- הודעות
- 4,791
- תודות
- 17,503
- נקודות
- 895
שלום לחו"ר הפורום שליט"א,
ביקורו של נשיא ארגנטינה היום בהיכל ישיבת חברון מעורר רגשות מעורבים ומחשבה עמוקה על מושג "כבוד התורה" בדורנו. מחד, אין ספק שיש כאן משום "קידוש השם" עצום; דווקא בימים שבהם כבוד התורה נרמס עדי עפר בראש כל חוצות, הופעתו של מנהיג מדינה שבא להוקיר את לומדי התורה, מהווה התגשמות חיה של המקרא "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך".
אולם, בתוך המעמד נצנצה בי תחושת אי-נוחות שברצוני לחלוק עמכם. הביקור נערך בעיצומו של "סדר ב'" – הסדר הראשון [או השני...] של ה"זמן" – כאשר הנשיא הוכנס ישירות למרכז ההיכל, אל הבימה מול ארון הקודש, וכל בני הישיבה נקראו לעמוד לכבודו.
לעניות דעתי, אדרבה – אילו היו רוצים להראות לנשיא "כבוד תורה" מהו, היה ראוי יותר שיעבור האורח בין הספסלים בעוד הבחורים רתוקים לתלמודם. אין מראה נעלה ומרשים יותר עבור מנהיג זר מאשר לראות מאות צעירים שקועים ב"עמלה של תורה" בשיא הריתחא, עד כדי כך שאין הם משיתים לבם לשום שר ורוזן. דווקא אי-ההפרעה לסדר הלימוד היא היא ההוכחה הניצחת לחשיבותה של התורה בעינינו.
אפשר היה לשלב ישיבת צוות מכובדת עם רבני הישיבה ורמי הדרג בחדר נפרד, אך בתוך ההיכל – הלימוד הוא הריבון. היה לי צורם לראות את הפסקת הלימוד הכללית עבור טקס רשמי על הבימה, דבר שלכאורה גורע מהמסר העוצמתי שהיינו יכולים להעביר.
כמובן, חלילה לי מלהרהר אחר הנהגתם של ראשי הישיבה שליט"א, שבוודאי שקלו את הדברים בפלס וקבעו את סדרי הביקור לפי ראות עינם הצרופה. דברי הם רק בבחינת "להבין עניין".
אשמח לשמוע את חוות דעתכם: האם לדעתכם הטקס על הבימה אכן העלה את קרן התורה, או שמא דווקא צפייה ב"סדר" כסדרו הייתה פועלת רושם כביר ומשמעותי הרבה יותר?
לידיעת הסקרנים, אינני נמנה על בני הישיבה הנ"ל...
ביקורו של נשיא ארגנטינה היום בהיכל ישיבת חברון מעורר רגשות מעורבים ומחשבה עמוקה על מושג "כבוד התורה" בדורנו. מחד, אין ספק שיש כאן משום "קידוש השם" עצום; דווקא בימים שבהם כבוד התורה נרמס עדי עפר בראש כל חוצות, הופעתו של מנהיג מדינה שבא להוקיר את לומדי התורה, מהווה התגשמות חיה של המקרא "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך".
אולם, בתוך המעמד נצנצה בי תחושת אי-נוחות שברצוני לחלוק עמכם. הביקור נערך בעיצומו של "סדר ב'" – הסדר הראשון [או השני...] של ה"זמן" – כאשר הנשיא הוכנס ישירות למרכז ההיכל, אל הבימה מול ארון הקודש, וכל בני הישיבה נקראו לעמוד לכבודו.
לעניות דעתי, אדרבה – אילו היו רוצים להראות לנשיא "כבוד תורה" מהו, היה ראוי יותר שיעבור האורח בין הספסלים בעוד הבחורים רתוקים לתלמודם. אין מראה נעלה ומרשים יותר עבור מנהיג זר מאשר לראות מאות צעירים שקועים ב"עמלה של תורה" בשיא הריתחא, עד כדי כך שאין הם משיתים לבם לשום שר ורוזן. דווקא אי-ההפרעה לסדר הלימוד היא היא ההוכחה הניצחת לחשיבותה של התורה בעינינו.
אפשר היה לשלב ישיבת צוות מכובדת עם רבני הישיבה ורמי הדרג בחדר נפרד, אך בתוך ההיכל – הלימוד הוא הריבון. היה לי צורם לראות את הפסקת הלימוד הכללית עבור טקס רשמי על הבימה, דבר שלכאורה גורע מהמסר העוצמתי שהיינו יכולים להעביר.
כמובן, חלילה לי מלהרהר אחר הנהגתם של ראשי הישיבה שליט"א, שבוודאי שקלו את הדברים בפלס וקבעו את סדרי הביקור לפי ראות עינם הצרופה. דברי הם רק בבחינת "להבין עניין".
אשמח לשמוע את חוות דעתכם: האם לדעתכם הטקס על הבימה אכן העלה את קרן התורה, או שמא דווקא צפייה ב"סדר" כסדרו הייתה פועלת רושם כביר ומשמעותי הרבה יותר?
לידיעת הסקרנים, אינני נמנה על בני הישיבה הנ"ל...
נערך לאחרונה: