ז' אדר. יומא דהילולא של רעיא מהימנא משה רבינו ע"ה/ ליקוט מדרשים

[געגועים]

ליקוט מדרשים על רעיא מהימנא משה רבינו ע"ה

א] בשעה שנתעברה אמו של משה ראה פרעה הרשע בחלומו רחל רבוצה וילדה שה, והיה רואה מאזנים תלויים בין הארץ לרקיע, ומביאים את השה ומניחים בכף מאזנים, ומביאים כל כסף וזהב של מצרים ומניחים בכף שנייה והייתה מכרעת על כולם, ועדיין היו מביאים כלי זיין של מצרים והיו מוסיפים על הכסף והזהב והשה מכריע, לבוקר שלח פרעה והביא את כל מכשפיו וחרטומיו וסיפר להם את חלומו אמרו לו רחל זו שראית רבוצה אומה זו שהיא שרויה במצרים, והשה שילדה, בן עתיד לצאת ממנה והוא עתיד להחריב מצרים והוא מכבש את הארצות לאומה זו. (מדרש הגדול, וראה עוד תרגום יונתן וספר הישר)

ב] ויאמר מלך מצרים למילדת, ומה אמר להם, אלא בשעה שנתעברה אמו של משה, באותו הלילה חלם פרעה שנפלו כוכבי שנפלו כוכבי מצרים מן השמים, וכנסן אחד מישראל לחיקו והשליכן לים, ומיד אמר פרעה לחרטומי מצרים ונבהלו, ועשו באסטגנינותם ואמרו זה בן במעי אמו, ואינו נלקה אלא במים, והם לא ידעו שעל מי מריבה הוא נידון, ומיד גזר פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. (חומש תורה שלמה בשם ילקוט נר השכלים)

ג] וירא בסבלתם מהו וירא, שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר חבל לי עליכם מי יתן מותי עליכם, שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט, והיה נותן כתפיו ומסייע לכל א' וא' מהן. (שמו"ר א, לב)

ד] וירא בסבלתם מה ראה, אמר ר' אלעזר כשהיו נוטלים את הסיד היה הרוח בא ומפזר הסיד ונכנס לתוך עיניהם, ומשה הולך וכוחלן, אמר לו הקב"ה חייך אפילו בשעה שעיניהם של בריות כהות בעת הזקנה כמו יעקב, אין עיניך כהות, על כן לא כהתה עינו. ר' נחמיה אומר ראה כתפותיהם שהיו יורדות דם מן המשאות, והיה עושה להם רטיה על גבי המכה, אמר לו הקב"ה חייך שאין צער ומכה עולה בידך, הה"ד ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס ליחו. וירא בסבלתם, מהו וירא, שהם מתים ומושלכים באשפות ואינם קוברים אותם, ומשה ע"ה מטפל בהם וקוברן, אמר לו הקב"ה אתה נטפלת בהם, חייך אני מטפל בך שנאמר ויקבר אתו בגי. (חומש תו"ש בשם כת"י ילקוט קורדיסטן)

ה] וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר. לקח מטה הברזל ורכב עליה על הבאר, פחד שיאמרו המכשפים משה במקום פלוני, קרא פרעה לאצטגניניו פתחו וראו היכן משה ברח, אמרו על גשר של ברזל, והוא אינו לא בשמים ולא בארץ, וכך היה כשאמרו, מיד שתק פרעה וכעס. [1] (חומש תורה שלמה בשם ילקוט כת"י קורדיסטאן)

ו] משה היה מלך בכוש ארבעים שנה והיה לו אשה כושית ושמה אדוניה וזהו כי אשה כושית לקח. (דברי הימים של משה וספר הישר ותרגום יונתן ורשב"ם). לכן לא נכנס לארץ ישראל. (האריז"ל בשם רבינו קלונימוס)

ז] משה היה צריך ליתן את התורה בדור המבול שנאמר בשגם בגי' משה אבל לא זכו. (זוהר פ' פינחס רט"ז.)

ח] השם שהרג בו משה את המצרי היה כה"ת משם ע"ב, ולכן כאשר אמר למה תכה רעיך אמר לו הלהרגני אתה אומר. (ילקוט ראובני בשם האר"י)

השם שהרג את המצרי היה יכ"ש משם מ"ב נרמז בס"ת מי שמך לאיש. (ליקוטי תורה מהאר"י)

ואין זה סתירה, כי הזכיר ב' השמות אחד כדי להורגו ואחד לתקנו. (שו"ת ידי משה לרמח"ל)

ובתורה שלמה מביא עוד שיטות א) שם צבקות. ב) שם הא"א משם ע"ב נרמז בר"ת הלהרגני אתה אומר. ג) שם הוי"ה.

ט] משה היה גלגול הבל ומצרי גלגול קין וזהו איש מצרי מאחיו שהיה אחיו, ויך את המצרי ויטמנהו בחול ר"ת אהובו שהרגו מאהבה לתקנו. (ליקוטי תורה מהאריז"ל)

י] משה היה הפך מקין אצל קין היה דמו ודם זרעיותיו ואצל משה וירא כי אין איש זרע כשר. (שפ"א ליקוטים)

יא] משה ר"ת משה שת הבל שהיה גלגול שלהם, וזה הכוונה בזוהר חדש וירא אליו בלבת אש-כדי להשלים את השם, היינו תיבת "לבת" משלים את האותיות של שת הבל שאינם נמצאים בשם משה דהיינו ל' ב' מהבל, ת' משת. (ר"ש מאשטרפולא)

יב] בתיה בת פרעה וצפורה בת יתרו היו שתי אחיות תאומות, ונולדו עם משה, ולקחום פרעה ויתרו כאסופי מן השוק מחמת יפיין ותהי להם לבת, ומדין תורה עכו"ם נושא אחותו, והיה משה מותר ליקח בתיה, אבל אחרי אשר הוטמאה מגלולי ע"ז, אע"פ שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה, מ"מ נשאר בה קצת זוהמא, לכך לא נשאה, ונכנסה חיים לג"ע, ולקח צפורה נקיה כצפור טהורה, ועוד שלא רצה ליקח שתי אחיות, שהוא בעצמו יקבל התורה דכתיב בה ואשה אל אחותה לא תקח [2]. (ילקוט דוד בשם הזוהר)

שפתי כהן פרשת נח, כוללות דבריו, שקין לקח שתי תאומות שנולדו עם הבל וכו', והתאומה שנטמאה באה בבתיה בת פרעה, והתאומה הפשוטה שלא נטמאה באה בצפורה בת יתרו, ופרעה היה קין וכו', ואע"פ שרחצה מגלולי אביה, עם כל זה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה, ולא נשאת לשום אדם ונכנסה בחיים לגן עדן, ולקח תאומתו השנית שהיא צפורה וכו'. אמר המלקט, יובן בזה מאמר שהבאתי בענפים דלעיל משם ילקוט דוד, דצפורה ובתיה היו אחיות משה שנולדו עמו מאם אחת, על כרחך הכוונה, כיון שמשה הוא הבל ובתיה וצפורה הם ב' תאומות שנולדו עמו, ומה גם שיוכבד היינו חוה כמו שכתב בעל חסד לאברהם, נמצא שבתיה וצפורה נולדו עם משה שהוא הבל. (מדרש תלפיות ענף הבל)

יג] עשה לך שרף ולא הזכיר נחש, כדי לא להזכירו מה שהיה עמו ב' פעמים עם הנחש, אחד כשנהפך מטהו לנחש ואחד כשבלע אותו הנחש. (רבינו אפרים). או כדי לא להזכיר חטא אדה"ר. (חידושי הרי"ם)

יד] משה רבינו עליו השלום לא היו ידיו פרושות יותר מג' שעות לפי שאין כח באדם למשוך המוחין יותר מג' שעות כענין הנזכר בחסידים הראשונים. (בן יהוידע בשם האריז"ל)

טו] מעשה אירע למשה רבינו עליו השלום בשעה שאמר להב"ה הודיעני נא את דרכיך אמר לו הב"ה עלה אלי ההרה כשהיה עולה ראה בן אדם שבא לשתות במעיין ונפל ממנו ארנקי דדינר והלך לו בא אדם אחר ומצא הארנקי והלך לו הראשון חזר לבקש הארנקי שלו ומצא אדם אחד על המעיין אמר לו אתה לקחת הארנקי אמר לו לא לקחתי כלום עמד עליו והרגו ראה מרע"ה כך תמה אמר לפני הקב"ה רבש"ע הודיעני נא את דרכיך כי כך וכך ראיתי ותמהתי אמר לו הקב"ה כל מה שראית אמת בעל הארנקי גנבה מאותו שמצאה ובא בעל האבידה ומצא אבידתו ואותו שנהרג הרג לאביו של ההורג ואנכי איניתיו לידו לכך אמר משה והאלקים אנה לידו. (מושב זקנים משפטים)

טז] תקצ"ב פעמים כתיב "משה" בתורה, וכן "ישראל" (מגלה עמוקות אופן קצ"א). ובספר מעשה רוקח (סוף מטות, ברכה) תמה שנמצא תרמ"ה פעמים.

יז] כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי. כבדות הפה בא לו כמו שאמר המדרש (שמו"ר א כו) שלקח משה כתרו של פרעה כשהיה קטן והשליכו לארץ, ורצה פרעה להורגו, עד שאמרו לו כי בלא דעת עשה, אמר היאך נדע, אמרו יביאו קערה שיש בה זהב וגחלת, אם יטול הזהב דעת יש בו ויהרג, ואם יטול הגחלת אין בו דעת והוא פטור מהריגה, בא ליטול הזהב, בא המלאך והטה ידו ונטל הגחלת והכניסה לתוך פיו. ומה שנכוה פיו ולא נכוית ידו כשנטל הגחלת, שמעתי, לפי שכשראתה אותו בת פרעה והביאה מינקת מן המצריות והיו משימין הדד בפיו והיה שומט הדד והיו חולבין לתוך פיו, לזה באה הגחלת לטהר אותו החלב טמא שנפל לתוך פיו, ואולי שנכוה פיו ולשונו, ולזה אמר כבד פה וכבד לשון. (ש"ך על התורה)

יח] כשהיה משה בבית פרעה הביא לו מלאך אוכל כשר ולמדו שם המפורש. (ש"ך על התורה)

יט] מלאכים העבירו את משה וצפורה למערת המכפלה. (ילקוט ראובני)

כ] מצאתי כתוב דבר נחמד, שכשהוציא משרע"ה את ישראל ממצרים, שמעו עמים ירגזון וגו', ויתמהו מאד על זה האיש משה, כי על ידו נעשו כל הגבורות והנפלאות האלו, ולכן התעורר מלך ערביי אחד וישלח צייר מובחר לצייר תמונת המנהיג הגדול הזה ולהביאו אליו, וילך הצייר ויצייר תמונתו ויביאהו לפני המלך. וישלח שוב המלך ויביא ויאסף יחדיו כל חכמי חרשים אשר לו, וישאל להם לשפוט על פי פרצוף פניו של משה כפי המצוייר, לדעת תכונת טבעו ומדותיו, ובמה כחו גדול. וישיבו כל החכמים יחדיו אל המלך ויאמרו אם נשפוט על פי ציור קלסתר פניו של האיש הזה המפורסם לגדול, נאמר לאדונינו כי הוא רע מעללים, בגאות וחמדת הממון ובשרירות הלב, ובכל חסרונות שבעולם שיגנו נפש אדם המעלה. ויקצוף המלך מאד ויאמר, מה זה, הכי תתעללו בי, הלא בכל אלה שמעתי מכל עבר ופינה בהפך מזה האיש הגדול. ויחרדו האנשים מאד וישיבו את המלך בשפל קול התחנה, ויתנצלו א"ע הצייר והחכמים, כל אחד בחסרון ידיעת חבירו, הצייר אמר אני ציירתיו כהוגן, והחכמים שגו בידיעתם, והחכמים גללו כל החסרון על הצייר שלא צייר תמונת משה כהוגן. והמלך אשר נכסף לדעת מי משניהן יצדק, נסע ברכבו ובפרשיו ויבוא אל תוך מחנה ישראל, ובבואו וישא עיניו וירא את משה איש אלהים מרחוק וימהר ויקח את הציור מתוך חצנו, ויבט והנהו כתמונתו וכצלמו כאשר ציירו הצייר קולע אל השערה ולא יחטא, ויפג לבו ויפלא ויתמה עד מאוד. וילך ויבוא בעצמו אל אהל איש האלהים ויכרע וישתחוה לאפיו, ויספר למשה כל הדברים האלה אשר נעשו, ויאמר עוד, בי אדוני איש האלהים, הנני קודם ראותי פניך פני אלהים, אמרתי אך אולי הצייר שגה במלאכתו, לבעבור חכמי מפורסמים לבקיאים מאד בחכמת [הפיזיאנאמי] ואין דוגמתם, אך עתה אחרי ראותי כי תמונתך מכוונת אל הציור אשר הביא הצייר, לא נותר בי אשמה רק לומר כי חכמי בגדו בי וכי חכמי אליל הם וחכמת מה להם, והם אוכלי שולחני ויתעוני מאז בהבליהם. ויען משה איש אלהים ויאמר, לא כן, גם הצייר גם חכמיך נפלאים הם בידיעתם וחכמתם, אולם דע לך כי לולי הייתי בטבע באמת כפי ששמעת ממדותי, לא טוב אנוכי מבול עץ יבש, כי גם ממנו נמנעו ונחשכו כל חסרונות האדם, ואם כן הכי בעבור זה אהיה יקר בעיני אלהים ואדם. אמנם כן ידידי, לא אבוש לומר לך כי כל החסרונות אשר שפטו עלי חכמיך כולם קשורים בי בטבע, ואפשר עוד יותר מאשר שפטו חכמיך, ואני בכח אמיץ הנה התחזקתי ורדיתי וכבשתי אותם עד אשר קניתי לי הפוכם לטבע שני, ולכן ובעבור זה יקרתי והתכבדתי בשמים ממעל ובארץ מתחת. (תפארת ישראל קדושין פ"ד מי"ד יכין אות ע"ז) [3]

