מאמר הלכתי חבורה בענין פורים המשולש

בענין פורים המשולש​

א. בפורים יש ארבע מצוות, מקרא מגילה, מתנות לאביונים, משלוח מנות, וסעודת פורים, גם תיקנו חכמים לומר על הניסים, וקריאת התורה.


ב. שו"ע סימן תרפ"ח סעיף ו' יום חמשה עשר שחל להיות בשבת אין קורין את המגילה בשבת אלא מקדימים לקרותה בערב שבת, וגובים מעות מתנות עניים ומחלקים אותם בו ביום, וביום שבת מוציאים שני ספרים ובשני קורין ויבא עמלק ואומרים על הנסים, ואין עושים סעודת פורים עד יום אחד בשבת.

וכתב המ"ב דמשמע מהפוסקים דגם משלוח מנות מקיימים לאחר שבת ביום ראשון כיון דזה שייך לסעודת פורים.


נמצא דבט"ו אדר שחל להיות בשבת כמו השנה, חילק השו"ע את ארבעת המצוות של יום הפורים יחד עם שני תקנות חכמים - שנים לכל יום, מקרא מגילה ומתנות לאביונים בערב שבת, קריאת התורה ועל הניסים ביום השבת, וסעודת פורים ומשלוח מנות ביום ראשון [וקוראים אותו "פורים המשולש" לפי שבמוקפין חומה מתחלקים דיני הפורים לשלשה ימים, אבל לפי האמור יש להוסיף גם על שם שבכל יום עושים שליש מהמצוות].

​

מהו מקור הדין שאם חל ט"ו בשבת מקדימין קריאת המגילה ליום י"ד ערב שבת גם למוקפין​

ג. מקור הדין שקריאת המגילה בפורים המשולש הוא ביום י"ד ערב שבת מובא בגמ' מגילה ד' ב', הנה שנינו ריש מגילה חל י"ד להיות בערב שבת עיירות גדולות ומוקפות קורין בו ביום דהיינו בערב שבת.

ודנו בגמ' שם מתניתין מני? ומשני או רבי או רבי יוסי [פירש הריטב"א וכיון שכן הלכתא כוותיהו דסתם מתניתין כוותיהו].

מאי רבי, דתניא חל להיות בערב שבת - כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה [יום ב' וה' שלפני י"ד] ומוקפין חומה קורין בו ביום, רבי אומר אומר אני לא ידחו עיירות ממקומן אלא אלו ואלו קורין בו ביום, כלומר רבי חולק על ת"ק וסובר דבין מוקפים בין פרזים קורין בו ביום דהיינו בערב שבת.

מאי טעמא דרבי שחולק על ת"ק וסובר דגם פרזים קורין בערב שבת? בכל שנה ושנה כתיב, מה כל שנה ושנה אין עיירות נידחין ממקומן - אף כאן לא ידחו עיירות ממקומן כו'.


מאי רבי יוסי, דתניא חל להיות בערב שבת - מוקפין וכפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום, רבי יוסי אומר אין מוקפין קודמין לעיירות אלא אלו ואלו קורין בו ביום.

מאי טעמא דרבי יוסי? בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אין מוקפין קודמין לעיירות אף כאן אין מוקפין קודמין לעיירות.


למדנו עד כה דמתניתין ריש מגילה דתנן שאם חל י"ד להיות בערב שבת עיירות ומוקפות חומה קורין בו ביום אינו אליבא דכולי עלמא, אבל עכ"פ קאי בין לר' יהודה בין לר' יוסי, וכן פסקו כל הראשונים דמוקפין מקדימין לקרות את המגילה בערב שבת כדין עיירות!

​

מה הטעם שמוקפין מקדימין לקרות ביום י"ד ואין קורין את המגילה ביום ט"ו - ביום שבת קודש​

ד. בהמשך הסוגיא שם אמרינן דכולי עלמא מיהא מגילה בשבת לא קרינן, מאי טעמא? [ברש"י ה' א' מבואר דבזמן אנשי כנסת הגדולה היו קוראין את המגילה בשבת אלא שאח"כ גזרו עלה חכמים, וגזירה מאוחרת היא] אמר רבה הכל חייבין בקריאת מגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה, גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים, והיינו טעמא דשופר, והיינו טעמא דלולב, רב יוסף אמר מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה.


פירוש דברי רבה, משום שהכל חייבין בקריאת מגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה, לכך גזרינן גזירה שלא יקראו במגילה בשבת שמא מתוך שהוא בהול לקרותה שהרי הכל חייבין בה יטלנה בידו וילך אצל בקי כדי ללמוד קריאתה ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים.

לפי"ז הקשו תו' קושיא פשוטה, מדוע אמר גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים ולא אמר גזירה שמא יוציא את המגילה מרשות היחיד לרשות הרבים דהכי הוי אורחא דמילתא טפי.

ותירצו ב' תירוצים, חדא, דהוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים לא טעו אינשי, אבל אם המגילה תהא כבר ברשות הרבים יש לגזור שמא יעבירנה ארבע אמות בתוך רשות הרבים.

עוד תירצו דלהכי לא נקט מרשות היחיד לרשות הרבים, לפי שלפעמים אין שם חיוב חטאת כיון שלא היתה עקירה ראשונה לשם כך כגון המפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהן להוציאן דפטור משא"כ בהעברת ארבע אמות ברשות הרבים לעולם יש חיוב

והריטב"א תירץ תירוץ שלישי, דרבה ה"ק שאפי' אם המגילה תהא ברשות הרבים יש לחוש שיעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, וכל שכן כשהמגילה ברשות היחיד דאיכא למיחש נמי שיוציאנה מרשות היחיד לרשות הרבים, והחשש היותר קל נקט רבה לרבותא.


ובירושלמי פ"ג ממגילה ה"ד מובא טעם נוסף על רבה ורב יוסף, שאין קורין את המגילה בשבת לפי שאין קורין בשבת בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלה מפני גזירת שטרי הדיוטות, וא"כ אי אפשר לקראה בבוקר.


פירוש דברי רב יוסף שביאר הטעם שאין קורין את המגילה בשבת, מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה כדי לקבל מתנות לאביונים והרי אי אפשר ליתנם בשבת, להכי לא קרינן, כן פירש"י.

כלומר, כיון דלא שייך ליתן מתנות לאביונים בשבת הקדימו את קריאת המגילה ליום ערב שבת משום מצות מתנות לאביונים.


וכתבו תו', דרב יוסף לא פליג אטעמא דרבה דהא גבי שופר ולולב שאין ניטל בשבת ע"כ הטעם כרבה, אבל מ"מ קאמר רב יוסף טעמא אחרינא שאין קורין את המגילה בשבת משום דאיכא נפק"מ במקדש דליכא משום שבות שהרי אין שבות במקדש, ואפ"ה אסור משום שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה לקבל מתנות לאביונים.

​

יל"ע מדוע לא אמרו בגמ' ב' טעמים נוספים שאין קורין את המגילה בשבת​

ה. יל"ע למה לא תירצו בגמ' שאין קורין את המגילה בשבת מטעם שאין קורין בכתובים בשבת כסתם משנה שבת קט"ו א' שאין קורין בכתבי הקודש מפני ביטול בית המדרש, וצ"ע.

עוד יל"ע למה לא אמרו טעם נוסף שאין קורין את המגילה בשבת כי הרי חייב לקרות את המגילה גם בלילה, ובליל שבת אי אפשר משום גזירת שמא יטה, לכך אין קריאת מגילה בשבת.

וכי תימא משום דיכול לקרות עם שומר או שנים יחד יקראו בקול כמבואר בשו"ע הל' שבת סי' רע"ה, הא קי"ל דמגילה בזמנה נקראת אף ביחיד, וצ"ע.

​

האם קטן שהגדיל ביום ט"ו שחל להיות בשבת יוכל לקרוא את המגילה בשבת​

ו. יש שהביאו בשם הגאון מבריסק זללה"ה להתיר לקטן שנעשה בר מצוה בשבת שחל ט"ו בירושלים לקרוא את המגילה בשבת הואיל ושמיעת המגילה מאתמול יום י"ד לא היה עדיין בר חיובא אלא יצא מדין חינוך.

וצ"ע היכן נעלם האיסור שלא לקרוא במגילה בשבת גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים!

וכי תימא ליישב דדוקא על ציבור גזרו שלא לקרוא את המגילה בשבת אבל לא על יחיד, הדבר נסתר מדברי המ"א סימן תרצ"ב סק"ו לענין קריאת המגילה בשבת מפלג המנחה ולמעלה בשעת הדחק דאע"פ שבעלמא יש להקל, בשבת אסור דאין קורין המגילה בשבת, ודין זה נאמר גם על יחיד.

ואכן הגאון בעל הברוך טעם ז"ל בהגהותיו שם כתב דיל"ע על המ"א כיון דאין העולם טרודין רק האיש הזה שיש לו האונס מה צריך לגזור עליו שלא לקרוא את המגילה בשבת, וכתב דצ"ל כיון שכבר גזרו חז"ל במגילה שלא לקרוא בשבת חלה הגזירה בלא פלוג, ע"כ.

ובשאלה הנ"ל כבר דן בהגהות חשק שלמה מגילה ה' א' מהו בקטן שהגדיל בפורים שחל בשבת אם צריך לחזור ולקרוא בשבת דמה שקרא ביום י"ד הוי רק מדין חינוך, אי נמי בגדול שנאנס ושכח לקרוא את המגילה בערב שבת האם צריך לקרוא את המגילה בשבת?

וצידד לומר דלאחר שחכמים עקרו את קריאת המגילה בשבת, ליכא שוב חיוב לקרא את המגילה בשבת, עי"ש.

ראיתי בקובץ דינים להגרי"י גולדשמיד ז"ל שציין למכתב שכתב בעל החו"ב זללה"ה שקטן מבני הכרכים שהגדיל ביום ראשון שהוא ט"ז אדר חייב במצוות היום, ע"כ.


ז. שאלה: מה הדין בפורים שחל כמו השנה וכולם קורין את המגילה בערב שבת ולא הספיק לקרוא את המגילה עד שקיבל עליו שבת האם יכול לקרוא את המגילה בברכה?

תשובה: יקרא את המגילה ללא ברכה, והרוצה לעי' בזה יותר יראה דברי המ"ב סי' ת"ר סק"ו.


שאלה נוספת: מה הדין אם לא הספיק לקרוא את המגילה ביום ששי עד בין השמשות? כתב הפמ"ג סי' תרצ"ב במשבצות זהב סק"ג דקוראה בבין השמשות של שבת בלא ברכה.

והראיה ממה שהביא המ"ב שם סי' ת"ר בשם הט"ז שאם קיבל שבת בעוד היום גדול מותר עדיין לתקוע בשופר, ויראה דהוא הדין בבין השמשות שמותר לו לתקוע כיון דבין השמשות לא גזרו על שבות משום מצוה דרבנן, וכל שכן מגילה שהיא דברי קבלה.

​

חידה: כתבי הקודש שאסור בטלטול משום מוקצה רק בשבת אחת בשנה​

ח. הפר"ח אוסר לטלטל את המגילה בשבת מאחר שאין קורין בו, אבל כמה אחרונים חולקין עליו ומתירין, ע"כ דברי המשנה ברורה סימן תרפ"ח ס"ק י"ח, ע"כ.

וכל האמור כאן הוא במגילה כשירה הכתובה בקלף אבל מגילות הנדפסות לכו"ע אין איסור מוקצה אף בשבת שחל בו פורים, ופשוט.

ויל"ע איך נוהגין בזה הלכה למעשה? הנה החיי אדם בסי' קנ"ה סעי' י' ג"כ כתב לאסור בטלטול כהפר"ח, וכן הוא בקיצור שו"ע סימן קמ"א סעי' י"ז, וכן כתב בספר פורים המשולש להגרי"ח זוננפלד ז"ל שיש לחוש לדברי הפר"ח דהיה מרא דאתרא בירושלים.

אבל מ"מ נראה מהמ"ב שמצדד ככמה אחרונים שחולקין על הפר"ח ומתירין, וכן כתב במחצית השקל סוף סי' תרפ"ח, וכן בפמ"ג אשל אברהם סק"ח וסי' ש"ח סק"י.

וגם כל האמור בשם הפר"ח וסיעתו שיש איסור מוקצה על המגילה היינו דוקא בשבת זו שחל בו פורים הואיל וחז"ל אסרו את קריאתה, אבל בשאר שבתות השנה אין איסור מוקצה, עי' סימן ש"ח ס"ק כ"ב במשנה ברורה.

​

אימתי זמן מצות סעודת פורים?​

ט. להאמור נתברר לן דבט"ו שחל להיות בשבת מקדימים לקרוא את המגילה ליום ו' ערב שבת, וכן יש לקיים מצות מתנות לאביונים, והמקור לזה הביא הבאר הגולה מדברי הב"י שמצא כתוב שכן המנהג בירושלים, אולם בביאור הגר"א כתב שהמקור הוא מהגמ' ד' ב' מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה.

ונשאר לנו לברר מתי זמנם של מצות סעודת פורים ומשלוח מנות? תשובה: בתוספתא פ"א ה"ד איתא מקרא מגילה כו' מקדימין ולא מאחרין כו' אבל כו' וסעודת פורים [ע"פ הגהות הגר"א ז"ל] מאחרים ולא מקדימים, גם הרי"ף כתב אבל סעודת פורים כו' מאחרים ולא מקדימים.

וכתב בעל המאור דמקור דברי הרי"ף הוא מהירושלמי שסעודת פורים אין עושין אותה בשבת שנאמר לעשות אותם ימי משתה ושמחה, יצא שבת דמשתה שבו הוא מחיובי התורה ולא מחיובי בית דין, ובשביל סעודת פורים בעינן עשייה של בית דין.

ביאור הדברים, כיון דכתיב "לעשות אותם ימי משתה ושמחה" צריך שתהא שמחת פורים ניכרת בפני עצמה משום שמחת נס מרדכי ואסתר, ולא שתתערב שמחה זו בסעודת שבת ששמחתו בידי שמים, כן ביאר הריטב"א.

וכך גם פסק הרא"ש בפ"ק דמגילה סימן ז' דדוקא קריאת המגילה מקדימין שנא' ולא יעבור, אבל סעודת פורים מאחרין אחר שבת.

וביאר הר"ן דהך קרא "ולא יעבור" שלמדנו שלא לאחר את קריאת המגילה, קאי דוקא על קריאת המגילה אבל לא על משתה ושמחה.


אך הריטב"א העיר דאין הירושלמי הזה ברור, דלא שייך לאחר את סעודת פורים כיון דכתיב "ולא יעבור" וזה קאי גם על הזכירה וגם על העשיה שנא' והימים האלה נזכרים ונעשים כו' איתקש זכירה לעשייה.

