אימתי

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
787
תודות
2,757
נקודות
246
תוכן מומלץ
1
כבר ל' יום לפני החג...
אני שואל בצורה טיפה מעצבנת בכוונה, חנוכה אצלי זה חג שעובר מעלי ולא בתוכי - ע''כ באשכול אחר, אבל אולי בעקבות הפורום שנכנס לחיי... גם חנוכה יהיה שונה.

ואם הם לא היו מוצאים שמן למנורה... - מה כבר היה קורה? אז הם לא היו מדליקים. כן לא היו מדליקים, מה כבר היה קורה.
מה הנס הגדול שנעשה, מה הישועה הגדולה? הרי הם היו אנוסים ולא היה להם עוד שמן, וזו תקופה כבר שלא דלקה המנורה - מעניין כמה זמן באמת לא דלקה המנורה -
אז מה הנס הגדול שהשמן המשיך, הרי זה עבודת לצורך גבוה, ועם ישראל יכולים לעשות את ההשתדלות בסוף זה לא הענין שלהם, שתדלק המנורה אפי' במצב שאין שמן?

הרי גם אם לא היו מוצאים את השמן, והשמן לא היה דולק בנס, וכי היה נחסר משהו בנס העצום שהיה להם, ברוחניות שהם השיגו. הם ניצחו את היוונים קיבלו בחזרה את האפשרות לקיים מצוות לשמור שבת, מילה, טהרה, לימוד תורה, - כבר לא הכניסו אותם לכלא ע''ז :). זה נס והישג עצום ביחס לעצמו - וגם ביחס לנס והישג המנורה?

ואם כן מה ראו חכמים לקבוע את נס חנוכה על השמן והנרות, ואפי' לא רק הענין של לקבוע אלא לתת לו יחס כ''כ גדול בין הניסים של המלחמה?

שימו לב ישנה פה שאלה גדולה אבל היא בהחלט כמה שאלות.
אני אישית מצאתי שני מהלכים יפים ובעז''ה הוציא מאמר ע''כ. הנושא ממש מציק.
 
נערך לאחרונה:
אני אישית מצאתי שני מהלכים יפים ובעז''ה הוציא מאמר ע''כ.
כדי לקבל מקורות מדוייקים בענין זה מדברי חז"ל, תוכל לעיין במאמר שהכנסתי לאוצרינו בעבר, בו הבאתי כמה מקורות ממגילת תענית, מגילת אנטיוכוס, מפסיקתא ומדברי הראשונים, אודות נידון זה.
 
יש כאן עוד שאלה לכאו' טומאה הותרה בציבור,
י"א שזה גופא השמחה חוץ מעצם ההצלה מהיוונים חוץ מהחזרה למקדש, הקב"ה גם נותן לנו 'נשיקה' בונוס תזכו להדליק המנורה בטהרה להראות חיבתכם ורצוי מעשיכם במלחמתכם למען שמי וזה השמחה הגדולה.
 
ואם הם לא היו מוצאים שמן למנורה... - מה כבר היה קורה? אז הם לא היו מדליקים. כן לא היו מדליקים, מה כבר היה קורה.
למה לא היו מדליקים? היו מדליקים בשמן טמא, דקי"ל טומאה דחויה בציבור.
ואם כן מה ראו חכמים לקבוע את נס חנוכה על השמן והנרות, ואפי' לא רק הענין של לקבוע אלא לתת לו יחס כ''כ גדול בין הניסים של המלחמה?
פשוט עד למאד:
חכמים לא ראו לקבוע את נס חנוכה על השמן והנרות, אלא על חנוכת המזבח.
והדבר השתרש בציבור בעקבות גלגולו של סיפור הנס ממקור אחד למשנהו, וכדלהלן.
עקב אריכות הדברים, אכתוב כל שלב בהודעה נפרדת.
 
[א]
המקור הראשון לתקנת חג החנוכה, הוא במגילת תענית (פרק ט):
בעשרים וחמשה ביה יום חנוכה תמניא יומין, דלא למספד.
במקור זה לא נתפרש טעם קביעת ימים אלו ליו"ט.
 
[ב]
בברייתא דמגילת תענית (המכונה "סכוליון"), מבואר בתחילה סיפור הנס בקיצור:
כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן הגדול שלא נטמא, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעו שמונה ימים טובים.
הברייתא עצמה תמהה על טעם זה לקביעת שמונת ימי חנוכה:
ומה ראו לעשות חנוכה שמונה ימים? והלא חנוכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעה ימים, שנאמר "ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים" וגו', ואומר "ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו" וגו' ובשביעי הקריב אפרים. וכן מצינו בחנוכה שעשה שלמה שלא עשה אלא שבעת ימים, שנאמר "כי חנוכת המזבח עשו שבעת הימים והחג שבעת ימים, ומה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים?
והברייתא חוזרת בה מהטעם שהציעה בראש דבריה (כנודע ש"אלא" פירושו בכולי תלמודא חזרה מהאוקימתא הקודמת).
אלא: בימי מלכות יון נכנסו בית חשמונאי להיכל, ובנו את המזבח, ושדוהו בשיד, ותקנו בו כלי שרת, והיו מתעסקין בו שמונה ימים.
טעם זה אינו מסביר את תקנת הדלקת הנרות, ולכן הברייתא מפרידה בין טעם קביעת ימי החנוכה (שהוא חנוכת המזבח), לבין טעם הדלקת הנרות:
ומה ראו להדליק את הנרות?
אלא: בימי מלכות יון, שנכנסו בית חשמונאי להיכל, שבעה שפודין של ברזל בידם וחפום בעץ. והדליקו בהם את המנורה.
והברייתא מבארת את טעם קריאת ההלל בימים אלו:
ומה ראו לגמור בהם את הלל אלא שכל תשועה ותשועה שהקב"ה עושה להם לישראל היו מקדימין לפניו בהלל בשירה ובשבח ובהודאה כענין שנא' ויענו בהלל ובהודו לה' כי טוב וגו'
ומכאן מפרטת הברייתא את הלכות הדלקת הנר (וכדרך המקרא והמשנה בכל מקום, להעמיד את כלל הדברים באופן רצוף, ולאחריהם את הפרטים שלא נתבארו בכלל).
מצות חנוכה: נר איש וביתו. והמהדרין: נר לכל נפש ונפש. והמהדרין מן המהדרין: בית שמיי אומרים, יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך. ובית הילל אומרים, יום ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך.
שני זקנים היו בצידן, אחד עשה כדברי בית שמיי ואחד עשה כדברי בית הילל. זה נותן טעם לדבריו וזה נותן טעם לדבריו, זה אומר כפרי החג וזה אומר מעלין בקודש ואין מורידין.
מצות הדלקתה: משתשקע החמה, עד שתכלה רגל מן השוק.
ומצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, ואם היה דר בעליה, מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. ואם מתירא מן הלצים, מניחה על פתח ביתו מבפנים. ובשעת הסכנה, מניחה על שלחנו ודיו.
 
[ג]
ברייתא זו מועתקת בתלמוד הבבלי (שבת כא:).
מאי חנוכה?
דתנו רבנן (מגילת תענית פ"ט):
בעשרים וחמשה בכסליו, יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון.
שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
הגמרא מעתיקה רק את חלקה הראשון של הברייתא, בו מובא סיפור הנס בקיצור, ואינה מעתיקה את שאר לשון הברייתא (לכאורה משום שאי"ז מעניין הסוגיא בה היא עוסקת, ואולי משום שסמכה על המעיין).
 
[ד]
הרי"ף (שבת ט: מדפיו) מעתיק את דברי הגמ' הנ"ל, ומוסיף:
והלכך מברכינן אניסא כל יומא ויומא מתמניא יומי דחנוכה, הואיל ובכל יום ויום היה הנס מתחדש באותו פך של שמן.
ומדבריו נראה שברכת "שעשה ניסים" הינה על נס הנרות, ולא על חנוכת המזבח כמשמעות דברי מגילת תענית.

וגם בלשון המאירי (שבת כא:) נראה שפירש כהרי"ף:
לילה הראשון שלא היה שם נס השמן מברכין על הגאולה ועל הודאת מציאת הפך, ושאר הלילות על נס השמן.

אכן מלשון הרמב"ם (הל' מגילה וחנוכה, פ"א ה"א-ג, והעתיקו במשנ"ב סי' תרע ס"ק א) לא ברור כ"כ אם למד כמו הרי"ף או כמגילת תענית:
בבית שני, כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות, וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול.
עד שרחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החרבן השני.
וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בעשרים וחמשה בחדש כסלו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.
ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן עשרים וחמשה בכסלו ימי שמחה והלל, ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס.
וימים אלו הן הנקראין חנוכה, והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים, והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה.
אמנם ההבנה המקובלת (והמוטעית) בדבריו, היא שמה שכתב "מפני זה התקינו חכמים" נסוב על "והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים", בעוד שאליבא דאמת הוא מתייחס לכל דבריו.
 
נערך לאחרונה:
[ה]
רבינו הבית יוסף (או"ח סי' תרע) מקשה את קושייתו הידועה (וכבר קדמוהו קמאי):
ואיכא למידק למה קבעו שמונה ימים, דכיון דשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחד, נמצא שלא נעשה הנס אלא בשבעת הלילות.
וצ"ע מדוע לא הביא לדברי מגילת תענית הנ"ל.

קושיית הבית יוסף מצאה את מקומה כאחת מהסוגיות המרכזיות בחנוכה, ומטעם זה רוב המפרשים והלומדים התמקדו בה, והתקבעה התפיסה שהחג נקבע רק בגלל נס הנרות, וכדברי הרי"ף הנ"ל.

ואכן במדרשי א"י לא מצאנו כלל התייחסות לנס השמן, אלא רק לחנוכת המזבח והמלחמות. ולפי כל הנ"ל הדבר פשוט, משום שנס פך השמן היה רכיב שולי בניסי החנוכה.
 
נערך לאחרונה:

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