- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,020
- נקודות
- 885
כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן (א יד)
במגילה יב: כל פסוק זה על שום קרבנות נאמר, כרשנא, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך וכו', ממוכן, כלום הכינו שולחן לפניך.
והנה כתב הרוקח, שיש רמז לחנוכה ופורים בתורה, שאחר כל המועדים בפרשת אמור, נאמרה פרשת הנרות [רמז לחנוכה], ולאחמ"כ נאמרה פרשת לחם הפנים. ובפשטות כוונתו משום שעיקר היום הוא משתה ושמחה, ורמוז בלחם.
אך החת"ס (הובא בטללי אורות) הוסיף, ע"פ הגמ' הנ"ל, שבתיבת "ממוכן" נרמז מה שמלאכי השרת עוררו זכות על ישראל שמקיימים לחם הפנים, והגויים לא, וע"י ממוכן נסתבבה הריגת ושתי שזה היה השורש לישועת ישראל.
ויתכן לרמוז שהנה המן טען על הקב"ה "כבר הוא זקן ואינו יכול לעשות כלום", כדאיתא במדרש רבה (פרשה ז' סי' י"ד) [והגר"א ביאר שלכן אמר התינוק למרדכי הפסוק "ועד זקנה אני הוא" (מדרש רבה שם סי' י"ג)], ויתכן שכנגד זה רואים בלחם הפנים שאם הקב"ה רוצה אין התיישנות.
עוד אפשר לרמוז שבשֻלחן אותיות השורש הן ש' ל' ח', ו"שֶלַח" זה חרב, כמו שאומרים בפיוט (בזמירות בוקר השבת) "מעבור בשֵלַח פדה את עבדיו", והחרב שלטה באויבים. וכן כתיב "לשלוח יד במבקשי רעתם". וכן בהיפוך הסדר יוצא "חלש", שזה גורל, כדתנן (שבת פכ"ג מ"ב) מטילין חלשים על הקדשים ביום טוב. וכן קריאת התורה היא מפר' בשלח. וכן יש מצות משלוח מנות.
במגילה יב: כל פסוק זה על שום קרבנות נאמר, כרשנא, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך וכו', ממוכן, כלום הכינו שולחן לפניך.
והנה כתב הרוקח, שיש רמז לחנוכה ופורים בתורה, שאחר כל המועדים בפרשת אמור, נאמרה פרשת הנרות [רמז לחנוכה], ולאחמ"כ נאמרה פרשת לחם הפנים. ובפשטות כוונתו משום שעיקר היום הוא משתה ושמחה, ורמוז בלחם.
אך החת"ס (הובא בטללי אורות) הוסיף, ע"פ הגמ' הנ"ל, שבתיבת "ממוכן" נרמז מה שמלאכי השרת עוררו זכות על ישראל שמקיימים לחם הפנים, והגויים לא, וע"י ממוכן נסתבבה הריגת ושתי שזה היה השורש לישועת ישראל.
ויתכן לרמוז שהנה המן טען על הקב"ה "כבר הוא זקן ואינו יכול לעשות כלום", כדאיתא במדרש רבה (פרשה ז' סי' י"ד) [והגר"א ביאר שלכן אמר התינוק למרדכי הפסוק "ועד זקנה אני הוא" (מדרש רבה שם סי' י"ג)], ויתכן שכנגד זה רואים בלחם הפנים שאם הקב"ה רוצה אין התיישנות.
עוד אפשר לרמוז שבשֻלחן אותיות השורש הן ש' ל' ח', ו"שֶלַח" זה חרב, כמו שאומרים בפיוט (בזמירות בוקר השבת) "מעבור בשֵלַח פדה את עבדיו", והחרב שלטה באויבים. וכן כתיב "לשלוח יד במבקשי רעתם". וכן בהיפוך הסדר יוצא "חלש", שזה גורל, כדתנן (שבת פכ"ג מ"ב) מטילין חלשים על הקדשים ביום טוב. וכן קריאת התורה היא מפר' בשלח. וכן יש מצות משלוח מנות.