לכן הביא הריטב"א יש מפרשים דכי כתיב בתוספתא סעודת פורים מאחרין אין הכונה שמאחרין אותה אחר זמנה, אלא שמאחרין אותה עד זמנה.

פירוש, דאין הכונה שמאחרין ליום ראשון אחר השבת אלא שעושין את סעודת הפורים ביום השבת, ומה שאמרו מאחרים פירושו ביחס לקריאת המגילה שמקדימים - את הסעודה מאחרים, אך אין הכונה שמאחרים לאחר זמנו המקורי אלא שעושים את הסעודה באותו יום.

גם בשו"ת מהרלב"ח סימן ל"ב הוכיח דתלמודא דידן סבר שעושין סעודת פורים בשבת דלא כהירושלמי, ולכן כתב שעשה הלכה למעשה בירושלים להיפך מהירושלמי.

והקרבן נתנאל הקשה טובא על מהרלב"ח ומסיק שאין לזוז מפסק השו"ע ולעשות סעודת פורים אחר השבת.


להלכה קי"ל דסעודת פורים מאחרים ליום ראשון: פסק השו"ע סי' תרפ"ח סעי' ו' שאין עושין סעודת פורים עד יום אחד בשבת, וכתב המ"ב שהוא עפ"י הירושלמי המובא לעיל, וכתב המ"ב בשם הפוסקים דהוא הדין ממילא שמשלוח מנות עושין ג"כ ביום ראשון בשבת.

וציין למהרלב"ח שהאריך להוכיח דהבבלי אינו סובר כהירושלמי ולכן צריך לעשות את סעודת פורים בשבת וגם עשה כן מעשה בירושלים, וכן מצות משלוח מנות הוא בשבת כי המנות הם לצרכי הסעודה.

אבל הכריע המ"ב כהרדב"ז שפסק כהשו"ע, וכן דעת המ"א שראיות המהרלב"ח אינם מוכרחות ואין בנו כח לחלוק על הירושלמי, וכן דעת הקרבן נתנאל ותשובת נודע ביהודה.

וכך גם דעת החזו"א בסי' קנ"ה סק"א וז"ל אחרי שהדבר מפורש בירושלמי דהסעודה ביום א' ופסקוהו הראשונים ז"ל כמבואר בר"ן, וסתמו כן בשו"ע, אין מקום להרהר, עכ"ל.

​

אימתי זמן מצות משלוח מנות?​

י. כתב הקרבן נתנאל דמצות משלוח מנות יש לקיימו בשבת, כיון שאין דרך לשלוח מנות איש לרעהו בשבת הרי שהמצוה ניכרת גם אם מקיימו ביום השבת.

כיוצא בזה כתב הפר"ח בסי' תרפ"ח סעי' ו' שיש לחוש וליתן משלוח מנות בט"ו ובט"ז דהיינו בשבת וביום ראשון, [וגם מצדד שיעשו את הסעודה בשבת וגם ביום א', עי' שעה"צ סק"ל] וסיים דבריו ז"ל דכן אנו נוהגין, ע"כ.

ויש להעיר היאך שייך לומר דיתנו משלוח מנות בשבת? הרי כל הסיבה שחז"ל עקרו את מצות קריאת המגילה בשבת הוא מטעם שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, ומהיכי תיתי שבמשלוח מנות לא נחוש לה.

וברש"י מגילה ד' ב' ד"ה הכל חייבין כו' כתב ומתוך שהוא מחוייב בדבר הוא בהול לצאת ידי חובה, ע"כ, לפי"ז מה בין מצות קריאת מגילה למצות משלוח מנות? עוד יל"ע איך לא חששו לאיסור מתנה והקנאה בשבת מאחד לחבירו?

שו"ר בחזו"א או"ח סימן קנ"ה סק"א וז"ל נראה דמפני איסור הוצאה אי אפשר לקיים משלוח מנות בשבת, וכן מתנות לאביונים אע"פ דשפיר יכול לקיים בבשר ויין, ואפשר דאין לקבוע מצות משלוח מנות בשבת משום דהוי עובדא דחול כיון דכל העם עסוקין בזה, עכ"ל.


ומ"מ באנו לפלוגתת המ"ב והחזו"א מתי יש לקיים מצות משלוח מנות: דעת המ"ב הוא כאמור לעיל דלאחר שהשו"ע פסק שאין עושין סעודת פורים עד יום אחד בשבת ממילא גם משלוח מנות עושין ביום ראשון בשבת.

אבל החזו"א כתב בסי' קנ"ה סק"א וז"ל נראה [דכשחל] ט"ו בשבת דבני כרכין קורין בערב שבת משלוח מנות ומתנות לאביונים בערב שבת, דמשלוח מנות ומתנות לאביונים אינם מתחלקים (זה מזה), עכ"ל.

והחו"ב כתב כדברי המ"ב דאין מקור להקדים משלוח מנות לערב שבת, דדוקא מתנות לאביונים הקדימו משום שעיניהם של עניים נשואות.

​

מה הדין השנה אם בן פרוז רוצה לצאת ידי חובת קריאת המגילה בערב שבת מבן כרך?​

יא. יל"ע האם השנה שנת תשפ"ה יכול בן פרוז לצאת ידי חובת קריאת המגילה ביום י"ד מבן כרך כיון דגם בני כרכים מקדימין לקרותה בערב שבת?

כתב בספר טורי אבן מגילה ה' א' שלפי דברי רבה בגמ' שהטעם שאין קוראין את המגילה בשבת הוא משום גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, א"כ חיוב הקריאה לבני כרכים ומוקפין חומה ביום שישי אינו מדברי קבלה אלא מדרבנן.

לפי"ז יש שכתבו שצריך להקפיד שבן פרוז לא יצא ידי חובתו לשמוע את קריאת המגילה מבן כרך, ואם לא הקפיד בדבר ושמע את הקריאה מבן כרך, לכתחילה יקרא שוב את המגילה בלא ברכה.

ושוב ראיתי בקובץ דינים מהגרי"י גולדשמיד ז"ל דהגר"י בויאר ז"ל אמר לו בשם החו"ב ז"ל שאפי' בפורים המשולש תושב זכרון יעקב שהוא פרוז ודאי שבא לבני ברק שהוא ספק מוקף לאחר שכבר נתחייב בזכרון יעקב, לא ישמע קריאת המגילה מתושב בני ברק.

וביאר הטעם דבני ברק הוא ספק מוקף, ולהמוקפין דין קריאת המגילה ביום י"ד הוא רק בדרגת תשלומין, לכן אין ראוי שיוציא ידי חובה את בן עיר ודאי שאצלו היום הוא עיקר חיובו, ע"כ.

מיהו להיפך בן כרך שרוצה לצאת ידי חובת שמיעת קריאת המגילה מבן עיר פרוז שפיר יוצא ידי חובה גם לכתחילה.

​

בפלוגתת המ"ב והחזו"א האם בני ט"ו שמקדימין וקוראין את המגילה בי"ד חשיב בזמנו או שלא בזמנו​

יב. כידוע יש הלכה שקריאת המגילה בזמנו בי"ד ובט"ו צריך לכתחילה לטרוח ולקבץ עשרה שיהיו בעת הקריאה משום פרסומי ניסא, ואם אי אפשר בעשרה קורים אותה ביחיד.

