תמוז ט' תמוז - רבי זלמן סורוצקין (1 צופה)

[אוהב ספר]

הגאון רבי זלמן בהג"ר בן ציון סורוצקין.

בעל 'אזנים לתורה'.

נפטר בשנת תשכ"ו.

הערך במכלול-

רבי זלמן סורוצקין – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אוהב ספר]

תמונת פני קודשו-

 

[אוהב ספר]

ידוע בגדל מעשיו ופעלותיו בהקימו את ועד הישיבות בארץ ישראל, כפי שהטיל עליו הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל שיארגן את חיי בני הישיבות שיוכלו להתקים בזמנים קשים כאלו. פעם כששהה בלונדון לצרך אספת כספים לועד הישיבות, חיג רבי זלמן בטלפון מאכסניתו לאחד העשירים ונקב בסכום נכבד שאותו בקש ממנו לתרם, והעשיר לא הסכים לתת סכום כה גדול. אמר לו רבי זלמן: עליך לדעת שאם לא היה לך כסף לא הייתי מדבר עמך כלל, וסגר הטלפון, ולאחר כמה דקות התקשר העשיר בחזרה והסכים לתת הסכום.

 

[אוהב ספר]

הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל, התארח פעם בביתו של מרן החפץ חיים זצ"ל. כמנהגו, קיבלו החפץ חיים בכבוד גדול ודאג לכל צרכיו לפרטי פרטים. תיכף בהגיעו מהדרך, ערך לפניו שולחן והגיש לו ארוחה דשנה. כל העת, דאג החפץ חיים להנעים את שהותו של האורח בביתו: הוא שוחח עמו בדברי תורה, ולא סרו עיניו מצרכיו של האורח הדגול.

בהגיע הערב ופנו כבר ללכת לישון, לא הטיל המארח, החפץ חיים, את מלאכת סידור והצעת המיטות על מי מבני ביתו, אלא הוא בעצמו סידר עבור האורח את חדרו ופרס לו את כלי המיטה. נבוך מאוד היה רבי זלמן, 'גדול הדור בכבודו ובעצמו דואג לי?! היתכן?!'

הוא ביקש מהחפץ חיים שיניח ויפסיק לשרתו. "אני אעשה זאת בעצמי", ביקש רבי זלמן, "לא נוח לי לראות כך את החפץ חיים טורח עבורי", הוסיף רבי זלמן לבקש, אך החפץ חיים אינו משיב מאומה וממשיך במלאכתו, סידור המיטות, ודאגה לשאר צרכיו.

למחרת בבוקר, הלכו מרנן החפץ חיים ורבי זלמן לבית הכנסת להתפלל תפילת שחרית, בדרכם נתנו את הטלית והתפילין לתלמיד שליווה אותם, כדי שיביאם עמו לבית הכנסת. בהגיעם לבית הכנסת, חיפש רבי זלמן את הבחור שנשא את הטלית והתפילין, אך הבחור איננו, כאילו בלעה אותו האדמה. בלית ברירה, ניגש רבי זלמן אל החפץ חיים לברר אצלו היכן הבחור והיכן התפילין שלו.

אמר לו החפץ חיים: "מדוע יטרח כבודו בהנחת התפילין? הלא אני יכול לעשות זאת עבורו!" או אז הבין רבי זלמן את פשר הנהגתו של החפץ חיים באירוחו אמש בביתו, הלא מצוות הכנסת אורחים חשובה לאין ערוך, ואם יכול הוא לעשות זאת בעצמו לבדו, אל לו לוותר עליה ולמוסרה בידי אחר. מצווה נשגבה כל כך היא כמצווה שבגופו, ששלמות עשייתה היא לא ע"י שליח, אלא בגופו ובמעשיו יכבד את אורחיו.

