בגמרא במסכת גיטין (נז:) מסופר על אשה ושבעת בניה שנהרגו על קידוש השם על ידי הקיסר, ולפי גירסת המנורת המאור (אלנקאווה פ"ג) היה זה המלך אנטיוכוס[1].
[1] סיפור זה מובא גם בקיצור ספרי יהושע הקריני (מכבים ב' פ"ז) ובספר יוסיפון (פי"ט) באריכות, וכן במדרש רבי דוד הנגיד (וישב עמ' קעה), ושם ציין שלחנה זו אירע אותו מאורע שאירע למרים בת נחום (המובא במדרש איכה רבה א נ, ובמדרש זוטא שם א כא) שנהרגו שבעת בניה על ידי מלך גוי. כלומר, בשנים מאוחרות יותר לאחר חורבן הבית, יארע סיפור דומה לאשה בשם מרים, שגם לה היו שבעה בנים שנשבו והומתו על קידוש השם בידי מלך אכזר, אך שם היה זה מלך רומי ולא מלך יון.