וכתב המ"ב בסי' תר"צ ס"ק ס"א דכל שכן אם קריאת המגילה הוא שלא בזמנה כגון שיום ט"ו באדר חל בשבת דצריכין המוקפין להקדים ולקרותו בערב שבת בודאי צריך לקבץ עשרה לקריאתו, ובזה אף חמור יותר דאי ליכא עשרה לא יברכו המוקפין עליה, ע"כ.

אבל החזו"א בסי' קנ"ה כתב שאין בני ט"ו הקוראים בי"ד בכלל שלא בזמנו, ומה שכתב המ"ב דחשיבי שלא בזמנו תמוה דבגמ' איתא י"ד שחל בשבת וקוראין בי"ג דזה חשיב שלא בזמנו, ולפיכך יש הרבה צדדין להקל לנשים הקוראות ביחיד לברך, ע"כ.

דין זה הוא נפ"מ גם לדידן לפ"מ שהחמיר מרן החזו"א זללה"ה שבני ברק היא בדין ספק מוקפת חומה לפי שהיא סמוכה ליפו, ויש דין סמוך ונראה גם לערי הספיקות כמו יפו, עי' חזו"א או"ח סי' קנ"ג סק"ג בד"ה במ"ב כו'.


מעתה השנה שחל ט"ו להיות בשבת יש לנו נפ"מ להלכה בין המ"ב להחזו"א בדין אנשים המוקפין שאין יכולים לכנס עשרה האם יכולים לקרוא ביחידות את המגילה עם ברכה או לא, ודעת האור שמח על הרמב"ם פ"א מה' מגילה הלכה ט"ו כהחזו"א דחשיב בזמנו.


עוד נפ"מ לאותן אינשי דמעלי שמחזיקים בידם מגילה כשירה וקורין בפיהם בלחש יחד עם הבעל קורא שנחלקו החזו"א והגרי"ז ז"ל אם דינם כקוראים בציבור או דינם כיחידים שקורין לעצמם.

דעת החזו"א בסי' קנ"ה סק"ב שדין קריאה בעשרה אינו דוקא באחד קורא ותשעה שומעים, אלא אפי' כשכל אחד קורא במגילה שלו, ואפי' אין קורין כולן יחד בשוה אלא אחד ממהר קריאתו ואחד קורא במתינות ג"כ מקיימים הם דין קריאה בציבור, א"כ אפי' אם נסבור כדעת המ"ב דהקריאה בפורים המשולש חשיב קריאה שלא בזמנו אכתי יש לנו כאן קריאה בעשרה ושפיר מברך גם לפי המ"ב.

אבל הגרי"ז ז"ל סבר שאלו שקורין בלחש יחד עם הבעל קורא דינם כיחידים ולא כציבור, ולכן לפי המ"ב שהקריאה בפורים המשולש בעשרה עם ברכה הוא לעיכובא משום דחשיב קריאה שלא בזמנו היה מצוה הגרי"ז להכריז לפני קריאת המגילה שכולם יקפידו לשמוע בשתיקה את הקריאה מפי הבעל קורא.



יג. סיכום מקצת הדינים שנתבארו לפורים המשולש: א. קריאת המגילה ומתנות לאביונים מקיימים ביום י"ד, דעת החזו"א דגם משלוח מנות יש לקיים ביום זה, ודעת החו"ב שמאחרין מצות משלוח מנות ליום ט"ז דומיא דסעודת פורים.

ב. נחלקו המ"ב והחזו"א האם קריאת המגילה למוקפין שהקדימוה ליום י"ד חשיב קריאה שלא בזמנה או"ד כיון שהוא זמן קריאה לכל העולם חשיב בזמנו דאיכא פרסומא טובא, ונפ"מ שאין מברכין על קריאה שלא בזמנה ביחיד אלא בעשרה, עי' מ"ב סי' תר"צ ס"ק ס"א וס"ק ס"ו.

ג. בשבת יום ט"ו מוציאים ב' ספרי תורה באחד קורין פרשת השבוע ובשני קורין ויבא עמלק, ואומרים בשבת על הנסים, ואם אמר בערב שבת אין מחזירין אותו, עי' מ"ב סי' תרפ"ח ס"ק י"ז ותרצ"ג סק"ו.

ד. משלוח מנות וסעודת פורים הביא המ"ב מחלוקת אחרונים אם יעשו בשבת קודש או ביום ראשון, והפר"ח מצדד שיעשו גם בשבת קודש וגם ביום ראשון, אבל כאמור לעיל דעת החזו"א שיקיימו משלוח מנות ביום י"ד ודעת החו"ב לאחרו ליום ט"ז דומיא דסעודת פורים.​

מתלמיד חכם אחד​

 

[אמת נהדרת]

האם בברכה"ז של סעודת פורים ביום ראשון נכון לומר על הניסים?

 

[גרינפלד]

האם בברכה"ז של סעודת פורים ביום ראשון נכון לומר על הניסים?

כמדומה שלא נוהגים כן,
גם יל"ד שזה שקר, כי הרי זה לא "בזמן הזה".

 

[אורי]

אבל הגרי"ז ז"ל סבר שאלו שקורין בלחש יחד עם הבעל קורא דינם כיחידים ולא כציבור, ולכן לפי המ"ב שהקריאה בפורים המשולש בעשרה עם ברכה הוא לעיכובא משום דחשיב קריאה שלא בזמנו היה מצוה הגרי"ז להכריז לפני קריאת המגילה שכולם יקפידו לשמוע בשתיקה את הקריאה מפי הבעל קורא.

לא ברור כלל כוונתכם בשמועה זו, הרי אם הם שומעים מהשליח ציבור ורק גם קוראים עמו מילה במילה יחד איתו, הרי שיש כאן גם עשרה שומעים ולא רק קוראים ומדוע ולמה שיחלוק בזה מרן הגרי''ז זיע''א שלא יוצאים ידי חובה בזה.
ועל כרחך לא דקדק בשמועה זו, וכן עוד רבים וטובים
ועיקר הכוונה בזה היא, שאם יבואו לקרוא יחד עם השמיעה כבכל שנה, הרי זה ברור שהטעם בזה שנהגו גם לקרוא הוא לא משום שרוצים לצאת ידי חובתם על ידי קריאה, דאם כן למה להם לבוא לבית הכנסת עם בציבור שיקראו בביתם עם ברכה בשקט ושלווה בלי פיצוצים, אלא ברור שרוצים לצאת על ידי שמיעה מהשליח ציבור לקיים בזה דין ברוב עם הדרת מלך שזה ברור רק בעשרה ששומעים ויוצאים כולם מקריאה אחת. אלא שמ''מ קוראים יחד עם השליח ציבור מחשש שמא יהיו כמה מילים שלא שמעו טוב את המילים מהשליח ציבור מכל מיני סיבות הקיימים אצל רוב בני אדם, ועל כן על מילים אלו יש להם את הקריאה שלהם מתוך הקלף ובזה השלימו את חיובם. ועל זה הקפיד מרן הגרי''ז זיע''א, דעל מילים אלו ייחשבו שהם קוראים אותם בלא מנין עשרה, דאין צירוף בין כולם על ידי קריאה של כל אחד לעצמו באותם מילים שחסרו להם. ובפרט שלא בכל מילה שנחסר להם בשמיעה שוו כל העשרה בדיוק לפספס את השמיעה באותה מילה. ונמצא שעל אותה מילה הוא יחיד ממש שקורא אותה לעצמו ובזה לכאורה גם החזון איש יודה. ברם זה אינו דסוף סוף ישנם עשרה באותו מקום שמקיימים את המצוה עשרה בשמיעה ואחד בקריאה ואין בזה חסרון כלל. ורק לדעת מרן הגרי''ז זיע''א הנני מסופק באם גם בכה''ג מחמיר הוא שלא לקרוא, והיינו ביש כבר עשרה ששומעים מהשליח ציבור ולא קוראים מתוך הכתב ויש עוד אחד שרוצה לקרוא מתוך הכתב עם השליח ציבור, האם יועיל לצאת ידי חובתו או לאו. ולעיל נקטתי פשוט שנחשב קורא לעצמו ביחידות, ברם עתה הנני מצדד לכאורה שאולי נחשב שקורא במקום שיש ציבור ששומע את המגילה ודי בזה. ברם הפשטות לא כן וכנ''ל, שהרי אם הקפידא היא על מילים שחסר לו בשמיעתם הרי לא כולם חסר להם אותם מילים ואם כן הרי בכה''ג יש עשרה ששומעים ומ''מ הקפיד בזה ומכוח כפשטות הנ''ל. אלא אם כן נימא שהחשש הוא בדוקא על מילים שכולם לא יכלו לשמוע היטב מהשליח ציבור מחמת קריאתו ובזה כולם שווים שיצאו רק על ידי קריאתם את אותה מילה החסרה לכולם, ודו''ק היטב בזה.

