שמעתי על אישה שהסתפקה אם שמעה ברכה של השופר וטרחה לצאת יד"ח ע"י שמיעה מאישה אחרת.
וזה מוזר וגובל בשטות כי אמנם לדעת הרמ"א נשים מברכות על מצוות עשה שהז"ג, ולכן נוהגות לברך על שמיעת שופר.
אבל במקרה ונפל ספק אם האישה שמעה את הברכה או לא, אין שום צורך לטרוח ולצאת יד"ח ע"י אחר מכמה סיבות א. הברכה אינה מעכבת את המצוה אלא היא דין בפני עצמו ואינה מעכבת את עצם קיום מצוות שמיעת קול שופר.
ב. אף באנשים המחויבים במצוה מהתורה (ביום הראשון של ראש השנה), נפסק בשולחן ערוך ובאחרונים (מגן אברהם, מחצית השקל, משנה ברורה) שמי שנסתפק אם שמע תקיעת שופר, תוקע מספק משום שספק דאורייתא לחומרא, אך אינו מברך, מכיוון שברכות אינן מעכבות וחל הכלל סב"ל. (המחצית השקל מציין כי רק לדעת הפר"ח מברכים בספק שופר כשאדם מוחזק כבר חיוב, אך בנדון דידן שבו מדובר באישה, אף הפר"ח יודה שאינה מברכת מספק).
ג. כפי שנפסק ברמ"א (או"ח סימן תקפט סעיף ו), נשים מנהגן לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא, אך פטורות מעיקר הדין. מכיוון שכל חיובן אינו אלא רשות ומנהג, ובפרט כשמדובר בספק ברכה גרידא (ולא בספק עצם התקיעה), אין שום יסוד הלכתי לטרוח ולשמוע ברכה מאישה אחרת, שכן ספק ברכות להקל אפילו במחויב גמור.
וזה מוזר וגובל בשטות כי אמנם לדעת הרמ"א נשים מברכות על מצוות עשה שהז"ג, ולכן נוהגות לברך על שמיעת שופר.
אבל במקרה ונפל ספק אם האישה שמעה את הברכה או לא, אין שום צורך לטרוח ולצאת יד"ח ע"י אחר מכמה סיבות א. הברכה אינה מעכבת את המצוה אלא היא דין בפני עצמו ואינה מעכבת את עצם קיום מצוות שמיעת קול שופר.
ב. אף באנשים המחויבים במצוה מהתורה (ביום הראשון של ראש השנה), נפסק בשולחן ערוך ובאחרונים (מגן אברהם, מחצית השקל, משנה ברורה) שמי שנסתפק אם שמע תקיעת שופר, תוקע מספק משום שספק דאורייתא לחומרא, אך אינו מברך, מכיוון שברכות אינן מעכבות וחל הכלל סב"ל. (המחצית השקל מציין כי רק לדעת הפר"ח מברכים בספק שופר כשאדם מוחזק כבר חיוב, אך בנדון דידן שבו מדובר באישה, אף הפר"ח יודה שאינה מברכת מספק).
ג. כפי שנפסק ברמ"א (או"ח סימן תקפט סעיף ו), נשים מנהגן לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא, אך פטורות מעיקר הדין. מכיוון שכל חיובן אינו אלא רשות ומנהג, ובפרט כשמדובר בספק ברכה גרידא (ולא בספק עצם התקיעה), אין שום יסוד הלכתי לטרוח ולשמוע ברכה מאישה אחרת, שכן ספק ברכות להקל אפילו במחויב גמור.
