יאשע בער

משתמש ותיק
gemgemgemgem
הודעות
427
תודות
817
נקודות
76
הנה, דבר ברור ופשוט הוא לכל, שעולם הזה הוא דבר מאוס, ואנו משתמשים רק במה שמועיל לקרב אותנו לעבודת ה', דא עקא, שקשה מאד לשער להבחין היכן עבר הגבול, וכמעט תמיד ברור שיש סטיות לשני הכיוונים, השאלה היא מה עדיף, האם להקצין לכיוון של כמה שפחות ליהנות, או שמא להיפך.
@קבוצה הגות מוסר ומחשבה
 
הנה, דבר ברור ופשוט הוא לכל, שעולם הזה הוא דבר מאוס, ואנו משתמשים רק במה שמועיל לקרב אותנו לעבודת ה', דא עקא, שקשה מאד לשער להבחין היכן עבר הגבול, וכמעט תמיד ברור שיש סטיות לשני הכיוונים, השאלה היא מה עדיף, האם להקצין לכיוון של כמה שפחות ליהנות, או שמא להיפך.
@קבוצה הגות מוסר ומחשבה
כל אחד לפי יוכלתו ורום מעלתו.
 
הנה, דבר ברור ופשוט הוא לכל, שעולם הזה הוא דבר מאוס, ואנו משתמשים רק במה שמועיל לקרב אותנו לעבודת ה', דא עקא, שקשה מאד לשער להבחין היכן עבר הגבול, וכמעט תמיד ברור שיש סטיות לשני הכיוונים, השאלה היא מה עדיף, האם להקצין לכיוון של כמה שפחות ליהנות, או שמא להיפך.
@קבוצה הגות מוסר ומחשבה
בא ניקח דוגמא קטנטנה
אדם יודע שאם יאכל כעת ממתק הנקרא שוקולד חלבי
הוא ילמד טוב
אבל יש לו ספק אם לאכול 4 קוביות או 5 קוביות או 8 קוביות...
נראה שיש לו כעת לאכול לפי מה שמבין כעת
ללא הרבה חשבונות ויאכל כמה שמבין
ואחרי זמן יעשה את החשבון
דהיינו אם רואה שהדבר הביא לו אכן תועלת בלימוד ניתן לשער שאכן כמה שאכל זה המתכון הראוי
וכפי שכתבתי זה דוגמא קטנטנה אך אידך זיל גמור על זה הדרך.
 
שמונה פרקים להרמב"ם פרק ה'

פרק חמישי - בהשתמש האדם בכוחות הנפש לצד תכלית אחת

צריך לאדם שישעבד כוחות נפשו כולם לפי הדעת, כפי מה שהקדמנו בפרק שלפני זה. וישים לנגד עיניו תמיד תכלית אחת, והיא: השגת השם יתברך, כפי יכולת האדם לדעת אותה. וישים פעולותיו כולן: תנועותיו ומנוחותיו וכל דבריו מביאים לזו התכלית, עד שלא יהיה בפעולותיו דבר מפועל ההבל, ר"ל: פועל שלא יביא אל זאת התכלית. והמשל בו: שישים הכונה באכילתו ובשתיתו, ומשגלו, ושנתו ויקיצתו, ותנועתו ומנוחתו - בבריאות גופו לבד. והכונה בבריאות גופו - שתמצא הנפש כלים בריאים ושלמים לקנות החכמות וקנות מעלות המידות ומעלות השכליות עד שיגיע לתכלית ההיא.