 

[ממגד שמים]

בענין פורים המשולש​

א. בפורים יש ארבע מצוות, מקרא מגילה, מתנות לאביונים, משלוח מנות, וסעודת פורים, גם תיקנו חכמים לומר על הניסים, וקריאת התורה.


ב. שו"ע סימן תרפ"ח סעיף ו' יום חמשה עשר שחל להיות בשבת אין קורין את המגילה בשבת אלא מקדימים לקרותה בערב שבת, וגובים מעות מתנות עניים ומחלקים אותם בו ביום, וביום שבת מוציאים שני ספרים ובשני קורין ויבא עמלק ואומרים על הנסים, ואין עושים סעודת פורים עד יום אחד בשבת.

וכתב המ"ב דמשמע מהפוסקים דגם משלוח מנות מקיימים לאחר שבת ביום ראשון כיון דזה שייך לסעודת פורים.


נמצא דבט"ו אדר שחל להיות בשבת כמו השנה, חילק השו"ע את ארבעת המצוות של יום הפורים יחד עם שני תקנות חכמים - שנים לכל יום, מקרא מגילה ומתנות לאביונים בערב שבת, קריאת התורה ועל הניסים ביום השבת, וסעודת פורים ומשלוח מנות ביום ראשון [וקוראים אותו "פורים המשולש" לפי שבמוקפין חומה מתחלקים דיני הפורים לשלשה ימים, אבל לפי האמור יש להוסיף גם על שם שבכל יום עושים שליש מהמצוות].

​

מהו מקור הדין שאם חל ט"ו בשבת מקדימין קריאת המגילה ליום י"ד ערב שבת גם למוקפין​

ג. מקור הדין שקריאת המגילה בפורים המשולש הוא ביום י"ד ערב שבת מובא בגמ' מגילה ד' ב', הנה שנינו ריש מגילה חל י"ד להיות בערב שבת עיירות גדולות ומוקפות קורין בו ביום דהיינו בערב שבת.

ודנו בגמ' שם מתניתין מני? ומשני או רבי או רבי יוסי [פירש הריטב"א וכיון שכן הלכתא כוותיהו דסתם מתניתין כוותיהו].

מאי רבי, דתניא חל להיות בערב שבת - כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה [יום ב' וה' שלפני י"ד] ומוקפין חומה קורין בו ביום, רבי אומר אומר אני לא ידחו עיירות ממקומן אלא אלו ואלו קורין בו ביום, כלומר רבי חולק על ת"ק וסובר דבין מוקפים בין פרזים קורין בו ביום דהיינו בערב שבת.

מאי טעמא דרבי שחולק על ת"ק וסובר דגם פרזים קורין בערב שבת? בכל שנה ושנה כתיב, מה כל שנה ושנה אין עיירות נידחין ממקומן - אף כאן לא ידחו עיירות ממקומן כו'.


מאי רבי יוסי, דתניא חל להיות בערב שבת - מוקפין וכפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום, רבי יוסי אומר אין מוקפין קודמין לעיירות אלא אלו ואלו קורין בו ביום.

מאי טעמא דרבי יוסי? בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אין מוקפין קודמין לעיירות אף כאן אין מוקפין קודמין לעיירות.


למדנו עד כה דמתניתין ריש מגילה דתנן שאם חל י"ד להיות בערב שבת עיירות ומוקפות חומה קורין בו ביום אינו אליבא דכולי עלמא, אבל עכ"פ קאי בין לר' יהודה בין לר' יוסי, וכן פסקו כל הראשונים דמוקפין מקדימין לקרות את המגילה בערב שבת כדין עיירות!

​

מה הטעם שמוקפין מקדימין לקרות ביום י"ד ואין קורין את המגילה ביום ט"ו - ביום שבת קודש​

ד. בהמשך הסוגיא שם אמרינן דכולי עלמא מיהא מגילה בשבת לא קרינן, מאי טעמא? [ברש"י ה' א' מבואר דבזמן אנשי כנסת הגדולה היו קוראין את המגילה בשבת אלא שאח"כ גזרו עלה חכמים, וגזירה מאוחרת היא] אמר רבה הכל חייבין בקריאת מגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה, גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים, והיינו טעמא דשופר, והיינו טעמא דלולב, רב יוסף אמר מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה.


פירוש דברי רבה, משום שהכל חייבין בקריאת מגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה, לכך גזרינן גזירה שלא יקראו במגילה בשבת שמא מתוך שהוא בהול לקרותה שהרי הכל חייבין בה יטלנה בידו וילך אצל בקי כדי ללמוד קריאתה ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים.

לפי"ז הקשו תו' קושיא פשוטה, מדוע אמר גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים ולא אמר גזירה שמא יוציא את המגילה מרשות היחיד לרשות הרבים דהכי הוי אורחא דמילתא טפי.

ותירצו ב' תירוצים, חדא, דהוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים לא טעו אינשי, אבל אם המגילה תהא כבר ברשות הרבים יש לגזור שמא יעבירנה ארבע אמות בתוך רשות הרבים.

עוד תירצו דלהכי לא נקט מרשות היחיד לרשות הרבים, לפי שלפעמים אין שם חיוב חטאת כיון שלא היתה עקירה ראשונה לשם כך כגון המפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהן להוציאן דפטור משא"כ בהעברת ארבע אמות ברשות הרבים לעולם יש חיוב

והריטב"א תירץ תירוץ שלישי, דרבה ה"ק שאפי' אם המגילה תהא ברשות הרבים יש לחוש שיעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, וכל שכן כשהמגילה ברשות היחיד דאיכא למיחש נמי שיוציאנה מרשות היחיד לרשות הרבים, והחשש היותר קל נקט רבה לרבותא.


ובירושלמי פ"ג ממגילה ה"ד מובא טעם נוסף על רבה ורב יוסף, שאין קורין את המגילה בשבת לפי שאין קורין בשבת בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלה מפני גזירת שטרי הדיוטות, וא"כ אי אפשר לקראה בבוקר.


פירוש דברי רב יוסף שביאר הטעם שאין קורין את המגילה בשבת, מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה כדי לקבל מתנות לאביונים והרי אי אפשר ליתנם בשבת, להכי לא קרינן, כן פירש"י.

