היא נחמדת, התורה הקדושה…'
בעולם הזה יש לכל אחד רצונות משלו, תאוות משלו, אבל לנו יש רצון אחד לכולנו; וכאן פרץ בבכי גדול: הרצון שלנו הוא שיתגדל ויתקדש שמיה רבא, זה מה שאנחנו מבקשים, שיתגדל שמו הגדול בעולם..
ובתוך הדברים קם וזעק: 'לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי!' 'ואני קרבת אלוקים לי טוב'!
החרוזים הייחודיים אותם היה משורר לפני בחורי הישיבה בעת סעודת פורים מבוססים על חרוזים אותם כתב בעת מגוריו בחו"ל בשפת האידיש. לימים לקח ראש הישיבה את הרעיון והעתיק ללשון קודש כמעט בתרגום מלא של החרוזים המקוריים.
