עקב ונתתי עשב בשדך, ביאור העשב, ומה תאכל ותשבע (1 צופה)

[גרינפלד]

פירש רש"י (בפי' א) שהכוונה היא לעשב שהוא מאכל הבהמה, שיהיה לך בשדה שלך. ולפי"ז "ואכלת ושבעת" לא קאי על העשב, [והיא ברכה בפני עצמה בפת בתוך המעיים עיי"ש ברש"י], והאבן עזרא מפרש שקאי על דגן תירוש ויצהר שבפסוק הקודם, ובספרי (פיסקא מג, הובא ברמב"ן) איתא, ואכלת ושבעת כשבהמתך אוכלת ושובעת עובדת האדמה וכן הוא אומר (משלי יד, ד) "ורב תבואות בכח שור", ע"כ.

והרמב"ן פירש, והביא כן מספרי, שיאכל גם את הוולדות של הבהמות. [מיהו בספרי מוזכר רק הוולדות, והרמב"ן כתב שזה קאי גם על דגן תירוש ויצהר וגם על הוולדות].

ועוד כתב רש"י (בפי' ב), והוא שיטת ר' יהודה בן בבא בספרי, שעשב הכוונה התבואה כשעוד לא התבשלה לגמרי, שיוכל לקחת ממנה לבהמה, וזה לא יפחית ממה שהיה אמור לגדול. ולפי"ז לכאורה "ואכלת ושבעת" קאי על אותה תבואה של "ונתתי עשב בשדך".​

והראוני שהרס"ג פירש, ויצמח עשב בשדך לבהמתך, כך שתאכל ותשבע, ע"כ. ובפי' נוה שלום (לר' עמרם קורח) כתב על זה, "ואכלת ושבעת" פירוש ותשבע, נמשך אל "בהמתך", וכאילו כתוב "ואכלה ושבעה", והביא מלשון הספרי "ואכלת ושבעת", סימן טוב לאדם כשבהמתו אוכלת ושובעת, וכן הוא אומר "יודע צדיק נפש בהמתו" (משלי יב, י).​