הנעשה טריפה אם מעידין עליו להשיא את אשתו לאחר י"ב חודש
ולענין אדם שנעשה טריפה אם מעידין עליו להשיא את אשתו לאחר י"ב חודש, פשטות סוגיין (יבמות ק"כ) דאין מעידין, דלא משכחת לה למיתני מעידין אלא בדבר שקרובה מיתתו, כגון מגוייד לתנא דברייתא, דידוע ששעותיו ספורות מפני איבוד הדם, ומימרא דשמואל דחיה אוכלת בו ממקום שנפשו יוצאה, ומשמע להדיא דאם אוכלת במקום שעושה אותו טריפה כגון רגליו מן הארכובה ולמעלה אין מעידין עליו[1], ומימרא דשמואל דשחט בו שנים או רוב שנים, ומשמע להדיא שעל פחות מכן אין מעידין אע"פ שגם אדם נטרף בכך, וכדאמרינן בירושלמי נזיר פ"ז ה"ב ניקב וושטו הרי אינו חסר ואינו חיה. (ויש לפרש דמהאי טעמא לא הביא הש"ס בקושיתו (ומי מצית לאוקומי כר"ש בן אלעזר כו') את דברי הברייתא דטריפות (דרשב"א מכשיר מפני שיכולה לכוות ולחיות) למרות שזה נחוץ להבנת הקושיא וכדלעיל, משום שלא רצה הש"ס להכניס אותנו לאוירה של טריפות שנחשוב שמי שבגדר טריפה מעידין עליו. ובאמת אין זה כך, אלא רק על מי שימות בקרוב מעידין.)
ואי קשיא מעובדא דעסיא דאמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא, יש לומר דהוא נמי מת מיד, שיש בו גם איבוד דם וגם חסרון באברים ועכ"פ במיא דמרזו מכה. אבל בירושלמי (פט"ז ה"ד) אמרו- רבי חגי בעא קומי רבי יוסי לא מסתברא נותנין לו שהות כדי טריפה אמר ליה אף אנא סבור כן, ובפשוטו משמע דסבירא ליה דכל טריפה מעידין עליו להשיא את אשתו לאחר י"ב חודש. ודעת הרבה ראשונים שגם דעת הבבלי כן, אך לענ"ד העיקר כמשמעות הרמב"ם (פי"ג מגירושין הי"ז) דלהבבלי אין מעידין על טריפה. ומכל מקום בכגון עובדא דעסיא יש להחמיר ג"כ כהירושלמי להמתין י"ב חודש קודם שתנשא. (דשמא הוא באמת כשאר טריפות לענין שיכול לחיות עד י"ב חודש, ומכל מקום לענין להתיר את אשתו הוא קיל משאר טריפות, דכולהו טריפות כגון חיה אוכלת בו מן הארכובה ולמעלה, אין מתירין את נשותיהן אפילו לאחר י"ב חודש, שגם טריפה יכולה לחיות אם עשו לה טיפול חריג כמו תפירה וכדומה, ויש לחוש שעם הזמן נעשה לו כן, ובזה שזה נעשה במים ששעותיו ספורות, מתירין, דליכא למיחש שהספיקו לעשות לו טיפול חריג.)
ובטעמא דהבבלי יש לפרש שטריפה אינו חי יותר מי"ב חודש ע"י פתרונות רגילים, אך ע"י שינוי הגוף (כגון תפירות השתלות וכריתות) או בצירוף מקרים נדיר (כגון במעשה דענבול (נ"ז ב') אם היה עובר להתגורר במקום שאין בו צינה) יתכן שיחיה יותר מי"ב חודש, וכמו שלא נתיר נישואין לאשה שנפרדה מבעלה כשהוא בן שבעים שנה וכבר עברו מאז ארבעים שנה, כך לא נתיר נישואין לאשה שנפרדה מבעלה הטריפה כשכבר עברו מאז י"ב חודש. ומה שהביאו בש"ס הוכחות ממקרים שחיו יותר מי"ב חודש להוכיח שאינן טריפה, למרות שגם בטריפות יש חריגות, משום שהחריגות הם ניכרות ומצוינות בפתרונות מיוחדים או בבריות גופא קיצונית, והראיות שהש"ס הביא הם ממקרים רגילים.
[1] עיין תמורה י"א ב' אמר רב חסדא מודה רבי יהודה בדבר שעושה אותה טרפה רבא אמר בדבר שעושה אותה נבילה ורב ששת אמר בדבר שהיא מתה