ועל זה ההקש לא תהיה אז כונתו אל ההנאה לבד עד שיבחר מן המזון והמשתה הערב, וכן בשאר ההנהגות - אבל יכון אל המועיל. וכשיזדמן שיהיה ערב - יהיה. ושכיזדמן שיהיה בלתי ערב - יהיה. או יכון אל הערב על דרך חכמת הרפואה: כמי שחלשה תאותו למאכל - יעירה במזונות המתובלים הערבים שנפש האדם מתאוה להם. וכן מי שהתעוררה עליו מרה שחורה יסירה בשמיעת הנגונים, ובמיני זמר, ובטיול הגנות, ובבנינים הנאים, וחברת הצורות היפות וכיוצא בהם ממה שירחיב הנפש, ויסיר חולי המרה השחורה ממנו. והכונה בכל זה - שיבריא גופו. ותכלית הכונה בבריאות גופו - לקנות חכמה. וכן כשיתעסק לקנות ממון - תהיה תכלית כונתו בקבוצו, שיוציאו במעלות ושימצאהו לחושי גופו ולהמשיך מציאותו, עד שישיג וידע מהשם יתברך מה שאפשר לדעתו.
 
הנה, דבר ברור ופשוט הוא לכל, שעולם הזה הוא דבר מאוס, ואנו משתמשים רק במה שמועיל לקרב אותנו לעבודת ה', דא עקא, שקשה מאד לשער להבחין היכן עבר הגבול, וכמעט תמיד ברור שיש סטיות לשני הכיוונים, השאלה היא מה עדיף, האם להקצין לכיוון של כמה שפחות ליהנות, או שמא להיפך.
@קבוצה הגות מוסר ומחשבה
שאלה יפה ותקיף
הנלענ"ד עפ"י המבואר ספה"ק דהעיקר לשער בעצמו צורך עניני הנאות הגשמיות אכילה\מנוחה\בית כו' בזמן שאינו בתוך ההנאה ההוא, דרווחא לבסומא שכיח ובעידן יצה"ר לית מאן דמדכר יצ"ט וע"כ אם ירצה תמיד לשער בשעת מעשה נדע מראש האיך זה יסתיים, וע"כ העצה היעוצה כגון לפני האכילה לשום לפניו שלחן ערוך מוכן לאכול כפי הצורך שמשער שאכן נצרך, וכן בכל ההנאות יעשה עצמו מראש גדר חלקי כמה בערך נצרך לטבע גופו ונפשו, ועד"ז נראה שהוא תשובה חלקי על שאלתך כי עד"ז יוכל יותר לשער האמת ובמציאות מקצין קצת לכיוון של פחות הנאה מאם היה בוחר תמיד בשעת הנאה, ועכ"ז מן הכללות הוא היוצא מן הכלל, וע"ז נוסד ספר התהלים נגד כל ישראל תמוך אשורי במעגלותיך בל נמוטו פעמי.
מש"כ שהעולם הזה דבר מאוס ואנו משתמשים כו' כשמשתמשים בו בכי טוב זה לא מאוס אלא כלי יפה לעבודת הבורא, ונוכל לפרש כן גם בדברי מע"כ.
(ובענין חסרון ההנאות באופן מופרז אציין מש"כ בשערי תשובה לרבינו יונה שער ב וז"ל ומפני כי הזקן לא יטעם את אשר יאכל ואת אשר ישתה כדברי ברזלי הגלעדי אמר כי יש לו לזקן ליהנות במאור השמש ואל תקצר נפשו עליו, כי קוצר הנפש מונע ממלאכת שמים עכ"ל, וברבינו בחיי פרשת תולדות וז"ל שאין כוונת יצחק בבקשת המטעמים לתענוג הגוף וחוש הטעם ח"ו, אלא כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת, כי בהתחזק כחות הגוף יתעורר כוחות הנפש, ומתוך שמחת הנפש תחול עליו רוה"ק כדאיתא בשבת (ל ע"ב) שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה שנא' (מלכים ב ג) והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה').
 
שיטת הרמב"ם בזה היא שיבחור לו האדם דרך ממוצעת

יש תוס' [כתובות קד,א] וז"ל 'עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו'
ומסתמא זה קאי אף על שאר הנאות עוה"ז וא"כ מבואר בתוס' שיש ענין להתפלל ע"ז ולא רק לעבוד ע"ז ....
 