כא] מיד שראה משה את העגל אמר משה לזהב וכי לזה בראך הקב"ה ועילה אותך על כל המתכות והצפינך אצלו שנאמר מצפון זהב יאתה וקיבלת עליך שיעשו עבודה זרה ויטעו בך מיד נעשה עץ יבש ושלטה בו האש של קרון פניו ונשרף מאליו וישרף כתיב ולא אמר וישרוף אותו באש לומר שמאליו נשרף. (ש"ך על התורה תשא)

כב] ויש אומרין לקח גביע של יוסף וחתך ממנו ארבע חתיכות כתב על אחת דמות אריה ועל אחת דמות שור ועל אחת דמות נשר ועל אחת דמות אדם עמד על נילוס השליך דמות אריה ואמר יוסף הגיעה שעה לגאול את ישראל שכינה מעכבת לך וענני כבוד מעכבין לך וישראל מעוכבין לך אם תראנו עצמך מוטב ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך ולא עלה השליך דמות שור וכו' ולא עלה השליך דמות נשר וכו' ולא עלה השליך דמות אדם וכו' מיד עלה וצף הארון על המים ונטה משה ולקח אותו (מדרש הגדול סוף ויחי)

כג] ועל ידי השלם הזה היתה גאולת מצרים והוא לא היה יודע טעמו של דבר עד אשר הוא יתברך גלה לו סוד הענין כי פרעה הרשע הוא קין אשר הרג את הבל ועודנו מחזיק ברשעתו ויבקש להרוג את משה ואי אפשר ללקות כי אם על ידי משה והטעם בזה וישם ה' לקין אות והיתה אות יו"ד בבשר ידו וכו' והטעם בזה כי לכלב המת הזה היה בטחון באות הניתנת לו ונהפוך הוא כי היתה האות ההיא סימן לעשר מכות באופן כי לא הועיל לו האות אדרבה היתה סימן מפלתו, אמנם לנו ולבנינו ניתן אות לטובה במצרים והיה הדם לכם לאות, ולדורות והיה לך לאות על ידך, והבינהו (ברית הלוי להמקובל ר"ש הלוי אלקבץ פרק ט')

כד] והנה איתא במדרש כשהרג משה את המצרי בקש לקברו באדמה ולא רצתה לקבלו שנתייראה על שנתקללה בקבלת דמי הבל לפיכך הוכרח לטמנו בחול. [4] (קדושת ציון)

כה] וכשכועס על הרשעים ישקול כעסו, לפי שאמר משה רבינו עליו השלום על ראובן וגד תרבות אנשים חטאים (במדבר לב יד) לכך בן בנו נעשה כהן לפסילים, ואף על פי שלשם שמים כעס. (אורחות צדיקים שער הכעס).

איתא במדרש (הובא בספר חסידים סימן קל"ז ובראשית חכמה שער ענוה פרק ח'): בשביל שאמר משה לבני גד תרבות אנשים חטאים, נענש שבן בנו עבד לפסל מיכה. והדבר קשה, מה ענין זה של תרבות אנשים חטאים לעונש שלו שיעבוד בן בנו עבודה זרה. והתרוץ, כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה (כתובות קי:) כל הדר בחוץ לארץ כאלו אין לו אלוה, ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת צז) החושד בכשרים לוקה בגופו, ומשה היה חושד אותם שבני ראובן ובני גד אינם רוצים בארץ ישראל שום חלק, נמצא שאין להם אלוה. בשביל זה נענש בבן בנו שלא היה לו אלוה, כי הם כשרים היו בדבר, כי רצו ליטול חלק בארץ גם כן. (ליקוטי מוהר"ן ח"א אות קד)