כלומר, כיון דלא שייך ליתן מתנות לאביונים בשבת הקדימו את קריאת המגילה ליום ערב שבת משום מצות מתנות לאביונים.


וכתבו תו', דרב יוסף לא פליג אטעמא דרבה דהא גבי שופר ולולב שאין ניטל בשבת ע"כ הטעם כרבה, אבל מ"מ קאמר רב יוסף טעמא אחרינא שאין קורין את המגילה בשבת משום דאיכא נפק"מ במקדש דליכא משום שבות שהרי אין שבות במקדש, ואפ"ה אסור משום שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה לקבל מתנות לאביונים.

​

יל"ע מדוע לא אמרו בגמ' ב' טעמים נוספים שאין קורין את המגילה בשבת​

ה. יל"ע למה לא תירצו בגמ' שאין קורין את המגילה בשבת מטעם שאין קורין בכתובים בשבת כסתם משנה שבת קט"ו א' שאין קורין בכתבי הקודש מפני ביטול בית המדרש, וצ"ע.

עוד יל"ע למה לא אמרו טעם נוסף שאין קורין את המגילה בשבת כי הרי חייב לקרות את המגילה גם בלילה, ובליל שבת אי אפשר משום גזירת שמא יטה, לכך אין קריאת מגילה בשבת.

וכי תימא משום דיכול לקרות עם שומר או שנים יחד יקראו בקול כמבואר בשו"ע הל' שבת סי' רע"ה, הא קי"ל דמגילה בזמנה נקראת אף ביחיד, וצ"ע.

​

האם קטן שהגדיל ביום ט"ו שחל להיות בשבת יוכל לקרוא את המגילה בשבת​

ו. יש שהביאו בשם הגאון מבריסק זללה"ה להתיר לקטן שנעשה בר מצוה בשבת שחל ט"ו בירושלים לקרוא את המגילה בשבת הואיל ושמיעת המגילה מאתמול יום י"ד לא היה עדיין בר חיובא אלא יצא מדין חינוך.

וצ"ע היכן נעלם האיסור שלא לקרוא במגילה בשבת גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים!

וכי תימא ליישב דדוקא על ציבור גזרו שלא לקרוא את המגילה בשבת אבל לא על יחיד, הדבר נסתר מדברי המ"א סימן תרצ"ב סק"ו לענין קריאת המגילה בשבת מפלג המנחה ולמעלה בשעת הדחק דאע"פ שבעלמא יש להקל, בשבת אסור דאין קורין המגילה בשבת, ודין זה נאמר גם על יחיד.

ואכן הגאון בעל הברוך טעם ז"ל בהגהותיו שם כתב דיל"ע על המ"א כיון דאין העולם טרודין רק האיש הזה שיש לו האונס מה צריך לגזור עליו שלא לקרוא את המגילה בשבת, וכתב דצ"ל כיון שכבר גזרו חז"ל במגילה שלא לקרוא בשבת חלה הגזירה בלא פלוג, ע"כ.

ובשאלה הנ"ל כבר דן בהגהות חשק שלמה מגילה ה' א' מהו בקטן שהגדיל בפורים שחל בשבת אם צריך לחזור ולקרוא בשבת דמה שקרא ביום י"ד הוי רק מדין חינוך, אי נמי בגדול שנאנס ושכח לקרוא את המגילה בערב שבת האם צריך לקרוא את המגילה בשבת?

וצידד לומר דלאחר שחכמים עקרו את קריאת המגילה בשבת, ליכא שוב חיוב לקרא את המגילה בשבת, עי"ש.

ראיתי בקובץ דינים להגרי"י גולדשמיד ז"ל שציין למכתב שכתב בעל החו"ב זללה"ה שקטן מבני הכרכים שהגדיל ביום ראשון שהוא ט"ז אדר חייב במצוות היום, ע"כ.


ז. שאלה: מה הדין בפורים שחל כמו השנה וכולם קורין את המגילה בערב שבת ולא הספיק לקרוא את המגילה עד שקיבל עליו שבת האם יכול לקרוא את המגילה בברכה?

תשובה: יקרא את המגילה ללא ברכה, והרוצה לעי' בזה יותר יראה דברי המ"ב סי' ת"ר סק"ו.


שאלה נוספת: מה הדין אם לא הספיק לקרוא את המגילה ביום ששי עד בין השמשות? כתב הפמ"ג סי' תרצ"ב במשבצות זהב סק"ג דקוראה בבין השמשות של שבת בלא ברכה.

והראיה ממה שהביא המ"ב שם סי' ת"ר בשם הט"ז שאם קיבל שבת בעוד היום גדול מותר עדיין לתקוע בשופר, ויראה דהוא הדין בבין השמשות שמותר לו לתקוע כיון דבין השמשות לא גזרו על שבות משום מצוה דרבנן, וכל שכן מגילה שהיא דברי קבלה.

​

חידה: כתבי הקודש שאסור בטלטול משום מוקצה רק בשבת אחת בשנה​

ח. הפר"ח אוסר לטלטל את המגילה בשבת מאחר שאין קורין בו, אבל כמה אחרונים חולקין עליו ומתירין, ע"כ דברי המשנה ברורה סימן תרפ"ח ס"ק י"ח, ע"כ.

וכל האמור כאן הוא במגילה כשירה הכתובה בקלף אבל מגילות הנדפסות לכו"ע אין איסור מוקצה אף בשבת שחל בו פורים, ופשוט.

ויל"ע איך נוהגין בזה הלכה למעשה? הנה החיי אדם בסי' קנ"ה סעי' י' ג"כ כתב לאסור בטלטול כהפר"ח, וכן הוא בקיצור שו"ע סימן קמ"א סעי' י"ז, וכן כתב בספר פורים המשולש להגרי"ח זוננפלד ז"ל שיש לחוש לדברי הפר"ח דהיה מרא דאתרא בירושלים.

אבל מ"מ נראה מהמ"ב שמצדד ככמה אחרונים שחולקין על הפר"ח ומתירין, וכן כתב במחצית השקל סוף סי' תרפ"ח, וכן בפמ"ג אשל אברהם סק"ח וסי' ש"ח סק"י.

וגם כל האמור בשם הפר"ח וסיעתו שיש איסור מוקצה על המגילה היינו דוקא בשבת זו שחל בו פורים הואיל וחז"ל אסרו את קריאתה, אבל בשאר שבתות השנה אין איסור מוקצה, עי' סימן ש"ח ס"ק כ"ב במשנה ברורה.

​

אימתי זמן מצות סעודת פורים?​

ט. להאמור נתברר לן דבט"ו שחל להיות בשבת מקדימים לקרוא את המגילה ליום ו' ערב שבת, וכן יש לקיים מצות מתנות לאביונים, והמקור לזה הביא הבאר הגולה מדברי הב"י שמצא כתוב שכן המנהג בירושלים, אולם בביאור הגר"א כתב שהמקור הוא מהגמ' ד' ב' מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה.

ונשאר לנו לברר מתי זמנם של מצות סעודת פורים ומשלוח מנות? תשובה: בתוספתא פ"א ה"ד איתא מקרא מגילה כו' מקדימין ולא מאחרין כו' אבל כו' וסעודת פורים [ע"פ הגהות הגר"א ז"ל] מאחרים ולא מקדימים, גם הרי"ף כתב אבל סעודת פורים כו' מאחרים ולא מקדימים.

וכתב בעל המאור דמקור דברי הרי"ף הוא מהירושלמי שסעודת פורים אין עושין אותה בשבת שנאמר לעשות אותם ימי משתה ושמחה, יצא שבת דמשתה שבו הוא מחיובי התורה ולא מחיובי בית דין, ובשביל סעודת פורים בעינן עשייה של בית דין.

ביאור הדברים, כיון דכתיב "לעשות אותם ימי משתה ושמחה" צריך שתהא שמחת פורים ניכרת בפני עצמה משום שמחת נס מרדכי ואסתר, ולא שתתערב שמחה זו בסעודת שבת ששמחתו בידי שמים, כן ביאר הריטב"א.

וכך גם פסק הרא"ש בפ"ק דמגילה סימן ז' דדוקא קריאת המגילה מקדימין שנא' ולא יעבור, אבל סעודת פורים מאחרין אחר שבת.

וביאר הר"ן דהך קרא "ולא יעבור" שלמדנו שלא לאחר את קריאת המגילה, קאי דוקא על קריאת המגילה אבל לא על משתה ושמחה.


אך הריטב"א העיר דאין הירושלמי הזה ברור, דלא שייך לאחר את סעודת פורים כיון דכתיב "ולא יעבור" וזה קאי גם על הזכירה וגם על העשיה שנא' והימים האלה נזכרים ונעשים כו' איתקש זכירה לעשייה.

לכן הביא הריטב"א יש מפרשים דכי כתיב בתוספתא סעודת פורים מאחרין אין הכונה שמאחרין אותה אחר זמנה, אלא שמאחרין אותה עד זמנה.

פירוש, דאין הכונה שמאחרין ליום ראשון אחר השבת אלא שעושין את סעודת הפורים ביום השבת, ומה שאמרו מאחרים פירושו ביחס לקריאת המגילה שמקדימים - את הסעודה מאחרים, אך אין הכונה שמאחרים לאחר זמנו המקורי אלא שעושים את הסעודה באותו יום.

גם בשו"ת מהרלב"ח סימן ל"ב הוכיח דתלמודא דידן סבר שעושין סעודת פורים בשבת דלא כהירושלמי, ולכן כתב שעשה הלכה למעשה בירושלים להיפך מהירושלמי.

והקרבן נתנאל הקשה טובא על מהרלב"ח ומסיק שאין לזוז מפסק השו"ע ולעשות סעודת פורים אחר השבת.


להלכה קי"ל דסעודת פורים מאחרים ליום ראשון: פסק השו"ע סי' תרפ"ח סעי' ו' שאין עושין סעודת פורים עד יום אחד בשבת, וכתב המ"ב שהוא עפ"י הירושלמי המובא לעיל, וכתב המ"ב בשם הפוסקים דהוא הדין ממילא שמשלוח מנות עושין ג"כ ביום ראשון בשבת.

וציין למהרלב"ח שהאריך להוכיח דהבבלי אינו סובר כהירושלמי ולכן צריך לעשות את סעודת פורים בשבת וגם עשה כן מעשה בירושלים, וכן מצות משלוח מנות הוא בשבת כי המנות הם לצרכי הסעודה.

אבל הכריע המ"ב כהרדב"ז שפסק כהשו"ע, וכן דעת המ"א שראיות המהרלב"ח אינם מוכרחות ואין בנו כח לחלוק על הירושלמי, וכן דעת הקרבן נתנאל ותשובת נודע ביהודה.

וכך גם דעת החזו"א בסי' קנ"ה סק"א וז"ל אחרי שהדבר מפורש בירושלמי דהסעודה ביום א' ופסקוהו הראשונים ז"ל כמבואר בר"ן, וסתמו כן בשו"ע, אין מקום להרהר, עכ"ל.

​

אימתי זמן מצות משלוח מנות?​

י. כתב הקרבן נתנאל דמצות משלוח מנות יש לקיימו בשבת, כיון שאין דרך לשלוח מנות איש לרעהו בשבת הרי שהמצוה ניכרת גם אם מקיימו ביום השבת.

כיוצא בזה כתב הפר"ח בסי' תרפ"ח סעי' ו' שיש לחוש וליתן משלוח מנות בט"ו ובט"ז דהיינו בשבת וביום ראשון, [וגם מצדד שיעשו את הסעודה בשבת וגם ביום א', עי' שעה"צ סק"ל] וסיים דבריו ז"ל דכן אנו נוהגין, ע"כ.

ויש להעיר היאך שייך לומר דיתנו משלוח מנות בשבת? הרי כל הסיבה שחז"ל עקרו את מצות קריאת המגילה בשבת הוא מטעם שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, ומהיכי תיתי שבמשלוח מנות לא נחוש לה.

וברש"י מגילה ד' ב' ד"ה הכל חייבין כו' כתב ומתוך שהוא מחוייב בדבר הוא בהול לצאת ידי חובה, ע"כ, לפי"ז מה בין מצות קריאת מגילה למצות משלוח מנות? עוד יל"ע איך לא חששו לאיסור מתנה והקנאה בשבת מאחד לחבירו?

שו"ר בחזו"א או"ח סימן קנ"ה סק"א וז"ל נראה דמפני איסור הוצאה אי אפשר לקיים משלוח מנות בשבת, וכן מתנות לאביונים אע"פ דשפיר יכול לקיים בבשר ויין, ואפשר דאין לקבוע מצות משלוח מנות בשבת משום דהוי עובדא דחול כיון דכל העם עסוקין בזה, עכ"ל.


ומ"מ באנו לפלוגתת המ"ב והחזו"א מתי יש לקיים מצות משלוח מנות: דעת המ"ב הוא כאמור לעיל דלאחר שהשו"ע פסק שאין עושין סעודת פורים עד יום אחד בשבת ממילא גם משלוח מנות עושין ביום ראשון בשבת.

אבל החזו"א כתב בסי' קנ"ה סק"א וז"ל נראה [דכשחל] ט"ו בשבת דבני כרכין קורין בערב שבת משלוח מנות ומתנות לאביונים בערב שבת, דמשלוח מנות ומתנות לאביונים אינם מתחלקים (זה מזה), עכ"ל.

והחו"ב כתב כדברי המ"ב דאין מקור להקדים משלוח מנות לערב שבת, דדוקא מתנות לאביונים הקדימו משום שעיניהם של עניים נשואות.

​

מה הדין השנה אם בן פרוז רוצה לצאת ידי חובת קריאת המגילה בערב שבת מבן כרך?​

יא. יל"ע האם השנה שנת תשפ"ה יכול בן פרוז לצאת ידי חובת קריאת המגילה ביום י"ד מבן כרך כיון דגם בני כרכים מקדימין לקרותה בערב שבת?

כתב בספר טורי אבן מגילה ה' א' שלפי דברי רבה בגמ' שהטעם שאין קוראין את המגילה בשבת הוא משום גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, א"כ חיוב הקריאה לבני כרכים ומוקפין חומה ביום שישי אינו מדברי קבלה אלא מדרבנן.

לפי"ז יש שכתבו שצריך להקפיד שבן פרוז לא יצא ידי חובתו לשמוע את קריאת המגילה מבן כרך, ואם לא הקפיד בדבר ושמע את הקריאה מבן כרך, לכתחילה יקרא שוב את המגילה בלא ברכה.