אחרי שתגיע למצב שאתה שוקל לפני כל דבר שאתה מוציא מהפה,
תתחיל לשקול על כל דבר שאתה מכניס אליו.
האדם הנורמטיבי בדורינו, אל לו לחיות כל רגע בחשש מ'מותרות', אך כמובן שכשאתה מגדיר את דרכך בחיים ואת הקבוצה שעליה אתה מעוניין להשתייך, גם 'מותרות' זה שיקול גבוה.
 
אני חושב שהשאלה היא מאד אינדיבידואלית.
אם לאדם יש כעס או עצבות או כל מיני מידות רעות הוא צריך לשקול טוב או להתייעץ עם רב או חבר טוב.
קשה מאד לומר בזה נוסחה.
גם הרמב"ם שהציע ללכת בכלל בדרך הממוצעת. אומר, שאם אדם הוא חולה שילך לרופא הנפשות.
כך שלא נכון לנפנף ברמב"ם, כי הרמב"ם מורה דרך לאדם בריא פלוס מינוס בדעותיו.
 
אחרי שתגיע למצב שאתה שוקל לפני כל דבר שאתה מוציא מהפה,
תתחיל לשקול על כל דבר שאתה מכניס אליו.
זו ממש טעות מאוד נפוצה אצל הרבה אנשים.
כשמעירים על משהו שצריכים להתחזק בזה, אומרים לך "יש דברים הרבה יותר חמורים שצריכם חיזוק" -או קודם נתחזק בדברים יותר חמורים".
זה ממש לא נכון שאדם שאינו מתחזק בדבר יותר חמור אין לו להתחזק בדברים פחות חמורים.
יהודי שר"ל אינו מקפיד שלא לאכול ביום כיפור, לא צריך להיות נזהר לברך בכל יום ברכה לפני שאוכל?
האם אומרים לו "קודם תיזהר שלא לאכול ביום כיפור -ואח"כ תיזהר לא לאכול בלי ברכה"?
 
זו ממש טעות מאוד נפוצה אצל הרבה אנשים.
כשמעירים על משהו שצריכים להתחזק בזה, אומרים לך "יש דברים הרבה יותר חמורים שצריכם חיזוק" -או קודם נתחזק בדברים יותר חמורים".
זה ממש לא נכון שאדם שאינו מתחזק בדבר יותר חמור אין לו להתחזק בדברים פחות חמורים.
יהודי שר"ל אינו מקפיד שלא לאכול ביום כיפור, לא צריך להיות נזהר לברך בכל יום ברכה לפני שאוכל?
האם אומרים לו "קודם תיזהר שלא לאכול ביום כיפור -ואח"כ תיזהר לא לאכול בלי ברכה"?
כוונתי היא:
אדם נורמטיבי בן דורנו, אל לו לעבוד יותר מדי על פרישות. נקודה.
אם אתה כבר אדם נשגב ומרומם - כן.
וטענתך שלא מן העניין, כי עבודות רוחניות והלכה, זה שני דברים שונים.
בהלכה, אתה מחוייב בהכל כל הזמן.
בעבודה, אין משגיח אחד שלא יאמר לך ש'אסור לקפוץ'.
 
הנה, דבר ברור ופשוט הוא לכל, שעולם הזה הוא דבר מאוס, ואנו משתמשים רק במה שמועיל לקרב אותנו לעבודת ה', דא עקא, שקשה מאד לשער להבחין היכן עבר הגבול, וכמעט תמיד ברור שיש סטיות לשני הכיוונים, השאלה היא מה עדיף, האם להקצין לכיוון של כמה שפחות ליהנות, או שמא להיפך.
@קבוצה הגות מוסר ומחשבה
אני מבין שכוונת השואל, מבוססת על נקודת הנחה שמכוח חוסר היכולת להבחין,
יש לאדם בחירה להקצין לאחד מהצדדים, ועד כמה שמקצין השאלה לאיזה צד עדיף,
על הצד שהנחה זאת אמתית, וודאי שהקצנה לצד של פרישות מבלי שיש לו את כלי ההבחנה הנכונים היא טעות גדולה והרסנית, השער היחיד במס"י שיש לו פרק של משקל הוא בשער החסידות "במשקל החסידות" זאת אומרת שמבלי היכולת לשקול נכון אז הפרישות היא הרסנית ועיין שם באריכות
 