כו] ה' פעמים עמדה חמה למשה, יום של יציאת מצרים, ויום של ים, ויום של עמלק, ויום של מתן תורה, ויום של נחלי ארנון (רבינו בחיי יתרו יט, יז)

כז] משה חשוב ככרוב של מעלה (בעל הטורים סוף נשא)

כח] אי' בס' שהראה השי"ת למשרע"ה המקדש של מעלה וכל סודותיו והגנוז וצפון בו ועל כך אמר בכל ביתי נאמן הוא. (ספרים)

כט] אַל יַעֲבֹר בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ דָּבָר זֶה שֶׁאוֹמְרִים טִפְּשֵׁי אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְרֹב גָּלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר עַל הָאָדָם מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע. אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא כָּל אָדָם רָאוּי לוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק כְּמשֶׁה רַבֵּנוּ אוֹ רָשָׁע כְּיָרָבְעָם אוֹ חָכָם אוֹ סָכָל אוֹ רַחֲמָן אוֹ אַכְזָרִי אוֹ כִּילַי אוֹ שׁוּעַ וְכֵן שְׁאָר כָּל הַדֵּעוֹת. (רמב"ם פ"ה מהלכות תשובה ה"ב) ועיין אוה"ח תחלת פ' ראה וז"ל: על דרך אמרם ז"ל יכול אדם לעשות עצמו כמשה, ולא כתב מקור בחז"ל, ואפשר שהכוונה להרמב"ם ז"ל (אוצר י"ד החיים אות תק"ג)

ל] ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים, ולמה ליהושע, כדי שיבחר אנשים שנולדו באדר שני כמותו. (מדרש והזהיר פ' יתרו)

לא] וזהו ששכח משה האלף ושבע המאות וע"ה, שאחז"ל כי תשא תלה את ראשו, וראה משה תליית ראש בדבר והיה סבור שהיה זה מרדכי, ותשש כחו ושכח הווי"ן, שראה נ' ווין בנ' עמודים צפון ומערב ודרום, ונ' לולאות, ומחמת חלישות דעת שבהם א"ל הקב"ה לא כמו שאתה סבור ווי העמודים מוכנים לתליית המן ויזתא ווי"ן מוכנין לבני המן. (שערי בינה להרוקח)

לב] אלה פקודי העדות, שהיה עדות למשה, כי בשעה שחשדוהו שגנב שקלים ממלאכת המשכן, אמר להם משה רוצה אני שיהא המשכן עדות, וחזר ומנו ומצאו שהושמו בווין לעמודים, ודריש ליה מוהמלאכה היתה דים, קח ראשי תיבות ויעלו ט"ו - ווין, כלומר ט"ו יותר, ומיד נתן משה ט"ו שבחות להקב"ה, והן בישתבח שיר ושבחה, וכנגדן ט"ו ברוך בברוך שאמר [5], וכנגדן ט"ו ווין באמת ויציב וכו'. (דעת זקנים פקודי)

לג] בספר כתיבת יד פ' שמות, וירכיבם על החמור וכו', פירש רש"י ז"ל על החמור המיוחד שהוא חמור של אברהם אבינו, ותימה והיכן נמצא ביד משה חמור של אברהם אבינו ע"ה, והלא משה היה במדין, וי"ל שאברהם מסרו ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב ללוי כדי לחזור על הגרנות לישא המעשר, ולוי מסרו לקהת וקהת לעמרם ועמרם למשה, וכשברח משה מפני פרעה רכב על זה החמור והלך למדין, וכשאמר לו הקב"ה לבא במצרים והיה מפחד משה לבא עם זה החמור למצרים, כי היו אומרים לו האיצטגנינים לפרעה שמי שיהיה לו זה החמור הוא יהיה מושיע ישראל, והיה מבקש פרעה ללוקחו, וכשאמר לו הקב"ה לך שוב מצרימה כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך, פירוש תאותך, כמו אם יש נפשיכם, כלומר תאוותך, כמו שאתה תאב שיהיה חמור זה בידך, אל תירא כי ודאי ישאר בידך, כי אותם שהיו מבקשים ללוקחו מידך כבר לכך הוא אומר זה ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, אבל קודם שאמר לו כי מתו כל האנשים לא היה רוצה להרכיבם על החמור, וא"ת לאחר שמת משה היכן נשאר אותו החמור, וי"ל כשעלה משה להר נבו למות שם עלה עם החמור ונשאר החמור שם על ההר ורועה שם עד שיבא משיח, עכ"ל. (מדרש תלפיות ענף חמור)

