פנחס ונתת מהודך עליו (1 צופה)

[גרינפלד]

הגר"א (בדברי הימים א' טז, כז) כותב על הפסוק "הוד והדר לפניו", ש"הוד" זה אור השמש, ו"הדר" זה אור הירח שמקבל את האור מהשמש. ושמעתי לבאר שהדר זה לשון מחזיר, שהירח מחזיר את האור של השמש.

והנה בפסוק בוזאת הברכה (לג, יז), נאמר "בכור שורו הדר לו", וכתב רש"י שזה נאמר על יהושע, ו"הדר" הכוונה שנתון לו הדר שכתוב "ונתת מהודך עליו", ובפשטות הוד והדר הם עניינים של יופי או אור, [עי' רש"י (כז, כ) שזה קירון אור פנים], וא"כ יש לבאר שהגמ' בב"ב (עה.) [והובאה ברש"י שם] אומרת על הפסוק "ונתת מהודך עליו" ולא כל הודך, פני משה כפני חמה, ופני יהושע כפני לבנה; וא"ש עם הגר"א בדברי הימים שהוד זה האור של השמש והדר זה האור של הירח.

והנה ברשב"ם (ב"ב שם) משמע בפירושו על הכבוד של המלוכה שיהושע היה פחות ממשה, אבל מסתימת רש"י פנחס משמע שזה על הקירון אור פנים.​

והנה בתהלים (ח, ד) נאמר "כי אראה שמיך מעשי אצבעתיך ירח וכוכבים אשר כוננתה", והקשו הראשונים, מדוע לא הוזכרה השמש. והרד"ק הביא שיטה שדוד המלך אמר מזמור זה בלילה, והזכיר רק מה שראה באותו זמן.

אך האבן עזרא כתב, שמה שנאמר קודם לכן "אשר תנה הודך על השמים" – הוד זה השמש, וזה מתאים עם דברי הגר"א.​

 

[גרינפלד]

ובשפתי חכמים הובא מביאורים למהר"ן:
כמו שהלבנה אין לה אור מעצמה, כי אם מקבלת אורה מהחמה שמקבלת אורה מהקדוש ברוך הוא, כך קיבל יהושע את חכמתו ותורתו ממשה שקיבלה מהקדוש ברוך הוא.​