ושוב ראיתי בקובץ דינים מהגרי"י גולדשמיד ז"ל דהגר"י בויאר ז"ל אמר לו בשם החו"ב ז"ל שאפי' בפורים המשולש תושב זכרון יעקב שהוא פרוז ודאי שבא לבני ברק שהוא ספק מוקף לאחר שכבר נתחייב בזכרון יעקב, לא ישמע קריאת המגילה מתושב בני ברק.

וביאר הטעם דבני ברק הוא ספק מוקף, ולהמוקפין דין קריאת המגילה ביום י"ד הוא רק בדרגת תשלומין, לכן אין ראוי שיוציא ידי חובה את בן עיר ודאי שאצלו היום הוא עיקר חיובו, ע"כ.

מיהו להיפך בן כרך שרוצה לצאת ידי חובת שמיעת קריאת המגילה מבן עיר פרוז שפיר יוצא ידי חובה גם לכתחילה.

​

בפלוגתת המ"ב והחזו"א האם בני ט"ו שמקדימין וקוראין את המגילה בי"ד חשיב בזמנו או שלא בזמנו​

יב. כידוע יש הלכה שקריאת המגילה בזמנו בי"ד ובט"ו צריך לכתחילה לטרוח ולקבץ עשרה שיהיו בעת הקריאה משום פרסומי ניסא, ואם אי אפשר בעשרה קורים אותה ביחיד.

וכתב המ"ב בסי' תר"צ ס"ק ס"א דכל שכן אם קריאת המגילה הוא שלא בזמנה כגון שיום ט"ו באדר חל בשבת דצריכין המוקפין להקדים ולקרותו בערב שבת בודאי צריך לקבץ עשרה לקריאתו, ובזה אף חמור יותר דאי ליכא עשרה לא יברכו המוקפין עליה, ע"כ.

אבל החזו"א בסי' קנ"ה כתב שאין בני ט"ו הקוראים בי"ד בכלל שלא בזמנו, ומה שכתב המ"ב דחשיבי שלא בזמנו תמוה דבגמ' איתא י"ד שחל בשבת וקוראין בי"ג דזה חשיב שלא בזמנו, ולפיכך יש הרבה צדדין להקל לנשים הקוראות ביחיד לברך, ע"כ.

דין זה הוא נפ"מ גם לדידן לפ"מ שהחמיר מרן החזו"א זללה"ה שבני ברק היא בדין ספק מוקפת חומה לפי שהיא סמוכה ליפו, ויש דין סמוך ונראה גם לערי הספיקות כמו יפו, עי' חזו"א או"ח סי' קנ"ג סק"ג בד"ה במ"ב כו'.


מעתה השנה שחל ט"ו להיות בשבת יש לנו נפ"מ להלכה בין המ"ב להחזו"א בדין אנשים המוקפין שאין יכולים לכנס עשרה האם יכולים לקרוא ביחידות את המגילה עם ברכה או לא, ודעת האור שמח על הרמב"ם פ"א מה' מגילה הלכה ט"ו כהחזו"א דחשיב בזמנו.


עוד נפ"מ לאותן אינשי דמעלי שמחזיקים בידם מגילה כשירה וקורין בפיהם בלחש יחד עם הבעל קורא שנחלקו החזו"א והגרי"ז ז"ל אם דינם כקוראים בציבור או דינם כיחידים שקורין לעצמם.

דעת החזו"א בסי' קנ"ה סק"ב שדין קריאה בעשרה אינו דוקא באחד קורא ותשעה שומעים, אלא אפי' כשכל אחד קורא במגילה שלו, ואפי' אין קורין כולן יחד בשוה אלא אחד ממהר קריאתו ואחד קורא במתינות ג"כ מקיימים הם דין קריאה בציבור, א"כ אפי' אם נסבור כדעת המ"ב דהקריאה בפורים המשולש חשיב קריאה שלא בזמנו אכתי יש לנו כאן קריאה בעשרה ושפיר מברך גם לפי המ"ב.

אבל הגרי"ז ז"ל סבר שאלו שקורין בלחש יחד עם הבעל קורא דינם כיחידים ולא כציבור, ולכן לפי המ"ב שהקריאה בפורים המשולש בעשרה עם ברכה הוא לעיכובא משום דחשיב קריאה שלא בזמנו היה מצוה הגרי"ז להכריז לפני קריאת המגילה שכולם יקפידו לשמוע בשתיקה את הקריאה מפי הבעל קורא.



יג. סיכום מקצת הדינים שנתבארו לפורים המשולש: א. קריאת המגילה ומתנות לאביונים מקיימים ביום י"ד, דעת החזו"א דגם משלוח מנות יש לקיים ביום זה, ודעת החו"ב שמאחרין מצות משלוח מנות ליום ט"ז דומיא דסעודת פורים.

ב. נחלקו המ"ב והחזו"א האם קריאת המגילה למוקפין שהקדימוה ליום י"ד חשיב קריאה שלא בזמנה או"ד כיון שהוא זמן קריאה לכל העולם חשיב בזמנו דאיכא פרסומא טובא, ונפ"מ שאין מברכין על קריאה שלא בזמנה ביחיד אלא בעשרה, עי' מ"ב סי' תר"צ ס"ק ס"א וס"ק ס"ו.

ג. בשבת יום ט"ו מוציאים ב' ספרי תורה באחד קורין פרשת השבוע ובשני קורין ויבא עמלק, ואומרים בשבת על הנסים, ואם אמר בערב שבת אין מחזירין אותו, עי' מ"ב סי' תרפ"ח ס"ק י"ז ותרצ"ג סק"ו.

ד. משלוח מנות וסעודת פורים הביא המ"ב מחלוקת אחרונים אם יעשו בשבת קודש או ביום ראשון, והפר"ח מצדד שיעשו גם בשבת קודש וגם ביום ראשון, אבל כאמור לעיל דעת החזו"א שיקיימו משלוח מנות ביום י"ד ודעת החו"ב לאחרו ליום ט"ז דומיא דסעודת פורים.​

מתלמיד חכם אחד​

יש לציין שמש"כ כבודו בעניין אי בע"ש נק' שלא בזמנו, וציינתם שזה מח' משנ"ב וחזו"א. אמ' בפש' הגמ' ה. וכ"כ שם הרא"ש להדיא, הר"ן שעל הרי"ף וכן הריטב"א שזה נחשב שלא בזמנו, כך שודאי ראוי להחמיר להצריך שנשים ישמעו בעשרה ועיין.

 

[אורי]

יש לציין שמש"כ כבודו בעניין אי בע"ש נק' שלא בזמנו, וציינתם שזה מח' משנ"ב וחזו"א. אמ' בפש' הגמ' ה. וכ"כ שם הרא"ש להדיא, הר"ן שעל הרי"ף וכן הריטב"א שזה נחשב שלא בזמנו, כך שודאי ראוי להחמיר להצריך שנשים ישמעו בעשרה ועיין.

באמת שאיני יודע אם כך ס''ל לחזון איש וראוי לצטט לשונו בזה

 

[גרינפלד]

האם בברכה"ז של סעודת פורים ביום ראשון נכון לומר על הניסים?

כמדומה שלא נוהגים כן,
גם יל"ד שזה שקר, כי הרי זה לא "בזמן הזה".

וכ"כ השם חדש.

 

[גרינפלד]

כמדומה שלא נוהגים כן,
גם יל"ד שזה שקר, כי הרי זה לא "בזמן הזה".

וכ"כ השם חדש.

ובאנציקלופדיה הובא שבשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סי' קלה) נסתפק אם יש לומר על הנסים בסעודת יום ראשון.