- הודעות
- 3,442
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,885
- נקודות
- 695
זמן קצר אחרי חצות, כשהטלפון שלי רטט ועל הצג הופיע שמו של ידידי, כבר הייתי בטוח שקרה משהו דחוף או שהוא החליט להעיר אותי לסדר לימוד ספונטני.
תגיד, שאלתי אותו בטון מנומנם כשחזרתי אליו, אמנם סיכמנו שנדבר השבוע אבל מה קרה שנזכרת בי בשעה כה מאוחרת? משעמם לך בישיבה?!....
הוא נאנח מעבר לקו. סליחה על השעה, פשוט עד לרגע זה היה אצלי בחור מהישיבה - הוא משמש כר"מ בישיבה גדולה המוגדרת כבינונית ומטה - שישב ושפך את הלב, כשהוא יצא, הייתי חייב לשמוע עוד דעה כדי להירגע מהסיפור הזה.
וזו הדילמה המורכבת שהגיעה לפתחו.
באותו ערב פנה אליו אותו בחור, בחור שטייגעניסט, למדן וירא שמיים, ושיתף אותו בלבטיו המדהימים...
"ההורים שלי לא השלימו עם העובדה שהתחזקתי בלימוד ובעבודת ה'. הם אמנם מגדירים את עצמם כ'חרדים', אבל הם מודרניים ברמה קיצונית שבא להקיא... לדוגמא, כשהם באים לאסוף אותי מהישיבה, מתנגנים בחלל הרכב שירים של זמרות גויות (כן, מדובר בסוג של 'חילונים דתיים'). אבל זה עוד ניחא".
"השיא היה כשאמי קנתה לי אייפון - פרוץ לחלוטין! - במטרה מוצהרת שאשתמש בו ואקח כמה צעדים אחורה מבחינה רוחנית. כעת, בכל פעם שאני מגיע הביתה לשבת, כל החיזוק וההתעלות הרוחנית שצברתי בישיבה מתפוגגים מול האווירה המופקרת שבבית. מה אני אמור לעשות?".
"מה היית מציע לו?", הפנה אליי ידידי את השאלה הבוערת.
ברגע הראשון החזרתי אליו את הכדור "ומה אתה השבת לו?".
"אמרתי לבחור שכדאי שיתארח לעיתים קרובות בבתים תורניים, כדי שיקבל מושגים איך נראה בית נורמלי וכך יגיע לביתו שלו כשהוא מחושל יותר".
כאן כבר התערבתי. לא ולא, אמרתי לו. זו באמת שאלה קשה, אבל לדעתי אין מנוס מנקיטת קו נוקשה מול ההורים. על הבחור להודיע להם שכל עוד הם אינם מכבדים את דרכו ומנסים להוריד אותו לשאול תחתיות, הוא פשוט מפסיק להגיע הביתה.
ידידי נדהם, ואני הסברתי את עמדתי, הרי לא מדובר כאן בהורים ששונאים את בנם. להיפך, מבחינתם ההתחזקות שלו נתפסת כניתוק מהם, ולכן הם מנסים לשדל אותו ליישר קו. ברגע שהם יבינו שבדרך הזו הם יפסידו אותו לגמרי, הם ייאלצו להפנים שזה מה שהתכשיט שלהם רוצה, וממילא יתחילו להתנהל מולו בכבוד המגיע לו.
לכן, סיכמתי, תארגן לבחור מקום אירוח לשבתות הקרובות, אצלך או אצל אחד מאנשי הצוות - עד לרגע שההורים יפנימו את המצב לאשורו.
רגע לפני שסיימנו את השיחה הצצתי בשעון, והמחוג כבר קפץ כמה פסים קדימה.. מאוחר ממש.
אם המטרה הייתה להציל בחור משאול תחתיות, זה כנראה התירוץ הכי טוב ששמעתי ממך אמרתי לידידי. רק תגיד לו ולחבריו שבפעם הבאה יתייעצו קצת יותר מוקדם....
