ימח שמו וזכרו על אפיקורוס

[שבחת]

לא מדברים פה על המיתה שלו אלא על שלא ישאיר שם דהיינו צאצאים כבייבום וגם מורידין ולא מעלין אין דין להרוג זרעם

 

[אין עוד]

(וגם הסיבה שאמרת זה לא מה שמופיע שם).

לחץ כדי לכווץ...

הגמרא בדף קט"ז.
"שאפי' אדם רץ אחריו להורגו ונחש להכישו, נכנס לבית ע"ז, ואין נכנס לבתיהם של אלו,
שהללו מכירין וכופרין והללו אין מכירין".
וזה הטעם שייך לכל המכיר וכופר.

 

[יהודי חסיד]

ראיתי בספר חשוקי חמד יבמות דף כד עמוד א
מעשה שהיה בת"ח שהזכיר שמו של פוקר [וסיים להזכירו בהוספת] "ימח שמו", העיר לו רבינו יוסף חיים זוננפלד בשאלה וכי אתה חושב שאם אותו רשע יסתלק מהעולם ללא בן וכי אשתו לא תצטרך יבום או חליצה?! שהרי המצוה היה להקים שם ולא ימחה שמו ואיך יתכן שנתפלל שימחה שמו..., [וכן מטין בשם האבני נזר], עכ"פ יתכן ללמוד מרבנו יוסף חיים גם לענייננו, שלא ימחה שם האב הרשע ויכתב שמו בספר.
והנה יש להעיר מהמסופר בתולדות רבנו החפץ חיים זצ"ל שכשהיה מזכיר את המשכיל 'אדם הכהן' היה מוסיף "ימח שמו וזכרו ונמח שמו מלהזכירו שרצה לאבדנו מב' העולמות", מפני שרצה הרשע הזה לקלקלו כשהיה נער קטן.

לחץ כדי לכווץ...

הסיפור התרחש עם הגה"צ ר' נח גד ווינטרויב זצ"ל וכך מספר שהיה עמו.

 

[יצחק מירושלים]

במדרש עה"פ "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב"
כל המזכיר צדיק ואינו מברכו עובר בעשה שנאמר "זכר צדיק לברכה",
וכל המזכיר רשע ואינו מקללו עובר בלא תעשה שנא' "ושם רשעים ירקב"
אני חושב שאחר שכ' בחז"ל דברים מפורשים, אין לנו ללמוד ההיפך מכל מיני מעשיות.

לחץ כדי לכווץ...

כוונת הגרי"ח היתה לאחד הקנאים שזילזל בגדול מסויים ואמר לו כן בדרך צחות
אך פשיטא ששיך לשון זה וכדרך שנאמר "שם רשעים ירקב"

 

[חד מבתראי]

הגמרא בדף קט"ז.
"שאפי' אדם רץ אחריו להורגו ונחש להכישו, נכנס לבית ע"ז, ואין נכנס לבתיהם של אלו,
שהללו מכירין וכופרין והללו אין מכירין".
וזה הטעם שייך לכל המכיר וכופר.

לחץ כדי לכווץ...

צדקת ממני.
התבלבלתי עם טעמא דר' ישמעל ששייך רק בנוצרים.

 

[מרכז]

גמ' מפורשת בברכות דף י. ממעשה בריוני דהוו בשיבבותיה דר"מ וברוריה

לחץ כדי לכווץ...

החידוש הוא במה שהזהר כותב אח"כ....

 

[בצילו חימדתי]

מהרמב"ם על בני הקראים (שהיו בזמנו) אחרי שדנם לתינוקות שנשבו
בהלכות עבודת יום הכיפורים "בימי בית שני צץ המינות בישראל, ויצאו הצדוקין מהרה יאבדו שאינן מאמינין בתורה שבעל פה"
קללתו זו של הרמב"ם כ' בלשון הווה, היא המקבילה לקללה "יימח שמם" בימינו, והרמב"ם ז"ל לא היסס לכותבה על בני הקראים שהיו בזמנו שדנם כתינוק שנשבה

לחץ כדי לכווץ...

אפשר להוכיח מברכת ''ולמלשינים'' שנתקן כנגד פושעי ישראל.

 

[בצילו חימדתי]

רבי יונתן מלוניל כותב על הגמ' בע"ז יז. הרחק מעליך דרכך זו מינות, "זה תלמידי ישו הנוצרי ימח שמו וזכרו".

לחץ כדי לכווץ...

השם ישו, [שכידוע אין זה שמו האמיתי] מגיע מראשי תיבות של ימח שמו וזכרו.

 

[בד קודש]

השם ישו, [שכידוע אין זה שמו האמיתי] מגיע מראשי תיבות של ימח שמו וזכרו.

לחץ כדי לכווץ...

ליתר דיוק - הושמטה האות ע' משמו כרמז לר"ת שהזכרת.
השם עצמו מגיע משמו המקורי ולא מראשי התיבות.

 

[פנחס ע]

לא קראתי רק מעיר
הובא פה מהגריח"ז מעשיה, אך הנה דבריו בשו"ת וכפי שכיון למעלה @יצחק א שזהו הטעם של האומרים שאין ליבם, אולם גם החולקים לא חלקו בעצם רק שסברו שזה דיני שמיים ואין משנה הההלכה לגבי יבום.
וז"ל שו"ת תורת חיים (גרי"ח זוננפלד) סימן סב והנה בעיקר דברי הגאונים [עי' במרדכי פ' החולץ ובטור אבן העזר קנ"ז בשם ר' יהודאי גאון] שמומר אינו עולה ליבום, החליט כבודו כנראה שהי' להם קבלה בזה, ולענ"ד הי' נראה שאחר שמפורש בתוה"ק: "פן יש בכם איש" וגו', ושם כתוב: "ומחה את שמו מתחת השמים", כנראה שכל פורק עול התורה לילך בשרירות לבו ימחה שמו מתחת השמים, ממילא אם הוא בר הכי אינו ראוי להקמת שמו, והחולקים ס"ל דזה אינו ענין לדיני התורה הקדושה, הקדוש ברוך הוא ימחה שמו, אבל אנן בדידן, דכיון שישרא' הוא - אינו יכול להפקיע עצמו מכל מה שהטילה התורה עליו, ופשיטא דגם מומר יש בידו לחזור בתשובה שלמה, וכבר הי' מעשים כאלו שגם מומרים כאלו חזרו בתשובה ולא ידח ממנו נדח. [ועי' בשו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סי' ע"ד ד"ה והנלענ"ד בדרך זו ומקורו מהגהות מרדכי].

 

[מרכז]

בעקבות דברים שאירעו לאחרונה, יש לתמוה תמיהה רבתי, הרי הובאו פה מקורות רבים לכך שזה בעייתי לומר על ישראל "ימ"ש" וכפי שמובא בשם האבנ"ז והרה"ק מבעלזא, שהוכיחו ממה דגם אשת מומר חייבת חליצה משום "ולא ימחה שמו". וכן איתא בזהר שאסור לקלל את הרשעים שימותו.
כל שכן כשדנים כתינוק שנשבה שבזה אסור לכו"ע לקללו.

וגם את"ל שמי שיוצא נגד הדת שונאה ורודפה רח"ל ודאי ניתן לקללו כה"ג, מ"מ מניין לקבוע כך על אדם שאין ראייה ממעשיו לכך, והרי"ז ממש נגד מש"כ הרש"ש (שבת ל"א ע"א) : "דכופר לא מקרי אלא לאחר החקירות בכל חלקי הנסתר אבל זה לא חקר ולא נוכח אלא שלא היה מאמין ולכן הובטח שאחר שיברר אליו אמתות הדברים ישוב ויאמין", כש"כ לעניין להחשיבו כרודף דת וכו'.

וצ"ע.

 

[מרכז]

ובמש"כ שם על הגרי"ח זוננפלד זצ"ל, אמנם כן הובא בשמו מכמה עדויות בס' האיש על החומה עמ' ק"י הערה 20, אך לכאו' צ"ע בזה ממה שכתב הגרי"ח במכתבו על מיכל פינס.

 

[חיים אליהו]

הצג קובץ מצורף 21541-3ff2dbb47328953ea0ce8d2c4834c94d.mp4

סערה גדולה פרצה הבוקר במערכת הפוליטית בעקבות דבריו של הגאון רבי יוסף אריה יזדי, ראש כולל 'תורה וחיים', שהתייחס אמש לבעיות שיש בצבא ואמר: "הרמטכ"ל הארור, ימח שמו וזכרו, שלח חייל לכלא כי הוא שם פתק משיח. בצבא מחנכים לעבירות החמורות ביותר בתורה, במדינה הטמאה הזאת".

 

[אחד התלמידים]

סערה גדולה פרצה הבוקר במערכת הפוליטית בעקבות דבריו של הגאון רבי יוסף אריה יזדי, ראש כולל 'תורה וחיים', שהתייחס אמש לבעיות שיש בצבא ואמר: "הרמטכ"ל הארור, ימח שמו וזכרו, שלח חייל לכלא כי הוא שם פתק משיח. בצבא מחנכים לעבירות החמורות ביותר בתורה, במדינה הטמאה הזאת".

לחץ כדי לכווץ...

מעמד קבלת פנים סוער ורב משתתפים נערך הערב (ראשון) בבית המדרש של חסידות נדבורנה בבני ברק, לכבודם של שני הבחורים החשובים, יצחק רביבו מישיבת "רבנו חיים עוזר" ויאיר סעדה מישיבת "כיסא רחמים", אשר שוחררו ממאסר צבאי ממושך. אל האירוע הגיעו מאות משתתפים ובראשם גדולי ישראל, מרן ראש הישיבה הגר"ד לנדו ומרן ראש הישיבה הגרמ"ה הירש, שנשאו דברים חריפים כנגד מדיניות המעצרים של לומדי התורה.

במרכז הערב עמדה דמותו של הבחור יצחק רביבו, אשר ריצה עונש מאסר של שבועיים מאחורי סורג ובריח. ראש הישיבה שלו, הגאון רבי מנחם צבי ברלין, נשא נאום קצר אך תקיף במיוחד כנגד רשויות המדינה והצבא. בטון נוקב הביע ראש הישיבה את תחושותיו הקשות כלפי השלטונות: "אין לנו עסק איתם. הם השונאים שלנו. הם לא פחות טובים מהיטלר, ימח שמם", הטיח הגרמ"צ ברלין בדברים שעוררו סערה באולם.

ראש הישיבה המשיך בקו הלוחמני והזהיר כי מדובר במאבק על עצם קיומו של העם היהודי ושמירת עולם התורה. "הם רוצים לעקור אותנו מהעולם. רוצים לעקור את עם ישראל", הכריז בתקיפות. לדבריו, המעצרים אינם רק הליך טכני או חוקי, אלא חלק מניסיון מכוון לפגוע בשורשים העמוקים ביותר של הציבור החרדי ובחוסנה של התורה הקדושה.