שמעתי שהראל"כ הסכים לפשרה.
הכי חכם מצד ראל"כ זה להסכים לפשרה,
הוא צריך לנהוג ברוחב לב של מנצחים,
זה רק מוסיף לו נקודות בעיני השופטים.
מצבם של המערערים גרוע מאוד מבחינה משפטית.
מי שקורא את כל המשפטים שאומר השופט, מבין די ברור לאן הרוח נושבת.
קחו את הציטוטים ושימו לב מה עומד מאחורי המילים.
כבוד השופט ע' גרוסקופף: הנושא הרלוונטי מבחינתתי הוא
הפינוי.
כבוד השופט ע' גרוסקופף:
אתם יודעים את פסק הדין, אני מבין שעשיתם פעולות מסוימות כדי להיערך לקראת האפשרות שזו תהיה התוצאה, השאלה אם אין פתרון חלופי?
כבוד השופט ע' גרוסקופף: אדוני צודק שהעניין של התלמידים הוא החשוב,
השאלה אם אתם מנסים לאתר מקום חלופי.
כבוד השופט ע' גרוסקופף: מבחינתך
עד סוף שנת הלימודים אתה יכול להתחייב על פינוי?
כבוד השופט ע' גרוסקופף: אם יימצא פתרון עד המועד הזה אז
עד המועד הזה תצטרכו למצוא דרך להיערך לשנה הבאה. לא תקבלו יותר.
כבוד השופט ע' גרוסקופף:
הרעיון של אחרי 20 ומשהו שנה של סכסוך הגיע הזמן להגיד אין ברירה צריך להיפרד זה לטובת הצדדים. זה נראה פתרון נכון לעניין.
כבוד השופט ע' גרוסקופף:
תוכל להתחייב על פינוי בהנחה שלא יהיה פסק דין שיורה אחרת.
כבוד השופט ע' גרוסקופף:
ברור להם שהם צריכים להתפנות.
כבוד השופט ע' גרוסקופף:
אתם צריכים לפנות הכל.
כבוד השופט ע' גרוסקופף: אני מציע שתהיה הסכמה. זאת תהיה הצעה שאומרת להשתמש בצו הביניים עד יי באב וש
תהיה התחייבות כתובה בכתב של ראשי הישיבה בפינוי בי באב ולא יהיה שימוש בשם ולא תהיה אלימות.
עד כאן ציטוטים מדבריו.
נו, למה בכל אופן הוא השאיר אותם במקום עד סוף זמן קיץ?
המניע היחידי שניתן לעיכוב עד י' באב, הוא כי מדובר במוסד לימודים באמצע שנת הלימודים.
מלבד הפינוי הפיסי של המבנה - השופט בעצם דורש לקיים את
כל החלטות הבורר.
די ברור שהאירוע המשפטי הולך לקראת סיום.
השופט נשמע כמו אחד שמרגיש שמנסים לגרור רגליים,
ודורש להגיע להסכמות שמבטאות את סופיות הדיון.
בסוף ההחלטה הוא נותן להם אפשרות,
להגיש עד יום ראשון הבא "השלמת טיעונים" קצרה עד
שלשה עמודים,
הוא בעצם אומר להם:
אל תנסו לעייף אותנו בטקסטים שאין להם סוף כמו בפעמים קודמות.
גם זה רק ביחס לדמי השימוש.
כי ביחס לכל ההסדר שהוא מציע הם רק צריכים להגיד כן או לא.
הרי את תנאי ההסדר הוא כבר קבע.
ו... שימו לב לתנאים שהוא קובע בהסדר.
ב. המשך הפעילות בתשפ"ז יהיה מותנה בהתקיימות כל אחד מהתנאים המפורטים להלן:
תשלום דמי השימוש על ידי המבקשים בהעברה בנקאית לחשבון בנק שפרטיו יימסרו על ידי המשיבים בגין כל חודש לועזי עד ל-5 באותו חודש לועזי.
אין דיון על
האם לשלם,
ועל השאלה
כמה לשלם - הוא יכריע.
שמירה קפדנית על ידי המבקשים על תנאי הצו הזמני. מבלי לגרוע מכלליות האמור, יובהר לעניין זה כי חלוקת השימוש בהיכל הישיבה מתייחסת גם לשבתות ולחגים, ולא רק לימי חול.