 

[אוהב ספר]

באסיפה שנקראה על ידי ועד הישיבות להצלת הישיבות שנקלעו למצוקה כספית קשה, נשא דברים הרב מפוניבז' הגרי"ש כהנמן זצ"ל. הרב החל לדבר על חשיבות לימוד התורה, ומתוך כך נסחף באהבת התורה שיקדה בקרבו והפליג לדבר בחביבות התורה, ואילו אל עיקר מטרת האסיפה – לעורר את נדיבי עם להוזיל מהונם, כמעט ולא התייחס בנאומו.

משסיים, קבל לפניו הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל על שכמעט החטיא את המטרה שלמענה נועדה האסיפה. "והרי" – טען רבי זלמן – "אם אין קמח אין תורה!"

השיבו הרב בשנינות: "והלא בקמח מתעסקים כשעתיים ביום לכל היותר, בשעת הארוחות; ואילו בתורה עוסקים בכל ה'מעת לעת'. ואם כן, איך אזנח את הדיבור על התורה ואעסוק בקמח?"

נענה רבי זלמן סורוצקין והשיב אף הוא בשנינות: "הייתם צודקים, אילו לישיבות היה די כסף לקנות אוכל, או אז היו בני הישיבות אוכלים שעה אחת ולומדים עשרים ושלש שעות. אולם הרי התכנסנו פה מכיון שלישיבות אין כסף לקנות אוכל לתלמידים, ואם כן התלמידים צמים עשרים וארבע שעות"… [ובלשונו באידיש: "דעם נישט עסן, גדויערט פאר אונז פיר און צוואנציג שעה'ן"].

(מוסף שבת קודש יתד נאמן לך לך תשס"ב)

 

[אוהב ספר]

מכתב בכתי''ק-

 

[אוהב ספר]

 

[אוהב ספר]

 

[אוהב ספר]

 

[אוהב ספר]

 

[אוהב ספר]

בבית-הכנסת של רבי זלמן סורוצקין התעורר ויכוח בין אחד המתפללים ובין הגבאים. אותו יהודי סבר שראוי לו לשבת במקום מכובד מזה שהועידו לו הגבאים.

אמר רבי זלמן: "התורה מספרת כי בסדרי המסעות והחניות של בני-ישראל 'ויעשו בני-ישראל ככל אשר ציווה ה' את משה, כן חנו לדגליהם וכן נסעו'. הם לא רבו מי ילך בראש ומי בסוף, אלא עשו כפי שהורו להם.

"כך צריך לנהוג גם בבית-הכנסת. יש לקבל באהבה וברצון את החלטות הממונים על שיבוץ המקומות, וכבר אמרו חז"ל 'לא מקומו של אדם מכבדו, אלא אדם מכבד את מקומו'".

 

[אוהב ספר]

סיפור מפליא התרחש בעיר קייב כאשר רכבת חשמלית התקשתה לנוע ממקומה. לאחר בדיקה מקיפה, גילו המהנדסים כי החבל שבקרון היה קלוע מצמר ופשתים יחדיו - שעטנז. רק לאחר שהחליפו את החבל לפשתן טהור, החל זרם החשמל לזרום כראוי והרכבת החלה לנוע. סיפור זה, המובא בספר "אזנים לתורה" של הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל, ממחיש את חומרת איסור שעטנז.

 

[אוהב ספר]

בשנת תשי"ז הובאה בפני הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל מגדולי התורה בדור שלפנינו, שאלת יהודי המוצא בקושי רבע שעה ביום ללמוד תורה ומבקש לדעת מהו הדבר החשוב ביותר שעליו ללמוד בזמנו המצומצם. ותשובתו היתה: "מעיקר הדין אין חובה ללמוד נושא מסויים ותוכל ללמוד במה שתחפוץ כדקיי"ל אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ (ע"ז יט ע"א). זולת לימוד "שניים מקרא ואחד תרגום" לפרשת השבוע שהוא חיוב מן הגמרא וגם נפסק להלכה (שו"ע או"ח סימן רפה), על כן ראוי שבזמנך המצומצם תעסוק דווקא בו".

מתוך הספר 'פרשגן; ביאורים לתרגום אונקלוס'

 

[אוהב ספר]

עותק מספר ערוך לנר שהיה שייך לו עם חתימתו-