סיון ט"ז סיון - יומא דהילולא הרה"ק רבי מרדכי מנחם מענדל מווארקא זי"ע

[התורה]

הרה"ק רבי מרדכי מנחם מענדל מווארקא זי"ע, נולד בשנת תקע"ט בז'אריק, לאביו הרה"ק רבי יצחק מווארקא זי"ע.
כבר בקטנותו היה מסתיר את עצמו ואת מדרגותיו. עוד בחיי אביו הנהיג חבריא קדישא אשר היו מסבים יחדיו וממתיקים סוד לעתים תכופות. נסע והתקשר אל הרה"ק מקאצק זי"ע.
אחר הסתלקות אביו, לא אבה בתחילה לקבל את ההנהגה, ורק לאחר כמעט שנה לא עמד בהפצרת החסידים והתחיל להנהיג את העדה. ביראת הרוממות ותוך רטט של קדושה הזכירו חסידי ווארקא את רבם הגדול, כקדוש עליון, כאחד השרפים.
סגור ומסוגר בעולמו היה, מסתיר מעשיו ודרכיו מעיני אדם, מכסה טפחים ומסרב לגלות טפח. לרוב שתק, ורק לעתים השמיע דברים קצרים, כמה מלים החודרות לעמקי הלב.
תשע עשרה שנה ניהל הרבי ר' מענדלי את עדתו הגדולה, וקירב לבבות לאהבת הבורא בדרכו המיוחדת, עד שנתבקש לישיבה של מעלה ביום ט"ז סיון שנת תרכ"ח.
גליון מחוברים

 

[התורה]

מה התכוון הרה"ק מווארקא בתשובתו: "פלשתים"...
ידוע שהרה"ק רבי מנחם מנדל מווארקא זצ"ל היה ממעט בדיבורו, ואף כאשר הגיד דברי תורה בשולחנו היה אומר בקיצור גדול, ולכן היה נקרא בפי כל "הצדיק השותק".
פעם נפגש עם אחיו הרה"ק רבי יעקב דוד מאמשינוב זצ"ל, וכדרכו בקודש ישב בשתיקה ולא הוציא הגה מפיו, אך אחיו הפציר בו מאוד לומר תורה, עד שבשום אופן לא יכול היה לסרב יותר, בלית ברירה פתח הרה"ק מווארקא ואמר לפרש את דברי המשנה (מסכת אבות): "שניים שיושבים" – שני אנשים המסובים יחד "ואין ביניהם", היינו שישיבתם יחד היא מתוך אהבה ואחווה, ואין ביניהם שום פירוד ומחלוקת, הרי זה בחינת "דברי תורה"... ובזאת הצליח בחכמתו לקיים רצון אחיו להגיד 'תורה' ובד בבד להתחמק ולהשתמט מלדרוש ברבים דברי אלקים חיים, והיתה זו אמתלא שלא לומר דברי תורה".
באותו מעמד נכח גם אחד מחסידיו של הרה"ק מאמשינוב, והיטב חרה לו על דיבוריו הקצרים של הרה"ק מווארקא אחרי שרבו הפציר בו כל כך, ומשום היותו איש שמזגו חם, מיהר והקשה להרה"ק מווארקא: אם כן האיך יתבאר המשך דברי המשנה "הרי זה מושב לצים", נענה הרה"ק מווארקא כדרכו בקצרה "פלשתים", ולא יסף עוד.
והביאור בזה נראה, כאותו מעשה המסופר על הגר"א מוילנא זצ"ל, כשדיברו לפניו על החסידים ועל מעשיהם, היו מי שהוציאו דיבה על הצדיקים המפרשים חצאי פסוקים ואין הביאור עולה יפה בהמשך הפסוק, השיב להם הגר"א: אי משום הא לא אריא כי "פלשתים יוכיח", דהנה בתורה כתיב "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים", ופירשו חז"ל (שמו"ר פר' כ, יא) שהשי"ת לא נהג עם בניו כדרך הארץ, שדרך כל הארץ מי שקונה עבדים קונה אותם על מנת שיהיו מרחיצין וסכין אותו וטוענין אותו ומאירין לפניו, אבל הקב"ה לא עשה כן לישראל אלא היה מרחיצן וסך אותן והלבישן ונשאן והאיר לפניהם, לכך נאמר "ולא נחם אלקים דרך ארץ", ואף על פי שלפי דרשה זו אין ביאור לתיבת "פלשתים" הכתוב בהמשך הפסוק, מכל מקום הדרש ידרש, כי הכתוב נמסר לחכמים שבכל דור ודור שאותו ידרשו כפי דעתם, ולהם נאה לדרוש גם כשנראה שאין כולו מתפרש על פי הדרשה.
ובזה י"ל, שהיתה כוונת הרה"ק מווארקא בתשובתו "פלשתים" שמאמרו אין צריך להתאים ולהתפרש בהמשך המשנה.
אמנם צדיקים (ראה בארות המים למהרצ"ה מרמינוב זצ"ל) הוסיפו לבאר המשך המשנה כך: "שנים שיושבים" אזי דווקא כשמידת ה"אין" שרויה ביניהם, דהיינו ששניהם בבחינת עפר ואפר ואין האחד מתנשא על חבירו, דווקא בכהאי גוונא ישיבתם כדברי תורה, אבל אם מסך הגאווה מבדיל ביניהם, הרי זה כמושב לצים.
מפי ספרים וסופרים (אבות ח"א עמ' תל"ה), גליון מחוברים