הימנעות מכל מעשה אלימות או התגרות מצד המבקשים ותלמידיהם כלפי המשיבים ותלמידיהם.
אתם תופסים משהו?
חובת השמירה הקפדנית מוטלת רק על
המבקשים.
ההתייחסות לצד של ראל"כ היא כ
בעלי הבית הטבעיים במקום,
וה
אורחים נדרשים להתנהג בהתאם...
הימנעות המבקשים משימוש בסימן המסחר "פוניבז'" לרבות השם "ישיבת פוניבז'" ולוגו הישיבה, וזאת בהתאם לקביעות הבורר בעניין זה.
מדהים שלדבר הזה אין עיכוב ביצוע.
זה בעצם לומר להם להיפרד מהסמלים,
כי יש להם רק אפשרות להיות במקום כאורחים.
מובהר כי כל הפרה של מי מהתנאים האמורים על ידי המבקשים או תלמידיהם תקנה למשיבים את הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה להורות על סיום המשך הפעילות בתשפ"ז בתום החודש בו הוגשה הבקשה, או אף לאלתר, במקרה של אלימות קשה מצד המבקשים ותלמידיהם כלפי המשיבים ותלמידיהם.
שוב.
אתם שמים לב?
"הפרה של
המבקשים או תלמידיהם"...
על המשיבים אין סייג כזה.
ג. המבקשים 2–3 וכל חברי הוועד של המבקשת 1 יחתמו על התחייבות שתוגש לבית המשפט לעמידה בכל התנאים המנויים בסעיף ב' לעיל, וכן לכך שהמבקשים ותלמידיהם יפנו את מתחם ישיבת פוניבז', וימסרו אותו למשיבים במצב תקין ושמיש כפי שהוא כיום, לא יאוחר מיום י' באב תשפ"ז (להלן: התחייבות הפינוי).
זו דרישה קשה מאוד עבור רש"מ.
הוא בעצם מתחייב לפנות.
זהו.
לא רק זה,
המבקשים וכל חברי הוועד צריכים להתחייב על כל התנאים האמורים,
וכן להתחייב שתלמידיהם יפנו וימסרו את המקום.
ז"א, הוא לא יוכל לטעון "אני יצאתי, התלמידים נשארו, ואין לי שליטה עליהם".
בכתב ההתחייבות יובהר כי התחייבות הפינוי היא בכפוף להחלטות שיינתנו בהליך דנן (רע"א 67858-09-26), ותוך שהחותמים מתחייבים שלא לנקוט או לתמוך בכל הליך אחר לעיכוב הפינוי מעבר למועד סיום המשך הפעילות בתשפ"ז.
הדרישה כאן עולה דרגה.
הוא מתחייב לא לעשות שום דבר שיגרום לעיכוב הפינוי.
למשל, לא לפנות לד"ת כדי למנוע את הפינוי.
ד. בית המשפט יקבע לפי שיקול דעתו את הסכום הכספי שישולם בשלב זה מתוך התשלום שהושת על המשיבים בפסק הבוררות (10 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ), ויעכב את תשלום היתרה.
ז"א,
יש
חובת תשלום מלאה של כל הסכום.
ביה"מ יקבע כמה ישלמו
בפועל בשלב הזה.
אבל בעניין הכספי חלק הוא אומר נשלם עכשיו וחלק הוא אומר נראה בהמשך, סוג של עיכוב ביצוע אבל לא ברור ורק על חלק.
הסיפור כאן הוא ההרגשה של השופט שמסורת משחקים אתו,
הוא רואה בדבריהם גלגול עיניים של עמותה בגירעון,
בעוד שבעמותה אחות הם מחזיקים 43 מיליון.
דרך אגב,
ראיתי פרסומים שמסורת התורה טוענים שניצחו וכו',
צר לי,
או שהם עושים את עצמם או שהם לא מבינים את חומרת המצב.
צריך לדעת,
ששופטים בבג"צ משתדלים להיראות לויאליים,
והם בד"כ לא הופכים את ההחלטה שכתב עמית מבינהם.
כבר הזכרתי שהעובדה שהשופט שהתמנה לבורר הוא ממש מהברנז'ה שלהם,
שימש כנשיא בימ"ש מחוזי ולפני זה כשופט בעליון במשך כמעט שנה,
כל זה מעניק להחלטה שלו "ערך מוסף",
והסיכוי שהחלטתו תבוטל קרובה מאוד לאפס.