לד] במדרש יש ששמו עצמות יוסף בתוך עור של כבש ונכנסה בו באותו עור רוח חיים והיינו דכתיב נוהג כצאן יוסף. (תוס' שאנץ סוטה יג.). משה הכניס את עצמות יוסף בעור של גדי וכתב עליו שם המפורש והיה מהלך לבדו. (הדר זקנים). כשלקח משה את עצמות יוסף נתנו בעור של צאן ומטרדת הדרך שכחם ונעשו כצאן והיה מהלך ורועה והיינו דכתיב נוהג כצאן יוסף. (רוקח בפי' על ההגדה של פסח)

לה] שמעתי מאדם גדול שידע בבירור שהגאון הקדוש דודי שר שלום זצ"ל מבעלז לא רצה לחדש הלבנה בז' אדר מחמת היא"צ של משה רבינו עליו השלום. (אוצר י"ד החיים אות תתתפ"א)

לו] אבל מטה משה לא ידענו מה היה לו ולא נזכר בשום מקום לא בכתובים ולא בדברי חז"ל מה נעשה ממנו ומפני זה יחוייב שנאמר שכאשר עלה משה רבינו אל הר העברים למות שם הוליך מטה האלקים בידו ונקבר המטה עמו כי לא רצה יתברך שישתמש עוד בו בן אדם כי כמו שבמעלת הנבואה ובכל האותות והמופתים לא קם נביא עוד בישראל כמשה כן בכלי המיוחד לו לא נשתמש בו עוד אדם. (אברבנאל בשלח)

לז] והמקובלים אמרו כי מרדכי גלגול וניצוץ משה, והמן איש מצרי שנהרג ממנו, ולכך ביקש לנקום נקמתו, ואסתר ניצוץ בתיה בת פרעה, ולקחה לכך מרדכי לו לבת. (יערות דבש דרוש ג')

לח] ולענין אם יש להמחבר להזכיר שמו על הספר, עיין בספר חסידים סי' שסז, ובשם הגדולים מערכת ספרים אות ז' וכו' וכעת מצאתי לרז"ל במדרש תנחומא האזינו סי' ה' וזה לשונו: הֲלַה' תִּגְמְלוּ זֹאת, הַהֵ''א רְחוֹקָה מִן הַשֵּׁם, לָמָּה. שֶׁהוּא סִיּוּם חֲתִימָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. קַח רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל פְּסוּקִים עַד ה' מֵהֲלַה', כְּגוֹן ה' מֲהאזִינוּ וְי' מיערף, כ' מִכי שֵׁם ה' אֶקְרָא, ה' מֵהַצוּר, שִׁי''ן מִשחת לוֹ, ה' מֵהלה', וְתִמְצָא שֶׁהַכֹּל עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא כְּמִנְיַן מֹשֶׁה, וְזוֹ הִיא חֲתִימָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כְּאָדָם שֶׁמְּסַיֵּם סִפְרוֹ וְחוֹתֵם אֶת שְׁמוֹ בְּסִיּוּם סִפְרוֹ, וּלְכָךְ הַה' רְחוֹקָה מֵהַשֵּׁם, ע"כ. הרי מכאן ראיה ברורה שמותר לאדם לרשום שמו על ספרו שחיבר, וברוך פוקח עורים. (סגולת ישראל)

לט] כָּל יִשְׂרָאֵל הָיוּ עֲסוּקִים בְּכֶסֶף וְזָהָב, וּמשֶׁה הָיָה מְסַבֵּב אֶת הָעִיר וְיָגֵעַ שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת לִמְצוֹא אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לָצֵאת מִמִּצְרַיִם חוּץ מִיּוֹסֵף, לָמָּה, שֶׁכָּךְ נִשְׁבַּע לָהֶן בִּשְׁבוּעָה לִפְנֵי מוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר וגו', מִשֶּׁנִּתְיַגַּע הַרְבֵּה פָּגְעָה בּוֹ סְגוּלָה [6], וְרָאֲתָה משֶׁה שֶׁהוּא עָיֵף מִן הַיְגִיעָה, אָמְרָה לוֹ אֲדוֹנִי משֶׁה לָמָּה אַתָּה עָיֵף, אָמַר לָהּ שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת סִבַּבְתִּי אֶת הָעִיר לִמְצוֹא אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְאֵין אֲנִי מוֹצֵא אוֹתוֹ, אָמְרָה לוֹ בֹּא עִמִּי וְאַרְאֲךָ הֵיכָן הוּא וכו'. (דב"ר פרשה יא סי' ז)

מ] עזי וזמרת, היו ב' אחים לאחד קראו עזי ולאחד זמרת ומתו במצרים והיתה אמם בוכה עליהם וביקש משה רבינו רחמים וחיו [7]. (זכרון רחמים)

מא] אמר משה רבינו הבטחתני תחלה שתעשה בשבילי פי הארץ דכתיב הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו זה פתיחת הארץ נאמר כאן בריאה ונאמר להלן בריאה. (ספר הפרדס לרש"י)

מב] קרח נולד בעת שמשה הרג את המצרי. (מגיד מישרים)

מג] תקשי לך מפני מה אומרים ישמח משה בשבת. תירץ לפי שפרעה היה כובש ישראל ששעבדם כל השבוע כולה וגם בשבת, והם היו בונים פיתום ואת רעמסס וכל מה שבנו כל השבוע נפל לארץ ביום השבת, ועל כן היה פרעה קוצף וכועס מאד, ושלח אחר חרטומיו ושאל להן מפני מה נפל לארץ כל הבניין ביום השבת והשיבו לו אין אנו יודעים, שלח אחר משה רבינו ושאל לומר לו למה זה המעשה מן הבניין, השיב לו משה אם תרצה לעשות מה שאבקש ממך אפרוש לך ואלמוד אותך למה שיפול הבניין בשבת והשיב לו פרעה ואמר כן ברצון אעשה מה שתבקש ממני. ועתה שמע לי כל אומות העולם יש להם יום אחד בשבוע שמנוחים בו וישראל אין להם שום יום שמנוחים בו מיד אמר פרעה למשה בחר לך איזה יום שתרצה על אותו יום יהיה להם מנוחה, אמר משה אבחר להן יום השבת למנוחה והשיב לו פרעה כך יהיה מיד עמד הבניין ולא נפל הבניין יותר בבת מיד שמח משה במתנת חלקו לפי שאומר משה להקב"ה רבש"ע כל אומות שבעולם יש להם יום מנוחה לבד ישראל מיד אמר הקב"ה אתן להן ליום מנוחה שבת מיד שמח משה במתנת חלקו שכבר בחר לו השבת לישראל במצרים לפיכך אומרים אנחנו ישמח משה בשבת. (ספר קושיות לא נודע למי סי' קכ"ה, וראה עוד אבודרהם, שבלי הלקט סי' עו)

מד] גם תכוין אל מה שביארנו בענין ישמח משה במתנת חלקו כי כשעלה מרע"ה אל הר סיני לקבל התורה נתנו אליו אלף חלקי אורה הנרמזים באלף רבתי דאדם שת אנוש בד"ה. וכשחטאו ישראל בעגל נסתלקו ממנו בעון ישראל ולא נשתייר בו רק חלק אחד מן האלף והיא סוד האלף זעירא דויקרא אל משה. ולפי שמשה לא אבדם ע"י חטא עצמו אלא בעון ישראל לכן הקב"ה משלים אליו אלו האלף חלקים מחלקם של ישראל שהם בחי' אותם האורות והעטרות והעדיים שקבלו ישראל בהר סיני ואח"כ נתנצלו ונתפרקו מהם כמש"ה ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב ומשה נטלם ונשלם בחלקם של ישראל והנה בכל ע"ש בבוא ליל השבת חוזר מרע"ה לקחת אותם הארות של אלף חלקים שלו עצמם שנאבדו ממנו ולוקחם בסוד תוס' קדושת שבת וכיון שלוקחם משלו הוא מחזיר לישראל אותם ההארות שלקח מחלקם ואלו האורות נתנים לישראל בכל ע"ש בסוד תוס' קדושת שבת והבן זה וז"ס ישמח משה במתנת חלקו פי' כי משה הוא שמח עתה ביום השבת במתנת חלקו עצמו האלף שנאבדו ממנו ועתה נתנו לו במתנה ביום השבת, והכוונה לומר ולהגיד מעלת מרע"ה כי אעפ"י שניתנו לו בתחילה האורות והכתרים מחלקם של ישראל הנה הוא שמח בחלקו ודי לו בזה ותיכף מחזיר הארותיהם של ישראל להם ואינו נוטלם לעצמו כי חפץ הוא לזכות את הרבים ואינו אומר כיון שאני לא חטאתי והם חטאו בעגל ובעבורם אבדתי שלי א"כ גם עתה אעכב את שלהם בידי אמנם הוא שמח במתנת חלקו ואז מחזיר להם חלקם ונמצא כי בזה ניכרת מעלת מרע"ה כי עבד נאמן קראת לו כי אעפ"י שהפקיד השי"ת בידו פקדון חלקם של ישראל הנה עתה ביום שבת הוא עבד נאמן להחזיר הפקדון לבעליו והם ישראל. (שער הכוונות דרוש קבלת שבת)