אלו היו דבריי. אשמח לשמוע מהחברים מה דעתכם? האם ישנן דרכי פעולה אחרות במקרה כזה?
תגיד, שאלתי אותו בטון מנומנם כשחזרתי אליו, אמנם סיכמנו שנדבר השבוע אבל מה קרה שנזכרת בי בשעה כה מאוחרת? משעמם לך בישיבה?!....
הוא נאנח מעבר לקו. סליחה על השעה, פשוט עד לרגע זה היה אצלי בחור מהישיבה - הוא משמש כר"מ בישיבה גדולה המוגדרת כבינונית ומטה - שישב ושפך את הלב, כשהוא יצא, הייתי חייב לשמוע עוד דעה כדי להירגע מהסיפור הזה.
וזו הדילמה המורכבת שהגיעה לפתחו.
באותו ערב פנה אליו אותו בחור, בחור שטייגעניסט, למדן וירא שמיים, ושיתף אותו בלבטיו המדהימים...
"ההורים שלי לא השלימו עם העובדה שהתחזקתי בלימוד ובעבודת ה'. הם אמנם מגדירים את עצמם כ'חרדים', אבל הם מודרניים ברמה קיצונית שבא להקיא... לדוגמא, כשהם באים לאסוף אותי מהישיבה, מתנגנים בחלל הרכב שירים של זמרות גויות (כן, מדובר בסוג של 'חילונים דתיים'). אבל זה עוד ניחא".
"השיא היה כשאמי קנתה לי אייפון - פרוץ לחלוטין! - במטרה מוצהרת שאשתמש בו ואקח כמה צעדים אחורה מבחינה רוחנית. כעת, בכל פעם שאני מגיע הביתה לשבת, כל החיזוק וההתעלות הרוחנית שצברתי בישיבה מתפוגגים מול האווירה המופקרת שבבית. מה אני אמור לעשות?".
"מה היית מציע לו?", הפנה אליי ידידי את השאלה הבוערת.
ברגע הראשון החזרתי אליו את הכדור "ומה אתה השבת לו?".
"אמרתי לבחור שכדאי שיתארח לעיתים קרובות בבתים תורניים, כדי שיקבל מושגים איך נראה בית נורמלי וכך יגיע לביתו שלו כשהוא מחושל יותר".
כאן כבר התערבתי. לא ולא, אמרתי לו. זו באמת שאלה קשה, אבל לדעתי אין מנוס מנקיטת קו נוקשה מול ההורים. על הבחור להודיע להם שכל עוד הם אינם מכבדים את דרכו ומנסים להוריד אותו לשאול תחתיות, הוא פשוט מפסיק להגיע הביתה.
ידידי נדהם, ואני הסברתי את עמדתי, הרי לא מדובר כאן בהורים ששונאים את בנם. להיפך, מבחינתם ההתחזקות שלו נתפסת כניתוק מהם, ולכן הם מנסים לשדל אותו ליישר קו. ברגע שהם יבינו שבדרך הזו הם יפסידו אותו לגמרי, הם ייאלצו להפנים שזה מה שהתכשיט שלהם רוצה, וממילא יתחילו להתנהל מולו בכבוד המגיע לו.
לכן, סיכמתי, תארגן לבחור מקום אירוח לשבתות הקרובות, אצלך או אצל אחד מאנשי הצוות - עד לרגע שההורים יפנימו את המצב לאשורו.
רגע לפני שסיימנו את השיחה הצצתי בשעון, והמחוג כבר קפץ כמה פסים קדימה.. מאוחר ממש.
אם המטרה הייתה להציל בחור משאול תחתיות, זה כנראה התירוץ הכי טוב ששמעתי ממך אמרתי לידידי. רק תגיד לו ולחבריו שבפעם הבאה יתייעצו קצת יותר מוקדם....
אלו היו דבריי. אשמח לשמוע מהחברים מה דעתכם? האם ישנן דרכי פעולה אחרות במקרה כזה?