ז' אדר. יומא דהילולא קדישא של רעיא מהימנא משה רבינו ע"ה

[שמעון הגלילי]

לרגל ז' אדר, יומא דהילולא קדישא של משה רבינו ע"ה.

 

[שמעון הגלילי]

"...והנה מצינו דגבי מתן תורה הוסיף משה יום אחד מדעתו (שבת פז.) דבאמת היה ראוי ליתן התורה ביום ששי בסיון, כדכתיב יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית על מנת שיקבלו ישראל תורה (תנחומא בראשית א'). אך משה הוסיף יום אחד ונתנה התורה לישראל בז' דסיון, ואם כן נטל משה זכותו של יום ששי בסיון שהיה בערב שבת בשנה ההיא (שבת פו:), והיה תמיד ביום ערב שבת על משה התעוררות דין מאותו היום עצמו על הלקח זכותו, אך על ידי שמשה נולד בז' באדר, והקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום (קידושין לח.) על כן אין מקום ליום הששי לעורר על משה אלא אם יארע יום ששי בשבעה באדר שנתמלא שנתו של משה, ודבר זה שהיה ז' אדר ביום ששי זימנין יעברו שנים רבות כמו ארבעים שנה שלא יתרמי קביעות זו, ויוכל להיות כמו כן שגם אז משנת מתן תורה עד אותה שנה לא איתרמי כזה שיהיה יום ששי ז' אדר..." (תורת משה לחת"ס פרשת דברים).​

 

[ללמוד התורה]

כתב החתם סופר: לכאורא אין לנו שמחה וטוב לב כיום ז' אדר, שבו כרת משה רבינו ע"ה ברית עם ישראל בפרשת ואתם נצבים והיה חשוב יותר ממתן תורה ועל אותו היום אמר היום הזה נהייתה לעם לה' אלקיך, ובו ביום סיים משה רבינו ע"ה ספר תורה שכתב והעתיק מספר תורה של מעלה שהיה כתובה אש שחורה על גבי אש לבנה, והעתיק ממנו וכו' ובזה טעה המן, ששמח שנפל גורל בירח שמת משה רבן, ונהפוך הוא כי באותו יום המיתה בו ביום נולד כי נתמלאו ימיו ושנותיו ועוד נולדו בו הרבה משה כי כל אחד מישראל עמד על דעת רבו בו ביום, וא"כ ראוי יום זה להיות שמחה וששון ליהודים, אך מה נעשה ונתערב שמחתינו, כי לעתותי ערב נסתלק משה רבינו ע"ה ויבכו בית ישראל וכו'. (דרשות חת"ס קע"ג)​