סיון ט"ו סיון - יומא דהילולא הגאון הגדול רבי יצחק דב קופלמן זצ"ל ראש ישיבת לוצרן בשווייץ

[התורה]

הגאון הגדול רבי יצחק דב קופלמן זצ"ל, ראש הישיבה זצ"ל נולד נולד בחרקוב שבאוקראינה בשנת תרס"ו. למד ח"י שנה אצל הגאון רבי שמעון שקופ בישיבת שער התורה בגרודנא. במלחמת העולם השנייה הוגלה לסיביר ועבד בעבודת פרך. אחרי המלחמה הועמד בראש ישיבת "קאפעלן", שהוקמה מחדש ליד העיר אנטוורפן שבבלגיה. הרב קופלמן עמד בראשות הישיבה במשך למעלה מעשר שנים, ולאחר מכן עבר לניו יורק לעמוד בראשות ישיבת "שערי יושר" (שנקראה על שם ספרו הידוע של רבו הרב שקופ).
בשנת תשכ"ד עבר לכהן בראשות ישיבת לוצרן (בעיירה קרינץ שליד לוצרן) שבשווייץ, והחליף בתפקיד זה את הגר"מ סולובייצ'יק. ניהל עד לפטירתו את הישיבה, חרף גילו המבוגר. שימש בישיבה גם כמשגיח.
ביקר לראשונה בישראל בשנת תשט"ו, כאשר נסע לחפש מועמד מתאים לתפקיד ראש הישיבה שיכהן במקביל לו, בסופו של דבר נבחר לתפקיד זה הגאון רבי אליקים שלזינגר.
הרב קופלמן היה מן היחידים שנכחו בשעת פטירתו של רבו רבי שמעון שקופ בביתו שבגרודנה. ובפרוץ השואה לקח הוא מביתו של הרב שקופ את כתביו. הרוסים ניסו לאלצו למסור את הכתבים, אך ללא הצלחה. כתבים אלה פורסמו בספר "חידושי רבי שמעון יהודה הכהן".
הלך לעולמו בט"ו בסיוון תשע"א, בן 105. בצוואתו הורה להכתיר את בנו רבי משה כממלא מקומו בראשות הישיבה.
גליון מחוברים

 

[התורה]

"אתה עדיין מתחרט על זה שנשארת?"...
ידוע היה ראש הישיבה בדרכו המיוחדת בחינוך והשקעתו בכל תלמיד ותלמיד כבנו יחידו, וביכולתו הגדולה להלך לפי רוחו של כל אחד ואחד. על פרקי חינוך אלו סיפר תלמידו הגאון רבי ישראל מילר שליט"א:
יום הדין בישיבה, מתאר הגר"י שליט"א, היה במוצאי יוה"כ, אמרה הייתה אצל תלמידי הישיבה שהפחד במוצאי יוה"כ גדולה מהפחד של יוה"כ עצמו, כשעברו בני הישיבה להיפרד מרה"י בסיום הזמן הוא היה מורה בהפתעה לבחורים מסוימים שלא ישובו בזמן הבא לישיבה.
היה בחור אחד שלא מצא כלל את מקומו בישיבה, ורה"י מעולם לא רמז לו על כך שברצונו שיעזוב את הישיבה. בהזדמנות שאלתי את ראש הישיבה על כך, ותשובתו היא יסוד מוצק בדרכי החינוך, שני בחורים אני מסלק מהישיבה – ענה – מי שנוכחותו מזיקה לישיבה במידת מה, או מי שלדעתי הוא יתפוס את עצמו במקום אחר, בחור זה, מצד אחד הוא אינו מפריע, אבל במקום אחר הוא לא יצליח יותר מכאן, לכן לא מצאתי עניין לסלק אותו.
בכדי להבין את הבנתו העמוקה בנפש תלמידו, כשמחד הייתה הנהגתו בתקיפות מוחלטת בלא להתפשר על מלוא נימה, ומאידך באהבה מוחלטת והבנתו הברורה במה ירבה ביותר תועלת התלמיד, מציין ר' ישראל סיפור מאלף המלמדנו הרבה על כך.
אחד מבני הישיבה בעל כישרון גדול, לא מצא כל כך את חשקו בלימוד ולא השקיע בסדרי הישיבה. רבנו ייסרו על כך רבות, ולא אחת נכנס עמו בדברים קשים שישתדל לשים את מרצו בלימוד.
באחד הימים פקעה סבלנותו של אותו תלמיד, והחליט לעזוב את הישיבה על אתר. משהודיע על כך לאביו, נסע אביו ונכנס לרה"י בבקשה שיפעל על בנו שימשיך את דרכו בישיבה, אלא שרה"י בהבינו את נפש תלמידו אמר לאביו כי בנו הוא עקשן גדול, ואם הוא החליט לעזוב את הישיבה אף אחד לא יצליח לשכנעו אחרת. אכן ביקש רה"י מהבחור שייכנס לחדרו.
משנכנס שאלו רה"י על מה שכתוב בפסוק, שאחרי שברחה הגר מפני שרה מצאה מלאך ואמר לה "שובי אל שרי גברתך והתעני תחת ידיה", למה לא אמר לה המלאך שיפעל אצל שרה שלא תענה יותר? אלא, ענה ראש הישיבה, אמר לה המלאך להגר, אם שרה מענה אותך הרי היא יודעת ומבינה מה התכלית בזה,
ועל כן יש לך לקבל את עינויה. כמו"כ, אמר לו לתלמיד, אם ראש ישיבה מייסר בחור הרי הוא יודע מה הוא עושה...
אותו תלמיד נשאר בישיבה, ואכן המשיך 'להתענות' תחת ראש הישיבה שלא פסק מלייסרו בשבט מוסר. ואכן לבסוף פעלו הדברים את פעולתם, והבחור הקים משפחה של תורה וחסידות לתפארת. ברבות השנים פגשו רבנו, ובבת שחוק אמר לו: "אתה עדיין מתחרט על זה שנשארת?...".
(מתוך מאמרו של הרב יעקב הייזלר שליט"א, גליון מחוברים