ברכות "יוצר אור ובורא חושך" - מ"ט לא אמרינן ובורא נוגה?

[נחמן ל.]

למדנו בברכות י"א ע"ב ״יוצר אור ובורא חשך״. לימא: ״יוצר אור ובורא נוגה״! כדכתיב קאמרינן. אלא מעתה ״עשה שלום ובורא רע״, מי קא אמרינן כדכתיב?! אלא כתיב ״רע״ וקרינן ״הכל״ לישנא מעליא, הכא נמי לימא ״נוגה״, לישנא מעליא! אלא אמר רבא: כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום. וכתב הפני משה על הירושלמי ברכות ב' ד' ובורא חושך. מפני שצריך להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה דלא יאמר ובורא נוגה ואע"ג דאיכא למ"ד בריש פסחים דאור לילי הוא וא"כ מזכיר הוא שניהם אפ"ה צריך לומר לישנא דלא מסתפקא:

וקשה לי: 1. מדוע כותב גם שצריך להזכיר מידת לילה ביום וגם מידת יום בלילה? והרי סוף המשפט לא קשור לפירושו?
2. מדוע הוא כותב "דאיכא למ"ד" וכו'? והרי כך זה מסקנת הגמ' שגם למ"ד השני אור זה חושך?
3. מה הכוונה "וא"כ מזכיר הוא שניהם"? כשיאמר "יוצר אור ובורא נוגה? והיינו - אור = חושך, ונוגה = אור? וקשה שהרי כל הלשון "נוגה" בסוגייה זה בלשון סגי נהור, וא"כ כיצד כאן הוא מביא את הלשון "נוגה" בתור אור כפשוטו? ועוד קשה שהרי למדנו שצריך להזכיר מידת לילה ביום = והיינו שבתחילה תיזכר מידת יום ואח"כ מידת לילה, ולפי מה שכתב שבתחילה יוצר אור = חושך, ואח"כ ובורא נוגה? = יום?
4. מה כוונתו כשכותב ""לישנא דלא מסתפקא"? מה לא מספק?

 

[חילך לאורייתא]

אולי אפשר לומר דהפני משה אינו מפרש ש“יוצר אור” בברכה פירושו חושך, אלא רק מעיר שאילו מצד לשונות מסופקים היה מקום לומר ש“יוצר אור ובורא נוגה” כולל שניהם, שהרי מצינו בפסחים לשון “אור” על לילה. ועל זה כתב דמכל מקום צריך “לישנא דלא מסתפקא”, דכיון שכל התקנה היא להזכיר מדת לילה ביום, אין יוצאים בלשון שאפשר לפרשה גם על אור. וזהו כדברי הריטב״א והשיטה מקובצת בברכות, שצריך לשון מבואר, ולא לשון מסופק, ולכן דוקא “חושך” ולא “נוגה”.