אני מבין שכוונת השואל, מבוססת על נקודת הנחה שמכוח חוסר היכולת להבחין,
יש לאדם בחירה להקצין לאחד מהצדדים, ועד כמה שמקצין השאלה לאיזה צד עדיף,
על הצד שהנחה זאת אמתית, וודאי שהקצנה לצד של פרישות מבלי שיש לו את כלי ההבחנה הנכונים היא טעות גדולה והרסנית, השער היחיד במס"י שיש לו פרק של משקל הוא בשער החסידות "במשקל החסידות" זאת אומרת שמבלי היכולת לשקול נכון אז הפרישות היא הרסנית ועיין שם באריכות
כעת לא עיינתי שם, אך כמדומה שהוא מדבר יותר מבחינת החילול ה' והנזק התדמיתי שיכול להיווצר לעבודת ה' מחמת חסידותו היתירה, כך שאין זה ענין לענייננו.
 
דהיינו אם רואה שהדבר הביא לו אכן תועלת בלימוד ניתן לשער שאכן כמה שאכל זה המתכון הראוי
אבל א"א לשער את זה, אם נניח ניקח את הדוגמא שלך, מי אמר שהוא למד רק בגלל שהוא אכל שמונה קוביות, אולי גם אם הוא היה אוכל ארבע קוביות הוא היה מצליח ללמוד אותו דבר, ואולי אפילו יותר טוב.
 
אבל א"א לשער את זה, אם נניח ניקח את הדוגמא שלך, מי אמר שהוא למד רק בגלל שהוא אכל שמונה קוביות, אולי גם אם הוא היה אוכל ארבע קוביות הוא היה מצליח ללמוד אותו דבר, ואולי אפילו יותר טוב.
אם יש לו ספק גמור שיפחית
אני דברתי על ספק קל
שאין לחוש לזה בדרך כלל
 
צרת רבים חצי נחמה

לחם הפנים עמ' קכ - כשהיה מוהרנ"ת בטעפליק באמצע הסעודה בא אליו אחד מאנ"ש לשאול איזה עצה ולא ענה לו תיכף תשובה ושאל אותו עוד הפעם והפציר שיגיד לו תיכף איך לעשות, ענה לו מוהרנ"ת אתה רוצה שאגיד לך תיכף העצה איך לעשות ואני איני יכול לשית עצות בנפשי אם לאכול זה הכף או לא לאכול.

מעשה איש ח"ה עמ' עט - שח הגה"צ רבי חיים ברים זצ"ל בספר מסילת ישרים פרק ב"ו כתב כי הצדיק מאכלו הוא כקרבן וכאילו נקרב על גבי המזבח ממש ועובדא ידענא באחד שנכנס פעם אצל מרן החזון איש זצ"ל ומרן ז"ל שתה אז כוס קפה בפתע הניח הכוס מידו עד שהלה נבהל מרוב הפתאומיות בה הניח את הכוס, לשאלתו האם יקרא לרופא כי היה נראה באותו רגע שמשהו קרה, ענהו החזו"א ואמר שאין צורך וכי מרגיש הוא בטוב, והסביר שסיגל טבעו שכל דבר שהוא נותן לתוך גופו לא יתנו עד שראשו ומוחו יסבירו לגופו למה הוא נותנו לתוכו דהיינו כדי צורך קיומו ועתה תוך כדי השתייה חדל ראשו להסביר פשר השתיה ולכן הנחתיה.​
 

חברים מקוונים לאחרונה

הודעות מומלצות

מתוך ה'מגדלות מרקחים':...​

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון