ואין לשאול מברכות נז: על דירה נאה וכלים נאים מרחיבים ולא מבעיא למהרש"א שפירש לגריעותא וכבלעם שהיתה לו נפש רחבה אותיות חרבה וכו'. אלא גם לרמב"ם בשמונה פרקים פשיטא ופשיטא שיש לחלק בין איכות לפיזור שבכמות - ולא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים (דברים ז, ז). ואמרי' מנא הא מילתא דאמרי אינשי (ב"ק צב) והסביר הכהן הגדול מאחיו ר' צדוק שיש בזה השתלשלות משמיא מה שבפי הבריות וכו'. (ויש עוד בי' בשל"ה וכו'). וגם כיום אומרים 'הרבה זה קצת' ('מור איז ליס' בלע"ז. וכעין דאשכחן בזבחים לז: טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים ועוד ראה סוכה לה. על הדר מים ביוונית ומשם לאתרוג. ועוד במו"ק כח. הן חד (מיוונית) קרבו תרי וכו'. וע' שבת לא: על שבאוצר יר"ש בלבד מהן אחת ביוונית וכו').
ואילו כשתולה בעצמו ובורח מה' תחילת מפלה ניסה (ע"ד סוטה מד:) וע' ב"ב צא: "ואמר ר' יוחנן נהירנא כד הוו אמרין בי מדרשא דמודי להון נפיל בידיהון דמתרחיץ עליהון דיליה דילהון" ור"י גופיה קיים זאת באהבה שאהב וכו' בשיה"ש רבה בסוף. ובא לידי ביטוי בדין גרמא דעשיראה ביר וכו' ובב"מ מא. שיוביל מאניה לבי מסותא למי שיתרגם לו וכו' לאמר- שהפך כל תלותו רק בה' ותורתו והיא היא (מל' שבת יא: ועוד). וכעין הפי' על מוצא "אני" שאז מר ממוות לעומת מצא אשה בלי אגו שממילא מצא טוב וגם שמייחס הכל לה' שכבר קבע ולכן זה בלשון עבר לעומת מוצא בלשון הווה.
