כפרת כל ישראל
בשנת תקצ"א, בעת שלטה החולי רע רח"ל, וביום אחד הגיע לרבינו צבי מכתבים מרורים מאנשי בריתו מרחוק ומקרוב, מחוזק החולאת רח"ל, ונמסרו לו המכתבים בבית מדרשו בעמדו עוד מעוטף בטלית ותפילין, ותציקתהו רוחו בצערן של ישראל. ויהי בצאתו מבית המדרש מעוטף בטלית ותפילין, כמנהגו, ובעברו לפני המזוזה ונתן ידו עליה, אמר בזה הלשון: "הריני כפרת כל ישראל".
והנה בשבת שאחר זה, בלבשו הטלית של שבת קודם התפלה, והנה ראה כי ציצית אחת נפסלה, והוכרח לקחת הטלית של חול, ואמר אז: "הנה בשבוע הבאה יהיה איזה חדשות". ובשבוע הבאה נפטרה זוגתו הרבנית הצדיקת מרת רחל פערל ע"ה בהחולי רח"ל, ואחר כך נחלה הוא בעצמו בהחולאת, ולא היה יכול לשבת בשבת בסעודה שלישית כמנהגו בקודש.
ובשבוע שלאחריה ותקפה החולאת ל"ע, ובבוא עשירי לירח תמוז שאל לחתנו הקדוש מראזלא, אם אדם רשאי למצוא בעצמו איזה מעלה טובה, וחתנו החכם הקדוש הנ"ל המציא לו תיכף על פי התורה כי רשאי. ואחר זמן מה אמר לחתנו הנ"ל: "הן בדקתי כל שנותי וחפשתי מכל צד ולא מצאתי בי שום מעלה, רק מה שהשיא ארבעים יתומים, ובעל עת שעשה נשואין לאחד מצאצאיו השיא יתומה גם כן, ונתן להם נדן ומזונות על שלחנו".
ואמנם אחר עבור איזה שעות התחיל לקונן, בזה הלשון: "רבי שמעון בן יוחאי מיט די זוהר'ס, ווער וועט אייך נאך אזוי לערנען וויא אונז. נעכט מיט טעג גייטס ארויף קלאגן, ווער וועט אייך נאך אזוי אבפירען ווי אונז".
ואמר אחר כך תורה, וביאר המדרש (בראשית סב,ב) "כך דמך רבי אבהו, אחזו ליה י"ג נהרי אפרסמון, אמר כל אלין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי להבל כחי כליתי וכו'". ובתוך הפירושים על זה, אמר הפירוש, אשר הצדיקים אף בעולם בעליון חושדין את עצמן, אולי כל המדרגות שלהם הוא מעולם התהו ובהו, אולי ח"ו לא זכו עוד אל האמת. וזה פירוש: "כל אלין דאבהו", מלשון בהו וכו'. ובאמצע הדרוש עלתה נשמתו השמימה, אור י"א תמוז תקצ"א, זיע"א.
(עשר קדושות ב, מ)
