במה אברך

משתמש רשום
gemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פותח האשכול
הודעות
65
תודות
230
נקודות
143
מעשה בעגלון נכרי, שהוביל במרכבתו את יינו של עשיר, יהודי חמדן, למכירה ביריד לקראת הימים הנוראים.
העגלון התמים לא חשד במאום בחוסר יושרו של לקוחו והפקיד בידיו את שכרו על הנסיעה עד הגיעם ליריד.
העשיר לקח את הכסף וטמן אותו באחת מחביות היין.
בהגיעם ליריד הכחיש העשיר את דבר קבלת הכסף לידיו וטען שהעגלון הטמין את כספו בעצמו וזה אבד כנראה.
העגלון הרגיש חוסר אונים ולכן הציע לעשיר להתדיין אצל הרב המקומי וששניהם יקבלו את פסיקתו.
רב המקום הצליח בתחכום לא רק לסחוט הודאה מהעשיר, אלא גם להשיב את הכסף הגנוב לעגלון. כיצד?
 
פִּתָרוֹן
המעשה ידוע ומפורסם, והתשובה היא 'יין נסך'.
שהרי אם העגלון הנכרי טמן בעצמו את הכסף, נאסר היין.

דומני שהוא מסופר על הנודע ביהודה
ולא בעגלון נכרי, אלא במשרת יהודי שהטמין את כספו בין החביות, והעשיר לקח את צרור כספו מבין החביות
המעשה ידוע ומפורסם, והתשובה היא 'יין נסך'.
שהרי אם העגלון הנכרי טמן בעצמו את הכסף, נאסר היין.

דומני שהוא מסופר על הנודע ביהודה
ולא בעגלון נכרי, אלא במשרת יהודי שהטמין את כספו בין החביות, והעשיר לקח את צרור כספו מבין החביות
 
פִּתָרוֹן
דומני שהוא מסופר על הנודע ביהודה
ולא בעגלון נכרי, אלא במשרת יהודי שהטמין את כספו בין החביות, והעשיר לקח את צרור כספו מבין החביות​

בספר דברי אש מובא: מעשה על יהודי עני תושב העיר פרג, שלא מצא כדי מחייתו ונסע להונגריה כדי למצוא פרנסה. לאחר זמן, החליט הלה לשוב אל משפחתו בפרג ובאמתחתו הכסף אשר חסך במהלך עבודתו. הזדמן לפניו סוחר יהודי מפרג שהגיע להונגריה לקנות יין והלה ביקש את רשותו של הסוחר להצטרף אליו בעגלתו חזרה לפרג. הסכים הסוחר והעני עלה על עגלתו בדרכם חזרה.

העני אשר חשש לצרור כספו אשר עמל עליו זמן כה ממושך, טמן אותו בסתר באחת מחביות היין ונתן בה סימן. כאשר הגיעו לפרג והעני ביקש להוציא את כספו ממקום מחבואו, גילה לתדהמתו שהחבית ריקה, הכסף איננו וכל עמלו ירד לטמיון.

בבכי וצעקות הוא פנה אל הסוחר העשיר ותבע ממנו את כספו, אך הלה הכחיש מכל וכל, ועוד טען נגד העני כי הוא כפוי טובה ומשלם רעה תחת טובה על אשר נאות להסיעו בעגלתו.

תבע העני את הסוחר אל רב העיר, בעל ה"נודע ביהודה", והעשיר מכחיש מכל וכל. אמר לו רבינו: הנה ודאי הדין הוא "המוציא מחברו עליו הראיה" ואי אפשר לחייב אותך להשיב את הכסף בלי ראיה. אבל לענין איסור והיתר, ודאי צריך לחשוש לדברי התובע הטוען שהטמין את הכסף באחת מחביות היין. וכיון שאתה לא נטלת אותו, אם כן בוודאי שהגוי בעל העגלה הוא אשר חיפש את הכסף בין החביות ומצאו ולקחו. אם כן כל יינך הוא יין נסך ואסור בשתיה.

מששמע העשיר את פסק הרב, חפו פניו, כי נגרם לו הפסד עצום באיסור היין. הוא נכנס עם הרב לחדר אחר והודה בפניו כי הוא אשר גנב את כספו של העני. אך רבינו השיב לו: הרי אין אדם משים עצמו רשע ואיך אוכל להאמין לך שאתה גנבת. אדרבה, מסתמא לא אתה גנבת אלא הגוי ואם כן כל יינך נאסר. אך הסוחר הוכיח לרב בסימנים מובהקים שהוא הוא הגנב.

חרץ הרב את דינו פסק שאם ישבע בבית הכנסת בפני קהל ועדה, שהוא אשר גנב את הכסף, או אז יאמין לו ויתיר את היין. הסוחר במר נפשו, הוצרך לקבל את הפסק, להשיב את הכסף לעני ועוד לשלם קנס שחייבו הרב.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון