תמוז ט"ו תמוז - רבי דוד משה מקרעטשניף

[אוהב ספר]

מסופר: מנהג היה לו לאחד מחסידיו ממושב יסודות להביא מדי שנה מספר אתרוגים מהודרים לבית רבינו הקדוש זיע"א, והרבי בחר את המהודר שביניהם, באחת השנים לאחר שבחר רבינו אתרוג מובחר, קם מהשולחן ופנה לחדר הסמוך כדי להביא את התשלום בעבור האתרוג, התפלא החסיד מאוד, שכן שולחנו של הרבי מלא וגדוש היה בכספי פדיונות, ומדוע קם להביא כסף אחר? רבינו שהבין את תמיהתו, נענה ואמר "א מצוה קויפט מען מיט כאשרע געלד נישט מיט קיין געלד פון צרות ישראל," (מצוה קונים בכסף כשר ולא בכספי צרות ישראל)

 

[אוהב ספר]

סיפר אחד מצעירי החסידים בימים ההם: היה זה בסעודת עתיקא קדישא סעודת יום השבת קודש, רבינו יושב בראש השולחן וסועד כמנהגו את סעודת היום בצוותא חדא עם החסידים, רוחו הטהורה של רבינו מרוממת, לעתים קצרות הינו מזמר ניגוני דביקות ושמחה, אחר כך משמיע דברי תורה עמוקים ונפלאים, וממשיכים בסעודת השבת עוד, ורבינו ממשיך את דבריו המתוקים מדבש וחוזר חלילה, האוזניים נטויות אל רבינו מקשיבים בערגה לדבריו הקדושים, ופתאום שקט, רבינו מפסיק לדבר, "אני לא מסכים לזה! לא, לא אמשיך" רועם קולו הרך בהחלטיות, "רק אם אתם תמשיכו לאכול, אני ימשיך לדבר." קהל הנוכחים מפנים מבטים תמהים זה אל זה ולא מבינים מה קרה, אך רבינו בשלו, אתם תמשיכו לאכול את הטושולנט ואני ימשיך לדבר. לאחר סיום סעודת השבת מסביר בתמימות אחד הנערים הצעירים, בחור בר מצוה שזה עתה מלאו לו שלוש עשרה שנים, ואך עתה בא ללמוד בישיבה. אני ישבתי לי במקומי בירכתי השולחן, ולא שמתי לב כי רבינו אומר דברי תורה, ולכן התחלתי לאכול מהצלחת שלפני, לפתע שמתי לבי כי הנני סועד לבד וכולם יושבים דרוכים ומקשיבים לדברי הרבי, מיד השמטתי את המזלג מהיד, הבחין הרבי בכך ואז אמר את מה ששמעתם.

 

[אוהב ספר]

מסופר: כאשר חלה הרה"ק בעל "אמרי חיים" מוויזניץ זיע"א בשנת תשכ"ג, סבבה משלחת חסידים בבתי גדולי הדור והגיעה אף לבית רבינו, התעניין רבינו בכל פרטי המחלה ואמר כי בעוד יומיים הוא אמור להיות בתל אביב, ליד בית החולים בו מאושפז הרבי, שכן הוזמן לשמש סנדק בברית מילה שתערך באזור, ולאחר הברית יסור לבית החולים לבקר את הרבי מויזניץ, וכך הוי, בהגיעו לבית החולים עמד על המפתן והציץ בו ממרחק, ופנה לחתנא דבי נשיאה הרה"צ רבי משה ארנסטר זצ"ל ואמר: כפי הנראה כרגע, אין מקום לדאגה המצב יציב, השקו את הרבי בתה צמחים תה קמומיל, ובעזרת השי"ת יחזור לאיתנו, דבריו אלה של רבינו היתה מנוגדת לדעת כל הרופאים שהדאיגו מאוד את הציבור בתחזיותיהם הקשות, אולם למרבה הפלא כעבור כמה ימים יצא ה"אמרי חיים" מכלל סכנה וחי בבריאות עוד קרוב לעשר שנים. יצויין כי ה"אמרי חיים" הקפיד להמשיך ולשתות את התה כמו שסיפר אחד זי"ע שהיה נוכח בבית ה"אמרי חיים" בשעה שביקש ממשמשו: "זלמן לייב, לך תביא את התה של הרבי מקרעטשניף".

 

[אוהב ספר]

עוד בצעירותו ניכרו גינוני קדושה והשליך עצמו אל עמל התוה"ק, ובהיותו בבן עשר שנים כבר היו שגורים על פיו מאות דפי גמרא ועשר סימנים בשולחן ערוך יו"ד עם ה"פרי מגדים", כשהיה עול ימים כבר נשמעו רעמי המלחמה והוגלה לאושביץ יחד עם אביו הק' הי"ד וכל בני המשפחה, שם הופנו אביו ואמו ובני משפחתם שמאלה ורק רבינו ניצל מכל אחיו, ומופלא הדבר שאביו זיע"א אמר לו ברדתם מרכבת המוות שהוא ינצל ו"הברכות נתונות בידך". ולאחר תלאות מרובות, ובניסי ניסים ביום י"ז אייר תש"ה שרד את התופת, והעיד על עצמו שלא נכנס לפיו בשר פיגולים במשך כל שנות השואה. מיד לאחר השואה הנוראה נשא את בת גיסו חתן אביו הק הרה"ק רבי חיים מרדכי מנאדבורנא זיע"א שהתקיימה במקום מגורי חותנו הק' בסערט, כאשר בראש המסובים פיאר את השמחה הרה"ק רבי איתמר מנאדבורנא זיע"א, בשנת תש"ה אחר השואה בהיותו בן כ"א שנה בלבד, הוכתר כממלא מקום אבותיו הק' ובחג הסוכות שנת תש"ח זכה לחונן את עפר ארץ ישראל והתיישב בירושלים עיה"ק ת"ו. בשלהי חודש ניסן כאשר פרצה המלחמה בארה"ק, החל רבנו תר אחר מקום חילופי להתיישב בה באופן קבע, לאחר שמצא כמה מידידי בית אבא בעיר רחובות אשר הפצירו בו לבוא להתיישב על ידם כדי שיפיח בהם רוח טהרה וקדושה, ולאחר שקיבל את ברכתם של הרה"ק מבעלזא זיע"א והגה"ק ה"חזון איש" זיע"א שהמליצו לו מאד, התרצה רבינו לעבור לגור בעיר רחובות.