מה] וזהו ישמח משה במתנת חלקו. וביאר כי שמחה זו הגיעה לו עתה ביום השבת אבל ימי החול אז אין לו שמחה זו לפי שאז הזווג שלו הוא בבחי' עבד נאמן מטטרון כי ע"י נעשה הזווג בימי החול כנודע. וזהו ישמח משה במתנת חלקו שניתן לו עתה ביום השבת וטעם שמחה זו היא לפי שבימי החול עבד נאמן קראת לו וע"י העבד נאמן היה זווגו נעשה אבל עתה אינו כן. (שער הכוונות דרוש קידוש ליל שבת)

מו] בתיה גלגול חוה, ולפי שחוה היתה יציר כפיו יתברך שמו נקראת בת י"ה, ולכן חמלה על משה כי היה גלגול בנה הבל. (גלגולי נשמות)

מז] משה רבינו נקבר בחלקו של גד (סוטה יג:). ולפי שגד בגי' ז' לכך משה נולד ונפטר בז' באדר. (רבינו אפרים)

מח] משה מן התורה מנין בשגם הוא בשר. (חולין קלט:). בשגם בגימטריא כמו משה, וכתיב שם והיו ימיו מאה ועשרים שנה, וכך היו ימי חיי משה, כלומר עתיד לבא בשגם משה מן הנולדים, וכן ימיו. (רש"י)

מט] במדרש כשגזר פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע מה חטאו אלו הילדים א"ל גלוי וידוע לפני שעתידים להיות רשעים גמורים, א"ל אם לפניך גלוי לפני אינו גלוי א"ל תציל אחד או שנים מהם ותדע מה יהיה באחריתם הציל את דתן ואבירם, וכל מקום שנאמר נצים או היצו הם דתן ואבירם. (רבינו אפרים שמות)

נ] הלל היה גלגול של משה רבינו ע"ה, וחי ק"כ שנה כמו משה רבינו. והרבה רמזים נאמרו על כך בפסוקים, ואלו הם: הוא יהיה לך לפה ר"ת הילל. משה לעיני כל ישראל ס"ת הילל. השישי לקטו לחם משנה שני העמר ר"ת הלל משה, וכן בשם ע"ב נמצא ב' שמות רצופים מה"ש לל"ה אותיות משה הלל, ובמסכת שבת (פט.) אמר הקב"ה למשה היה לך לעזרני ר"ת הלל. (ספרי מקובלים)

​

---

[1] מעין זה היה אצל רבינו משה בן מימון שעליו אמרו ממשה עד משה לא קם כמשה, כאשר ברח ממלך מצרים ישב בתוך גיגית נחושת והחוזים בכוכבים חשבו שיושב על חומה מנחושת.

[2] ומוסיף הילקוט דוד: ואפשר על בתיה אמר הכתוב ותתצב אחותו מרחוק.
לכאורה כוונתו שבתיה היא אחותו מרחוק בגלגול הקודם.

[3] וכעין זה בשטה מקובצת נדרים לב. סוף פ"ג מעשה בחכם אחד ששלח דמות פרצופו לחכם אחר וכו'; וראה עוד אור פני משה חקת; שם משמואל מטות תר"ע; אך פרי תבואה תצוה; בן לאשרי בראשית בפסוק והנחש היה ערום, ובפ' תשא; דגל מחנה אפרים סוף תשא; בעש"ט שמות סעי' ט'; קדושת לוי תרומה ד"ה למה; פרי צדיק; קונטרס זכות הרבים. וראה בקובץ שהביא הרב @שמעון הגלילי בענין זה.

[4] לא מצאתי מדרש מופלא זה.

[5] ובנוסח שלנו יש י"ג פעמים ברוך. אמנם בתנא דבי אליהו זוטא פ"ד מובא ברוך שאמר וכו' ברוך שזכר את הראשונות, א"כ י"ל שמשה תיקן ט"ו ובמשך הדורות נשכחו, ובדרך מליצה הרי הט"ו ווים גם משה שכח.

[6] סגולה היא סרח בת אשר כמובא בתוס' שאנץ סוטה יג.

[7] לא מצאתי המדרש הנפלא הלזה.​