בשנת תש"ן, נפטר הגאון רבי בייניש פינקל זצ"ל, ראש ישיבת מיר. בפטירתו הותיר אחריו שני מועמדים בולטים להנהגת הישיבה. שניהם מיוחסים, שניהם תלמידי חכמים עצומים. שניהם מגידי שיעורים משכמם ומעלה. האחד, חתנו, הגאון רבי נתן צבי והשני – רבי אריה פינקל.
"פערי הגילים בין השניים היו משמעותיים. רבי נתן צבי היה באמצע שנות הארבעים לחייו, ורבי אריה כבר התקרב לשנתו השישים. רבי אריה, היה נראה לחלק מהתלמידים המועמד הטבעי. הוא כבר הספיק להרביץ תורה, קיבץ סביבו לא מעט בחורים שראו בו את רבם המובהק והיה נחשב בעיני רבים ליורש טבעי.
"ההכרעה של רבי בייניש לא הייתה קלה. שני המועמדים נחשבו להבטחות תורניות וכאלה שיכולים להנהיג את הספינה הגדולה של עולם התורה. אבל בסופו של יום אי אפשר להמליך שני מלכים בכתר אחד וראש הישיבה רבי בייניש, החליט טרם פטירתו להשאיר את הנהגת הישיבה בידי חתנו – רבי נתן צבי.
"מטבע הדברים, כמו בכל מקום בו יש שני מועמדים ראויים, מגיעים 'דורשי טובות' כאלה ואחרים שמסבירים למה ההחלטה שהתקבלה היא לא נכונה, ולמה 'טובת הישיבה' מחייבת החלטה אחרת. אין להם חס ושלום שום עניין או אינטרס, אבל הדאגה לעולם התורה מחייבת להפוך את הקערה על פיה. היו להם, למעוררי המחלוקת ק"נ טעמים למה צריך לבצע הפיכה בישיבה, והם הצליחו לגרור לא מעט בחורים שעברו 'למחנה' של רבי אריה בדרישה להעביר לידיו את ראשות הישיבה.
"גם במבט לאחור, הטיעונים של בעלי המחלוקת היו כבדי משקל: ישיבת מיר לא תסתדר עם ראש ישיבה ממוצא אמריקני, סגנון הלימוד של רבי נתן צבי לא מתאים לבחורים בארץ, ובכלל יש את רבי אריה, שהוא גם ישראלי וגם נודע בכישורי הרבצת התורה שלו ובחיבור שלו לבחורים. והיו גם טענות הלכתיות: לרבי אריה מגיע לא פחות מרבי נתן צבי בירושה של הישיבה, ולא ייתכן שרבי בייניש יפקיע את ירושת בן אחיו בשביל חתנו. הדרישה של הבחורים המבוגרים הייתה חד משמעית: המלכת רבי אריה לראש הישיבה הבלעדי או למצער להוסיף אותו כראש ישיבה שווה ערך לרבי נתן צבי.
"ולא? אוהו, תקום מהומת אלוקים שתחריב את הישיבה על יושביה, כי הלא סדר צריך שיהיה.
"סיבות וטענות היו להם בשפע, אבל דבר אחד היה חסר להם לבעלי המחלוקת: חתן השמחה סירב לשתף פעולה. כל העולים לרגל למעונו ולמקומו של רבי אריה בכדי להסביר לו עד כמה חשוב לבצע את המהפך למען 'טובת הישיבה' ולמען עולם התורה – חזרו כלעומת שבא. רבי אריה אטם את אוזניו והמשיך לשבת ליד הסטנדר וללמוד, וללמוד וללמוד".
"ככל שנקפו ימי אלול בישיבת מיר, כך החריפו בעלי המחלוקת את פעילותם. יום כיפור מתקרב? חובה עליהם להחריף ולהעצים את המחלוקת שכל כולה היא 'טובת הישיבה' ו'הגדלת כבוד שמיים'.
"בשמחת תורה של אותה השנה הגיעו כל בחורי הישיבה לבית המדרש. כמו בישיבות רבות, כך גם בישיבת מיר, נהוג שראש הישיבה רוקד עם הספר תורה והבחורים מפזזים סביבו לכבוד התורה, מעמיקיה ומלמדיה. ראש הישיבה הטרי, רבי נתן צבי, התכבד בלקיחת ספר התורה להקפות. אבל למרבה הביזיון, קבוצה גדולה של בחורים הפנתה עורף לראש הישיבה הטרי, הם בחרו לרקוד סביב רבי אריה בצעד של התרסה שנועד להעביר מסר שמבחינתם רבי אריה הוא-הוא ראש הישיבה.
"לרבי אריה לקח כמה שניות להבין מה קורה. הוא ראה את ההתלהבות של הרוקדים סביבו והבחין בזווית העין במעגל הקטן סביב רבי נתן צבי, באותה שנייה הוא הגיע להחלטה דרמטית שחרצה את גורלה של ישיבת מיר לחסד. רבי אריה החליט לחתוך את הסיפור ברגע אחד. לא לתת לו מרחב מחיה אפילו לא לשנייה. הוא פילס את דרכו מהמעגל הגדול שרקד סביבו ואץ במהירות למעגל המצומק של 'המתחרה'.
"הוא נכנס בסערה למרכז המעגל, עצם את עיניו, כופף את קומתו בהכנעה, וכתלמיד בפני רבו החל לרקוד הלוך-חזור, מול דמותו הקורנת של רבי נתן צבי שהיה קטן ממנו ב-13 שנים. בני הישיבה ובפרט הבחורים המבוגרים שהנהיגו את 'המרד' היו בהלם. פניהם השחירו כשולי קדירה. "ר' אריה נכנע", הם מלמלו אחד לשני. 'איתו אי אפשר לעשות כלום. הסיפור נגמר', אמרו בפנים מכורכמות וקיפלו את זנבם.
"מאותו רגע קיבלה על עצמה ישיבת מיר את מרותו של ראש הישיבה החדש. אש המחלוקת כבתה ומאותו רגע החלה פריחה אדירה, בלתי נתפסת, לא טבעית בקורות ימיה של ישיבת מיר. מישיבה בה למדו 400 בחורים ואברכים, הפכה ישיבת מיר למעצמה של תורה בה לומדים היום למעלה מ-6,000 בחורים ואברכים עמלי תורה. היא הקימה שלוחות וסניפים והצמיחה פירות ופירי פירות בכל רחבי העולם היהודי. תלמידיה מפארים את כותלי המזרח בכל בית מדרש, והיא הפכה למילה נרדפת לעולם התורה.
"מצמרר לחשוב מה היה קורה אילו הסיפור היה מתנהל קצת אחרת. מה היה קורה לו בעלי המחלוקת 'המוצדקת', 'לשם שמיים', שכולה 'לטובת הישיבה', היו מצליחים לפלס דרך ללב מנהיגי הישיבה. כמה עגום היה מצבה של ישיבת מיר בפרט ומצבו של עולם התורה בכלל. כמה כולנו חייבים לרבי אריה שידע בגדלות לבבו, לעצור את הכל ברגע אחד, להפוך את הקערה על פיה ולאפשר לישיבת מיר לנסוק לשמי שמיים.
"ויש עוד מוסר השכל, חשוב לא פחות. מלכבות את אש המחלוקת – לעולם לא מפסידים. לא חלפו שנים רבות, ורבי נתן צבי מינה את רבי אריה לעמוד בראש ישיבת מיר בברכפלד, מהישיבות החשובות ביותר בעולם התורה. רבי אריה זכה להרביץ תורה לאלפי תלמידים בלי שעול כלכלי ירבוץ על כתפיו, כשכולו קודש קודשים לתפקיד בו ראה את חזות הכל: הרבצת תורה והעמדת תלמידים הרבה. לו הייתה המחלוקת קורמת עור וגידים, ספק גדול אם היה נשאר משהו מישיבת מיר המקורית, וודאי שלא היו קמים לה סניפים גדולים וחשובים כל-כך. (שמעון ברייטקופף)
